גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה?

[במבי]

הירושלמי מביא מחלוקת האם המעשרות שעזרא עלה לארץ בביאה שניה היו דאורייתא או דרבנן, לדברי ר"י היו דאורייתא ולדברי ר"א היו דרבנן.
ומקשה הגמ' על ר"א והכתיב "בכורות בקרנו וצאננו" (דבכור הוי דאורייתא) ומתרצת הגמ' מכיוון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחויבים עליהם אפי' דברים שהיו מחויבים עליהם העלה עליהן כאילו מאליהן קיבלו עליהם. 
ומקשה שוב הגמ' ומה מקיים ר"י "בכל זאת" (שמשמע מהפסוק שהם קיבלו עליהם ולא הוי דאורייתא) ומתרצת הגמ' מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות, העלה עליהן כאילו מאליהן קיבלו עליהן (ירושלמי שביעית ו-א)

ולכ' משמע מהירושלמי שמי שקיבל על עצמו, יותר במעלה מהמחויב והמצווה. 

ואיך זה מסתדר עם הידוע לנו שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה?
 

[חלק א׳ ממעל]

מבחינת השבח מי שלא מצווה יותר גדול

[במבי]

מבחינת השבח מי שלא מצווה יותר גדול

אכן ששאלתי את השאלה הזאת את אחד מהחברים שלי הוא ענה לי כמוך שמבחינת השבח מי שלא מצווה יותר גדול, ומבחינת השכר המצווה הוא הגדול.

אך לפי"ז צריך להבין מחדש מדוע ר' יוסף חזר בו. 
שהרי בתחילה חשב שגדול מי שאינו מצווה, עד שתקנוהו.

ואם אכן כדברינו, עדיין היה צריך להיות שמח בחלקו כמסופר על גדולי ישראל שהסכימו אף לתת את שכר המצווה ובלבד תקיים ציווי הבורא.

[חלק א׳ ממעל]

להתענג על ה׳ זה לא פשוט לכ"א יש תאוה לזה

[הערשל]

נראה שכאן אינו שייך לאינו מצווה, דמאחר שקיבלו עליהם נעשו מצווים כחומר שאר דברי סופרים, וא"כ יש להם גם המעלה של האינו מצווה שהכניסו עצמם לחיוב, וגם מעלת המצווה שמקיים מתוך חובה.