ונשא השעיר עליו - זה עשיו, את כל עוונותם - עוונות תם זה יעקב

טל חרמון

משתמש ותיק
מהו ההבדל בין השעיר לעזאזל לשעיר לה'?
 
ושעירי חטאת לכפר בעדם...תשועת נפשם מיד שונא (זה עשיו)!​
יש כפרה לישראל בכל חודש וחודש על העבירות מהם כה חשש עשיו, מביאים שעיר שמים עליו את כל העוונות ושורפים בחוץ, מגדילים לעשות ביום כיפור ושולחים אותו לעזאזל, ואמרו חז"ל ונשא עליו השיער זה עשיו את כל עוונותם -עוונות תם זה יעקב איש תם. מה מהותה של כפרה זו?
והתשובה היא פשוטה, ישראל ואומות העולם נכנסים לדין, בראש השנה, על מה נסוב הדיון? אומות העולם טוענים שלא משתלם להיות בקשר עם ה' יש מלא עבירות ומגיע על זה עונשים חמורים, הדין מתוח מפחיד וקשה זה פשוט לא משתלם, ואז מגיע היום, יום בו אין פתחון פה לשטן יום בו אנו פושטים את עורות השעיר מעלינו, נקיים ואוהבים אנו, חלקים כיעקב, ואת השעיר שולחים אנו לארץ גזירה לארצו של מי שנגזר מהקדושה ובחר לעצמו את הצד השני. פה נקודת הניצחון, העבירות בסוף לא נשארות אצלינו, למה?
כי אלהינו נוצר חסד לאלפים לאוהביו, את עוונותינו הוא מעביר ומוחה ואת מצוותינו שומר לעולם.  אבל לשונאיו? פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים!
אבל אין לנו לשכוח שיש שני שעירים, אחד לה' והאחר לעזאזל, מה עניינו של השעיר לה'? נשאל עוד שאלה שהיא תהיה התשובה – מדוע יעקב צריך ללבוש את בגדי השעיר כדי לקבל את הברכות? נראה שהתשובה היא שהברכות אינם מיועדות למלאכים, לאנשים חלקים היושבים באוהל, הם אינם צריכים את הברכה, (ובלשון חז"ל בתנחומא פרשה ראשונה בק"ש על עוסקי תורה ואין שכרם בעוה"ז שיש מנבל עצמו עליה) הברכה היא בעולם המעשה, ונתתי עשב בשדך, צריך להיות קצת איש שדה כדי לקבל את הברכה. התורה היא תמימה ויעקב הוא תם, עסק התורה שכרו הרבה מאוד "עין לא ראתה אלהים זולתך" יקרה היא מפנינים – מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים" אבל מעסק בתורה לא בטלנו לרגע ועסקנו בו עוד כשנשמתינו היתה בגנזי רום, ובבטן אימנו, פה העולם הוא עולם המעשה וכדי לתקן אותו חייבים ללבוש גם בגדי איש שדה, אי אפשר ללבוש כל היום בגדי שבת (כמובן שחייבים את החכמים שהם בחי' שבת תמיד על מנת שיורו לאנשי השדה את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, הם הכהנים, אבל גם הם העובדים, החוליה המקשרת בין העם שבשדות לבין הקדש
 ​
"כהניך ילבשו צדק"
מלבושיהם של הכהנים כמו גם של הכהן גדול בעבודת יום הכיפורים מלבוש בד (פשתן), שהוא קשה ולא רך, , מלבוש שהוא מהגרוע שבפרי האדמה (כמבואר בקרבנו של קין), כהן שעובד ללא בגדיו עבודתו פסולה כי הוא מנותק מהשדה! וכידוע יצחק קראו שדה והעבודה כנגד יצחק וכמו שאומר הגר"א על הפס' בקהלת מלך לשדה נעבד. קין שהביא את מלבוש הכהנים עצמו כקרבן נדחה מהקדושה ומהעבודה, לקרבן מקריבים "שה תמים" כמו הבל שהביא מבכורות צאנו, אבל מי שרוצה להתברך מתי שהוא מביא שה תמים צריך להיות עם מלבוש שדה,
כשיורדים לתוך עולם החומר העכור ע"מ לזככו עם בגדי השדה ודאי גם מתלכלכים אבל יש שני סוגי לכלוך, שני מיני עבירות. יש עבירות שמגיעות מצד היצר הרע הטמא שרוצה להוריד אותנו ולגרור אותנו להיות במהותינו אנשי שדה כעשיו, החלק הזה הוא חיצוני, הוא לא חלק מהותי אצלנו "גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך" את סוג העוונות האלו שולחים לצידו של עשיו בשעיר המשתלח, חטאים אלו נגרמו לנו בגלל האוירה החוטאת שעשיו משרה בעולם והוא אמור להיענש על כך.
אבל יש חלק אחר, חלק קדוש מאוד, רצון טהור להתקרב לה', אבל לא לפי הכללים שהוא קבע. רצון שמגיע מכח האהבה שמקלקלת את השורה.
על זה בא השעיר לה' על טומאת מקדש וקדשיו ואפי' במזיד כמו שאומר רש"י על הפס'
וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם –  פשעיהם זה הבא אל המקדש טמא במזיד, וגם מטהר את אהל מועד השוכן איתם בתוך טומאתם. ואמרו רבותינו אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם,  חטא זה שמגיע מרצון לקירבה אינו מסלק את השכינה, ויש לו כפרה מיוחדת בקודש, לפני ולפנים, ודוקא בבגדי בד, ששיכים לשדה, שדה אשר ברכו ה'.

את העוונות האלו איננו משליכים על עשיו, הוא כלל לא קשור לקדושה ואין שום סיבה שיתקרב אליה שלא כדין,  
 

אין חכמה

משתמש ותיק
הדמיונות של קרבה לה' ע"י עברה על דעת חכמי הדור וזלזול באיסורי כרת עשה ולאו דישלחו מן המחנה ופיקו"נ דכלל ישראל עבור דמיונות אינם מגיעים מרצון לקרבת אלוקים אלא מרצון אחר
 
חלק עליון תַחתִית