נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

חוקי הפורום
פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לציין בכותרת הנושא את שם המסכת והדף המדויק עליו נסוב הדיון
אוריאל
פותח הנושא
הודעות: 773
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 367 פעמים
קיבל תודה: 248 פעמים
סטטוס: מנותק

נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי אוריאל » 31 אוקטובר 2018, 23:43

"יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא א"ל לבר קפרא לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי".
במהרש"א כתב שהיינו לפי שרבי בר יסורין הוה ויסוריו הגינו על הדור [כנראה הכוונה לאותן י"ג שנים שבאו עליו יסורין], ובר קפרא ידע מזה, אלא שאעפ"כ רצה לשמח את רבי כי אמרו על אותם דבדחי לאינשי שהם בני העולם הבא.
ולכאו' מחודש שעשה כן כדי לזכות לעולם הבא, אחר שידע שיבוא עי"ז פורענותא לעלמא.

והנה יש שאלה, על מה שכתוב בגודל מעלת השמח ביסורין, שלכאורה אם הוא שמח א"כ אינו מתייסר. וידוע הביאור בזה, כי אין הדברים סותרים זה לזה, משום שאין השמחה מבטלת את יסורי הגוף, אלא אך את יסורי הנפש, ולכן יש בזה מעלה גדולה [ויש הסברים אחרים, וכמדומני שהיה על זה אשכול בפורום בעבר].
ולפ"ז לכאורה יש לדון מה מקום יש לומר שיומא דמחייך בה רבי אתיא פורענותא לעלמא, הלא גם אם רבי ישמח, עדיין אין זה מהווה ביטול לייסורי הגוף הנוראים שהיו לו.
וצריך לבאר שיש חילוק בין "שמחה", כההיא דשמח ביסורין, לבין "הנאה" של מי שנהנה ממלתא דבדיחותא, ודוק.

השאלה אם ייתכן לומר שזו היתה סברתו של בר קפרא, שחשב שאעפ"י שודאי רבי ביסוריו מגן על הדור, מכל מקום בשמחתו שישמח אין זה מבטל את היסורין, שסוף סוף קיימים הם, אלא ששמח הוא לצידם, ודו"ק.

תלמיד צעיר
הודעות: 141
הצטרף: 19 ספטמבר 2018, 22:40
נתן תודה: 24 פעמים
קיבל תודה: 42 פעמים
סטטוס: מנותק

Re: נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי תלמיד צעיר » 01 נובמבר 2018, 00:25

אין לי להוסיף אבל נהנתי מאד מניתוח העניין
כי אמנם החטא במיעוט החכמה נשמת העם וחייו וכ"ו, והנוטל חכמתו נוטל נשמתו. שערי חכמה פתוחים לעולל וקשיש לא יבקשו תעודה ממנו על שנותיו וכ"ו, את כל אשר יחפוץ ילמד. חזו"א

יהודה1
הודעות: 548
הצטרף: 30 אוגוסט 2018, 18:27
נתן תודה: 231 פעמים
קיבל תודה: 131 פעמים
סטטוס: מנותק

Re: נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי יהודה1 » 01 נובמבר 2018, 17:21

אבל מבואר שהיתה מגיע פורענות לעולם אם יבדח. ואם כן מה סבר בר קפרא. אולי סבר שהשכר שיש על מעשה כזה לשמח אדם ימנע את הפורענות בזכותו וכל מה שאם היה מבדח זה היה מביא פורענות, זה כשלא היתה שם כוונה לש"ש.

מבקש אמת
הודעות: 176
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 16 פעמים
קיבל תודה: 90 פעמים
סטטוס: מנותק

Re: נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי מבקש אמת » 01 נובמבר 2018, 18:50

לכאורה צריך להבין את שורש הדברים, למה העובדה שרבי התייסר מגינה על הדור? יש איזה ענין בעובדה שצדיק מתייסר?

לכאורה הביאור הוא שדרך הנהגת העולם היא שכל חטא מביא בכנפיו יסורים שצריכים לבוא לעולם (עי' תומר דבורה על הכתוב נושא עוון שהקב"ה נושא את המשחיתים הנבראים מהעוון שרוצים להזיק לאדם כדי להאריך אפו), ורבי קיבל על עצמו את הייסורים שאמורים לבוא על בני דורו במקומם. יתכן שכיון שקיבלם על עצמו ורק מישהו אחר היקל אותם קצת אינו מגרע כיון שהייסורים כבר מצאו לעצמם ביטוי כביכול. ומה דאיתא שיומא דמחייך ביה רבי אתא פורענותא לעלמא הכוונה שדחה קצת את הייסורים ע"י ששימח את עצמו, וכיון שדחאם היו צריכים לבוא על אחרים במקומו.

אלימלך
הודעות: 716
הצטרף: 23 יולי 2017, 17:36
נתן תודה: 84 פעמים
קיבל תודה: 261 פעמים
סטטוס: מנותק

Re: נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי אלימלך » 01 נובמבר 2018, 20:40

אוריאל כתב:והנה יש שאלה, על מה שכתוב בגודל מעלת השמח ביסורין, שלכאורה אם הוא שמח א"כ אינו מתייסר. וידוע הביאור בזה, כי אין הדברים סותרים זה לזה, משום שאין השמחה מבטלת את יסורי הגוף, אלא אך את יסורי הנפש, ולכן יש בזה מעלה גדולה [ויש הסברים אחרים, וכמדומני שהיה על זה אשכול בפורום בעבר].
ולפ"ז לכאורה יש לדון מה מקום יש לומר שיומא דמחייך בה רבי אתיא פורענותא לעלמא, הלא גם אם רבי ישמח, עדיין אין זה מהווה ביטול לייסורי הגוף הנוראים שהיו לו.
וצריך לבאר שיש חילוק בין "שמחה", כההיא דשמח ביסורין, לבין "הנאה" של מי שנהנה ממלתא דבדיחותא, ודוק.

השאלה אם ייתכן לומר שזו היתה סברתו של בר קפרא, שחשב שאעפ"י שודאי רבי ביסוריו מגן על הדור, מכל מקום בשמחתו שישמח אין זה מבטל את היסורין, שסוף סוף קיימים הם, אלא ששמח הוא לצידם, ודו"ק.

השמחה אינה מבטלת אף את יסורי הנפש ודברי הגמ' על שמחים ביסורים פרש"י על עלבונות. [אמנם מסתמא שהיא מחלישה את היסורים כי כשמתחזק כח מסוים בנפש פחות מורגש השני]
ולגבי השאלה מיומא דמחייך לכאו' יש השפעה של השחוק על אי הרגשת היסורים אף ביסורי הגוף.
וסברת בר קפרא בפשטות שכל שרבי סובל מוטל עליו שביכלתו לכך להחליש את יסוריו ואין מחשבנים חשבונות שמים.

האחד בא לגור
הודעות: 140
הצטרף: 18 אוקטובר 2018, 14:09
נתן תודה: 10 פעמים
קיבל תודה: 25 פעמים
סטטוס: מנותק

Re: נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי האחד בא לגור » 09 נובמבר 2018, 02:46

מבקש אמת כתב:לכאורה צריך להבין את שורש הדברים, למה העובדה שרבי התייסר מגינה על הדור? יש איזה ענין בעובדה שצדיק מתייסר?

לכאורה הביאור הוא שדרך הנהגת העולם היא שכל חטא מביא בכנפיו יסורים שצריכים לבוא לעולם (עי' תומר דבורה על הכתוב נושא עוון שהקב"ה נושא את המשחיתים הנבראים מהעוון שרוצים להזיק לאדם כדי להאריך אפו), ורבי קיבל על עצמו את הייסורים שאמורים לבוא על בני דורו במקומם. יתכן שכיון שקיבלם על עצמו ורק מישהו אחר היקל אותם קצת אינו מגרע כיון שהייסורים כבר מצאו לעצמם ביטוי כביכול. ומה דאיתא שיומא דמחייך ביה רבי אתא פורענותא לעלמא הכוונה שדחה קצת את הייסורים ע"י ששימח את עצמו, וכיון שדחאם היו צריכים לבוא על אחרים במקומו.

לפי ההסבר שכתב, א"כ אין משהו מיוחד בסבל של צדיקים ,ובגמרא לא משמע כן דמשמע יום שמחייך רבי דווקא ולא כל בעל יסורים אחר .
והיותר נראה לבאר ,שהרי ידוע מדברי המקובלים (והאריך בזה במיוחד הרמח"ל בדרך ה)שכל היסורים והחסרונות והפחיתויות ,הם בעצם העלמה של הבורא ,שהרי הבורא שלם וטןב ,וחוק הטוב להטיב בלי גבול, רק שזה גזרה חכמתו יתברך להעלים עצמו ושיהיה חיסרון בעולם, וא"כ ככל שאדם יותר גדול ,ובכל זאת יש לו יסורים, הרי זה ההעלם יותר גדול שהרי רשע טוב לו וצדיק רע לו ,וכיון שהבורא מנהיג את העולם בשיעור מסוים של העלם ובשיעור מסוים של גילוי, א"כ ככל שיש יותר העלם אצל הגדול ,יש פחות יסורים אצל שאר העולם.

יעשה משפט
הודעות: 12
הצטרף: 25 אוקטובר 2018, 20:35
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 2 פעמים
סטטוס: מנותק

Re: נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי יעשה משפט » 14 נובמבר 2018, 14:36

האחד בא לגור כתב:
מבקש אמת כתב:לכאורה צריך להבין את שורש הדברים, למה העובדה שרבי התייסר מגינה על הדור? יש איזה ענין בעובדה שצדיק מתייסר?

לכאורה הביאור הוא שדרך הנהגת העולם היא שכל חטא מביא בכנפיו יסורים שצריכים לבוא לעולם (עי' תומר דבורה על הכתוב נושא עוון שהקב"ה נושא את המשחיתים הנבראים מהעוון שרוצים להזיק לאדם כדי להאריך אפו), ורבי קיבל על עצמו את הייסורים שאמורים לבוא על בני דורו במקומם. יתכן שכיון שקיבלם על עצמו ורק מישהו אחר היקל אותם קצת אינו מגרע כיון שהייסורים כבר מצאו לעצמם ביטוי כביכול. ומה דאיתא שיומא דמחייך ביה רבי אתא פורענותא לעלמא הכוונה שדחה קצת את הייסורים ע"י ששימח את עצמו, וכיון שדחאם היו צריכים לבוא על אחרים במקומו.

לפי ההסבר שכתב, א"כ אין משהו מיוחד בסבל של צדיקים ,ובגמרא לא משמע כן דמשמע יום שמחייך רבי דווקא ולא כל בעל יסורים אחר .


למה ?

רק הצדיקים לוקחים את הסבל של אחרים, ולכן כשנגרע מסבלו מגיעה פורענות לעולם, אך אדם אחר אינו מקבל אלא על עצמו ולא על אחרים.

האחד בא לגור
הודעות: 140
הצטרף: 18 אוקטובר 2018, 14:09
נתן תודה: 10 פעמים
קיבל תודה: 25 פעמים
סטטוס: מנותק

Re: נדרים נ: יומא דמחייך בה רבי

הודעהעל ידי האחד בא לגור » 14 נובמבר 2018, 14:51

יעשה משפט כתב:
האחד בא לגור כתב:
מבקש אמת כתב:לכאורה צריך להבין את שורש הדברים, למה העובדה שרבי התייסר מגינה על הדור? יש איזה ענין בעובדה שצדיק מתייסר?

לכאורה הביאור הוא שדרך הנהגת העולם היא שכל חטא מביא בכנפיו יסורים שצריכים לבוא לעולם (עי' תומר דבורה על הכתוב נושא עוון שהקב"ה נושא את המשחיתים הנבראים מהעוון שרוצים להזיק לאדם כדי להאריך אפו), ורבי קיבל על עצמו את הייסורים שאמורים לבוא על בני דורו במקומם. יתכן שכיון שקיבלם על עצמו ורק מישהו אחר היקל אותם קצת אינו מגרע כיון שהייסורים כבר מצאו לעצמם ביטוי כביכול. ומה דאיתא שיומא דמחייך ביה רבי אתא פורענותא לעלמא הכוונה שדחה קצת את הייסורים ע"י ששימח את עצמו, וכיון שדחאם היו צריכים לבוא על אחרים במקומו.

לפי ההסבר שכתב, א"כ אין משהו מיוחד בסבל של צדיקים ,ובגמרא לא משמע כן דמשמע יום שמחייך רבי דווקא ולא כל בעל יסורים אחר .


למה ?

רק הצדיקים לוקחים את הסבל של אחרים, ולכן כשנגרע מסבלו מגיעה פורענות לעולם, אך אדם אחר אינו מקבל אלא על עצמו ולא על אחרים.

אכן ...
אבל אני דיברתי מצד המשמעות בעצם שזה שהצדיק סובל ,יותר מאשר אילו היה איש אחר סובל, ולא מצד ההיכי תמצי לסבל.


  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “ש"ס ודף היומי”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד

cron

התחבר  •  הרשמה