נדה ב.

[שמואל דוד]

בע״ה הערות עמ״ס נדה 

א) ב. 

מתני׳ וחכ״א לא כדברי זה ולא כדברי זה כו׳ 

רש״י לא כדברי זה - שהחמיר יותר מדאי כו׳ ולא כדברי זה - שמיקל יותר מדאי. 

יש להעיר, מדוע האריך תנא דמתני׳ וכתב ״לא כדברי זה ולא כדברי זה״
עוד יש להעיר מדוע פירש״י ״לא כדברי זה״ אהלל ולא אשמאי.


ב) ב. 

רש״י ד״ה ואפי׳ לימים הרבה - אבל הנך דמקמי בדיקה קמייתא טהורות דהא כשבדקה עצמה מצאתה טהורה. 

לכאורה צ״ע, הרי זה דבר פשוט, ומה ההו״א שאם בדקה עצמה ומצאתה טהורה מ״מ טמאות הן.


ג) ב.

רש״י ד״ה הרי זו כפקידה כו׳ והיא שמשה בצהרים כו׳ 

ראיתי בס״א שהעיר שהרי אסור לשמש ביום ומדוע נקט רש״י ציור זה.

ד) ב:

להלל קשיא ודאי דאילו מעת לעת כו׳ 

לכאורה צ״ע, הרי שיטת הלל מפקידה לפקידה ולא מעת לעת. 
ועיין רש״י שהרגיש בזה וכתב דאילו מעת לעת כו׳ דמעת לעת לרבנן וה״ה מפקידה לפקידה דהלל. ועדיין יש לעיין בזה.

[יצחק]

לאות ב. אולי הו"א שכיון שנפתח המקור אין הכרח שיצא דם כל שעה ושעה (והרי אנו רואים שזבה צריכה ז"נ) וגם אם בדקה ברגע מסוים ולא מצאה דם עדין נחשוש שמא נפתח המקור לפני כן.
לאות ג. לת"ח מותר.

[שמואל דוד]

יישר כח גדול!

הבנתי, אבל מדוע נקט רש״י ציור זה.

[יצחק]

יישר כח גדול!

הבנתי, אבל מדוע נקט רש״י ציור זה.

כי הענין כאן הוא שהיא 'ממעטת' כלומר שאם נתעסקה בטהרות לפני ששמשה הם נשארים בחזקת טהורים ולא מטמאינן להו למפרע, אכן בלילה אין דרך לעסוק בטהרות לכן רש"י העדיף לפרש ששמשה ביום (ולת"ח כנ"ל) והטהרות שעסקה בהם קודם תשמיש טהורות.