מכאן ולאחר ל' בכל כרחו

chagold

משתמש ותיק
בקנין ממון דמהיום ולאחר ל', (כשמשך והיום ונמצא ברשות המקבל ביום הל'), אבל כשהגיעה שעת היום ל' הקונה אינו רוצה הקנין. האם בכה"ג הקנין אכן לא יחול אע"ג דהוי ברשותו?
ומה הדין בכה"ג בקנין חצר שהוי בחצירו ואינו רוצה בקנין?

תודה.
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
נראה להוכיח מהסוגי' קידושין נט. לגבי הפלוג' אי מקבלת הקידושין יכולה לחזור בה, דה"נ בזה ותלוי אי אתי דיבור ומבטל דיבורא דכי מעשה. (והכא הוי מעשה גרוע יותר משם, ששם המעשה נגמר והמעות ברשותה להוצאה, ובנדו"ד המעשה אכתי אינו גמור דהא בעי' שיהיה ברשות המקבל לאחר ל')
 

chagold

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבל מ"מ ק' דאפי' לר"ל דאינה חוזרת דלא אתי דיבור ומבטל דיבור (דאית בי' מעשה), אבל מ"מ יל"ד בהי"ת שיש לנו ידיעה שאינו רוצה את חלות הקידושין.
שהרי לגבי מקח וממכר כ' תוס' (קידושין ו: ועוד) שבהי"ת שיש אומדנא שאינו רוצה המקח, שאינו חל אפי' בלא משפטי התנאים, וביארתי לעצמי שהכוונה בזה שככל והחלות עדיין לא נקבעה א"כ אפי' שמצד כללי קביעת הדבר הרי אין בכחו לבטל את הקביעות שנקבעה (ובנדו"ד כיון שלא אתי דיבור ומבטל מעשה) אבל מ"מ מכיון שהחלות נפעלת בממונו או ברשותו א"כ יש לו אפשרות להימנע מהיות החלות ככל ואינו רוצה את החלות, וזהו הטעם המש"כ התוס' דסגי באומדנא, והיינו דאם אינו רוצה בהחלות א"כ יהני חוסר רצונו זה למנעו כ"ז שלא חל.

אלא דיל"ע דא"כ אפי' בגוונא דהתם דלר"ל אינה חוזרת, מ"מ ככל והיא אינה רוצה א"כ לא יחולו, וא"כ מ"ט זה לא הוזכר כלל שם דבכה"ג כן יהני לחול, וא"כ לכאו' משמע דבגוונא דקידושין אליבא דר"ל לא יהני אם אינה רוצה החלות, וצ"ע מה החילוק מכל קנין שכשאינו רוצה בו לא חל החלות?.

עריכה: מבואר ברמ"א סי' מב' סק"א שאין הולכים בענין קדושין אחר אמדנות והוכחות המוכיחות שלא כונה לשם קדושין (מתשובת מוהר"ם). וא"כ יש ליישב הקו'. אבל צ"ע למה זה.
 
חלק עליון תַחתִית