יתכן שמעשה דבן עזאי נכנס אחר ר"ע לבית הכסא קדם, אלא דא"כ קשה למה שאל את ר"ע עד כאן העזת פניך בשעה שהוא עצמו העיז פניו בר"ע, ובאו"ז (ח"א סי' קל"ו) תי' ז"ל: ושמא שאני בן עזאי דתלמיד חבר דר' עקיבה הוה כדפרי', (וכן תירץ הרש"ש). אי נמי אף על פי שכבר אמר לו אלו ג' דברים, צריך הי' ליכנס אחריו לראות כמה טפחים הוא מגלה עצמו, אך א"כ תימה שאין מזכיר זה. עכ"ל.
וביפ"ע תי' שהמעשה בבן עזאי היה בחו"ל ורצה ללמוד אם דין מזרח ומערב נוהג גם בחו"ל.
ולול"ד נראה לפרש עפ"ד מהרש"א שכ' ז"ל: ואין להקשות דאכתי מי הכריחו להעיז פניו, היה לו לשאול על דברים אלו מרבו. וי"ל דלא אסיק אדעתיה בהני מילי דאית בהו חשש איסור לשאול עליהם, ותורה היא וללמוד וכו' דקאמר, היינו לידע מה יש שם ללמוד ממנו, דודאי יש שם ללמוד ממנו דבר מה בדיני בהכ"ס. עכ"ל. ודהיינו שלא נכנס ללמוד דינים מסוימים, אלא לראות מה יוכל ללמוד ממנהגו, וא"כ י"ל דאף אחר שלימד ר"ע לבן עזאי ג' דברים אלו, נכנס אחריו שמא יהיה לו ללמוד ממנו דינים אחרים שלא אסיק אדעתיה לשאול, דשמא ר"ע לא לימדו אלא מה שראה מרבו והיה חידוש אצלו. וצ"ל דלבסוף לא ראה אלא ג' דינים אלו ששמע מר"ע רבו, מ"מ כיון שראה אותו נוהג כן למעשה, עדיף ליה להביא ממעשה, דמעשה רב.