זקן ויושב בישיבה אמר:
הדין הוא שדבר האסור בהנאה אסור למוכרו אף לעכו"ם.
ובפשטות ההנאה היא מקבלת הדמים ויש לחקור מתי נחשב שנהנה בשעה שמוכר או בשעה שמקבל הדמים.
והאם נאמר שאדם שכבר עבר ומכר את האסור בהנאה, מותר לו כבר לקבל הדמים?
נראה לפשוט חקירתך, על פי מה שיש להקשות על המבואר במתני' דקידושין נו,ב שהמוכר איסורי הנאה חלה המכירה, וקשה למה לא נאמר בזה אי עביד לא מהני ולא תחול המכירה?
(ובאמת במשנת יוסף על שביעית ח,ח הביא מהג"ר נתן אדלר להקשות על התוס' בקידושין נב,א דהמוכר פירות שביעית חל המקח, למה חל הרי עבר על איסור סחורה ונימא א"ע לא מהני? ותירץ דילפינן מקרא דקודש תהיה לכם דשביעית תופסת דמיה וא"כ גלי לן קרא דחל המקח, וזה לא מיישב שאר איסורי הנאה שאין תופסין דמיהן)
וחשבתי ליישב על פי דברי הט"ז בחו"מ רח,א ושער המלך גירושין ג,יט שחידשו דלא אמרינן א"ע לא מהני אלא היכא דהאיסור הוא במעשה עצמו כגון גזילה שהאיסור הוא עצם מה שמכניסו ברשותו - ע"ז י"ל דלא חל הקנין ואינו נכנס ברשותו, אבל אם המעשה הוא רק היכ"ת לאיסור כגון מוכר בשבת שהאיסור אינו בקנין עצמו אלא רק מחמת שהוא שבת, בכה"ג לא אמרינן א"ע לא מהני. ולפי"ז אפשר לומר שבמוכר איסוה"נ אין האיסור בעצם המכירה אלא רק במה שעל ידה מקבל דמים והנאתו מהדמים היא האסורה, והמכירה היא רק היכ"ת להנאה זו, ובכה"ג לא שייך לומר א"ע לא מהני.
וזה פושט את חקירתך, שההנאה היא דווקא בשעת קבלת הדמים, אבל לא המכירה עצמה, ומילא אף שהמכירה חלה אסור לו לקבל הדמים, והאיסור הוא בקבלת הדמים. ואין להקשות דנימא שאין יכול לקנות הדמים משום דאסורים בהנאה וא"ע לא מהני, דע"ז איכא ילפותא בקידושין נח,א שדמי איסוה"נ מותרים בהנאה. וכל השאלה היתה מהיכ"ת שה
מכירה חלה.
אמנם יש לציין שבשער המלך שם העיר דמהתוס' בתמורה ד,ב מוכח לא כיסוד שכתב, שהרי התוס' הקשו למה לא נימא דמי ששחט קרבן פסח כשיש לו חמץ בביתו דלא חלה השחיטה משום דעבר על איסור לא תזבח על חמץ דם זבחי ואי עביד לא מהני, ולפי היסוד הנ"ל לא קשה כלל שהרי האיסור אינו בעצם השחיטה אלא במה שיש לו חמץ בביתו. ולפי התוס' עדיין קשה מהיכ"ת שהמכירה חלה באיסורי הנאה, וצ"ע.
עוד יש לתמוה היאך פסק הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ ומצה ה"ג שהקונה חמץ בפסח לוקה, אמאי לא אמרינן דלא תחול הקניה משום דאי עביד לא מהני, וכאן א"א ליישב שאין האיסור בעצם הקניה, שהרי איסור בל יראה ובל ימצא הוא גופא מה שמכניס חמץ ברשותו, ואכתי נימא דא"ע לא מהני, וצ"ע.