כותב ה"מדרש שכל טוב" כשהנון דגושה לשון יחיד וכשהנון רפויה לשון רבים, ועיקר מילת עודנו, עד שהוא מדבר.
וכשאמרתי זאת לחברותא שלי הוא הביא לי את הפסוק "וַיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ"(הושע פרק יב פסוק ה)
וע"פ כלל זה, ימצאנו הראשון לשון יחיד והשני לשון רבים.
וכן יש רש"י בסוטה לה. אין הפרש קריה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו, לממנו של רבים שאומרין על עצמן. וע"פ כלל זה אפשר חוץ מההקשר הכללי להבין ע"פ ניקוד המילה את האמור.
וכשאמרתי זאת לחברותא שלי הוא הביא לי את הפסוק "וַיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ"(הושע פרק יב פסוק ה)
וע"פ כלל זה, ימצאנו הראשון לשון יחיד והשני לשון רבים.
וכן יש רש"י בסוטה לה. אין הפרש קריה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו, לממנו של רבים שאומרין על עצמן. וע"פ כלל זה אפשר חוץ מההקשר הכללי להבין ע"פ ניקוד המילה את האמור.