ברית מילה וקרבן פסח במדבר ובארץ ישראל - ובגדר אין מזל לישראל

כללי הפורום
  • פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לפתוח את הנושא בפורום של החומש/הפרשה, ולציין בכותרת הנושא את שם הפרשה או את שם הספר והפרק עליו נסוב הדיון. במידה ומדובר בנושא כללי יש לפתחו כאן.
  • אשמח לעזרה בקטלוג נושאים ישנים לפי חומש/פרשה. הקִטלוג יתבצע בצורה פשוטה: דווחו על ההודעה הראשונה בנושא > בחרו ב"האשכול שייך לקטגוריה אחרת, נא ציין בשדה המידע את הקטגוריה הנכונה" > הזינו בשדה המידע את שם החומש/הפרשה, ואני כבר אדאג להעביר את הנושא לחומש/פרשה המבוקש/ת.
  • יש אפשרות כללית בפורום "לקפל" מדורים לקטגוריה אחת (ע"י לחיצה על המינוס בצד השמאלי בראש כל קטגוריה), בכדי לאפשר גלילה מהירה במידת הצורך. הקיפול/הפתיחה יישארו כך גם בכניסות הבאות לפורום עד ללחיצה הבאה.

פותח הנושא
יפה מראה
הודעות: 198
הצטרף: 03 אפריל 2019, 21:23
נתן תודה: 37 פעמים
קיבל תודה: 29 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

ברית מילה וקרבן פסח במדבר ובארץ ישראל - ובגדר אין מזל לישראל

שליחה על ידי יפה מראה » 07 אפריל 2020, 14:06

הפטרת יו"ט ראשון של פסח
יהושע פרק ה'
(א) ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברנו עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל: ס
(ב) בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית:
(ג) ויעש לו יהושע חרבות צרים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות:
(ד) וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים:
(ה) כי מלים היו כל העם היצאים, וכל העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו:
(ו) כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה' אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש:
(ז) ואת בניהם הקים תחתם אתם מל יהושע כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך:
(ח) ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם: פ
(ט) ויאמר ה' אל יהושע היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה:
(י) ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו:
(יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה:
(יב) וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא: 

יש לעיין האם נהג מצוות ברית המילה וקרבן פסח במדבר כמו שנהג ובאותו חיוב שהיה בארץ ישראל.


שיטת רש"י 


סעיף א' - ברית מילה
כתב רש"י יהושע פרק ה' פסוק ד'
וזה הדבר - על ידי דבור מל אותם אמר להם סבורים אתם לירש את הארץ ערלים לא כך נאמר לאברהם ואתה את בריתי תשמור וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך (בראשית י"ז): 
מלשון רש"י לכאורה משמע שכל החיוב בברית מילה זה דווקא בארץ ישראל ולא במדבר.
אך רש"י כתב ביהושע פרק ה' פסוק ב'
שנית - שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו ביבמות. 
כאן מבואר שגם במדבר עם ישראל היה מצווה למול אלא זה נדחה מפני שלא נשבה רוח צפונית, ואכן ברית מילה חיובה נוהג בין בארץ בין בחו"ל.
וכן איתא להדיא תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ע"א: ע"ב.
ובמדבר מאי טעמא לא מהול איבעית אימא משום חולשא דאורחא ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית, דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא איבעית אימא משום דנזופים הוו, ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד. 
מבואר שהטעם שלא מלו במדבר מחמת סיבות צדדיות כגון שלא נשבה רוח צפונית, ולא מחמת שלא היו בארץ ישראל.

וא"כ יש להתבונן מדוע יהושע בן נון ציווה עליהם למול רק משום שעתידים לכבוש את ארץ ישראל ולא מצד עצם המצווה שחייבים למול מחמת שרוח צפונית נושבת או משום שכבר אין ענני הכבוד ?
 


מאמר המוסגר
כתב רש"י מסכת יבמות דף עב עמוד א
רוח צפונית - נוחה לא חמה ולא צוננת וחמה זורחת. לא נשבה להם רוח צפונית - ביום ולא זרחה חמה עליהם. איבעית אימא משום דנזופים היו - ממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה.
וכתבו התוספות מסכת יבמות דף עב עמוד א
נזופין היו - אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל שהרי מחל להם הקדוש ברוך הוא ואמר להם סלחתי שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם.
ולענ"ד לא קשה כ"כ קושית התוס' שהרי חטא העגל לא נמחל לגמרי
כדאיתא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א
אמר רבי יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם. 
ונראה לענ"ד מה שפירש רש"י שמחטא העגל לא נשבה רוח צפונית.

הטעם הוא מכיון שמחטא העגל הוכח שאסור שיהיה לעם ישראל הרבה גשמיות מכיון שזה גורם להם לחטוא,
כדאיתא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד א
ודי זהב, אמרו דבי רבי ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב. משל: אין ארי דורס ונוהם מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר. 
לכן הקב"ה גם מנע מעם ישראל את אור החמה שזה בחינה של חסד של ה', וכמו שמדוקדק בלשון רש"י שלא החיסרון הוא מה שאין רוח צפונית אלא מה שאין את אור החמה.

ועצם דברי התוס' לא זכיתי להבין אי ס"ל שאם עם ישראל "נזופים" לא ראוי שתשרה שכינה ויהיה משכן, א"כ לשיטתם אחרי חטא המרגלים מדוע הקב"ה עדיין השרה שכינה במשכן הרי הם היו נזופים, וה' יאיר עיני.



[נ.ב. יש מח' בחז"ל האם היו חייבים בקרבן פסח גם במדבר או לא ולמ"ד שלא חייבים הפסח במדבר בשנה השניה ופסח של יהושע בן נון היה ע"פ הדיבור, ובדברינו נבאר ממילא גם את המ"ד שכל ענין פסח הוא רק בארץ ישראל וכן למ"ד שחייבים גם במדבר נבאר מדוע עשו פסח רק בשנה השניה ועם יהושע בן נון ומה היה גנותן של ישראל שלא עשו פסח במדבר אלא רק בשנה השניה.]
ואולי אפשר ליישב לפי מה שכתב רש"י.
רש"י יהושע פרק ה' פסוק ט'
גלותי - הסירותי את חרפת מצרים שהיו אומרים ראו כי רעה נגד פניכם כוכב אחד יש ששמו רעה והוא סימן של דם רואין אנו אותו עליכם במדבר והוא שאמר משה במדבר למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם והם אינם יודעים שהוא דם מילה וכשמלו בימי יהושע ובא אותו הדם הוסרה אותה החרפה שעדיין ערב רב שעלו עמהם היו מונים להם כך דרש ר' משה הדרשן: 
מבואר שבחטא העגל קטרג כוכב דם שעם ישראל צריך למות, ובזה שמלו אותם בזמן יהושע בן נון אז נהפך לדם מילה, נמצא שברית המילה תקנה את חטא העגל.
נמצא שכל מה שעם ישראל נצטווה למול בארץ ישראל זה מחמת שע"י ברית המילה יתוקן חטא העגל וממילא תחזור רוח צפונית וממילא לא יהיה סכנה למול. ודו"ק.

אך עדיין יש להתבונן מדוע עם ישראל לא מלו את עצמם במדבר וע"י ברית המילה שבמדבר יתוקן חטא העגל, 

ומזה נראה להוכיח שברית המילה בארץ ישראל יש לו כח יותר גדול , מברית המילה שבמדבר, ולכן רק ברית מילה שבארץ ישראל יתקן את חטא העגל.
ומעתה גם מובן מדוע יהושע בן נון אומר לעם ישראל למול מחמת כיבוש ארץ ישראל ולא סתם בעלמא, מכיון שברית מילה בארץ ישראל חשיב טפי.

ויש לעיין מדוע מעולה ברית מילה של ארץ ישראל יותר מאשר בחו"ל. 
והנה לעיל רש"י הביא את הפסוק בבראשית פרק י"ז פסוק ח'
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים: 
ופירש רש"י 
לאחוזת עולם - ושם אהיה להם לאלהים, אבל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה: 
ופירש ה"גור אריה" 
אבל הדר בחוצה לארץ הוא כמי שאין לו אלוה. פירוש 'שאין לו אלוה' לעזרו ולסייעו שזה מעשה אלוה, כי ארץ ישראל היא שדורש אותה בפרט, ושאר ארצות חלק למלאכים, ומי שהוא דר בחוצה לארץ הרי הוא כאילו יוצא מרשות הקדוש ברוך הוא חס ושלום:
מעתה נראה לבאר שכח ברית המילה בארץ ישראל גורם שאדם נכנס תחת הקב"ה, ואיננו תחת המזלות והמלאכים, ואדרבה יכול לשנות את הוראת המזל שבמקום שהדם יורה על שפיכות דמים הדם יורה על ברית המילה,
משא"כ ברית מילה במדבר לא היה בכוחו לשנות את הוראת המזל שהורה על שפיכות דמים ולכן עדיין נשאר העונש שלא תנשב רוח צפונית וממילא היה סכנה למול. ודו"ק.

נמצא שברית מילה בחוצה לארץ נועד להחליש כח הטבע והמזל הרע שיש באדם, ואילו ברית מילה בארץ ישראל מוסיף קדושה שגורם גם שאדם נכנס תחת הקב"ה ולא מתבטל את המזל אלא משעבד את כח הטבע והמזל להקב"ה.

 


מאמר מוסגר
ואולי ואולי זה עומק כוונת דברי שבבית הלוי בראשית פרק יז
(א) התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך. הנה בעיקר מצות מילה חקרו הראשונים ז"ל אם הוא בגדר הסרת החסרון, דהערלה הוא מום באדם הישראלי ובמילה מפרידים את החסרון ממנו, או אם הוא הוספת מעלה וקדושה וכמו כל מצות עשה שהם בקום ועשה שהם להוסיף מעלה וקדושה לאומה הישראלית. ובאמת דיש בה הני שני ענינים אלו יחד וכמו שכתב בעל העקידה ז"ל בפרשה זו וראייתו ברורה מהא דאיתא במשנה מסכת נדרים (דף ל"א) מאוסה היא הערלה כו' שנתגנו בה הכותים שנאמר (ירמיה ט) כי כל הגוים ערלים. הרי דהיא מום ודבר המאוס עד דמגנים בה לכותים. עוד איתא שם במשנה גדולה היא מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות כו', הרי דהוא עוד הוספת מעלה לישראל וגדולה היא. וזהו שאמר הכתוב התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי, א"ל שני דברים, דמשמעותו של תמים הוא בלא מום ואמר לו שבמילה יוסר ממנו המום של הערלה וטומאתה ויהיה תמים, ואמר עוד ואתנה בריתי ביני וביניכם דעל ידה יתוסף להם עוד קדושה ומעלה דבה יהיה כריתת ברית בין האומה ובין ה' יתברך שמו, והוא הוספת קדושה. וזהו דאיתא במסכת מנחות (דף נ"ג) דאברהם אבינו אמר היה לך לזכור להם ברית מילה והשיב לו ובשר קודש יעברון (ירמי' יא), הרי דהמל נקרא דיש לו בשר קודש והמבטלה הוא בבחינת מעביר מעצמו הקודש ההוא, ומוכרח להדיא דהיא הוספת מעלה וקדושה:
והנראה דנוכל לומר דהני שני בחינות הם בחיתוך ופריעה. דהחיתוך הוא הסרת מעליו הערלה ובזה מוציא עצמו מכלל הכותים שנקראו ערלים כי כל הגוים ערלים ובחיתוך הוא מבדיל עצמו מהם, ואח"כ באה הפריעה והוא לאות ברית קודש להתקשר ולהתקדש בקדושת ישראל להיות עם אחד, ועל זה אנחנו מברכים בברכות המילה וצאצאיו חתם באות ברית קודש דהחותם של הברית באה ע"י הפריעה 
והרי על הפריעה יש מח' ראשונים מתי נצטוו עכ"פ למ"ד שבארץ ישראל נצטוו אפשר שזה ענין תוספת קדושה שיש בפריעה שהיהודי מתעלה מעל המזל. וצע"ג ולענ"ד נראה שבעצם המילה האדם עולה מעל המזל. וה' יאיר עיני.
 



ונראה להוסיף ביאור 
לפי מה דאיתא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א
האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רב אשי אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא. אמר רבה אנא במאדים הואי אמר אביי מר נמי עניש וקטיל. 
שגדר ברית מילה בחו"ל הוא להחליש את המזל ושלאדם לא יהיה כ"כ כח לשפוך דם, משא"כ ברית מילה בארץ ישראל הוא משתמש עם כח המזל לדבר טוב להיות מוהל או שוחט מכיון שארץ ישראל היא מעל המזל.

[ועצם דברי הגמ' נאמרו גם למי שנימול בחו"ל מכיון שעדיין גם אחרי ברית המילה יש קצת מזל.]

נ.ב. ואין להקשות איך יכול להיות שאותו מעשה פעם מחליש את הטבע והמזל ופעם מחבר את הטבע והמזל ואינו מחלישו,
מכיון שעיקר ברית מילה אינו בגוף אלא פועל בנפש וכדאיתא במס' נדרים דף ל"א: שערלי ישראל נקראים מולים וגוים מולים נחשבים ערלים, נמצא שהנפש היהודית היא תמיד מולה, וא"כ ברית מילה בחוצה לארץ במדבר רק מתקנת את הגוף הערל שלא יפריע לנפש, משא"כ ברית מילה בארץ ישראל מחברת את הגוף לנפש וממילא הגוף נימול. ודו"ק ואכמ"ל.


ונפק"מ האם ראוי לאדם שנולד במאדים לחזק את עצמו להיות גיבור, שאם הוא בחו"ל אסור לו ואם הוא בארץ ישראל מותר לו מכיון שהוא יכול להשתמש עם הכח הטבעי שלו מכיון שנימול בארץ ישראל והוא מעל המזל. [וזה תלוי גם במה שהבאנו לקמן מהמהר"ל בביאור ובגדר אין מזל לישראל.]

וזה דומה למה שברית מילה בארץ ישראל חדשה והחזירה את ה"רוח צפונית" שמכיון שעם ישראל התעלה מעל המזל אז כבר יכול להנות מאור השמש ואין לו לחשוש מחטא העגל שבא גם מריבוי גשמיות משא"כ ברית מילה שבמדבר לא היה בו כח להחזיר את הרוח צפונית מכיון שאם יהיה לעם ישראל הרבה גשמיות הם יחזרו לחטוא.
ואיתא [שם] תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א
איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר ויוצא אתו החוצה. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם בן ביתי יורש אתי. אמר לו: לאו, כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. 
וכתבו התוספות
אין מזל לישראל - והא דאמר רבא בשילהי מו"ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו. 
מבואר שיש קצת מזל לישראל וזה תלוי במדרגה של האדם עכ"פ לפי מה שכתבנו אדם שרוצה להכנס מעל המזל ראוי לו לגור בארץ ישראל. ודו"ק.

ולפי מה שכתבנו נראה לבאר
מה שכתוב
(ב) בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית:
ופירש רש"י 
שנית - שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו ביבמות, 
שהכוונה במה שכתוב "שנית" שגם ברית המילה הזאת בארץ ישראל היא מעל הטבע כמו שעם ישראל מל את עצמו כאשר היו במצרים שגם אז היו מעל הטבע והיו תחת השגחה ניסית.

אך מלשון רש"י נראה תוספת ביאור שמלשונו נשמע ששנית הכוונה שנעשה ברית המילה בציבור.
ונראה לבאר לפי מה שכתב בחידושי אגדות למהר"ל שבת דף קנג עמוד א
ואין מזל לישראל. פירש שאפשר להכריע את המזל על ידי מצות, אף שאינו מתפלל כלל רק מעצמו נהפך על ידי מצות, דעל ידי תפילה דבר פשוט דמועיל שהוא יתברך יעשה מה שירצה בשמים ובארץ, אבל כך אמר שאין מזל לישראל [דהיינו לכלל ישראל אין מזל שישלוט המזל עליהם, ואף ליחיד אם עושה מצוה דבר זה שקול, כלל ישראל מצד עצמם יש להם מדריגה עליונה נבדלת, וכמו היחיד כאשר עושה מצוה אלקית נבדלת, דבר זה הוא על המזל, ואין הפירש שלא ישלוט המזל עליהם כלל, כי הכל לפי מה שהוא כי אם המזל כנגד ישראל מאוד צריכים ישראל זכות גדול להכריע את המזל, כמו במצרים שהיה מורה המזל רעה כמו שאמר ראו כי רעה נגד פניכם (שמות י'), והש"י הפך אותו לטוב בשביל זכות אבות, מ"מ אין מזל לישראל שיהיה שולט לגמרי עליהם דבר זה אינו, וזה משמעות אין מזל לישראל שיהיו לגמרי תחת המזל כמו שהם שאר האומת. [מומלץ מאד לעיין בהמשך דבריו שם]
נמצא שכלל ישראל דהיינו ציבור בייחוד אינו תחת המזל, ולכן ראוי לעשות ברית מילה שהיא מעל המזל דווקא בציבור. [וכן קרבן פסח קרב בציבור מכיון שגם הוא מורה שאין מזל לישראל כמו שנכתוב בהמשך.]

ואפשר לבאר גם מעלת הציבור בברית המילה.
גם לפי מה שכתב הרמב"ם הנשר הגדול בספר מורה הנבוכים חלק ג' פרק מ"ט
ויש במילה עוד ענין אחר צריך מאד, והוא שיהיה לאנשי זאת האמונה כלם, רצוני לומר מאמיני יחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם, ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם והוא נכרי, כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע אל תועלת או כדי להתנכל על אנשי זה הדת,
אך זה הפעל כלומר המילה לא יעשהו אדם בו או בבניו רק מתוך אמונה אמתית, כי אין זה שרט בשוק או כויה בזרוע אבל ענין שיהיה קשה מאד, וידוע ג"כ רוב האהבה והעזר הנמצא באנשים שהם כלם בסימן אחד ושהוא על צורת ברית, וכן זאת המילה הוא הברית אשר כרת אברהם אבינו על אמונת יחוד השם וכן כל מי שימול יכנוס בברית אברהם להאמין היחוד, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. וזה ג"כ ענין חזק כראשון בטעם המילה, ואפשר שהוא יותר חזק מן הראשון, ושלמות זאת התורה וקיומה לא תשלם כי אם במילה 
נמצא שכל ענין ברית המילה זה כדי שעם ישראל יהיה ציבור, ולכן יש מעלה גדולה דווקא לברית המילה בציבור.

ומעתה נבין גם מה שכתב לחדש ה"גור אריה" בטעם שלא היה חסרון מה שעם ישראל לא היו מולים במדבר. [וע"ע ברד"ק ביהושע בריש פרק ה' דברים נפלאים.]
גור אריה במדבר פרשת בהעלותך פרק ט
ואם תאמר, ופסח זה איך עשו אותו, והלא בניהם ערלים היו, שלא מלו במדבר (יבמות עב.), ומילת בניו מעכב (יבמות ע ע"ב). ויש לומר, דהיינו כשהמילה נוהג בישראל, והוא לא מל בניו, אז "לא יאכל בו" (שמות יב, מח), אבל כאשר ישראל ערלים, אין כאן איסור ערלה, כיון שאין כאן איסור ערלה כלל נוהג בישראל:
מבואר שאם כלל ישראל יש בו ערלה ממילא פוקע איסור ערלה מכיון שכל המצווה היא מצד הציבור.

ולכאורה קשה א"כ מדוע היה שייך באברהם אבינו מצוות ברית המילה אם אין עדיין משהו מעם ישראל מהול ?

ונראה ליישב שאברהם אבינו נחשב הראשית של עם ישראל וממילא נחשב כמו כלל ישראל,
וכמו שמצאנו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו לצאת מהאיטגננות שזה דבר ששייך בעיקר בכלל ישראל כמו שהבאנו לעיל מהמהר"ל. ודו"ק.

והנה יש שמקשים מדוע אברהם אבינו לא מל את עצמו לפני שה' ציווה אותו כמו שקיים אפילו עירובי תבשילים, ומתרצים שמצווה ברית מילה שייכת רק בציווי מה' ולא בצורה של אינו מצווה ועושה.

ונראה הביאור שרק בציווי אפשר שאברהם אבינו יהיה הראשית של עם ישראל ויחשב כמו כלל ישראל שהוא מעל המזל, וכמו שמצאנו שהיה צריך ציווי מיוחד מה' לצאת מהמזל והאצטגננות ולא היה בכוחו לבד לצאת מתחת למזל. ודו"ק היטב.
והנה כתבו התוספות מסכת יבמות דף עא עמוד ב
לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו - ומ"מ אברהם פרע מילתן אף על גב דלא נצטווה כדאמר בב"ר (פ' (ס"ד) [מ"ז]) דאפי' עירוב תבשילין קיים
וא"ת אם לא ניתנה פריעה עד יהושע היכי גמרינן מיניה הא כתיב (ויקרא כז) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ויש לומר דהלכה למשה מסיני הוא ויהושע אסמכיה אקרא.
ונראה שרק ברית מילה חשיב ראשית כדפרשנו לכן צריך ציווי מאת ה' התברך משא"כ "פריעה" זה כבר לא הראשית של מצוות מילה אלא זה המשך ולכן לא צריך ציווי.
ובאמת צ"ע לי גדר מצוות פריעה שחשיב כהלכה למשה מסיני. וה' יאיר עיני.


סעיף ב' - קרבן פסח
במדבר פרק ט'
(א) וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר:
(ב) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו:
(ג) בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אתו במעדו ככל חקתיו וככל משפטיו תעשו אתו:
(ד) וידבר משה אל בני ישראל לעשת הפסח:
(ה) ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל:
ופירש רש"י 
בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד: 

ויש לעיין מדוע עם ישראל לא הקריבו קרבן פסח במדבר אלא רק בשנה השניה, ורק בזמן יהושע בן נון אחרי שמלו את עצמן הקריבו קרבן פסח.
והנה כתב הרמב"ן שמות פרק י"ב פסוק ג'
איש שה לבית אבות - טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. 
ונראה לומר לפי מה שכתבנו שעם ישראל היו נזופים אחרי חטא העגל וירדו ממדרגתם ועתה הם נכנסו תחת המזל ולכן לא היו ראויים לאור החמה שזורח בעיקר באביב ולשאר מילי דמיטב כגון ביזת מצרים, לכן לא היו ראויים להקריב קרבן פסח שמורה על יציאת מצרים ושעם ישראל מעל המזל, ולכן רק בשנה השנית לפני חטא העגל היו ראויים לזכור ולהקריב קרבן פסח להורות שעם ישראל מעל המזל.

ועתה נראה לומר שברית המילה וקרבן פסח שניהם ענינם שווה שמעלה את האדם מעל המזל,
ברית מילה מעלה את האדם מעל מזל של דם ומוות, ואילו קרבן פסח מעלה את האדם מעל המזל של עבדות ושעבוד.
ושניהם ראויים ביותר להיות לפני חטא העגל או בארץ ישראל שאז בייחוד עם ישראל מעל המזל. 

ועוד יש להוסיף דכתיב תהלים פרק ק"ו
(יט) יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה: (כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב: (כא) שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים: (כב) נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף: 
מלשון הפסוק נראה שחטא העגל פגם ביציאת מצרים, וכן מצאנו שנגרם מביזת מצרים. ודו"ק ואכמ"ל.

ונראה מלשון רש"י שכתב "שזה גנותן של ישראל שלא הקריבו קרבן פסח" שמעיקר הדין יכלו להקריב אלא שעם ישראל לא נתעלה מעל המזל מחמת חטא העגל ונשארו בגנותן ולכן לא הקריבו קרבן פסח שהוי אביזרייהו מחטא העגל.
נחתום את המאמר במה שכתב רש"ר הירש בראשית פרק ט"ו פסוק ה'
נתבונן בפסוק זה: הבט נא. "נא" מתנגד תמיד להשקפה או נטייה הקיימת בלבו של השני (עי' לעיל ה, ל). נמצינו למדים גם כאן, שהיתה מחשבה בלבו של אברהם, - ולה מתנגד המאמר האלהי הזה. מהקשר הדברים אנחנו יכולים לעמוד על טיבה של מחשבה זו. אברהם התייאש מתקותו לבן; ואכן, בדרך הטבע לא יכול עוד לצפות לברכת אב. משום כך הוא אמר תחילה: "מה תתן לי, - ואנכי הולך ערירי".
באותה שעה הוציא אותו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: הבט נא השמימה! שם בשמים אנחנו רואים הנהגה אחרת מאשר בארץ. בארץ אין אנחנו רואים בריה, שנבראה במישרין בידי ה'. כל מה שאנחנו רואים בארץ, נולד מנבראים אחרים, איננו במישרין יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, אלא השתלשל מיצורים אחרים ונגרם מנתונים טבעיים. במסגרת הנסיבות הארציות, בהן הכל נגרם מסיבות נתונות, היה הדין עם אברהם; כאן חסרו כל הנתונים כדי להוסיף ולצפות לבן. לכן הראה לו הקדוש ברוך הוא את השמים. שם, בשמים, קיים עולם שונה; שם אנחנו רואים מעשה בראשית, שם הכל נברא במישרין בידי ה', - (אילו יכולנו לראות את הארץ בשלמותה, ככוכב בין כוכבי השמים, היתה גם היא נראית לעינינו כך);
ולפיכך: הרוצה לראות מציאות, שנבראה בכח האל במישרין ובלא תיווך, - יסתכל בכוכבים, ישא עיניו השמימה, ויראה שם עולם, שנברא במישרין בידי ה'; כלום תוכל לספור אותם? הללו, שנבראו במישרין במאמר - "יהי" של הבורא, רבים הם מהברואים המוגבלים שבארץ, שנוצרו בדרך תיווך; ומשום כך - "צא מאיצטגנינות שלך" (שבת קנו ע"א) - הנח את החישובים הטבעיים, הארציים ושים את מעייניך בעולם הכוכבים: כה יהיה זרעך! כך יהיה עמך, כיציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ללא כל נתונים טבעיים, - בניגוד לכל חישובים טבעיים, - כ"בריאה" שניה שנבראה "יש מאין". ואכן, עוד שלושים שנה יתהלכו אברהם ושרה ערירים, יתבטל מהם כל סיכוי ארצי לשמחת בן, ותקוה זו תהיה ל"צחוק" בארץ, במסגרת החישובים הארציים - "כל השמע יצחק לי" (להלן כא, ו) - ורק אז ייולד הבן הראשון לעם ה'.

וכן אתה מוצא גם בספר תהלים (מזמור קמז): "בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס. הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר" וגו'. מראה הכוכבים ממחיש את קיום ישראל, התלוי במישרין במאמר ה': גם אם נדחי ישראל מושפלים ונדכאים, הרי הם משולים לכוכבים: כל אחד מהם תלוי במישרין במאמר ה'; בכל צרה וצוקה הרי הוא יהודי, הרי הוא עומד תחת השגחה פרטית "הקוראת לו בשמו". שכן, הוא זכה ל"חרות על הלוחות": ההליכה בדרכי ה' מעלה אותו מעל לכל כוחות הטבע, והיא מעמידה אותו בחירות תחת הנהגתו הישירה של ה'. 
[וע"ע בדברים נפלאים שכתב המהרש"א מס' נדרים דף ל"ב. ד"ה "ויוצא אותו החוצה" שמצד המזל אברהם אבינו לא היה ראוי להוליד כלל מכיון שהיה איש מצונן וה' הוציא אותו מתחת המזל ואז הצליח להוליד את ישמעאל ובשעה שאברהם אבינו מל את עצמו בגיל 99 אז הקב"ה עשה לו שינוי השם מאברם לאברהם ונהיה "תמים" וככה זכה לעלות מעל המזל שיוכל גם להוליד בן שימשיך אותו וירש אותו דהיינו יצחק אבינו.
ולפי דברי המהרש"א מובן מדוע קוראים שם לרך הנימול דווקא בברית המילה, כי הרי אצל אברהם אבינו השתנה שמו בברית המילה ונהיה תמים, וככה גם כל יהודי עיקר שמו נקבע בברית המילה שאז הוא נהיה תמים ועיקר תכונת היהודי זה "תמים".]
וידוע דברי הטור שפסח כנגד אברהם וכן שיצחק נולד בפסח והכל מורה על מה שבפסח עם ישראל יוצא מתחת יד המזל ועולה מעל המזל. ודו"ק.


נ.ב. אולי אפשר להוסיף שהארכנו במאמר אחר שפסח זה בחינת של תחיית המתים וכנגד יצחק ששניהם ענינם "גבורה" כלומר לעמוד במדת הדין של העולם בלי מדת הרחמים, והנה גם שבט לוי ידוע דברי ה"זוהר הקדוש" שלוי הוא כנגד ספירת גבורה.
והנה כתב הבעל הטורים במדבר פרק ט' פסוק א'
וידבר ה' אל משה וגו'. סמך פרשת פסח לטהרת לויים, רמז שהלוים מפשיטים (דהי"ב לה יא): 
ונראה ששבט לוי שייך מאד ליציאת מצרים מכיון שהם לא חטאו במצרים, וא"כ הם למדו את עם ישראל שלא לעבוד ע"ז.
כמו שכתב הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א' הלכה ג'
ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, 
וככה גם לדורות שבט לוי עזר לעם ישראל בהפשטת העור של קרבן פסח.

ויש לעיין מדוע נסמך דווקא לפסח שהיה בשנה השניה לטהרת בלוים ולא נסמך לפסח שבשנה הראשונה,
ונראה לומר שבפסח בשנה השניה חלק מעם ישראל כבר התעלה והיה לו בחינת לוי, שלא רק למד אלא גם לימד, וזה עיקר החילוק בין מצוות זכירת יציאת מצרים לסיפור יציאת מצרים, שזכירת יציאת מצרים זה מה שאדם מחזק את עצמו, משא"כ בסיפור יציאת מצרים האדם צריך לכוין גם לחזק את זולתו וכלשון הכתוב "והגדת לבנך" דהיינו להיות בבחינת שבט לוי שמחזק את הישראל.
והרב שמחזק צריך לעמוד במדת הגבורה מדת הדין וכמו שהארכנו במאמר "מטה של אלישע" וכו'. 
מעתה אולי אפשר לפרש בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף סה עמוד ב
תנא: כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשיל לאחוריו. אמר רב עיליש: טייעות. 
שהרי העור של הבהמה מי שהפשיט זה היה לוי ככה גם האדם מורה שהוא סוחב את הפסח בתוך של העור של הבהמה כלומר הוא מקיף את עצמו בלוי דהיינו הרב שהפשיט לו את העור מהבהמה ואינו הולך בלי רב. [וכן מצאנו שהנגעים בעור של האדם ומי שמטהר זה הכהן.]

  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “תנ"ך ופרשת שבוע”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים