מסופר על הרבה גדולי הדור [נא לא לבקש ממני מקורות] על אהבת התורה שלהם שיכלו לחזור על אותו דף מאות פעמים וכולם מלאים מתיקות אפ' ללא רש"י.
ואני העני, לכאורה רוב ההנאה בתורה הוא דווקא מתוך יגיעה ועמל לרדת של עומקה של הסוגיא.
ועכשיו ראיתי קבוצת נערים שלקחו על עצמם לחזור על מסכת עד 100 דף ויש שינויים מהותים בחייהם, ונהנהים מכל חזרה.
האם התורה באמת דורש מהאיש להנות מכל שורה וחזרה בתורה [אפ' "אמר רב וכו' אמר רב וכו'"] אפ' כשאין עמל.
אם שאותם גדולים, גדלותם בתורה הרחבה היה בזמן מועט פרוסה כל הסוגיא לפניהם והנאתם מחמת עצמם התורה. ולנערים הללו, אין קושיא כי הם עדיין לא טעמו טעם סוגיא עמוקה ולכן נהנהים מכל הבא לידם...
אשמח לשמוע ראיות או אפשרויות נוספות
ואני העני, לכאורה רוב ההנאה בתורה הוא דווקא מתוך יגיעה ועמל לרדת של עומקה של הסוגיא.
ועכשיו ראיתי קבוצת נערים שלקחו על עצמם לחזור על מסכת עד 100 דף ויש שינויים מהותים בחייהם, ונהנהים מכל חזרה.
האם התורה באמת דורש מהאיש להנות מכל שורה וחזרה בתורה [אפ' "אמר רב וכו' אמר רב וכו'"] אפ' כשאין עמל.
אם שאותם גדולים, גדלותם בתורה הרחבה היה בזמן מועט פרוסה כל הסוגיא לפניהם והנאתם מחמת עצמם התורה. ולנערים הללו, אין קושיא כי הם עדיין לא טעמו טעם סוגיא עמוקה ולכן נהנהים מכל הבא לידם...
אשמח לשמוע ראיות או אפשרויות נוספות