יום השחרור וההצלה לזכר היהודים שנלחמו בנאצים

[אח מתקרב]

התפרסם היום בחדשות [עדכוני קורונה]:
 

"מעמד מרגש התקיים אתמול בכותל: 150 רבנים לציון ... 75 שנה ל'יום ההצלה' ... 

התקיימה אמש (שלישי) תפילה ברחבת הכותל המערבי לציון 75 שנה ל'יום השחרור וההצלה', ... 

זו השנה השביעית שהמעמד המרגש מתקיים בארגון של 'ועידת רבני אירופה', הלוקחת חסות על אירועי 'יום השחרור וההצלה' של יהודי אירופה מידי הנאצים שנקבע בכ"ו באייר לציון כניעת הנאצים והצלת שארית הפליטה ולזכרם של הקדושים הי"ד שחירפו את נפשם במלחמה בנאצים."

יש לי ב' שאלות בהנ"ל [מבורות מוחלטת בעניין, ומכך שכמדומה שזו פעם הראשונה ששמעתי שיש כזה דבר]:

1. מה הכוונה "שנקבע" - מי קבע ? 
   
2. אלה ש"חירפו את נפשם םבמלחמה בנאצים" זה היה פעולה נכונה ע"פ השקפת העולם החרדית ?
   

בכוונה - לא העתקתי את שמות הרבנים שהיו שם, כי אני רוצה לדון על הענין הנ"ל בצורה ענינית, בלי להיכנס לשמות וכו', רק לגופו של עניין, מבחינה השקפתית - מה היחס לכל הנ"ל ?

 

[בר בי רב דחד יומא]

גם אם זה לא פעולה נכונה ע"פ השקפת התורה [אין דבר כזה השקפת עולם חרדית יש השקפת התורה]הם נעקדו על קידוש ה' וראוי תמיד לזכור זאת

[ב. זעירא]

לזכרם של הקדושים הי"ד שחירפו את נפשם במלחמה בנאצים."

כמה הם היו?
אפי' לא חצי אחוז מכל יהודי אירופה.
צריך לתת לכל דבר את הפורפורציה הראויה.
 

[למה זה תשאל לשמי]

לזכרם של הקדושים הי"ד שחירפו את נפשם במלחמה בנאצים."

כמה הם היו?
אפי' לא חצי אחוז מכל יהודי אירופה.
צריך לתת לכל דבר את הפורפורציה הראויה.

אבל הכנס הוא על אותו חצי אחוז...
לגבי מרד גטו ורשה, ידוע הפולמוס אודות דעת הגר''מ זמבא הי''ד אם הוא תמך בו או לא.

 

[קיצוני]

הם נעקדו על קידוש ה' וראוי תמיד לזכור זאת

כולם נעקדו על קידוש השם, מעמד המבליט ענין ה"כוחי ועצם ידי" ודאי פסול הוא

[מתאהב על ידך]

במציאות, היו שהועילו כמו הפרטיזנים, והיו שהזיקו לאחרים בשביל נקמה בנאצים.

אני נוטה להאמין לעדויות הרבות שמתארות שרבי מנחם זמבא טען בתוקף שהמרד הוא הכרחי כדי לצמצם את החילול השם ע"י שימותו מות גבורים, כי יש כעין זה הרבה פסוקים בתנ"ך, אין לי כח לצטט כעת.


נ. ב. מבט אחר שחשבתי כעת:
ראיתי (עדות של בנו בספר "רבי יעקב") שרבי יעקב קמינצקי העריך בפשטות שאלמלא הקמת המדינה 3 שנים אחרי הטראומה של השואה - היו כמליון יהודים מתאמצים להתכחש סופית ליהדותם ולהתבולל לגמרי כדי להגן על ילדיהם כביכול.
ולאור זאת:
אולי בלי ההשראה של מרד גטו ורשא וכדו' לא היתה ליהודים בעולם אנרגיה ותעצומות לשקם את עצמם, ובטח לא להלחם במסירות נפש ממש בלי שום אמצעים עבור עצמאות ופריקת עול שעבוד מלכויות.

(סתם ידיעה היסטורית: על מגילת העצמאות חתומים גם החרדים כולל הפולני הגערער איצ'ה מאייר לוין חתנו של האמרי אמת ובהמשך שר הסעד).

[ברוך שאמר]

גם אם זה לא פעולה נכונה ע"פ השקפת התורה [אין דבר כזה השקפת עולם חרדית יש השקפת התורה]

לענ"ד יפה שאל הרב @אח מתקרב, אין בידינו לדעת מעצמנו מה היא השקפת התורה בכל ענין וענין, אלא רק לברר מה היא דעתם של גדולי ישראל שהנהיגו ומנהיגים את הציבור החרדי לדבר ד' עד ביאת גואל צדק - ומיקרי "השקפת העולם החרדי" - וזו השקפת התורה !!!

אני יודע להוציא מתוך התורה את ההשקפה הנכונה ביחס לכל דבר ?

אני בקי בכל מכמני התורה להוציא ממנה הנהגה ברורה בכל דבר ודבר, ולהכריע את ההנהגה הנכונה לכלל עם ישראל ?

הרי דנים כאן על נושאים שאינם בגדר הכרעה הלכתית, אלא ב"דעת תורה".

ישנם רבנים מכל מיני חוגים שיגידו לך על כל מיני ענינים שזו השקפת התורה, וכשתשאל את גדולי ישראל שמנהיגים את רוב הציבור החרדי, סוברים שזה נוגד את ה"דרכה" ו"השקפת התורה".

יש לכבודו דרך אחרת לדעת את השקפת התורה בעניני "דעות" ?
  

[יוספזון]

התפרסם היום בחדשות [עדכוני קורונה]:
 

"מעמד מרגש התקיים אתמול בכותל: 150 רבנים לציון ... 75 שנה ל'יום ההצלה' ... 

התקיימה אמש (שלישי) תפילה ברחבת הכותל המערבי לציון 75 שנה ל'יום השחרור וההצלה', ... 

זו השנה השביעית שהמעמד המרגש מתקיים בארגון של 'ועידת רבני אירופה', הלוקחת חסות על אירועי 'יום השחרור וההצלה' של יהודי אירופה מידי הנאצים שנקבע בכ"ו באייר לציון כניעת הנאצים והצלת שארית הפליטה ולזכרם של הקדושים הי"ד שחירפו את נפשם במלחמה בנאצים."

יש לי ב' שאלות בהנ"ל [מבורות מוחלטת בעניין, ומכך שכמדומה שזו פעם הראשונה ששמעתי שיש כזה דבר]:

1. מה הכוונה "שנקבע" - מי קבע ? 
   
2. אלה ש"חירפו את נפשם םבמלחמה בנאצים" זה היה פעולה נכונה ע"פ השקפת העולם החרדית ?
   

בכוונה - לא העתקתי את שמות הרבנים שהיו שם, כי אני רוצה לדון על הענין הנ"ל בצורה ענינית, בלי להיכנס לשמות וכו', רק לגופו של עניין, מבחינה השקפתית - מה היחס לכל הנ"ל ?

 

אני יכול להבין 'יום זכרון' לקדושי השואה... ואני יכול להבין הודיה, על 'הצלה' ממחנות ההשמדה. כמובן לפי דעת בעלי בתים, בלי להכנס למהו דעת תורה בזה.
אבל אלו ש'חירפו נפשם למלחמה בנאצים'? מה המטרה? איזה גדלות יש בזה? גם חתול תנסה להתגונן כשיבואו להרוג אותה... מה יש בזה?
אם היו עושים יום מיוחד לאלו ש'חירפו נפשם לשמור על צלם אלוקים בשואה, לקיים מצוות וללמוד תורה במסירות נפש' זה מובן? אבל מלחמה? שאגב, נועדה מראש לכשלון, מה יש בזה?
 

[ברוך שאמר]

כמובן לפי דעת בעלי בתים, בלי להכנס למהו דעת תורה בזה

זו הוספה חכמה וחשובה !!! זה משמח לראות שישנם שמביעים דעה, אך מבינים את מקומנו וגודלנו, חזק ואמץ !!!

[יוספזון]

כמובן לפי דעת בעלי בתים, בלי להכנס למהו דעת תורה בזה

זו הוספה חכמה וחשובה !!! זה משמח לראות שישנם שמביעים דעה, אך מבינים את מקומנו וגודלנו, חזק ואמץ !!!

נראה לך שאנשים עם 'דעת תורה' מתכתבים בפורום באינטרנט?
 

[ברוך שאמר]

הם נעקדו על קידוש ה' וראוי תמיד לזכור זאת

 

     
זה לא הא בהא תליא ?

זו בעצם השאלה כאן - אם המלחמה בנאצים נעשתה ע"פ דעת תורה - אז ראוי לזכור וכו' וכו'.

ואם הלחימה בנאצים לא היתה ע"פ הוראת חכמים - אז נשאל שאלה על מקרה אחר, וממנה ננסה לברר מה הדין כאן, או שמא אינו דומה כלל.

מה היחס ההשקפתי התורני לבן אדם שנכנס לעזה עם נשק דרוך כדי לחסל ערבים, ומיירי באופן שעשה כן מלב טהור ומזוכך, ובכוונה נקיה לשם שמים, ולא לשם כבוד, כדי לרצוח את הערבים הרשעים שעושים פיגועים בלי סוף, וממשיכים לאיים בלי סוף, ומסכנים את היושבים בציון. אך הוא לא עשה כן ע"פ התיעצות עם גדולי ישראל, אלא מדעתו. ולמה הוא לא התיעץ ? כי הוא לומד את הנושא כבר 15 שנה, ואפילו חיבר ספר חשוב מאוד עם אלפי מקורות, שבו הוא מוכיח שעם ישראל חייבים להרוג בעצמם את הגויים כדי לקרב את הגאולה, ולכן הוא נכנס לעזה והתחיל לרסס וחיסל 20 ערבים, וכמובן שלא יצא משם חי.

וכעת נשאל:

1. האם היחס התורנית אליו הוא - שהוא מת על קידוש ד'?
   
2. אם היהודי הנ"ל היה חילוני גמור, והמניע שלו לא היה כלל וכלל בגלל רצון ד', אלא מניע לאומני, וכמו שאנגלי יהרוג טורקי על רקע לאומני - האם היחס אליו שהוא - נעקד על קידוש ד' ?
   

[בר בי רב דחד יומא]

גם אם זה לא פעולה נכונה ע"פ השקפת התורה [אין דבר כזה השקפת עולם חרדית יש השקפת התורה]

לענ"ד יפה שאל הרב @אח מתקרב, אין בידינו לדעת מעצמנו מה היא השקפת התורה בכל ענין וענין, אלא רק לברר מה היא דעתם של גדולי ישראל שהנהיגו ומנהיגים את הציבור החרדי לדבר ד' עד ביאת גואל צדק - ומיקרי "השקפת העולם החרדי" - וזו השקפת התורה !!!

אני יודע להוציא מתוך התורה את ההשקפה הנכונה ביחס לכל דבר ?

אני בקי בכל מכמני התורה להוציא ממנה הנהגה ברורה בכל דבר ודבר, ולהכריע את ההנהגה הנכונה לכלל עם ישראל ?

הרי דנים כאן על נושאים שאינם בגדר הכרעה הלכתית, אלא ב"דעת תורה".

ישנם רבנים מכל מיני חוגים שיגידו לך על כל מיני ענינים שזו השקפת התורה, וכשתשאל את גדולי ישראל שמנהיגים את רוב הציבור החרדי, סוברים שזה נוגד את ה"דרכה" ו"השקפת התורה".

יש לכבודו דרך אחרת לדעת את השקפת התורה בעניני "דעות" ?
  

לא דיברתי על מהות אלא על סגנון שאין הבדל בין השקפת התורה להשקפת העולם החרדי ולדעתנו השקפת רבנים מחוגים אחרים אינה השקפת התורה

[ברוך שאמר]

נראה לך שאנשים עם 'דעת תורה' מתכתבים בפורום באינטרנט?

יש כאן 2 ענינים:

1. מי הם הכותבים כאן.
   
2. מה הכותבים "חושבים" על עצמם.
   

לפעמים סגנון הכתיבה מסגיר את היחס של הכותב על עצמו.

[דורדיא]

מה הכוונה "שנקבע" - מי קבע ? 
אלה ש"חירפו את נפשם םבמלחמה בנאצים" זה היה פעולה נכונה ע"פ השקפת העולם החרדית

זה היה פעולה נכונה?
למה לא?

מצווה גדולה ועצומה.

מה הניסיון לייצר אשכול על לא כלום?

[למה זה תשאל לשמי]

אני יכול להבין 'יום זכרון' לקדושי השואה... ואני יכול להבין הודיה, על 'הצלה' ממחנות ההשמדה. כמובן לפי דעת בעלי בתים, בלי להכנס למהו דעת תורה בזה.
אבל אלו ש'חירפו נפשם למלחמה בנאצים'? מה המטרה? איזה גדלות יש בזה? גם חתול תנסה להתגונן כשיבואו להרוג אותה... מה יש בזה?
אם היו עושים יום מיוחד לאלו ש'חירפו נפשם לשמור על צלם אלוקים בשואה, לקיים מצוות וללמוד תורה במסירות נפש' זה מובן? אבל מלחמה? שאגב, נועדה מראש לכשלון, מה יש בזה?

לענ''ד הגבורה אינה דווקא דתית, אלא אדם הנמצא בספק מיתה כמו כולם ועושה מעשה המעמיד אותו בסכנה כמעט ודאית כדי שאולי אחרים יינצלו
חתולה, להבדיל, תתגונן כי היא לא יודעת להעריך את הסיכון נכון, הלא כן?
 

[ברוך שאמר]

מה הניסיון לייצר אשכול על לא כלום?

יש יהודי בשם הרב @אח מתקרב, שרוצה להתקרב אליך ולשמוע את דעתך ודעת אחרים, ולהחכים מהידע שיש לציבור בענינים שונים, ומסתמא זה המניע שלו להתחבר לפורום, ולהעלות את ספיקותיו, שמן הסתם אין לו דעה ברורה בענין ששאל, כי אם היה לו דעה ברורה לא נראה לי שהוא היה שואל.

כבודו באמת חושב שההגדרה המתאימה לרב @אח מתקרב זה: 

ניסיון לייצר אשכול על לא כלום

אגב, זה מעניין שלפי התגובות כאן באשכול, ישנם כאלה שלא פשיטא להם כמר.

יתכן שלאחר שכבודו יעיין בדבריהם, וידון אתם לגבי ההשקפה התורנית בנושא זה, יתכן שיתחדש לכבודו זוית ראיה חדשה שלא נחשף אליה עד היום, ולמפרע יתברר שהאשכול לא נפתח "על לא כלום". אולי ....

[מבקש אמת]

אני יכול להבין 'יום זכרון' לקדושי השואה... ואני יכול להבין הודיה, על 'הצלה' ממחנות ההשמדה. כמובן לפי דעת בעלי בתים, בלי להכנס למהו דעת תורה בזה.
אבל אלו ש'חירפו נפשם למלחמה בנאצים'? מה המטרה? איזה גדלות יש בזה? גם חתול תנסה להתגונן כשיבואו להרוג אותה... מה יש בזה?
אם היו עושים יום מיוחד לאלו ש'חירפו נפשם לשמור על צלם אלוקים בשואה, לקיים מצוות וללמוד תורה במסירות נפש' זה מובן? אבל מלחמה? שאגב, נועדה מראש לכשלון, מה יש בזה?

לענ''ד הגבורה אינה דווקא דתית, אלא אדם הנמצא בספק מיתה כמו כולם ועושה מעשה המעמיד אותו בסכנה כמעט ודאית כדי שאולי אחרים יינצלו
חתולה, להבדיל, תתגונן כי היא לא יודעת להעריך את הסיכון נכון, הלא כן?

כפי הידוע הם לא עשו זאת כדי להציל אחרים, אלא כדי להגן על כבודם המושפל והבזוי ולנקום מעט במרצחים ימ"ש.
אפשר בהחלט להבין ולהזדהות עם רגשות הנלחמים האומללים, ויתכן שיש מקום לזה עפ"י התורה (כמו במעשה דשמשון), אבל קשה לי לראות בזה ערך רוחני שראוי להעלות אותו על נס. מדובר ברגש אנושי טבעי שרוצה להלחם על כבודו ולנקום באויביו.

[מתאהב על ידך]

נמנו וגמרו שכבוד היהודים איננו קשור כלל לכבוד ה', ודלא כהסידור והתנ"ך.

מקור בבקשה!

[יפה מראה]

היו יהודים שגויסו לצבא הרוסי [וגם לצבא האמריקאי] ודרך זה נלחמו בנאצים וגם השתתפו בקרב הידוע בסטלינגרד, חלק מהמגויסים זה היה בעל כרחם עכ"פ ודאי שהיה איזה סיכוי להילחם ולנצח.

[ברוך שאמר]

נמנו וגמרו שכבוד היהודים איננו קשור כלל לכבוד ה', ודלא כהסידור והתנ"ך.

מקור בבקשה!

איפה נמנו ? היכן גמרו ? ראית מישהו כאן שזלזל בכבודם של יהודים ?

הכלל המקובל בדרך כלל הוא - שמי שמחדש הנהגה חדשה, הוא זה שצריך להביא ראיה.

כבודו סובר אחרת ?

עיין לעיל שהארכתי להביא דוגמא כמשל מיהודי שהחליט ע"ד עצמו להיכנס לעזה, ולהרוג ערבים, וחירף את נפשו לכך, וכמובן נרצח בדם קר ע"י המקומיים, האם צריך לייסד "יום זיכרון" בשבילו ? ואם התשובה היא לא, כי לא מייסדים יום זיכרון לכלל ישראל לזכרו של איש אחד [על אף כל ההערכה וגדלות המעשה] אז נשאל שאלה אחרת - מה תהיה התשובה אם יצטרפו להנ"ל - עוד 10,000 איש ? האם מתקנים יום זיכרון, והאם מיקרי בכגון דא שנעקדו על קידוש ד'? ? ואת זה שאל השואל.

מי שהגדר ההלכתי שלו "מתאבד", ולכן קוברים אותו מחוץ לגדר, נקרא שמבטל את כבודו של המת ?

מה כבודו חושב על בר נש שיצעק על החברה קדישא באמצע קבורה של "מתאבד", שהם מבזים יהודים לאחר מיתתם, כי קוברים אותו בנפרד מעבר לגדר ?

אין כאן דיון על מקרה בעלמא שנפטרו יהודים, ואין כאן הנידון על מצב הפוך - שיהודי או קבוצת יהודים שהחליטו לעשות מעשה נועז והרואי, וגרמו בידיים למותם,  של עצמם, ואף שמעשיהם יהיו מאוד מרשימים, כי בכה"ג כל בר בי רב יודע שאם זה לא נעשה ע"פ עצת חכמים, מתאבד ורוצח מיקרי.

יש כאן 2 נושאים נפרדים:

1. היהודי - כבודו במקומו מונח. 
   
2. המעשה הפסול של סיכון בני אדם ולקחת את חייו ושל חביריו בידיו, על דעת עצמו.
   

כאן הנידון הוא - האם אותם שנלחמו נגד הנאצים עשו זאת לאחר התיעצות עם גדולי תורה, וממילא נשאלת השאלה הבאה - האם רוח חכמים נוחה מהם, וא"כ האם צריך ונכון לייסד יום זכרון לכבודם וכו' וכו'.
 

[מתאהב על ידך]

נסחפת.
בסה"כ שמתי לב שדנים רק כמה קילו דם יהודי ישפך עם ההתקוממות וכמה בלי.
ולא עניין אתכם כלל לשקול גם כמה כבוד יהודי יושפל עם ההתקוממות וכמה בלי.
ולמה?
כי זה לא חשוב.
ואם היה זה למות על קידוש ה' (=כבוד לה') אז היה זה בסדר למות.
הוי אומר שכבוד לאומה היהודית, ולמה יאמרו הגויים, וכנפול לפני בני עוולה, ואיך נפלו גיבורים וכו' וכו' זה לא שיקול.
ולמה?
כי זה לא כבוד לה' אלא כבוד לאנשים.
ולמה כבוד ליהודים זה לא קשור לה'?
כי מתעלמים מהסידור.


בברכת עשה למענך אם לא למענינו, כי אנו עמך. בניך. עבדיך. והיא כבודך.

[מלך שבא]

אני יכול להבין 'יום זכרון' לקדושי השואה... ואני יכול להבין הודיה, על 'הצלה' ממחנות ההשמדה. כמובן לפי דעת בעלי בתים, בלי להכנס למהו דעת תורה בזה.
אבל אלו ש'חירפו נפשם למלחמה בנאצים'? מה המטרה? איזה גדלות יש בזה? גם חתול תנסה להתגונן כשיבואו להרוג אותה... מה יש בזה?
אם היו עושים יום מיוחד לאלו ש'חירפו נפשם לשמור על צלם אלוקים בשואה, לקיים מצוות וללמוד תורה במסירות נפש' זה מובן? אבל מלחמה? שאגב, נועדה מראש לכשלון, מה יש בזה?

לענ''ד הגבורה אינה דווקא דתית, אלא אדם הנמצא בספק מיתה כמו כולם ועושה מעשה המעמיד אותו בסכנה כמעט ודאית כדי שאולי אחרים יינצלו
חתולה, להבדיל, תתגונן כי היא לא יודעת להעריך את הסיכון נכון, הלא כן?

כפי הידוע הם לא עשו זאת כדי להציל אחרים, אלא כדי להגן על כבודם המושפל והבזוי ולנקום מעט במרצחים ימ"ש.
אפשר בהחלט להבין ולהזדהות עם רגשות הנלחמים האומללים, ויתכן שיש מקום לזה עפ"י התורה (כמו במעשה דשמשון), אבל קשה לי לראות בזה ערך רוחני שראוי להעלות אותו על נס. מדובר ברגש אנושי טבעי שרוצה להלחם על כבודו ולנקום באויביו.

עד כמה שידוע לי אפי' הגויים כגון האמריקאים הסבירו שנלחמים כדי להכניע את הרשעות הנאצית, וא"כ ק"ו שהיהודים עשו זאת לשם כך,
לבד מזאת גם נקמה ברשע היא ענין חשוב, זה שהוא גם רגש אנושי טבעי אינו מוריד מחשיבותו, כשם שהעובדה שרחמנות היא רגש אנושי טבעי אינה מורידה מחשיבותה.
כמובן שהיה בזה גם הרבה שלא לשמה, אבל גם בלימוד תורה יש הרבה שלא לשמה
 

[ברוך שאמר]

נסחפת.
בסה"כ שמתי לב שדנים רק כמה קילו דם יהודי ישפך עם ההתקוממות וכמה בלי.
ולא עניין אתכם כלל לשקול גם כמה כבוד יהודי יושפל עם ההתקוממות וכמה בלי.
ולמה?
כי זה לא חשוב.
ואם היה זה למות על קידוש ה' (=כבוד לה') אז היה זה בסדר למות.
הוי אומר שכבוד לאומה היהודית, ולמה יאמרו הגויים, וכנפול לפני בני עוולה, ואיך נפלו גיבורים וכו' וכו' זה לא שיקול.
ולמה?
כי זה לא כבוד לה' אלא כבוד לאנשים.
ולמה כבוד ליהודים זה לא קשור לה'?
כי מתעלמים מהסידור.


בברכת עשה למענך אם לא למענינו, כי אנו עמך. בניך. עבדיך. והיא כבודך.

כבודו קרא את מה שהגבתי על דבריו לעיל ? כי נראה שכבודו חוזר על אותם הדברים שוב, בלי להתייחס לתגובה בצורה ענינית.

לכן אשמח אם תוכלו להגיב נקודתית וענינית לדברים דלעיל, וכך בעזרהי"ת אולי יזכונו ממרום לדעת רצונו של מקום, ומינאי ומינך תסתיים שמעתתא, ויתקלס עילאה. 

אם כבודו יבחר בכל זאת לחזור על אותם דברים שוב, ולהתעלם מגופם של דברים בצורה ענינית, זה זכותו, ולנו חבל. מחכים מאוד לשמוע את דעתו הרמה בצורה ממוקדת. 
 

[רוצה להתעלות]

הם נעקדו על קידוש ה' וראוי תמיד לזכור זאת

 

     
זה לא הא בהא תליא ?

זו בעצם השאלה כאן - אם המלחמה בנאצים נעשתה ע"פ דעת תורה - אז ראוי לזכור וכו' וכו'.

ואם הלחימה בנאצים לא היתה ע"פ הוראת חכמים - אז נשאל שאלה על מקרה אחר, וממנה ננסה לברר מה הדין כאן, או שמא אינו דומה כלל.

מה היחס ההשקפתי התורני לבן אדם שנכנס לעזה עם נשק דרוך כדי לחסל ערבים, ומיירי באופן שעשה כן מלב טהור ומזוכך, ובכוונה נקיה לשם שמים, ולא לשם כבוד, כדי לרצוח את הערבים הרשעים שעושים פיגועים בלי סוף, וממשיכים לאיים בלי סוף, ומסכנים את היושבים בציון. אך הוא לא עשה כן ע"פ התיעצות עם גדולי ישראל, אלא מדעתו. ולמה הוא לא התיעץ ? כי הוא לומד את הנושא כבר 15 שנה, ואפילו חיבר ספר חשוב מאוד עם אלפי מקורות, שבו הוא מוכיח שעם ישראל חייבים להרוג בעצמם את הגויים כדי לקרב את הגאולה, ולכן הוא נכנס לעזה והתחיל לרסס וחיסל 20 ערבים, וכמובן שלא יצא משם חי.

וכעת נשאל:

1. האם היחס התורנית אליו הוא - שהוא מת על קידוש ד'?
   
2. אם היהודי הנ"ל היה חילוני גמור, והמניע שלו לא היה כלל וכלל בגלל רצון ד', אלא מניע לאומני, וכמו שאנגלי יהרוג טורקי על רקע לאומני - האם היחס אליו שהוא - נעקד על קידוש ד' ?
   

סיפור כזה אירע במציאות ע"י ברוך גולדשטיין - וכמדומני שאף רבניהם לא גיבו אותו קודם ואחר מעשה.
אם כי שעל מצבתו כתוב - הי"ד....
 

[למה זה תשאל לשמי]

במחילה, מה ההשוואה בין ברוך גולדשטיין לקדושי השואה.
מן הראוי, במטותא, לשאול את הסבא והסבתא מה הם עברו שם.
תתארו לכם אדם מזה רעב, כל משפחתו נלקחה, אינו יודע מתי יבוא יומו, והו יודע שיומו קרב. הברירה היחידה שלו זה או למות מרעב או לחולל מרד שאולי לא בטוח יצליח אבל אולי אולי אולי הגטו ייהרס ויצליחו לברוח, אם לא הוא אז מישהו אחר.
סלחו לי על הנימה. אבל אני מניח שאם חלק מהכותבים דכאן היו באותו מצב חלילה וחלילה, הם היו אומרים : אסור לעשות כלום. לקבל הכל באהבה. לנסות להתקומם זה ברוך גולדשטיין.
אין איסור לחשוב קצת. אל תקחו את דבריי אישי. אבל מדובר על ניסיון שאין נורא ממנו. אנשים ראו את בניהם גוססים ה''י ואין בידם להושיע. וכי יש לנו מושג על מה מדובר בכלל?

[ברוך שאמר]

עד כמה שידוע לי אפי' הגויים כגון האמריקאים הסבירו שנלחמים כדי להכניע את הרשעות הנאצית, וא"כ ק"ו שהיהודים עשו זאת לשם כך,לבד מזאת גם נקמה ברשע היא ענין חשוב, זה שהוא גם רגש אנושי טבעי אינו מוריד מחשיבותו, כשם שהעובדה שרחמנות היא רגש אנושי טבעי אינה מורידה מחשיבותה.
כמובן שהיה בזה גם הרבה שלא לשמה, אבל גם בלימוד תורה יש הרבה שלא לשמה

 

לימוד תורה - זה ענין אחד, וכל אחד ישאל את רבו כיצד להתמודד עם הענין של הלא לשמה [והסטייפלר היה מדריך בחורים שהיו שואלים על זה, שלא להתעסק ולהתעמק בזה, אלא ללמוד והעיקר שהרצון יהיה לזכות לעשות את רצון ד' ולברר את דעתו מתוך אמרי ד', ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ויזכה לבסוף בעזר ממעל לתורה לשמה].

כאן דנים על מעשה שגרם למותם של רבים. האם הדבר נעשה על פי עצת חכמים ? א"כ - זו זכות אדירה וכו' וכו'.

זה שיהודים נפטרו היא טרגדיה אמיתית, וצער לכל מי שנשמה יהודית בקרבו, וגם ששומעים על יהודי שהתאבד - צריך להצטער מאוד, ולא רק על כך שיהודי נפטר, אלא על כל הצער האדיר שסבל לפני שלקח את נפשו בכפו. הרי אם יהודי הגיע למקום כזה, רח"ל, שההתמודדות היחידה שהוא בחר למצב שלו, זו התאבדות ... אז מובן כמה תחושה של חוסר אונים עטף אותו, וכמה תחושת כאב היתה בקרבו. זה הרגש היהודי הנכון והראוי. כעת דנים על הפעולות, מה עושים עם המתאבד ? איפה קוברים אותו ? האם יושבים עליו שבעה ? וכו' וכו' בר מינן. האם הפעולות הנ"ל מעידות שאין כאב על מותו של הנפטר ??? יש ביהדות גדרים הלכתיים, כיצד להתייחס למצבים מסוימים על אף האי נוחות העצומה !!! 

 וכדאי לחדד כאן, הנידון הוא על המעשים שנעשו, הלחימה בנאצים, האם זה היה ע"פ הוראת חכמים או לא, ותו לא מידי.

השאלה היתה נשאלת גם אם כל המורדים והלוחמים היו נשארים חיים בלי שריטה אחת !!!

וכבר כתב הנשר הגדול בשמונה פרקים - פרק ד', וז"ל "ופעמים יטעו בני אדם באלו הפעולות, ויחשבו אחד משני הקצוות טוב, ומעלה ממעלות הנפש. פעמים יחשבו הקצה הראשון טוב, כמו שיחשבו המסירה לסכנות מעלה, ויקראו המוסרים עצמם לסכנות: גיבורים, וכשיראו מי שהוא בתכלית ההסתכנות ושימת נפשו בכפו, ומפיל עצמו למיתה בכוונה, ופעמים שינצל במקרה - ישבחוהו בזה, ויאמרו: זה גיבור". עכ"ל הרמב"ם. חזינן שישנם מצבים ואופנים שיש מקום לטעות, אף אם ה"גיבור" נשאר חי. 


וזו השאלה של פותח האשכול - האם זה היה ע"פ הוראה של רבנים ? מחפשים כאן תשובה קצרה - שיש בה ב' אפשרויות:

1. כן
   
2. לא
   

האם יש מישהו שיודע לתת לשואל שפתח את האשכול תשובה ברורה [עם ידיעה, ולא בהשערה] לשאלה הנ"ל ? 

[למה זה תשאל לשמי]

האם יש מישהו שיודע לתת לשואל שפתח את האשכול תשובה ברורה [עם ידיעה, ולא בהשערה] לשאלה הנ"ל ?

ראה לעיל שרבים העידו שהג"ר מנחם זמבא הי"ד תמך במרד.
יש הרבה ש'מהיכרות אתו' טוענים שהוא לא אמר כך.
אם הוא היה מתנגד, היה הדבר מתפשט ע''י אלו שנצלו.
שוחחתי אישית עם אדם שברח בזמן המרד בתעלות הביוב, בחסות המהומה שנוצרה, לפני י"ט ניסן - יום פיצוץ הגטו והרעלת צינורות הביוב ע"י יורגן טרומפ, כך שבהחלט היו ניצולים מפעולה זו - גם אם מטרתם לא הושגה כליל.

[ברוך שאמר]

במחילה, מה ההשוואה בין ברוך גולדשטיין לקדושי השואה.
מן הראוי, במטותא, לשאול את הסבא והסבתא מה הם עברו שם.
תתארו לכם אדם מזה רעב, כל משפחתו נלקחה, אינו יודע מתי יבוא יומו, והו יודע שיומו קרב. הברירה היחידה שלו זה או למות מרעב או לחולל מרד שאולי לא בטוח יצליח אבל אולי אולי אולי הגטו ייהרס ויצליחו לברוח, אם לא הוא אז מישהו אחר.
סלחו לי על הנימה. אבל אני מניח שאם חלק מהכותבים דכאן היו באותו מצב חלילה וחלילה, הם היו אומרים : אסור לעשות כלום. לקבל הכל באהבה. לנסות להתקומם זה ברוך גולדשטיין.
אין איסור לחשוב קצת. אל תקחו את דבריי אישי. אבל מדובר על ניסיון שאין נורא ממנו. אנשים ראו את בניהם גוססים ה''י ואין בידם להושיע. וכי יש לנו מושג על מה מדובר בכלל?

כשיש מצב קשה [מאוד קשה במקרה הנ"ל, בר מינן] זה מתיר לעשות פעולות שאינם ע"פ התורה ? שואלים כאן שאלה ענינית, ע"פ השקפת התורה גדריה והלכותיה.
אף אחד לא דן אותם !!! ד' ירחם !!! מי יכול לדון אותם ??? רח"ל !!! אנו דנים כאן על עצמנו ועל בנינו, איך להתייחס לאותם מעשים, האם לעשות לזה זכר של מסירות נפש ? או להצטער על מותם, וללמד את הדורות הבאים ש"אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו ". 
 

[ברוך שאמר]

שוחחתי אישית עם אדם שברח בזמן המרד בתעלות הביוב

או ... הנה יש כאן מישהו שיכול לברר ... שאלת אותו אם הם שאלו רבנים ? יש לך אפשרות לסגור את כל הנידון הנ"ל.

[ב. זעירא]

במחילה, מה ההשוואה בין ברוך גולדשטיין לקדושי השואה.
מן הראוי, במטותא, לשאול את הסבא והסבתא מה הם עברו שם.
תתארו לכם אדם מזה רעב, כל משפחתו נלקחה, אינו יודע מתי יבוא יומו, והו יודע שיומו קרב. הברירה היחידה שלו זה או למות מרעב או לחולל מרד שאולי לא בטוח יצליח אבל אולי אולי אולי הגטו ייהרס ויצליחו לברוח, אם לא הוא אז מישהו אחר.
סלחו לי על הנימה. אבל אני מניח שאם חלק מהכותבים דכאן היו באותו מצב חלילה וחלילה, הם היו אומרים : אסור לעשות כלום. לקבל הכל באהבה. לנסות להתקומם זה ברוך גולדשטיין.
אין איסור לחשוב קצת. אל תקחו את דבריי אישי. אבל מדובר על ניסיון שאין נורא ממנו. אנשים ראו את בניהם גוססים ה''י ואין בידם להושיע. וכי יש לנו מושג על מה מדובר בכלל?

ברור שאין לנו מושג, וברוך ד' שאין לנו,
אבל מה זה קשור להנצחת זכרם ופועלם?
הנצחה עושים למשהו שרוצים לשמר, ללמוד ממנו וללכת בדרכיו.