סיכום בענייני וסתות - נדה טו, טז

בן אהרון

משתמש ותיק
מצורף כאן סיכום בעניני וסתות אשמח לקבל הערות

דין רבב''ח- הגיע שעת וסתה מותרת
ע' בראשו' שהק' דלקמ' אמר' תיבדק והיאך מותרת הכא בלא בדיקה.
- ברמב''ן תי' דהקילו בבאין מן הדרך לתלות שבדקה או שהקילו משום דאיכא תביעה וחשיב כאלו בדקה (כמו שמצינו לעיל יב גבי בדיקה בטהרות)
- בתוס' הק' מהא דאמר' לקמ' סג, ב מקרא דוהזרתם שיש לפרוש בשעת הוסת. ולכאו' כוונתם שמאחר ויש לפרוש חשיב ספק ומה יתירנה אח''כ
  ותירצו שהכא מיירי במחשב ז' ימים אחר הוסת.

דין רבי יוחנן - בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה
לכאו' אינו מתיר אלא ע''י חישוב ולרבב''ח מותרת בלא כלום.
- ראשו' רבב'ח פליג ארבי יוחנן רבו 
- רמב''ן מפ' דר''י מיירי בבעלה בעיר דליכא תביעה 

לא בדקה בשעת הוסת ולבסוף בדקה ומצאה טמאה אי מטמאה למפרע למ''ד וסתות דרבנ'
 רב הונא: בקדה ומצאה טמאה טמאה
רב: לבסוף בדקה טמאה- טמאה, טהורה- טהורה 
ע' בתוס' דמפ' דנחלקו ב' הלישנאות בר''ה  אי מטמאה למפרע  ( דין טומאה למפרע לכאו' כולל טהרות שנגעה משעת הוסת, מטמאה את בועלה, מקוקלת למנינה,  אך ע''ש בתוס' דלעניין טהרות לכו''ע מטמאה למפרע)

וסתות דאו' או דרבנן
צ''ע במה נחלקו דהא לכאו' איכא חזקת ג''פ ויש לחוש מה''ת. ועוד יש להק' דאי אסרה תורה ביום הוסת עצמו מדין והזרתם מדוע אין לחוש אח''כ
- בנוב''י יו''ד ס' נה פ' דאיכא חזקת טהרה לעומת חזקת ג''פ וחזקת טהרה זו מתחזקת ע''י בדיקה שאחר הוסת. וביום הוסת עצמו ליכא חזקת טהרה דליכא חזקה שלא תראה (ע''פ גמ' גטין שמא ימות חיישינן)
- ובהג' מהרצ''ח טו, א פ' דאיכא בירור מדלא ארגשה ומ''ד דאו' ס''ל דחיישינן דהרגישה ולאו אדעתא.
הצד השווה ב' הדרכים שמקבלים שיש חזקת ג''פ
- אך ע' בחזו''א דבזה גופא נחלקו אי חשיב חזקה מעליא או שמא אמר' שהיא חזקה העשויה להשתנות ול''ח חזקה.

פרישה ביום הוסת
 אמר' בגמ' והזרתם אזהרה לבנ''י שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן.
לכאו' למ''ד וסתות דאורייתא פרישה הוי ג''כ דין דאו' (קצת צ''ע מדוע בעי לזה קרא ולא סגי בחזקת ג''פ כדי לעושתה ספק ולדעת החזו''א דליכא חזקת ג''פ אפ'  דדין וסתות דאו' גופא נאמר בפסוק זה, וע''ע ברא''ה דלדבריו קרא אתי לסמוך לוסת אך שעת וסת ממש אסור מסברא, עוד אפ' דאחר הוסת חמירא משום דחזקה אורח בזמן בא והוי כודאי בא אך ביום הוסת עצמו חשיב כספק ראתה ומהני לה חזקה מעקה''ד ולכן בעי קרא לאסור)
למ''ד וסתות דרבנן נחלקו אי פרישה הוי איסור דאו'
- רשב''א (תוה''ב, שבוע') נקט דהוי דין דרבנן בין למ''ד וסתות דאו' וקרא אסמכתא בעלמא.
- רא''ה ס''ל דפרישה הוי דין דאו' 
- באור הגמ' שבועות:
ע''ש דנחלקו בבעל בשעת וסתה ואמרה נטמאתי. לרבא חייב חטאת לרבא פטור.

  • ברשב''א פ' דלכו''ע פרישה דרבנן אלא דס''ל לרבא דמ''מ ל''ח אנוס, ורב אדא ס''ל דכיון דמדאו' ליכא איסור חשיב אנוס
  • ברמב''ן משמע דלכו''ע פרישה דאו' ולכן לרבא חייב חטאת, אך רב אדא ס''ל דלגבי איסור נדה עצמו עדיין חשיב אנוס 
 

אבי חי

משתמש ותיק
בן אהרון אמר:
דין רבב''ח- הגיע שעת וסתה מותרת
ע' בראשו' שהק' דלקמ' אמר' תיבדק והיאך מותרת הכא בלא בדיקה.
- ברמב''ן תי' דהקילו בבאין מן הדרך לתלות שבדקה או שהקילו משום דאיכא תביעה וחשיב כאלו בדקה (כמו שמצינו לעיל יב גבי בדיקה בטהרות)
- בתוס' הק' מהא דאמר' לקמ' סג, ב מקרא דוהזרתם שיש לפרוש בשעת הוסת. ולכאו' כוונתם שמאחר ויש לפרוש חשיב ספק ומה יתירנה אח''כ
  ותירצו שהכא מיירי במחשב ז' ימים אחר הוסת.

דין רבי יוחנן - בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה
לכאו' אינו מתיר אלא ע''י חישוב ולרבב''ח מותרת בלא כלום.
- ראשו' רבב'ח פליג ארבי יוחנן רבו 
- רמב''ן מפ' דר''י מיירי בבעלה בעיר דליכא תביעה
סיכום נאה, יש"כ.

שתי השאלות שצטטתי מקבילות זו לזו, ואכתוב העולה מדברי הראשונים בהן, בחלוקה לדרכים (באופן כללי, ודאי שיש מקום לדון על כמה מהמנויים כאן):

א. ד' הראב"ד דרבב"ח פליג אר"י, ופליג נמי אדין 'תבדק'. א"נ מודה לעיקר דין הבדיקה ורק בישנה פליג וס"ל דלא אטרחוה רבנן (דומיא דלעיל יב א).
ב. ד' התו' רשב"א רא"ש ורא"ה דרבב"ח היינו ר"י, שלא התיר אלא ע"י חישוב.
ג. ד' הרי"ף והרמב"ם דר"י היינו ר"ה משום וסד"א, ואנן קיי"ל כרבב"ח דוסד"ר. ומ"ש תבדק מתפרש לטהרות (רמב"ן), א"נ תבדק לכתחי' בשעת הוסת אבל עבר הוסת ולא בדקה אי"צ לבדוק (ר"ן). [ועי' כ"מ].
ד. ד' רמב"ן רז"ה ור"ן דרבב"ח שרי מצד תביעה (וברמב"ן יש עוד ביאור שכאן הקילו בספק בדקה, וצ"ב), ור' יוחנן איירי בגוונא דל"ש תביעה ולהכי בעיא חישוב.
ה. ד' ריטב"א דאף רבב"ח לא שרי אלא ע"י בדיקה (ובתביעה סגי), ור' יוחנן איירי בשאינה בודקת (ובגוונא דל"ש תביעה).
 
חלק עליון תַחתִית