השגחה פרטית בש"ס ובחז"ל

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
ראיתי באחד הפורומים מישהו ששואל היכן מצינו השגחה פרטית (כמו כל הסיפורים שיש היום ש"בדיוק קרה כך וכך" וכו') בש"ס ובחז"ל.
ואני נדמה לי שכל הש"ס מלא מהשגחה פרטית, והנה דוגמאות אחדות.
כתובות סז
ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר לו במה אתה סועד אמר לו בתרנגולת פטומה ויין ישן אמר ליה ולא חיישת לדוחקא דציבורא א"ל אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתנינא (תהלים קמה, טו) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן אמר מאי דקמא א"ל נענתי לך קום אכול
מועד קטן יז (מהדורת חברותא)
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה, שיצאו שמועות רעות אודות הנהגותיו. 
אמר רב יהודה: היכי ליעביד
לשמתיה - צריכי ליה רבנן במקומו, לפי שהוא היה רבם (102). 
לא לשמתיה - קא מיתחיל שמא דשמיא, מתחלל שם שמים על ידי הנהגותיו. 
אמר ליה לרבה בר בר חנה: האם מידי שמיע לך בהא
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב [מלאכי ב] "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא". 
אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. 
ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו (103) . וכיון שהרב הזה שמועותיו רעות, מוטב שלא יבקשו תורה מפיהו, ובטל הטעם שצריכים ללמוד ממנו. 
ואכן, שמתיה רב יהודה לאותו הרב. 
לסוף איחלש נחלש ונחלה רב יהודה
אתו רבנן לשיולי ביה, לבקרו ולדרוש בשלומו, ואתא איהו, אותו שנידהו רב יהודה, נמי בהדייהו. 
כד חזייה רב יהודה, כשראהו רבי יהודה למנודה, חייך רבי יהודה. 
והבין המנודה שרב יהודה מחייך אליו כדי ללעוג לו. 
אמר ליה המנודה לרב יהודה: לא מסתייך לא מספיק לך דשמתיה לההוא גברא שנידת לאותו אדם [התכוון על עצמו, והתבטא בלשון סגי נהור], אלא אחוכי נמי חייך בי? שאתה גם לועג לי, בחיוכך כלפי. 
אמר ליה רב יהודה: לאו בדידך מחייכנא, אין חיוכי מכוון כלפיך ללעוג לך. 
אלא זה חיוך של שמחה שלי, דכי אזלינא לההוא עלמא, אלך כאשר אני בדיחא דעתאי, שמח ומבודח, ביודעי דאפילו לגברא כוותך, כמוך שאתה תלמיד חכם, בכל זאת לא חניפי ליה, אלא נידיתי אותו. 
כאשר נח נפשיה דרב יהודה, אתא בא המנודה לבי מדרשא. 
אמר להו המנודה: שרו לי! התירו את הנידוי שנידה אותי רב יהודה. 
אמרו ליה רבנן: גברא דחשיב כרב יהודה - ליכא הכא דלישרי לך. ואין מתיר את הנידוי אלא מי שהוא חשוב כמו המנדה (104). 
אלא, זיל לגביה דרבי יהודה נשיאה, דלישרי לך. 
אזל לקמיה. 
אמר ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי: פוק צא ועיין בדיניה. ואי מיבעי אם יש אפשרות למישרא ליה - שרי ליה, התר לו את הנידוי שהטיל עליו רב יהודה! עיין רבי אמי בדיניה, וסבר למישרא ליה. 
הזדמן רבי שמואל בר נחמני לבית המדרש בשעה שרצה רבי אמי להתיר למנודה את נידויו, לאחר שכמה שנים הוא לא הזדמן לבית המדרש. 
עמד רבי שמואל בר נחמני על רגליו, ואמר: ומה שפחה של בית רבי, לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שנדתה אדם שלא נהג כשורה, ולא התירוהו לאותו מנודה שהתנדה על ידה במשך שלש שנים (105) . 
יהודה, שהוא חבירינו - על אחת כמה וכמה שלא ננהוג קלות ראש בנידוי שנידה, להתירו סמוך לפטירתו. 
אמר רבי זירא: מאי דקמן מה מראה לפנינו העובדה דאתא האידנא, שדוקא עתה בא האי סבא, רבי שמואל בן נחמני, בבי מדרשא, בבית מדרשנו? דהא, והרי כמה שני לא אתא, לא בא לכאן. 
שמע מינה מכך שעתה הוא הופיע ואמר את דברו, שלא מיבעי למישרא ליה.
 
ואכן, לא שרא ליה רבי אמי למנודה את נידויו שהטיל עליו רב יהודה. 
נפק יצא המנודה מבית המדרש. 
כי קא בכי ואזיל, כאשר הלך ובכה, אתא זיבורא באה צירעה, וטרקיה ועקצתו אאמתיה, על אמתו, ושכיב, ומת מעקיצה זו (106). 
עיילוהו העלוהו לקוברו למערתא של קבורה דחסידי - ולא קיבלוהו, שבא נחש עכן, ועמד סביב הפתח, ומנע את הכנסתו לקבורה במערת החסידים (107). 
עיילוהו למערתא דדייני, שבה קבורים ראשי בית דין, והם במעלה פחותה מהחסידים - וקיבלוהו (108) . 
מאי טעמא קבלוהו הדיינים? 
משום דעבד כרבי אילעאי, שחזר בתשובה על שמועותיו הרעות, ונהג כפי שהורה רבי עילאי בדרך התשובה. 
דתניא, רבי אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (109) .
 
אם השגחה זה סוג של תזמון ולא בהכרח הטבה. אז המעשה בגמרא על האדם שקרס עליו קורה והרגו בשעה שדבר כנגד שמואל זה השגחה פרטית גדולה
 

HaimL

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
אם השגחה זה סוג של תזמון ולא בהכרח הטבה. אז המעשה בגמרא על האדם שקרס עליו קורה והרגו בשעה שדבר כנגד שמואל זה השגחה פרטית גדולה

אבל זה לא מראה על שום השגחה פרטית. בדיוק הפוך.

הואיל והוא סיפר אחרי מיטתו של ת"ח (וכמוהו המעשה באישה שאמרה על שמואל גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה וכו' פקעה ומתה), אז מאחר וזה חילול כבוד התורה ברבים, אז נפרעו מהם מיד וברבים. אבל איך זה שייך להשגחה פרטית, או לא השגחה פרטית?
 

HaimL

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
אם השגחה זה סוג של תזמון ולא בהכרח הטבה. אז המעשה בגמרא על האדם שקרס עליו קורה והרגו בשעה שדבר כנגד שמואל זה השגחה פרטית גדולה

ואדרבה, משמע בגמרא שאפילו במיתה (שלא באה ע"י עונש) אין השגחה פרטית

ויש נספה בלא משפט אין, דר' ביבי הוה שכיח גביה מלה"מ אמר ליה לשלוחיה זיל איתי מרים מגדלא שער נשיא. אזל איתי מרים מגדלא דרדקי וכו'. א"ל הואיל ואיתיתה תהוי במנינא וכו'.
 
חלק עליון תַחתִית