לשמוח לאיד גויים מצוה או רשות או עברה?

במה לדיון בנושאים אקטואליים העולים על שולחן מלכים, במבט תורני
כללי הפורום
פורום אקטואליה נועד לתת מענה לנושאים העולים בפורום מעת לעת, ואינם נושאים תורניים מובהקים
מעתה אין לפתוח אשכולות בנושאי חינוך, גיור, ושאר נושאים מעין אלו, אלא כאן
הפורום פועל כרגע במתכונת הרצה, וכדאיות קיומו נבחנת. נא לשמור על רמתו הגבוהה של הפורום.

אסור בתכלית האיסור לפתוח אשכולות או לכתוב הודעות שיש בהם כדי לבוא לזלזול בגדולי תורה או בציבורים שונים
אשכולות שכאלו יימחקו, והפותח או המגיב יורחק מהפורום

פותח הנושא
המימד הנוסף של הענין
משתמש ותיק
הודעות: 320
הצטרף: 21 פברואר 2019, 15:34
נתן תודה: 147 פעמים
קיבל תודה: 61 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

לשמוח לאיד גויים מצוה או רשות או עברה?

שליחה על ידי המימד הנוסף של הענין » 06 מאי 2019, 01:58

השמחה לאיד מבוססת על שנאה.
ולכן יש לברר את השנאה לגויים מתי היא מצוה ועד כמה. וכן האם יש אהבה שנכונה כלפי הגויים ואם כן איזה גויים?

נ. ב. הנוצרים כיום סובלניים כלפינו אבל באמת הם יותר מחללים כבודו ית' כי אין דבר שמרגיז אותו יותר מע"ז והם מובילי הע"ז בעולם.

לעומתם הישמעאלים בדיוק להיפך שמחד כ' עליהם הרמב"ם (אגרת תימן?) שבאמונתם אין דופי
ומאידך הוא עצמו מבאר שהנביאים זעקו מרה על הסבל הצפוי לנו מהם.

בקיצור הנידון הוא גם על אוה"ע בכללות וגם על כל אומה בפנ"ע.


דורדיא
משתמש ותיק
הודעות: 452
הצטרף: 30 אפריל 2018, 23:31
נתן תודה: 225 פעמים
קיבל תודה: 194 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: לשמוח לאיד גויים מצוה או רשות או עברה?

שליחה על ידי דורדיא » 06 מאי 2019, 02:45

זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל (שמ"ב א יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י).

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו... צדיק וישר הוא" (דברים לב ד), דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל" (שם פסוק ה); ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

ועל זה היה צידוק הדין, שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.

זה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים", היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!

ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה ח) – "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען...", והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד ובפסוק ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים – מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".

וכן ראינו כמה נוח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו – נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.

ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה', מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם), ונתפייס עמו מהר.

וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.

ובלעם בשעת רוח הקודש – לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו: מקיימי הבריאה.

ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ספר הישר, שהוא ספר הבריאה.

(פתיחת הנציב לספר בראשית)


פותח הנושא
המימד הנוסף של הענין
משתמש ותיק
הודעות: 320
הצטרף: 21 פברואר 2019, 15:34
נתן תודה: 147 פעמים
קיבל תודה: 61 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: לשמוח לאיד גויים מצוה או רשות או עברה?

שליחה על ידי המימד הנוסף של הענין » 06 מאי 2019, 14:12

מצד שני יש הרבה פסוקים שמדברים על שנאה לגויים.
למשל לעשות נקמה בגויים. כי הנה אוייביך ה'. אשרי שיאחז וניפץ וכו' וכו'.


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1669
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 156 פעמים
קיבל תודה: 540 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: לשמוח לאיד גויים מצוה או רשות או עברה?

שליחה על ידי מבקש אמת » 06 מאי 2019, 15:45

המימד הנוסף של הענין כתב:
06 מאי 2019, 14:12
מצד שני יש הרבה פסוקים שמדברים על שנאה לגויים.
למשל לעשות נקמה בגויים. כי הנה אוייביך ה'. אשרי שיאחז וניפץ וכו' וכו'.
יש להסתפק, היאך יש להתייחס ליהודים - האם לשנוא יהודים או לאהוב אותם?

מחד גיסא מצינו הרבה מקורות בתורה ובחז"ל על חובת האהבה ליהודים - "ואהבת לרעך כמוך" "בצדק תשפוט עמיתך" וכו', מאידך גיסא מצינו שיש מצווה לשנאותם כמו שנאמר "משנאיך ה' אשנא" שמדבר גם על יהודים (כמבואר פסחים קיג,ב) "כי תראה חמור שונאך" וכו', וא"כ יל"ע האם מצוה לאהוב את יהודים או לשנאותם?

וי"ל, שלא כל היהודים אותו דבר, ויש צדיקים ויש רשעים. את הצדיקים צריך לאהוב ואת הרשעים יש לשנוא.

ועל פי זה יש לחדש חידוש גדול, שגם אצל הגויים אין כל הגויים בעולם (7 מליארד איש) אותו הדבר, אלא יש מהם טובים ויש מהם רעים, את הטובים יש לכבד ולהעריך (אם כי אין מצוה לאהוב) כמאמרם ז"ל "חביב אדם שנברא בצלם" ואת הרעים יש לשנוא ולייחל לנקמת ה' בהם כנאמר "שפוך חמתך על הגויים" וכו'.

יתכן וישנם כאלו שהתובנה הנ"ל מהווה חידוש גדול מאד אצלם, אך אם יתבוננו יראו שדווקא יש א י ז ו ש ה י סברא בזה שלא כל העולם מתנהג באותה צורה, ואם יצא להם להכיר קצת גויים שאינם דרים בעזה והגלילות יוכלו אפילו לראות זאת במציאות (אין בידי מכתבים מגדולי ישראל להוכיח את דעת מרנן ורבנן בענין, ולכן אסתפק בשכל הישר).


בן של רב
משתמש ותיק
הודעות: 1491
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 672 פעמים
קיבל תודה: 315 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: לשמוח לאיד גויים מצוה או רשות או עברה?

שליחה על ידי בן של רב » 06 מאי 2019, 16:01

ההברקות נאות.
ולעצם הענין ניתי ספר ונחזי.
הספר הוא מה שהזכרת - ההגדה של פסח...
שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך - לא הגויים שהם לא נחמדים אלא "כל גויים שכחי אלהים, פן אטרוף ואין מציל" (היכן הפסוק?)
ולכן כ' הרמב"ם "וידע שעל ייחוד ה' הוא עושה מלחמה".

נ. ב. לא מספיק כוס תרעלה - את קובעת כוס חמתי - שפוך חמתך = על היחידים.
אלא גם "ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו" = על הרבים/לאום/אומה/ממלכה.


מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2415
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1488 פעמים
קיבל תודה: 333 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: לשמוח לאיד גויים מצוה או רשות או עברה?

שליחה על ידי מאן דהו » 14 מאי 2019, 22:53

המימד הנוסף של הענין כתב:
06 מאי 2019, 14:12
מצד שני יש הרבה פסוקים שמדברים על שנאה לגויים.
למשל לעשות נקמה בגויים. כי הנה אוייביך ה'. אשרי שיאחז וניפץ וכו' וכו'.
נקמה כנגד אויבי ה' שהתפלל דוד זה ענין אחר מאשר שנאה בחינם כנגד האומות

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח