חולין צד: למה סבר רבא שרב ספרא ציער את מר זוטרא?

[טוב וחסד]

המעשה המסופר שם הוא:
"מר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא, ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא, פגעו אהדדי, הוא סבר: לאפיה הוא דקאתו, אמר להו: למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי? אמר ליה רב ספרא: אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר, אי הוה ידעינן - טפי הוה טרחינן; א"ל רבא: מאי טעמא אמרת ליה הכי, דאחלישתיה לדעתיה? אמר ליה: והא קא מטעינן ליה! איהו הוא דקא מטעי נפשיה".
מדברי מר זוטרא – שלא היה לחכמים לטרוח ולכבדו, ניכר היה שהוא דוקא נהנה מאותו הכבוד. ולמרות שרב ספרא כיבדו ואמר: "אי הוה ידעינן - טפי הוה טרחינן", היה זה צער עבורו, כי הוא הבין שאין אלו אלא "פטומי מילי" (ב"מ דף סו ע"א) – מילים בעלמא, לרצותו. ועל כך רבא הוכיח את רב ספרא. ולכאורה אולי רב ספרא צודק, כי ברגע שהם ימשיכו לדרכם לסיכרא, הרי מר זוטרא ידע בבירור שלא לכבודו הם יצאו ללוותו?

[ayedavid]

אולי אפשר שחזרו ללוותו, שאל"כ מה שאמרו 'טפי הוה טרחינן' התברר כעוד הטעיה. ונראה קצת מהתוס' שהאמירה טפי הוה טרחינן היא אמת ולא 'פטומי מילי', שהקשו וא"ת 'והא אין זה טעות כיון שבלאו הכי היו באים לכבודו'

או שלפחות מה שהקשה רבא מ"ט אמרת ליה הכי - כוונתו היתה שלא לומר לו וללוותו באמת

[ayedavid]

אגב,

הגמ' מביאה את הסיפור הזה כדי להוכיח שהמוכר טרפה לעכו"ם תוך הכרזה שיש לו בשר לעכו"ם, וגרם לעכו"ם לקנותה על דעת שהוא בשר שאינו טרפה, אין זה נחשב שגונב את דעתו שהרי העכו"ם הטעה את עצמו לחשוב שמדובר בבשר שאינו טרפה. ולכאורה היה מקום להקשות שהרי המוכר בשר פועל באופן ישיר את מה שגורם לעכו"ם לטעות, משא"כ רבא ורב ספרא שלא התכוונו לפעול כלום בהטעיית מר זוטרא, וכל הטעות באה ממנו, אז מה שייך להביא מהם ראיה. ואם נסביר שרבא התכוון בקושייתו לרב ספרא שגם ילכו ללוות אותו אז מובן, שאעפ"כ נחשב שאיהו הוא דקא מטעי נפשיה לפי רבא