מה אירע, והאם אירע בדור האחרון?
האם יש איזה שינוי שמחייב אותנו בחשיבה מחודשת בהקשר לדור הבא, לעמלנו אלו הבנים?
נראה ששאלות אלו עומדות בבסיס הדיונים באשכול על "אודות בית מדרש הגר"א".
אבקש כפי שכבר בקשו באשכול ההוא שלא להגרר חלילה במריבה אלא לדון בנושא מתוך אחריות וכבוד החכמים הנמצאים כאן
אבקש כפי שכבר בקשו באשכול ההוא שלא להגרר חלילה במריבה אלא לדון בנושא מתוך אחריות וכבוד החכמים הנמצאים כאן
בשורות קצרות אלו אנסה להסביר בכמה מילים את הפער העצום שנפתח בין הדורות, ואבקש את סליחת הציבור על כך שהדברים נכתבו במהירות ובתערובת.
תחילה הקדמה קצרה.
לאדם מן הצד שמתבונן בגידול העצום של הציבור החרדי, בהצלחה של עולם הישיבות, נראה שיש כאן כוח עצום שמסוגל לשנות סדרי עולם.
לשם דוגמא – בשנות השמונים ייצגו את החרדים בכנסת ארבעה/חמשה מנדטים, ואילו בכנסת העשרים ואחת נבחרו לא פחות מששה עשר מנדטים על ידי שתי המפלגות החרדיות כאשר פחות או יותר כמעט כולם הם מצביעים חרדים, ושלא לדבר על כך שציבור גדול לא הצביע בהן למפלגות החרדיות כידוע.
לנו, שגדלנו לתוך המציאות הזו נראה כי כביכול הדברים מובנים מאליהם, לחרדים יש בתים ומשפחה תומכת, הרבה ילדים, תחושת שייכות, ולא עוד אלא שהאמת אצלנו, מדוע שלא נגדל כך?
ומתוך מחשבה זו אנו עלולים לטעות כביכול הדבר הזה עומד להמשיך מבלי שאנו נדאג לכך.
לחשוב שפשוט אפשר לתת ל'עולם הישיבות' לרוץ על הטייס האוטומטי וכך נמשיך ונגדל בלי בעיה.
בשורות הבאות אנסה להסביר מדוע כדאי למי שסבור כך, לחשוב שוב.
ניסיתי למנות כאן כמה מהאירועים שמחייבים אותנו בחשיבה עמוקה ומאורגנת, על אמיתותה של הקונספציה הזו.
א. מהפכת המידע וזמינות המידע.
ב. החיבור למדינה.
ג. דור שלישי. (ונושנתם)
ד. אפקט הגודל היחסי והגודל המוחלט.
כל אחת מהנקודות האמורות מחייבת חשיבה בפני עצמה, קל וחומר כאשר הן מצטרפות זו לזו ונארגות זו עם זו.
אפתח בנקודה השלישית – ונושנתם בארץ. אני זוכר את אמי שתחיה לפני כמה עשורים שהיתה מתאוננת כאשר שמעה על בחורים שהלכו לצפות בקיוסקים, "כיצד יתכן שבחורי ישיבות הולכים לכאלו מקומות", בשלב מסויים אמרתי לה שבחורי ישיבה של היום זה לא בחורי ישיבה שהיא הכירה מנערותה. לפני חמישים שנה היתה זו החלטה ללכת לישיבה, בחור שהלך לישיבה היה בחור שחיפש דרך, חיפש אידיאל, הוא הלך לבנות את עולם התורה. ואכן אותם אלפי בחורים הצליחו וחפץ ה' עלה בידם והם הקימו דורות ישרים ומבורכים.
אך הנה קם דור חדש, שבו כל הילדים הולכים לגן ומשם לחיידר וכאשר הם מסיימים כיתה ח' הם מגיעים לישיבות, לא בגלל שהם חשבו אי פעם על הנושא, אין להם שום רצון או אי רצון, פשוט הולכים לישיבות. אמנם מצד אחד מדובר במעלה גדולה שכל ילד מגיע לישיבה, אך מאידך הדבר גורם לכך שאחוזים רבים מתוך אותם בחורי ישיבות אינם 'בחורי ישיבה' מבחירה, אלא הם פשוט נוער בגיל הטיפש עשרה שמעביר את שנותיו במוסדות לגילאים הרלוונטיים ותו לא.
זהו דור שלא ידע את ההתנערות הכללית של עם ישראל מהתורה והמצוות, מה שהשיל תשעים אחוזים מהעם מדרכי התורה, ואינו מבין את העובדה הפשוטה שלמרות שבדור אחד יתכן ציבור של חמשה מיליון איש יהודים, הרי שתוך כמה דורות זה יכול להצטמצם לחמישים אלף.
יש כלל אצבע בחברות משפחתיות, הדור הראשון יוצר, הדור השני מפתח ומרחיב, והדור השלישי הורס.
הדור הראשון חדור בחדוות יצירה, השני יודע ומבין את החידוש, הוא יודע שסבא שלו עוד לא היה חלק מהיצירה והוא מבין שהיא דבר חדש, אך הדור השלישי סבור שהכל מובן מאליו, ההתאמצות ממנו והלאה, הוא חושב שמה שהיה הוא שיהיה ואינו מבין את גודל החידוש ועוצמתו, וממילא אינו רואה את הברק הגדול בלשמר את מה שמובן מאליו גם בלעדיו.
הדור הראשון חדור בחדוות יצירה, השני יודע ומבין את החידוש, הוא יודע שסבא שלו עוד לא היה חלק מהיצירה והוא מבין שהיא דבר חדש, אך הדור השלישי סבור שהכל מובן מאליו, ההתאמצות ממנו והלאה, הוא חושב שמה שהיה הוא שיהיה ואינו מבין את גודל החידוש ועוצמתו, וממילא אינו רואה את הברק הגדול בלשמר את מה שמובן מאליו גם בלעדיו.
נוכל לראות זאת אפילו במלכי יהודה, כאשר דוד הקים את המלוכה, שלמה בנה את המקדש, ורחבעם כבר שעה לעצת הילדים שחשבו שהכל מובן מאליו ובכך הרס את כל מה שירש מאבותיו.
התיישנות זו גורמת לבעיית הסתמיות, לזה שאחוזים רבים מעולם הישיבות נמצאים במצב סתמי, סטטי, ללא שאיפה למשהו, וללא מחשבה.
הנקודה השניה בה אדון היא 'אפקט הגודל'. לאפקט זה יש משמעות גם מבחינת מספרים מוחלטים (כמה אנשים מונה הציבור החרדי), וגם מבחינה אחוזית, מהו חלקם של החרדים מתוך האוכלוסייה בישראל.
נתחיל בשינויי הגודל המוחלטים
לעיתים אנו חושבים שההבדל בין עשרת אלפים למאה אלף הוא הבדל כמותי בלבד, פשוט עוד קצת ועוד קצת וזה הכל. אך הנקודה היא שבסדרי גודל כאלו של אוכלוסייה יש משמעות קריטית לגודל שלה.
עד לפני כמה עשרות שנים הציבור היה ציבור 'בוטיק' לא היה בו הרבה מקום להרבה דעות, כולם פגשו אחד את השני באותן החתונות, שמעו את אותן הבדיחות, וכעסו על אותם האנשים.
במצב כזה מאוד קל היה לבצע סינכרון בין כל הדעות ולהפוך את כולם פחות או יותר לעיסה אחת שמדברת באותה השפה.
כאשר הציבור הופך להיות ציבור של מליון איש, אין אפשרות בעולם להתנהל באופן הריכוזי הזה. כתוצאת לוואי נוצרים דיאלקטים שונים, אנשים לומדים בבתי מדרש ואינם מודעים כל חייהם לכך שיש בתי מדרש שונים מהם מכיוון שהם מרוחקים מהם גם גיאוגרפית וגם מנטלית, וגם כי פשוט אדם לא מסוגל להשתלט בכוחות עצמו על כל אוצרות הידע התורה, המחשבה, והסגנונות השונים שתופסים כל אחד חלקים מן הציבור.
במצב כזה מאוד קל היה לבצע סינכרון בין כל הדעות ולהפוך את כולם פחות או יותר לעיסה אחת שמדברת באותה השפה.
כאשר הציבור הופך להיות ציבור של מליון איש, אין אפשרות בעולם להתנהל באופן הריכוזי הזה. כתוצאת לוואי נוצרים דיאלקטים שונים, אנשים לומדים בבתי מדרש ואינם מודעים כל חייהם לכך שיש בתי מדרש שונים מהם מכיוון שהם מרוחקים מהם גם גיאוגרפית וגם מנטלית, וגם כי פשוט אדם לא מסוגל להשתלט בכוחות עצמו על כל אוצרות הידע התורה, המחשבה, והסגנונות השונים שתופסים כל אחד חלקים מן הציבור.
אפקט הגודל גורם בהכרח שמי שהיה פעם סגנון X רק שהיה לו חבר אחד בלבד לשוח עימו, הרי שכיום יש לו אלפיים כאלו, והם מהווים קהילה לעצמם, במצב כזה איש לא יוכל למחוק אותם והם ימשיכו להיות קיימים גם אם מישהו מאוד יכעס עליהם.
איך כתב מישהו "בדור שגדול אחד אומר על גדול שני שהוא זקן ממרא, זה כבר לא יכול להיות כל כך מלחיץ שר' דוד קורא למישהו משכיל".
איך כתב מישהו "בדור שגדול אחד אומר על גדול שני שהוא זקן ממרא, זה כבר לא יכול להיות כל כך מלחיץ שר' דוד קורא למישהו משכיל".
מפתיע לחשוב, שהדרך היחידה שבה אפשר יהיה לשמור את האחדות והכוח של הציבור החרדי, היא דווקא על ידי ההכרה בכל הזרמים הללו ויצירת אפשרות של החלטות משותפות של רבני כל הציבורים. רק החלטה כזו שתתקבל על דעת רוב רובם של הרבנים תוכל להפוך להיות מחייבת. דווקא ההכרה בזרמים אחרים היא זו שתוכל לשמור על יכולתו של מנהיג בישראל לפסול דרך מסויימת באופן טוטאלי.
לאפקט הגודל יש גם משמעות נוספת כמו שכתבנו והיא יחסיותו של הציבור החרדי במדינה ובה נגלוש אל החיבור למדינה.
הציבור החרדי הפך להיות משמעותי, הוא צרכן מזון מרכזי, צרכן תחבורה, הדיור החרדי מתפשט לאיזורים שלא חלמו עליהם לפני שלושים שנה, והשפעתו הופכת להיות דרסטית מיום ליום. בנקודה זו יש ויכוח ידוע וגדול כיצד להמשיך הלאה והדברים נתונים במחלוקת הידועה והמרה.
אך על עצם העובדה אין מחלוקת, וכך מראים גם הסקרים שהנוער החרדי מרגיש הרבה יותר שייכות למדינה מאשר הדורות הקודמים. שאלת ההימצאות בקואליציה מעסיקה אותו כשאלת הנצחון במשחקי ספורט עבור העמים, הצעירים החרדים נוטים לימין הרבה יותר מהמבוגרים.
אך על עצם העובדה אין מחלוקת, וכך מראים גם הסקרים שהנוער החרדי מרגיש הרבה יותר שייכות למדינה מאשר הדורות הקודמים. שאלת ההימצאות בקואליציה מעסיקה אותו כשאלת הנצחון במשחקי ספורט עבור העמים, הצעירים החרדים נוטים לימין הרבה יותר מהמבוגרים.
עובדה זו גורמת לכך שנוכחותם של החרדים מתגלה בשדות המשפט (עורכי דין רבים וכבר מעט שופטים), בפקידות הציבורית, באקדמיה (כסטודנטים בעיקר, יש להניח שבעוד כמה שנים תהיה כבר מסה מכובדת של מרצים חרדים), בהייטק ובעולם הכספים. נוכחות זו הינה משמעותית מאוד וגורמת מחד להיכרות של העולם מבחוץ עם החרדים, אך מאידך הדבר מביא גם לזליגה של מערכות מושגים שלימות אל הציבור החרדי, מערביות, פתיחות, סובלנות, חופש, מתירנות וכו' וכו'.
וכאן אדגיש, אמנם יש את המחלוקת הגדולה בציבור החרדי (ליטאי בעיקר), אך כפי שפתחתי, עצם הטענה של המיעוט (שאינני נמנה עליו) כי הציבור החרדי נתון בפתחו של עידן חדש היא נכונה מאוד, הויכוח הפרקטי הוא רק בשאלת הדרך הנכונה כיצד להתנהל מולו, אך זאת עלינו לזכור (כוונתי בעיקר לרוב – המיעוט מנופף בזה תדיר), שאכן אנו מצויים על סיפה של תקופה חדשה בין אם נרצה ובין אם לאו, הגודל העצום גורם באופן טבעי להתמוססות כל החומות ולחוסר אפשרות לפקח ולהטיל מעצורים בפני קהלים עצומים שמחוברים לכל ההוייה הישראלית.
ופה אנו נדרשים לנקודה האחרונה – מהפכת המידע וזמינותו.
ככל שהציבור גדל והולך ומתערה בכל ההיבטים של המשק והחברה הישראלית, הרי שמהפכת המידע הופכת את החיבור הזה לאיכותי (במובן של עוצמת החיבור, לא במובן של טוב) ועוצמתי הרבה יותר
לפני כמה חודשים כאשר פתחתי את חשבון המייל שלי ראיתי הודעה "מזל טוב ג'ימייל בן חמש עשרה", ההודעה הזו גרמה לי להבין שאנו נמצאים פחות משנות דור מתחילת מהפכת האינטרנט ומשכך עדיין לא תופסים במלואה את מלוא משמעותה.
כיום כל אדם חשוף בקלות לחומרים בנושאים טעונים, ואני לא מדבר על ****** אלא על דברים חמורים בהרבה. כל אחד יכול בקלות להגיע לחומרים עדכניים של ביקורת המקרא, של הגות על חירות וחופש, לצפות בסרטים דוקומנטריים על תקופות עתיקות, בפילוסופיה על בחירה ודטרמניזם.
ולדוגמא. אם פעם היה בחור אחד בפוניבז' נניח שהיה מתעניין בחכמות חיצוניות, הרי שפשוט לא היה לו עם מי לדבר. אם הוא היה רוצה לשוחח על כך עם מישהו הוא היה חייב לצאת מגבולות הישיבה ופעמים רבות מגבולות הציבור ורק אז הוא היה פוגש את האחד מחברון והאחד מעץ חיים שעניין אותם לעסוק בנושא.
היום לעומת זאת, יוסף עליכם ככך אלף פעמים, לא מדובר על שלשה בחורים במחזור של עולם הישיבות אלא על שלושים, הכפילו זאת בעשרים מחזורים מדובר על שש מאות איש חרדים שמתעניינים בנושא, וכאן נכנס האינטרנט לתמונה ומשמש כ'מושיב יחידים ביתה' ומסוגל לאפשר לכל אותם בודדים חיבור וקהילה.
אם אותם אנשים ישתכנעו שתורות התעודות אינה אמורה להשפיע מסיבה מסויימת על אמונתם הרי שהדבר נפלא, אך אם אותם אנשים יגיעו חס ושלום למסקנה כי ביקורת המקרא הינה סותרת לעיקרי האמונה, הרי שמדובר בפצצה מתקתקת בלב ליבו של הציבור החרדי. (כמובן שביקורת המקרא אינה אלא דוגמא ויש המון נושאים נפיצים שדומים לו).
אפשר להאשים בזה את הפורומים התורניים שקיימים היום שמאפשרים דיונים בנושאי קצה. אך צריך לזכור שעד לפני שנים בודדות כאשר התחום היה פרוץ לחלוטין התקיים פורום בשם עצכ"ח שאני רוצה לראות מישהו שמעוניין שהוא יחזור להיות רלוונטי לציבור החרדי.
אם לא יהיה מקום מוסדר עם גוון תורני מובהק שישמש לדיונים בנושאים שכאלו, הרי שמה שיקרה זה פשוט פריחה מחודשת של עצכחי"ם למיניהם. יש מי שמסוגל לקחת אחריות על מה שיקרה אם חלילה הדבר יתרחש?!
האם נדרוש מהילדים שלנו שכל מילה שהם כותבים או קוראים במחשב תעבור דרכנו? והאם כאשר נדרוש כזו דרישה יש לנו סיכוי לכך שהם אכן ייענו?
אלו הן ארבע נקודות שמרחפות מעל הדור הבא, וזאת מבלי להתיחס ולהכנס לשאלות הפרקטיות והבעיות הפרטיות הרבות כל כך של הבחורים, בין אם מדובר בבחורים רווקים ובין אם בנשואים.
בזאת סיימתי סקירה קצרה, לא מקצועית ולא מקיפה של מעט מן הנקודות שעומדות ומכוונות בהכרח את הדור הבא למקום אחר.
בידינו ובפינו לקבוע כיצד יראה אותו המקום.
בהצלחה לכולנו במשימה המשותפת.