קברים. ממתי זה התחיל להיחשב מקום קדוש ולא טומאת מת שכולם בורחים ממנה. ומה הלשון חברא קדישא? וכן ממתי הדחיפות בלוויות.

במה לדיון בנושאים אקטואליים העולים על שולחן מלכים, במבט תורני
כללי הפורום
פורום אקטואליה נועד לתת מענה לנושאים העולים בפורום מעת לעת, ואינם נושאים תורניים מובהקים
מעתה אין לפתוח אשכולות בנושאי חינוך, גיור, ושאר נושאים מעין אלו, אלא כאן
הפורום פועל כרגע במתכונת הרצה, וכדאיות קיומו נבחנת. נא לשמור על רמתו הגבוהה של הפורום.

אסור בתכלית האיסור לפתוח אשכולות או לכתוב הודעות שיש בהם כדי לבוא לזלזול בגדולי תורה או בציבורים שונים
אשכולות שכאלו יימחקו, והפותח או המגיב יורחק מהפורום

אמונת אומן
משתמש ותיק
הודעות: 259
הצטרף: 22 יולי 2018, 17:13
נתן תודה: 18 פעמים
קיבל תודה: 57 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קברים. ממתי זה התחיל להיחשב מקום קדוש ולא טומאת מת שכולם בורחים ממנה. ומה הלשון חברא קדישא? וכן ממתי הדחיפות בלוויות

שליחה על ידי אמונת אומן » 18 יולי 2019, 20:07

הראשון שעשה עסק מקבר ומקומו זה אברהם אבינו עליו השלום, במלוא הטראסק, וגם בכלליות בתורה נראה לי שהמקום המדובר ביותר הוא מערת המכפלה.
והראשונים שנדחפו בלוויה היו השבטים בני יעקב...

ערכים:


שניאור
משתמש ותיק
הודעות: 370
הצטרף: 19 מאי 2019, 17:31
נתן תודה: 145 פעמים
קיבל תודה: 76 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קברים. ממתי זה התחיל להיחשב מקום קדוש ולא טומאת מת שכולם בורחים ממנה. ומה הלשון חברא קדישא? וכן ממתי הדחיפות בלוויות

שליחה על ידי שניאור » 22 יולי 2019, 19:17

בן של רב כתב:
24 מאי 2019, 18:45
1. הנה אין חולק על כך שהמקובלים עשו השתטחויות על קברים.
אך מאידך משנה לא זזה ממקומה שאבי אבות הטומאה = זה רק מת.

2. גם מי שהזהיר מאוד באגרתו לא ללכת לבית הקברות כי שם מתדבקים הקליפות!
הוא עצמו כתב שבזה"ז השכינה בקברי צדיקים!
ועוד כ' שאלמלא שגוף האבות קבור בארץ [וזה פנימיות האחיזה שקנה עבורנו אברהם מעפרון] לא היה לנו שום תקומה בעוה"ז כי עשיו חלק עם יעקב את העוה"ז ועוה"ב ולכן אוה"ע שולטים בעוה"ז. (הגר"א). 

3. הוא גם כתב שכל טומאה שבתורה היא קדושה שנסתלקה.
ואם כן לפי"ז ככל שהאדם יותר גדול כך המוות אמור להוסיף טומאה יותר מאדם רגיל ומה פשר הדחיפות. 

4. היה אפשר ליישב ע"פ שבמוות מסתלק הרוח והנשמה ונותרים הנפש והגוף, כמ"ש וראה נפש אדם ובנה אצלו ציון.
ולפי"ז סו"ס הנפש של צדיקים היא גדולה וזה מה שזוכים להתדבק כשבאים להשתטח ומשום מה לא אכפת לנו הצד השני = הטומאה מהרוח והנשמה שנסתלקו. 
אך ממתי זה נחשב 'הציון הקדוש'? הרי לשון הפסוק דלעיל הוא לטומאה
וכן במשנה מציינין את הקברות להזהיר כהנים וכדו' שלא יטמאו. 

5. אולי חברא קדישא זה לשון סגי נהור? או שמקדשים את הציבור שמסלקים את הטומאה. 

[6. במשנה בשבת מוכח שהוצאת המת יהיה מי שיהיה אינה לצורך המת לזכות לעשות "הציון הקדוש... " אלא אינה צריכה לגופה וצ"ב]
מי אמר שזה היה פעם טומאה שכולם בורחים ממנה, חוץ מכמובן בעת שהיו מוזהרים על טהרה.
לא ללכת לבית הקברות לא קשור בשום צורה לקברי צדיקים.
מש"כ שטומאה היא קדוש שנסתלקה, אה"נ אבל לא קשור למעלת האדם הפרטי אלא למעלת הנברא, דומם וצומח אין מטמאים כלל חי מטמא קצת מדבר מטמא יותר וישראל מטמא יותר מכולם.
הציון הקדוש הוא פשוט, מצבה על כל נפטר קרויה ציון ושל אדם קדוש קרויה ציון קדוש=ציון של אדם קדוש.
חברה קדישא הוא חברה של אנשים שמתמסרים למצווה בלי הבדל שעות וזמנים וכו', (ובמקור ואולי גם היום בלי לצפות לשום תשלום)


פותח הנושא
בן של רב
משתמש ותיק
הודעות: 1437
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 621 פעמים
קיבל תודה: 292 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קברים. ממתי זה התחיל להיחשב מקום קדוש ולא טומאת מת שכולם בורחים ממנה. ומה הלשון חברא קדישא? וכן ממתי הדחיפות בלוויות

שליחה על ידי בן של רב » 22 יולי 2019, 20:50

אמונת אומן כתב:
18 יולי 2019, 20:07
הראשון שעשה עסק מקבר ומקומו זה אברהם אבינו עליו השלום, במלוא הטראסק, וגם בכלליות בתורה נראה לי שהמקום המדובר ביותר הוא מערת המכפלה.
והראשונים שנדחפו בלוויה היו השבטים בני יעקב...
כבר כתב הגר"א שכל קיומנו בעוה"ז (שכאילו שייך לעשיו בהסכם עם יעקב שקיבל את העוה"ב) זה רק בגלל שהאבות קבורים בארץ.
ולעת"ל הם יחיו ואז באמת נהנה מהם בלי להזדקק לפירורי עוה"ז מכח השרידים של הגופות שעודם בארץ.

הטומאה אם ישנה בקברי האבות - מוזכרת בש"ס איפשהו לגבי רבי בנאה מציין מערתא ופגש את אליהו ולא זוכר מה.
והיא ממה שנחסר - לא ממה שנשאר! וכנ"ל.

להיטמא ל"נשיא" - זה שו"ע שההיתר מפני כבודו.
ולכן אין טעם לשאול מהשבטים והאבות.
מלבד מה שבלא"ה הם קרובים.


אמונת אומן
משתמש ותיק
הודעות: 259
הצטרף: 22 יולי 2018, 17:13
נתן תודה: 18 פעמים
קיבל תודה: 57 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קברים. ממתי זה התחיל להיחשב מקום קדוש ולא טומאת מת שכולם בורחים ממנה. ומה הלשון חברא קדישא? וכן ממתי הדחיפות בלוויות

שליחה על ידי אמונת אומן » 22 יולי 2019, 21:32

אם מטמאים לנשיא מפני כבודו, וכן אצל האמוראים רואים שתלמידים כהנים טמאו עצמם, זה מראה לנו שיש עסק גדול בעניין.
כנ''ל הבלאגן בהלוויה של יעקב אאעה, עם כל הנכדים ומלכי האומות.


פותח הנושא
בן של רב
משתמש ותיק
הודעות: 1437
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 621 פעמים
קיבל תודה: 292 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קברים. ממתי זה התחיל להיחשב מקום קדוש ולא טומאת מת שכולם בורחים ממנה. ומה הלשון חברא קדישא? וכן ממתי הדחיפות בלוויות

שליחה על ידי בן של רב » 22 יולי 2019, 23:46

אה"נ.
זה עסק גדול וחשוב להראות שלא אכפת לנו הטומאה - כי אנו כל כך מעריצים את קדושתו, ומתקשים להיפרד ממה שנשאר ממנה.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח