יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנבורב הוי גדול משמואל טפי דרב תנא הוא ופליג ולא מצינו כן אשמואל
והכי נמי יש לדקדק על הרשב"א ז"ל דבחידושיו לשבת פ"ג דף י"ד ד' כתב דרב תנא הוא וכן שמואל דמאין למד לומר כן כיון שלא נמצא כן בכל הש"ס ומלבד זה תשובת ר' שרירא גאון הנ"ל הויא תיובתיה שהרי כתב וז"ל הוו נמי רבנן אחריני דהוו אמוראי בלחוד כגון שמואל ורב שילא וכו' ע"ש וכן מצאתי שוב להר"ב ראש יוסף על ח"מ סי' ס"ב סעיף ד' שכתב וז"ל ולומר ששמואל תנא הוא ופליג זה לא שמענו ולא ראינו וכמדומה לי ששמעתי שהתוס' במקום א' כתבו דשמואל נמי תנא הוא ופליג ע"כ ואחרי המחילה הראויה אף על פי שאין לא ראינו ראיה לא ראיתי ולא מצאתי להתוספות ז"ל שכתבו כן בשום דוכתא ועיין בכללין דבסמוך:
ובתוס' שם:והאמר רב יהודה אמר רב כו'. וקשיא דרב אדרב חנן ואע"ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל.
ודו"ק.והאמר רב יהודה אמר רב. אף על גב דרב היה אמורא מ"מ פריך שפיר כיון דרב גדול היה בדורו וראש ישיבה לישראל חוץ משמואל אין סברא דרב חנן פליג עליה:
ועי' עוד כתובות דף ח' עמוד א' תוד"ה רב תנא, דחידשו שר' יוחנן עצמו סבר על רב שאינו נחשב תנא, וצ"ע.זכור לטוב אמר:על ר' יוחנן עי' פסחים דף צ"ב עמוד א' תוד"ה ואמר רבי
יעו"ש בריטב"א "ומדלא פרקינן כדפרקינן לרב שמעינן דרב תנא הוא ופליג ור' יוחנן לאו תנא הוא, והא קי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן משום דר' יוחנן אלים טפי, אלא דלא אסתייע ליה מלתא לאסכום כדתנא" ולכאורה כוונתו שרב נסמך ע"י רבי ורבי חייא (סנהדרין ה,א) ורבי יוחנן לא, ויתכן שזו הסיבה שבעלמא לא אמרינן שמואל תנא ופליג משום שלא הסתייע מילתא לסומכו ע"י רבי כמבואר בב"מ פה,ב.זכור לטוב אמר:ועי' עוד כתובות דף ח' עמוד א' תוד"ה רב תנא, דחידשו שר' יוחנן עצמו סבר על רב שאינו נחשב תנא, וצ"ע.זכור לטוב אמר:על ר' יוחנן עי' פסחים דף צ"ב עמוד א' תוד"ה ואמר רבי
זעירא קטינא אמר:אם רב תנא ופליג ושמואל חולק על רב זה עצמו לא הוכחה ששמואל תנא ופליג???
ושנה משנתו בהלכות ע"ש סי' כ"ב.חדא אמר:יש כלל באור זרוע שכל האמוראים הקדומים יכולים לפעמים לחלוק על תנאים מכח מה שקבלו מרבותיהם גם אם אינם ממש בגדר תנא ופליג
ספר אור זרוע חלק ב - הלכות עירובין סימן קכט
אלא ודאי ר' יוחנן טעמא דנפשיה קאמר ולית ליה לא דר"י ולא דרבנן. וה"נ אשכחן במסכת שבת בפ' במה אשה דתנן ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ואמרי' בגמ' הא יש ברגלו מכה נפיק בהי מנייהו נפיק אמר רב הונא באותה שיש בה מכה אלמא קסבר סנדל לשום צער עביד וחייא בר רב באמר באותה שאין בה מכה ואף רבי יוחנן ס"ל להא דרב הונא דא"ר רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הב לי מסנאי יהב ליה דימין א"ל עשיתה מכה ודילמא כחייא בר רב ס"ל והכי קאמר ליה עשית של שמאל מכה ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר ר"י כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל מיתבי כשהוא נועל נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל א"ר יוסף השתא דתני במתני' הכי ואר"י הכי דעביד הכי עבד ודעבד הכי עביד א"ל אביי ודילמא ר"י להא מתניתא לא שמיע ליה [וכו'] וא"נ שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה. הא למדת דר"י טעמא דנפשיה קאמר ופליג אמתני' אף על גב דלא אשכח תנא דקאי כותיה. ותנן בב"ב בגט פשוט מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ור' יוסי אומר יכתוב שובר. אר"ה א"ר אין הלכה לא כר"י ולא כרבי יוסי אלא בית דין מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון. פליג אתרוייהו. אף על גב דליכא תנא דקאי כותיה וכי האי גוונא איתא בפ"ק דשחיטת חולין בהלכה דמוגרמת ובפ' ערבי פסחים גבי פורס מפה ומקדש וה"ט מפני שהם אמוראים קדמונים ולמדו לפני התנאים ובדבר ששמעו מפי רבותיהם התנאים היה להם כח לחלוק על שאר תנאים