דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

במה לדיון בנושאים אקטואליים העולים על שולחן מלכים, במבט תורני
כללי הפורום
פורום אקטואליה נועד לתת מענה לנושאים העולים בפורום מעת לעת, ואינם נושאים תורניים מובהקים
מעתה אין לפתוח אשכולות בנושאי חינוך, גיור, ושאר נושאים מעין אלו, אלא כאן
הפורום פועל כרגע במתכונת הרצה, וכדאיות קיומו נבחנת. נא לשמור על רמתו הגבוהה של הפורום.

אסור בתכלית האיסור לפתוח אשכולות או לכתוב הודעות שיש בהם כדי לבוא לזלזול בגדולי תורה או בציבורים שונים
אשכולות שכאלו יימחקו, והפותח או המגיב יורחק מהפורום

פותח הנושא
מלמד להועיל
משתמש ותיק
הודעות: 509
הצטרף: 10 יוני 2018, 10:41
נתן תודה: 249 פעמים
קיבל תודה: 165 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מלמד להועיל » 29 אפריל 2019, 00:58

ברור שזה נושא מאד רחב, שבו יש בעלי דעות רבות ומגוונות, וגם הכל משתנה לפי הענין, הזמן, המקום והאיש
אף על פי כן, יש משום נותן טעם לשבח כדי לכתוב ולפרסם עצות, עדיף מנסיון, כדי לצלוח את משוכות הדור

למשל, פגעי הטכנולוגיה שרבים חללים הפילה.
כמדומני שהרבה ממה שאנחנו רואים תופעה, ב"ה לא מידי גדולה, אבל היא ידועה וקיימת, של אברכים שמחזיקים אייפון וכדומה בחדרי חדרים [ואילו היו אומרים שזה בסדר לפי השקפת עולמם ניחא לי, או על פי הוראת רבותיהם, או על פי צרכם, וכדומה. אבל אני מתייחס כאן רק לאברכים שבאמת היית שואל אותם בכנות היו עונים לך שהם לא היו רוצים, אבל יצרם תוקפם...], זה כתוצאה מכך שיש חוסר בסיפוק.
הסיבה לחוסר הזה יכול לנבוע מהרבה מקומות, גם מחוסר סיפוק רוחני נטו, וגם ממקומות אחרים, אבל הצד השוה שמחפשים סיפוק חילופי, והאינטרנט מציע סיפוק רגעי מכל גווני הקשת, במחירים זולים יחסית...

ולכן לכאורה חובתו של אברך, לוודא שיש לו סיפוק בחייו. שהוא מרגיש שממצה את עצמו. ואם לא - לשבת ולמצוא פתרונים. יש מי שימצא את זה בחיבור ספר על נושא, או לימוד ומבחן ברבנות. יש מי שימצא את זה בהעמדת תלמידים, ויש מי שימצא את זה בשילוב של עשיית חסד.

העיקר בדבר הזה, זה לא לשקוע בתרדמה, אלא לקום ולעשות מעשה. להפוך להיות איש עשיה, ולחפש היטב חרף העמל דרכים אמיתיות, כשרות ורצויות להביא לעצמו סיפוק והתממשות.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1755
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 164 פעמים
קיבל תודה: 584 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 אפריל 2019, 08:13

מלמד להועיל כתב:
29 אפריל 2019, 00:58
ברור שזה נושא מאד רחב, שבו יש בעלי דעות רבות ומגוונות, וגם הכל משתנה לפי הענין, הזמן, המקום והאיש
אף על פי כן, יש משום נותן טעם לשבח כדי לכתוב ולפרסם עצות, עדיף מנסיון, כדי לצלוח את משוכות הדור

למשל, פגעי הטכנולוגיה שרבים חללים הפילה.
כמדומני שהרבה ממה שאנחנו רואים תופעה, ב"ה לא מידי גדולה, אבל היא ידועה וקיימת, של אברכים שמחזיקים אייפון וכדומה בחדרי חדרים [ואילו היו אומרים שזה בסדר לפי השקפת עולמם ניחא לי, או על פי הוראת רבותיהם, או על פי צרכם, וכדומה. אבל אני מתייחס כאן רק לאברכים שבאמת היית שואל אותם בכנות היו עונים לך שהם לא היו רוצים, אבל יצרם תוקפם...], זה כתוצאה מכך שיש חוסר בסיפוק.
הסיבה לחוסר הזה יכול לנבוע מהרבה מקומות, גם מחוסר סיפוק רוחני נטו, וגם ממקומות אחרים, אבל הצד השוה שמחפשים סיפוק חילופי, והאינטרנט מציע סיפוק רגעי מכל גווני הקשת, במחירים זולים יחסית...

ולכן לכאורה חובתו של אברך, לוודא שיש לו סיפוק בחייו. שהוא מרגיש שממצה את עצמו. ואם לא - לשבת ולמצוא פתרונים. יש מי שימצא את זה בחיבור ספר על נושא, או לימוד ומבחן ברבנות. יש מי שימצא את זה בהעמדת תלמידים, ויש מי שימצא את זה בשילוב של עשיית חסד.

העיקר בדבר הזה, זה לא לשקוע בתרדמה, אלא לקום ולעשות מעשה. להפוך להיות איש עשיה, ולחפש היטב חרף העמל דרכים אמיתיות, כשרות ורצויות להביא לעצמו סיפוק והתממשות.
לכאורה מסתבר שכדאי לחפש סיפוק בחיים ולמצות את הכוחות והכשרונות מצד עצמו גם ללא פגעי הטכנולוגיה, הלא כן?

(הקב"ה יצר מצב בו מי שלא מסופק חוטא במהרה כדי לדחוף אותו למצות את עצמו וכשרונותיו, אבל לא להיפך - שמיצוי הכוחות הוא היכ"ת כדי לא לחטוא)


אסף
משתמש ותיק
הודעות: 252
הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
נתן תודה: 119 פעמים
קיבל תודה: 115 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי אסף » 29 אפריל 2019, 12:38

אולי כדאי להאיר את נושא הסיפוק מזוית שונה.
אינני זוכר ממי שמעתי כל פרט אך את רוח הדברים ותוכנם שמעתי מאנשים גדולים.

אקדים, שענין הסיפוק אינו כפי שמובן אצל הרבה אנשים כעוד תמריץ לעשייה ולעבודת ה', או סתם כמענה לחסר פנימי שמצריך לסתום אותו באיזה סיפוק שלא יטריד. אלא הוא ענין פנימי יותר ומעצם מהותו של אדם.

האדם נברא לפעול וליצור בעולם, וזה פשוט. כחלק מכך הוא צריך לקבל משוב - לדעת את הצלחתו, לשמוח בה ובכך מממש את עצם חייו. גם אלו שאינם 'רגשנים' חווים את הצלחתם בצורה האופיינית להם, ובלי זה אין לאדם שום אמביציה ודחיפה להמשיך ולהצליח.
(ידיעה זו נקראת "כבוד" ואין כאן המקום המקום להאריך)

כל הנאה שהיא, יכולה להחליף את חווית ההצלחה וההגשמה של ה'אני', כי גם בה יש איזושהי חיות. הקב"ה ברא בעולם הנאות רבות ומברכים עליהם בימים אלו - ליהנות בהם בני אדם, וכתבו בתוס' (ברכות לז.) שמברכים גם על דברים שלא נבראו אלא להנאה בעלמא - "להחיות בהם נפש כל חי" - גם בזה יש חיות.

אך כבר כתב המסילת ישרים בדבריו הידועים "נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו".
וממשיך - "ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת".

מאחר והאדם הוא בעל גוף ונשמה המתגוששים ומנסים לכבוש את ליבו של האדם, לתפוס את כס ה'אני' שלו - עם אלו חוויות הוא מזדהה ביותר, הרי הוא מושם במלחמה התמידית להיכן לנטות - ליצר הרע היינו החומריות, או ליצר הטוב שהיא נשמתו השואפת לעשות רצון קונה ובזה מוצאת את סיפוקה.

הרבה מהנופלים בים התאוה ובמיוחד זאת הזמינה דהיום, סיבתם היא מפני שהגדרת החיות שלהם היא בהנאה הנמוכה והמוחשת ביותר. טעותם המרה היא שכשם שאין בממתקים את תועלת האוכל וכל מטרת אכילת פרפרת הפת היא להמשיך את הלב לאכילה ראויה, כך בכל הנאה פשוטה שאין בה עומק וסיבה, מוצאים את הטעם הגופני ואילו הנפש נשארת רעבה יותר ויותר. הרעב הזה זועק יותר ומכבים אותו עם טעמים נוספים שונים ומשונים המספקים את הגוף ומענים את הנפש.
לכן - סיפוק אינו משהו שראוי לרכוש וכדאי להשתמש בו כעצה טובה כנגד פגעי הזמן, אלא על האדם לישב עם עצמו - עם ה'אני' שלו - ולחשב חשבונו של עולם (נשמע משגיח?? אני לא!), ופשוט -- ל ב ח ו ר.
לבחור מי הוא - איזה רצונות שבתוכו הם המרכזיים (צדיקים לבם ברשותם), מה ה'אני' שבי באמת רוצה, וכיצד אנהל את עצמי ורצוני מול צרכי הגוף והנפש גם יחד. להגדיר ולהחליט, מה עיקר ומה טפל - כמה להשקיע ביצירת מיצוי עצמי רוחני שמביא את האדם באמת לחיי עולם הבא, וכמה לתת לצרכי הגוף את זמנם ואפשרות להתבטא בצורה הראויה לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת, ועי"כ יהוו עזר וסיוע לרצונו הפנימי.

דוגמא חיה שמע או קרא כל אחד מרבינו בעל איילת השחר זיע"א, שכל ימיו עמד לנגד עיניו רק העולם הבא - זה היה רצונו וכל שאיפותיו, שמחתו והצלחתו, ולכן הוא לא היה זקוק ליותר ממעט גשמיות הנצרכת לקיומו. הוא היה אדם שמח ומאושר ולא פרוש ומסוגף - הוא עשה בדיוק את מה שהוא רצה.
כל אחד לפי התרכובת שנמסכה בו ביחודיות מופלאה יוכל למצוא את הנתיב בתוכו לאחדות נפלאה של כל חלקי הנפש והגוף, והאושר והרוגע שמקבלים מהצלחה שכזאת מועילים לאין שיעור.

ואם כן הסיפוק אינו בא רק להשתיק (כלומר לומר מספיק) איזה שהם כוחות מפריעים, אלא הוא בא למזג את המאמצים והעמל של האדם שהולך לקראת הצלחתו, בתחושת הצלחה הכרחית ומועילה, בה הוא טועם את טעם עצמיות אישיותו וחייו עלי אדמות.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1755
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 164 פעמים
קיבל תודה: 584 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 אפריל 2019, 21:04

אסף כתב:
29 אפריל 2019, 12:38
אולי כדאי להאיר את נושא הסיפוק מזוית שונה.
אינני זוכר ממי שמעתי כל פרט אך את רוח הדברים ותוכנם שמעתי מאנשים גדולים.

אקדים, שענין הסיפוק אינו כפי שמובן אצל הרבה אנשים כעוד תמריץ לעשייה ולעבודת ה', או סתם כמענה לחסר פנימי שמצריך לסתום אותו באיזה סיפוק שלא יטריד. אלא הוא ענין פנימי יותר ומעצם מהותו של אדם.

האדם נברא לפעול וליצור בעולם, וזה פשוט. כחלק מכך הוא צריך לקבל משוב - לדעת את הצלחתו, לשמוח בה ובכך מממש את עצם חייו. גם אלו שאינם 'רגשנים' חווים את הצלחתם בצורה האופיינית להם, ובלי זה אין לאדם שום אמביציה ודחיפה להמשיך ולהצליח.
(ידיעה זו נקראת "כבוד" ואין כאן המקום המקום להאריך)

כל הנאה שהיא, יכולה להחליף את חווית ההצלחה וההגשמה של ה'אני', כי גם בה יש איזושהי חיות. הקב"ה ברא בעולם הנאות רבות ומברכים עליהם בימים אלו - ליהנות בהם בני אדם, וכתבו בתוס' (ברכות לז.) שמברכים גם על דברים שלא נבראו אלא להנאה בעלמא - "להחיות בהם נפש כל חי" - גם בזה יש חיות.

אך כבר כתב המסילת ישרים בדבריו הידועים "נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו".
וממשיך - "ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת".

מאחר והאדם הוא בעל גוף ונשמה המתגוששים ומנסים לכבוש את ליבו של האדם, לתפוס את כס ה'אני' שלו - עם אלו חוויות הוא מזדהה ביותר, הרי הוא מושם במלחמה התמידית להיכן לנטות - ליצר הרע היינו החומריות, או ליצר הטוב שהיא נשמתו השואפת לעשות רצון קונה ובזה מוצאת את סיפוקה.

הרבה מהנופלים בים התאוה ובמיוחד זאת הזמינה דהיום, סיבתם היא מפני שהגדרת החיות שלהם היא בהנאה הנמוכה והמוחשת ביותר. טעותם המרה היא שכשם שאין בממתקים את תועלת האוכל וכל מטרת אכילת פרפרת הפת היא להמשיך את הלב לאכילה ראויה, כך בכל הנאה פשוטה שאין בה עומק וסיבה, מוצאים את הטעם הגופני ואילו הנפש נשארת רעבה יותר ויותר. הרעב הזה זועק יותר ומכבים אותו עם טעמים נוספים שונים ומשונים המספקים את הגוף ומענים את הנפש.
לכן - סיפוק אינו משהו שראוי לרכוש וכדאי להשתמש בו כעצה טובה כנגד פגעי הזמן, אלא על האדם לישב עם עצמו - עם ה'אני' שלו - ולחשב חשבונו של עולם (נשמע משגיח?? אני לא!), ופשוט -- ל ב ח ו ר.
לבחור מי הוא - איזה רצונות שבתוכו הם המרכזיים (צדיקים לבם ברשותם), מה ה'אני' שבי באמת רוצה, וכיצד אנהל את עצמי ורצוני מול צרכי הגוף והנפש גם יחד. להגדיר ולהחליט, מה עיקר ומה טפל - כמה להשקיע ביצירת מיצוי עצמי רוחני שמביא את האדם באמת לחיי עולם הבא, וכמה לתת לצרכי הגוף את זמנם ואפשרות להתבטא בצורה הראויה לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת, ועי"כ יהוו עזר וסיוע לרצונו הפנימי.

דוגמא חיה שמע או קרא כל אחד מרבינו בעל איילת השחר זיע"א, שכל ימיו עמד לנגד עיניו רק העולם הבא - זה היה רצונו וכל שאיפותיו, שמחתו והצלחתו, ולכן הוא לא היה זקוק ליותר ממעט גשמיות הנצרכת לקיומו. הוא היה אדם שמח ומאושר ולא פרוש ומסוגף - הוא עשה בדיוק את מה שהוא רצה.
כל אחד לפי התרכובת שנמסכה בו ביחודיות מופלאה יוכל למצוא את הנתיב בתוכו לאחדות נפלאה של כל חלקי הנפש והגוף, והאושר והרוגע שמקבלים מהצלחה שכזאת מועילים לאין שיעור.

ואם כן הסיפוק אינו בא רק להשתיק (כלומר לומר מספיק) איזה שהם כוחות מפריעים, אלא הוא בא למזג את המאמצים והעמל של האדם שהולך לקראת הצלחתו, בתחושת הצלחה הכרחית ומועילה, בה הוא טועם את טעם עצמיות אישיותו וחייו עלי אדמות.
דברי טעם המדברים בעד עצמם.


אסף
משתמש ותיק
הודעות: 252
הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
נתן תודה: 119 פעמים
קיבל תודה: 115 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי אסף » 29 אפריל 2019, 22:10

אפשר להאיר את הנושא מזוית פנימית נוספת. מתוך הבנה והכרה של האדם את עצמו בהיבט זה של מנהיג את עצמו ושולט על שלל כוחותיו ותכונותיו -
יש הנאה יחודית בעצם ה מ נ י ע ה מהנאות, ותחושת שחרור משלטונן. וז"ל מרן החזו"א זצ"ל (קו"א ח"ב יג) - "ועיקר חיות האדם שבירת המידת, וצדיקים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם, והלא זה הוא העונג היותר ערב ויותא נעים לשלוט ברוח הבהמי וזה עונג מתמיד ומשיב נפש וכו'" יעוין שם כל האיגרת.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1755
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 164 פעמים
קיבל תודה: 584 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 אפריל 2019, 22:23

אסף כתב:
29 אפריל 2019, 22:10
אפשר להאיר את הנושא מזוית פנימית נוספת. מתוך הבנה והכרה של האדם את עצמו בהיבט זה של מנהיג את עצמו ושולט על שלל כוחותיו ותכונותיו -
יש הנאה יחודית בעצם ה מ נ י ע ה מהנאות, ותחושת שחרור משלטונן. וז"ל מרן החזו"א זצ"ל (קו"א ח"ב יג) - "ועיקר חיות האדם שבירת המידת, וצדיקים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם, והלא זה הוא העונג היותר ערב ויותא נעים לשלוט ברוח הבהמי וזה עונג מתמיד ומשיב נפש וכו'" יעוין שם כל האיגרת.
לכאורה ההנאה היא לא ממניעת ההנאות אלא ממניעת השעבוד להנאות, ויש חילוק גדול בין השנים.


פותח הנושא
מלמד להועיל
משתמש ותיק
הודעות: 509
הצטרף: 10 יוני 2018, 10:41
נתן תודה: 249 פעמים
קיבל תודה: 165 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מלמד להועיל » 29 אפריל 2019, 23:19

מבקש אמת כתב:
29 אפריל 2019, 22:23
אסף כתב:
29 אפריל 2019, 22:10
אפשר להאיר את הנושא מזוית פנימית נוספת. מתוך הבנה והכרה של האדם את עצמו בהיבט זה של מנהיג את עצמו ושולט על שלל כוחותיו ותכונותיו -
יש הנאה יחודית בעצם ה מ נ י ע ה מהנאות, ותחושת שחרור משלטונן. וז"ל מרן החזו"א זצ"ל (קו"א ח"ב יג) - "ועיקר חיות האדם שבירת המידת, וצדיקים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם, והלא זה הוא העונג היותר ערב ויותא נעים לשלוט ברוח הבהמי וזה עונג מתמיד ומשיב נפש וכו'" יעוין שם כל האיגרת.
לכאורה ההנאה היא לא ממניעת ההנאות אלא ממניעת השעבוד להנאות, ויש חילוק גדול בין השנים.
נכון.
אם כי גם נקודה זו אפשרי להסתייג ממנה, כיון שמי שרואה את מניעת ההנאות, וההסתפקות במועט, וכד', כערך חשוב, הרי שעצם המניעה מההנאה גרידא, מביאה לו סיפוק נפשי.


פותח הנושא
מלמד להועיל
משתמש ותיק
הודעות: 509
הצטרף: 10 יוני 2018, 10:41
נתן תודה: 249 פעמים
קיבל תודה: 165 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מלמד להועיל » 29 אפריל 2019, 23:21

מבקש אמת כתב:
29 אפריל 2019, 08:13
(הקב"ה יצר מצב בו מי שלא מסופק חוטא במהרה כדי לדחוף אותו למצות את עצמו וכשרונותיו, אבל לא להיפך - שמיצוי הכוחות הוא היכ"ת כדי לא לחטוא)
אכן. אבל כוונתי היתה לעורר, שכשאדם חוטא [או אפילו חוטא בחטא השעמום ובזבוז הזמן], הרי שיש מניע וסיבה לזה, ולרוב זה בא מחוסר סיפוק. ולכן כשאדם נמצא במצב כזה, הוא חייב לקחת אחריות ולחשוב בצורה אמיתית ופתוחה מה יביא לו סיפוק. הכלל כמו שכתבת, שבודאי גם בתורה ומצוות ודברים המותרים יש את כל אפשרויות הסיפוק הנצרכות לאדם, אלא שצריך לבדוק ולחפש אחריהם.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1755
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 164 פעמים
קיבל תודה: 584 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 אפריל 2019, 23:45

מלמד להועיל כתב:
29 אפריל 2019, 23:19
מבקש אמת כתב:
29 אפריל 2019, 22:23
אסף כתב:
29 אפריל 2019, 22:10
אפשר להאיר את הנושא מזוית פנימית נוספת. מתוך הבנה והכרה של האדם את עצמו בהיבט זה של מנהיג את עצמו ושולט על שלל כוחותיו ותכונותיו -
יש הנאה יחודית בעצם ה מ נ י ע ה מהנאות, ותחושת שחרור משלטונן. וז"ל מרן החזו"א זצ"ל (קו"א ח"ב יג) - "ועיקר חיות האדם שבירת המידת, וצדיקים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם, והלא זה הוא העונג היותר ערב ויותא נעים לשלוט ברוח הבהמי וזה עונג מתמיד ומשיב נפש וכו'" יעוין שם כל האיגרת.
לכאורה ההנאה היא לא ממניעת ההנאות אלא ממניעת השעבוד להנאות, ויש חילוק גדול בין השנים.
נכון.
אם כי גם נקודה זו אפשרי להסתייג ממנה, כיון שמי שרואה את מניעת ההנאות, וההסתפקות במועט, וכד', כערך חשוב, הרי שעצם המניעה מההנאה גרידא, מביאה לו סיפוק נפשי.
איני יודע מנין לנו שמניעת ההנאות כשלעצמה היא ערך. המעיין במסילת ישרים בענין הפרישות, וברמב"ם בהל' דעות ובשמונה פרקים, ובחובות הלבבות שער הפרישות, ובהמספיק לעובדי ה', יראה שכל ענין ההתרחקות מהנאות עולם הזה הוא בתור היכי תמצי להשמר מבעיות הנגררות בעקבותיהן, אבל לא בתור ערך כשלעצמו (ואדרבה הרמב"ם כותב שלהיות חשוך התאוה לגמרי הוא דבר רע).

חוששני שההשקפה שעצם ההנאה הגשמית היא דבר רע מקורה בנצרות, שיצא לה דבר זה מהבנה מסולפת בחטא עץ הדעת.


פותח הנושא
מלמד להועיל
משתמש ותיק
הודעות: 509
הצטרף: 10 יוני 2018, 10:41
נתן תודה: 249 פעמים
קיבל תודה: 165 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מלמד להועיל » 30 אפריל 2019, 00:11

מבקש אמת כתב:
29 אפריל 2019, 23:45
מלמד להועיל כתב:
29 אפריל 2019, 23:19
מבקש אמת כתב:
29 אפריל 2019, 22:23

לכאורה ההנאה היא לא ממניעת ההנאות אלא ממניעת השעבוד להנאות, ויש חילוק גדול בין השנים.
נכון.
אם כי גם נקודה זו אפשרי להסתייג ממנה, כיון שמי שרואה את מניעת ההנאות, וההסתפקות במועט, וכד', כערך חשוב, הרי שעצם המניעה מההנאה גרידא, מביאה לו סיפוק נפשי.
איני יודע מנין לנו שמניעת ההנאות כשלעצמה היא ערך. המעיין במסילת ישרים בענין הפרישות, וברמב"ם בהל' דעות ובשמונה פרקים, ובחובות הלבבות שער הפרישות, ובהמספיק לעובדי ה', יראה שכל ענין ההתרחקות מהנאות עולם הזה הוא בתור היכי תמצי להשמר מבעיות הנגררות בעקבותיהן, אבל לא בתור ערך כשלעצמו (ואדרבה הרמב"ם כותב שלהיות חשוך התאוה לגמרי הוא דבר רע).

חוששני שההשקפה שעצם ההנאה הגשמית היא דבר רע מקורה בנצרות, שיצא לה דבר זה מהבנה מסולפת בחטא עץ הדעת.
זה נושא לאשכול אחר ונפרד, על ענין פרישות לכשעצמה אם יש בה ערך.
ראשית, על מה שכתבת שאין לזה ערך כי אם להפריש מאיסור וכדומה, הרי זה פשוט שיש מעלות נוספות כגון כפרה על חטאים, שנגרמים כתוצאה מסיגופים
ככלל, ידוע מה שכתוב במדרש שאין לך אדם שאין לו יסורין, אשרי מי שיסוריו בתורה, ואני מבין שבפשטות גם מי שמייסר את עצמו בסיגופים ומניעת מאכלות, גם מונע מעצמו יסורין [שאמורין לבוא עליו כדי לכפר לו את העוונות, שהרי אין יסורין בלא עוון].

אבל גם בלי זה, הרי יש מושג של הסתפקות במועט, ורבי פשט שתי ידיו ואמר לא נהניתי מן העולם, ולכאורה גם אם היה נהנה קצת לא היה בא לאיסור. גם המעשה עם רבי חנינא בן דוסא בתענית ואשתו יוכיח, ומה שהיה די לו בקב של חרובין.

בנוסף, ידוע שמניעת מאכל ומשתה מביאה את האדם ליותר רוחניות, ולכן ביום הכפורים אנו דומין למלאכי השרת, וכל כמה שהאדם פחות נהנה, ויותר פורש מהנאות העולם הזה, הגוף שלו פחות תופס נוכחות על חשבון הנשמה, והוא יכול להגיע להשגות גבוהות יותר

פוק חזי מה שכתב רבי חיים ויטאל כתנאי ראשון להשגת חכמת התורה הנסתרת, מניעת אכילת בשר ויין, אם לא בשבתות וימים טובים


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1755
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 164 פעמים
קיבל תודה: 584 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מבקש אמת » 30 אפריל 2019, 01:27

מלמד להועיל כתב:
30 אפריל 2019, 00:11
זה נושא לאשכול אחר ונפרד, על ענין פרישות לכשעצמה אם יש בה ערך.
ראשית, על מה שכתבת שאין לזה ערך כי אם להפריש מאיסור וכדומה, הרי זה פשוט שיש מעלות נוספות כגון כפרה על חטאים, שנגרמים כתוצאה מסיגופים
ככלל, ידוע מה שכתוב במדרש שאין לך אדם שאין לו יסורין, אשרי מי שיסוריו בתורה, ואני מבין שבפשטות גם מי שמייסר את עצמו בסיגופים ומניעת מאכלות, גם מונע מעצמו יסורין [שאמורין לבוא עליו כדי לכפר לו את העוונות, שהרי אין יסורין בלא עוון].
אמת. אבל גם זה לא ערך בפני עצמו אלא היכי תמצי לקבל ייסורים המגיעים לו מרצון, וע"י שמקבלם ברצון נצרך להתייסר פחות מבאם היו מגיעים לו בעל כרחו. (למה ייסורים מכפרים על חטאים זה נושא אחר).
מלמד להועיל כתב:
30 אפריל 2019, 00:11
אבל גם בלי זה, הרי יש מושג של הסתפקות במועט, ורבי פשט שתי ידיו ואמר לא נהניתי מן העולם, ולכאורה גם אם היה נהנה קצת לא היה בא לאיסור. גם המעשה עם רבי חנינא בן דוסא בתענית ואשתו יוכיח, ומה שהיה די לו בקב של חרובין.

בנוסף, ידוע שמניעת מאכל ומשתה מביאה את האדם ליותר רוחניות, ולכן ביום הכפורים אנו דומין למלאכי השרת, וכל כמה שהאדם פחות נהנה, ויותר פורש מהנאות העולם הזה, הגוף שלו פחות תופס נוכחות על חשבון הנשמה, והוא יכול להגיע להשגות גבוהות יותר

פוק חזי מה שכתב רבי חיים ויטאל כתנאי ראשון להשגת חכמת התורה הנסתרת, מניעת אכילת בשר ויין, אם לא בשבתות וימים טובים
יעויין בשיטה מקובצת בכתובות קד,א שהביא בשם רש"י שהנאתו מעולם הזה היתה כלום לעומת מה שטרח בעסק התורה, ולא שלא נהנה כלל. ומיישב בזה קושיית התוס' מהא דלא פסק מעל שולחנו לא צנון ולא חזרת, דבאמת נהנה מעוה"ז אלא שכל טרחו היה בעסק התורה ולא בעולם הזה. ולכאורה רש"י לשיטתו בעירובין נד,א שדרך תלמיד חכם להקפיד על מאכלו דרך גדולה וכבוד (והגר"א בביאורו לשו"ע יו"ד רמו חולק על זה ע"ש), וגם באבות על המשנה פת במלח תאכל פירש שלא על העשיר הוא אומר כן שיאכל פת במלח, אלא על העני שאע"פ שאין לו אלא פת במלח לא ימנע מלעסוק בתורה. ומכל זה מבואר ששיטת רש"י שאין שום ענין בעצם מניעת ההנאה מעולם הזה אלא רק שלא תמנענו מעסק התורה.

אמנם גם התוס' שם שמפרשים שהנאות עוה"ז הם סתירה לתורה ומביאים מתנא דבי אליהו עד שיתפלל שיכנסו ד"ת בתוך מעיו יתפלל שלא יכנסו מעדנים בתוך מעיו, אינו מוכרח שסוברים שעצם מניעת ההנאה היא המטרה, אלא כמו שראיתי בשם החתם סופר (ואיני זוכר מקורו) שהענין בזה הוא שכל אדם נברא עם צורך להנאה, אלא שיכול לספק הנאתו מרוחניות ויכול לספקה מגשמיות, ועליו להשתדל למצוא את כל הנאתו ברוחניות ולא בגשמיות, ואם ירגיל את עצמו ליהנות מגשמיות הרי שיתמעט חשקו לספק הנאתו מרוחניות. אבל אין עצם מניעת ההנאה מגשמיות המטרה, כי אם הגדלת ההנאה מרוחניות. ולענ"ד הוא מדוייק מדברי התדב"א, שהרי אם הענין שלא יכניס מעדנים לתוך מעיו מה לו להתפלל על זה, פשוט לא יכניס וזהו. וע"כ שהכוונה שהגם שאוכל המעדנים לאיזה צורך (כגון שמרגיש צורך לזה, או לצורך מצוה) מ"מ מתפלל שלא יכנסו לתוך מעיו, כלומר שלא ישפיעו עליו למעט שאיפתו לרוחניות. וזהו שבחו של רבי ורבי חנינא שלא הוצרכו לשום תענוגים גשמיים כיון שקיבלו כל סיפוקם והנאתם מרוחניות.

ולכאורה מוכרחים אנו לומר כן, שהרי לעומת התענית של יום הכפורים שהוא רק יום אחד בשנה, יש בערך 60 ימים בשנה שמצוה לענג בהם את הגוף (שבתות ויו"ט), ואיך יתכן שיצווה ה' לעשות דבר שמוריד את האדם מבחינה רוחנית? וכבר כתב הכוזרי שאין כניעתנו בימי התענית רצויה לפני המקום משמחתנו במועדים. והמטרה בזה שגם כשמענג הגוף תהיה כוונתו לקיים מצוות הבורא ולא לתאוות עצמו, וזה עבודה הרבה יותר קשה מלצום לשם שמים, כנודע.


פותח הנושא
מלמד להועיל
משתמש ותיק
הודעות: 509
הצטרף: 10 יוני 2018, 10:41
נתן תודה: 249 פעמים
קיבל תודה: 165 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מלמד להועיל » 04 מאי 2019, 20:50

@מבקש אמת, אולם ראה ברמב"ן תחילת הפרשה על הענין של קדושים תהיו, שקורא למי שנהנה מהנאות הגשמיות, אף שכולם בהיתר "נבל ברשות התורה"


נבשר
משתמש ותיק
הודעות: 1179
הצטרף: 28 אוגוסט 2018, 00:55
נתן תודה: 189 פעמים
קיבל תודה: 237 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי נבשר » 04 מאי 2019, 22:44

מלמד להועיל כתב:
04 מאי 2019, 20:50
@מבקש אמת, אולם ראה ברמב"ן תחילת הפרשה על הענין של קדושים תהיו, שקורא למי שנהנה מהנאות הגשמיות, אף שכולם בהיתר "נבל ברשות התורה"
זה לא שטחיות מה שאתה כותב, אלא ממש לא נכון שלא כתוב כלל ברמב"ן שמי שנהנה הנאות גשמיות הוא קורא לו נבל ברשות התורה, רק למי שהוא בעל התאוה להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה.
ציטוט מדברי הרמב"ן -
"ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות ימעט במשגל כענין שאמרו (ברכות כב) שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו ויקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב (במדבר ו ה) הנזיר קדוש ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה (בראשית ט כא) בנח ובלוט וכן יפריש עצמו מן הטומאה אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה כמו שהזכירו (חגיגה יח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס כענין שהזכיר הכתוב (ישעיהו ט טז) וכל פה דובר נבלה ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו כמו שאמרו (ברכות נג) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח) שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו כאשר אפרש (שם) בהגיעי למקומו ברצון הקב"ה וכן בענין השבת אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי שנאמר תשבות ועוד אפרש זה (להלן כג כד) בע"ה וטעם הכתוב שאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים והנה זה כענין הדבור הראשון בעשרת הדברות (שמות כ ב).


פותח הנושא
מלמד להועיל
משתמש ותיק
הודעות: 509
הצטרף: 10 יוני 2018, 10:41
נתן תודה: 249 פעמים
קיבל תודה: 165 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מלמד להועיל » 04 מאי 2019, 23:24

נבשר כתב:
04 מאי 2019, 22:44
להיות בסובאי יין בזוללי בשר למו שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה
המדובר כאן על מי שנהנה הרבה הנאות גשמיות, לא מעט הנצרך לו, אלא הרבה מעבר לזה, שאין בזה שום איסור, ומבקש אמת טען שאין בזה חיסרון
על זה אתה עצמך מביא את לשון הרמב"ן, שמי שהוא "זולל בשר למו" אפילו שאין בזה שום איסור הוא "נבל ברשות התורה" והרמבן לא מפרש שהוא מחמת שמא יבוא לידי איסור כמו שכתב מבקש אמת קודם, אלא משמעותו שעצם העובדה שאדם מרבה בהנאות הגשמיות זה חיסרון


בר בי רב
משתמש ותיק
הודעות: 418
הצטרף: 07 מאי 2017, 12:08
מיקום: מודיעין עילית
נתן תודה: 19 פעמים
קיבל תודה: 65 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי בר בי רב » 04 מאי 2019, 23:41

בקשר לשאלה של פותח האשכול.
לענ"ד כמובן שהמניע לזה יוכל להיות מחמת חוסר סיפוק, אבל לצערינו היצה"ר עלול לבוא גם ואפילו באופן שיש סיפוק ויש מחייב ויש תוצאות ודווקא משום כך הבעל דבר מתקנא וצריך עירנות להזהר ממנו.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1755
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 164 פעמים
קיבל תודה: 584 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי מבקש אמת » 06 מאי 2019, 00:18

מלמד להועיל כתב:
04 מאי 2019, 23:24
נבשר כתב:
04 מאי 2019, 22:44
להיות בסובאי יין בזוללי בשר למו שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה
המדובר כאן על מי שנהנה הרבה הנאות גשמיות, לא מעט הנצרך לו, אלא הרבה מעבר לזה, שאין בזה שום איסור, ומבקש אמת טען שאין בזה חיסרון
על זה אתה עצמך מביא את לשון הרמב"ן, שמי שהוא "זולל בשר למו" אפילו שאין בזה שום איסור הוא "נבל ברשות התורה" והרמבן לא מפרש שהוא מחמת שמא יבוא לידי איסור כמו שכתב מבקש אמת קודם, אלא משמעותו שעצם העובדה שאדם מרבה בהנאות הגשמיות זה חיסרון
לא הבנתי מה הראיה מהרמב"ן, הלא כותב בסוף דבריו שהסיבה שהקב"ה מצווה עלינו להיות קדושים היא "כי קדוש אני ה' אלהיכם", כלומר שע"י שנהיה קדושים נזכה לדבוק בו. השאלה מה הביאור בזה:
האם הטעם משום שגשמיות בעצמותו הוא דבר שלילי, וכדי להתקרב להקב"ה צריך להתרחק מכל דבר שלילי שיש בעולם, אלא שמה שמוכרחים להשתמש בגשמיות הרי זה כעין "אונס" שמותר, אבל יותר מזה כבר מונע קרבת אלקים.
או שבעצם גשמיות אינו שלילי, כיון שתפקידנו בעולם הוא לקדש את החומר, והסיבה שעלינו להתרחק ממותרות היא בגלל שטבעם שמושכים את האדם לשקיעות בחומריות ולהתרחקות מרוחניות, ואם ברצוננו להתקרב לה' מקור הרוחניות עלינו להתרחק מהדברים המונעים אותנו מקרבה זו.

אפשר לדמות זאת למחלוקת האחרונים הידועה באיסור חצי שיעור, האם האיסור הוא משום שאם בשיעור שלם יש איסור ע"כ שגם במקצת ממנו יש איסור אלא שהוא קלוש, או שהאיסור הוא משום סייג שאם יאכל חצי שיעור יבוא להמשך ולאכול שיעור שלם.

ולזה הבאתי מכמה מקורות שמבואר בדבריהם כהצד הב', שהבעיה לא מצד עצמה אלא מצד מה שנגרם על ידה. ובעצם, ההשקפה שרואה בהנאות דבר רע כשלעצמו הינה לכאורה השקפה נוצרית, ואולי גם בודהיסטית (אם כי יתכן שהם סוברים כהצד הא' הנ"ל).

אמנם יש לציין שמדברי התניא בפ"ז לגבי קליפת נוגה משמע כהצד הא', יעו"ש, ואני מסופק בהבנת דבריו שם. ויש עוד להרחיב רבות בנושא זה.


המימד הנוסף של הענין
משתמש ותיק
הודעות: 320
הצטרף: 21 פברואר 2019, 15:34
נתן תודה: 147 פעמים
קיבל תודה: 61 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי המימד הנוסף של הענין » 06 מאי 2019, 01:50

ח"ו שבאנו לעולם כדי לא ליהנות ממנו.
ראשית זה מתכון בטוח לשנאת ה' עמוקה ונסתרת רח"ל .

שנית בדיוק היום (באיחור) אמרתי הברכה "ליהנות בהם בני אדם" ויש עוד הרבה ברכות הנהנין...

שלישית ידוע שההנאה היא עצם החיים וכל רדיפת ההנאות היא רק להגביר עוד קצת.(ולמשל לגבי האוכל הביא ר' יחזקאל לווינשטיין שכבר הוכיחו הרופאים שעיקר החיים מגיע לא מהאוכל אלא מההנאה. וכי זה טעות בייצור? )

רביעית ואחרונה בושה תכסה פני ;) שיש ניקים שלא יודעים בעל פה כל אות במסילת ישרים פרק הקדושה... שם נתבאר הכל בשלמות
וגם איך ולמה הפרישות היא רק היכ"ת בדרך אל ההנאה הרצויה והנכונה.


שמעיה
משתמש ותיק
הודעות: 1131
הצטרף: 26 יוני 2016, 13:39
נתן תודה: 243 פעמים
קיבל תודה: 262 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דרכים לכלל ולפרט להתמודדות נכונה מול פגעי הזמן

שליחה על ידי שמעיה » 06 מאי 2019, 08:49

מבקש אמת כתב:
06 מאי 2019, 00:18

אמנם יש לציין שמדברי התניא בפ"ז לגבי קליפת נוגה משמע כהצד הא', יעו"ש, ואני מסופק בהבנת דבריו שם. ויש עוד להרחיב רבות בנושא זה.
לא בדקתי עתה. אך כמדומה שהוא מדבר על דברי הרשות שלא לצורך הקדושה (והיינו, שמושך על עצמו התענגות לסתם. ולהבנתי, כאשר הוא מתענג כי כך רוצה השי''ת, 'להנות בהן בני אדם' - הרי הוא מעלה קליפת נוגה לקדושה). ואז הם מושכים על האדם התאוות אף לג' קליפות הטמאות.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח