אבל מ"מ ק' דאפי' לר"ל דאינה חוזרת דלא אתי דיבור ומבטל דיבור (דאית בי' מעשה), אבל מ"מ יל"ד בהי"ת שיש לנו ידיעה שאינו רוצה את חלות הקידושין.
שהרי לגבי מקח וממכר כ' תוס' (קידושין ו: ועוד) שבהי"ת שיש אומדנא שאינו רוצה המקח, שאינו חל אפי' בלא משפטי התנאים, וביארתי לעצמי שהכוונה בזה שככל והחלות עדיין לא נקבעה א"כ אפי' שמצד כללי קביעת הדבר הרי אין בכחו לבטל את הקביעות שנקבעה (ובנדו"ד כיון שלא אתי דיבור ומבטל מעשה) אבל מ"מ מכיון שהחלות נפעלת בממונו או ברשותו א"כ יש לו אפשרות להימנע מהיות החלות ככל ואינו רוצה את החלות, וזהו הטעם המש"כ התוס' דסגי באומדנא, והיינו דאם אינו רוצה בהחלות א"כ יהני חוסר רצונו זה למנעו כ"ז שלא חל.
אלא דיל"ע דא"כ אפי' בגוונא דהתם דלר"ל אינה חוזרת, מ"מ ככל והיא אינה רוצה א"כ לא יחולו, וא"כ מ"ט זה לא הוזכר כלל שם דבכה"ג כן יהני לחול, וא"כ לכאו' משמע דבגוונא דקידושין אליבא דר"ל לא יהני אם אינה רוצה החלות, וצ"ע מה החילוק מכל קנין שכשאינו רוצה בו לא חל החלות?.
עריכה: מבואר ברמ"א סי' מב' סק"א שאין הולכים בענין קדושין אחר אמדנות והוכחות המוכיחות שלא כונה לשם קדושין (מתשובת מוהר"ם). וא"כ יש ליישב הקו'. אבל צ"ע למה זה.