ברכות ט: - י: - הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה - ובענין כוונה למצות תלמוד תורה

יושב אוהלים

משתמש ותיק
במשנה ברכות ט: - הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:
וברש"י דף י: בד"ה הקורא מכאן ואילך לא הפסיד - שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה, ואע"פ שלא יצא ידי ק"ש, יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:
שאלני נכדי היקר שיחי' - מאי קמשמע לן שמקבל שכר כקורא בתורה, הרי קורא פסוקים של תורה?
עלה בדעתי לתרץ שאולי קס"ד שכיון שהתכוין למצות קריאת שמע, ולא למצוות תלמוד תורה, אולי זה נחשב כאילו התכוין לא לקיים מצוות תלמוד תורה, וקמ"ל שכן יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:
וכשהיצעתי הדברים בפני חתני שליט"א (אביו של הילד השואל) אמר ששמע פעם שאף דקיי"ל להלכה שמצוות צריכות כונה בדאורייתא, מ"מ במצות תלמוד תורה א"צ כונה.
וחשבתי שאם כנים הדברים אולי המקור לזה הוא משנה דידן.

וזה מה שמצאתי בענין זה:
הצג קובץ מצורף כונה במצות תלמוד תורה.pdf

והנה מובא שם שדעת הגרי"ז זצוק"ל אם לומד ואינו מכוון למצוות ת"ת אינו מקיים המצוה, ולכאו' קשה מסוגיין דמשמע שכן מקיים המצוה, ולמרות שהוסיף הגריז ואמר "אבל מ"מ זה נקרא תורה", לכאו' צ"ע אם אינו מקיים המצוה על מה הוא מקבל שכר כקורא בתורה? וצ"ע.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה' הוא האלוקים אמר:
מובא בשם החזו"א לגבי קריאת המגילה, שאין מקיימים מצוות ת"ת.

והדק"ל א"כ למה בק"ש מקבל שכר כקורא בתורה?
אמנם יל"ע האם זה רק כשאכן קיים מצוה אחרת בקריאתו, אז אינו מקיים מצוות ת"ת, או גם כשלא קיים המצוה האחרת, לדוגמא מה יהיה הדין אם קרא את המגילה לשם מצות קריאת המגילה של יום פורים אחרי צאת הכוכבים של פורים, האם גם אז לא קיים מצוות ת"ת.
אם חילוק זה נכון, יובן שהרי הכא לא קיים מצוות ק"ש וא"כ יכול לקבל שכר כקורא התורה.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
מובא בשם החזו"א לגבי קריאת המגילה, שאין מקיימים מצוות ת"ת.
והדק"ל א"כ למה בק"ש מקבל שכר כקורא בתורה?
כאשר קורא בשעת הפטור, אינו מקיים קרי"ש, וע"כ יכול לצאת יד"ח ת"ת.
האם צריך לכוון או לא? איני יודע.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה' הוא האלוקים אמר:
כאשר קורא בשעת הפטור, אינו מקיים קרי"ש, וע"כ יכול לצאת יד"ח ת"ת.
האם צריך לכוון או לא? איני יודע.
עיין מה שהוספתי לתגובתי הקודמת.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
כאשר קורא בשעת הפטור, אינו מקיים קרי"ש, וע"כ יכול לצאת יד"ח ת"ת.
האם צריך לכוון או לא? איני יודע.
עיין מה שהוספתי לתגובתי הקודמת.
החזו"א מדבר מצד ההגדרה, שצריך להגדיר מה עושה עכשיו, לומד או קורא מגילה. [מעי"ז חידש שגם המדבר לשוה"ר לא נחשב שביטל תורה באותו הזמן]
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה' הוא האלוקים אמר:
שצריך להגדיר מה עושה עכשיו, לומד או קורא מגילה
להגדיר? איך? על ידי כונה? או בדרך אחרת?
ה' הוא האלוקים אמר:
גם המדבר לשוה"ר לא נחשב שביטל תורה באותו הזמן]
והאוכל חזיר ביום כיפור לא נחשב שאכל חזיר? אתמהה.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
שצריך להגדיר מה עושה עכשיו, לומד או קורא מגילה
להגדיר? איך? על ידי כונה? או בדרך אחרת?
ה' הוא האלוקים אמר:
גם המדבר לשוה"ר לא נחשב שביטל תורה באותו הזמן]
והאוכל חזיר ביום כיפור לא נחשב שאכל חזיר? אתמהה.
תסתכל בתשובות ומכתבים סי' ע"ה
 
 

צ''ע

משתמש ותיק
כמדומה שבראשונים כבר התקשו בגמ' זו,
וכמדומה שהגרי''ז ר''ל שמדובר שקורא בע''פ ואין בזה משום דברים שבכתב אי אתה אומרם בע''פ, עי' בסטנסלאך בתמורה,
וכך הוא מהראשונים כמדומני,

ויש עוד דברים בזה ואולי בהמשך אנסה להיזכר ולהעלות,
 

צ''ע

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
מובא בשם החזו"א לגבי קריאת המגילה, שאין מקיימים מצוות ת"ת.
ומשם הגרי''ז מוסרים נכדיו שודאי אם הוא מבין את מה שאומר יש לו קיום ת''ת,
מה שמבואר בגמ' שמבטלין ת''ת היינו דווקא לע''ה שאינם מבינים ולא מקיימים מצוות ת''ת שאע''פ חייבים כמבואר בגמ' שמצות פרסומי ניסא איכא כששואלים לאחרים שכן הבינו את הקריאה ומסבירים להם הנס,

ואגב אורחא קמ'ל מהגרי''ז דלא כהשו''ע הרב שב\תוה שבכתב מקיימים אף ללא הבנה כלל,

וצ''ע מה באמת יתרץ הגרי''ז על קו' השו''ע הרב מע''ה שמברכין ברכת התורה אף שאינם מבינים,

ושמא חזקה ואומדנא שאין ע''ה שלא מבין הפסוקים של יברכך וכו'
וצ''ע
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
צ''ע אמר:
משם הגרי''ז מוסרים נכדיו שודאי אם הוא מבין את מה שאומר יש לו קיום ת''ת,
שם מביאים בשם הגרי"ז לא כך, אלא כל שלא נתכוון למצוות ת"ת אינו מקיים מצות ת"ת, ולא חילק בין אם מבין או לא.
 

בצ"ל

משתמש ותיק
לגוף השאלה מהגמ' עי' בתר"י בשם ר' שלמה מן ההר דקמ"ל שמותר לקרות ע"פ, דכיון שהותר לקרות בתורת חיוב, כבר הותר אף בתורת רשות. והביאו הב"י בסימן מט'. אמנם שא"ר פליגי על הר"ש מן ההר בדין דברים שבכתב כמבואר בסוגיא שם.

בענין ד' החזו"א, הנה הקשו בהא דמבטלין ת"ת למגילה למה חשיב בטול תורה, ותי' בשם החזו"א דכיון שיוצא ידי מצות מגילה לא נפיק ידי מצות ת"ת, דמצוה מבטלת חברתה כיסוד הידוע. ויש שדימו זה לב"י סימן מז' שכתב שאם יוצא באהב"ר ידי ברכה"ת בעי' שישנה על אתר משום שבק"ש אח"כ א"א לצאת בה ידי ת"ת, ויתכן סברתו כהחזו"א, אבל יש לחלק דברכה"ת שאני דבעי' לברך על מידי דמינכר דהא איכא מ"ד בגמ' דרק על מקרא מברך ולא על משנה וכו'.

ואמנם ק' על החזו"א דלדבריו נפקא דבק"ש א"א ליצא יד"ח ת"ת, והא להדיא בגמ' במנחות אמרי' דאדם יוצא יד"ח ת"ת בק"ש שחרית וערבית, וכן פסק הרמ"א ביו"ד רמו' א' דבדיעבד יוצא בזה,

ועוד יתכן להק' על חזו"א דאם בקריאת מגילה מקיים מצוה מה"ת [של ת"ת] היכי אתיא מצוה מד"ק ומפקא מידי מצוה דאו'.

ועוד יש לי אריכות בזה ואכ"מ.

בענין כונה למצוה, יש מי שהביא מברכת אברהם דמצוות שעיקרם בתוצאה ל"ב כונה, כמו פו"ר ותשלום שכר שכיר, [ואמנם במצוות שבין אדם לחבירו מסתבר דל"ב כונה כלל] ומ"מ סברא זו לא שייכא בת"ת,
ובקובץ המצורף שהביא הרב @יושב אוהלים בטעם קמא כ' דבסתמא הוי כונה למצוה, וזו סברא מעלייתא ע"ד הרוב, אבל הרבה פעמים אדם מחפש איזה דין בספר או מחפש איזה נושא וכו' ואין מטרתו לשם מצוה, אמנם הסברא שכ' בשם בית הלוי שנשים הלומדות דינים שלהם לא מקיימות מצות ת"ת דהוא רק אמצעי ולא מטרה, אין דבריו מוסכמים, דהא להלכה נשים מברכות ברכה"ת משום שחייבות בלימוד דינים שלהם עי' בפוסקים בהל' ברכה"ת,

עוד הביא סברא אחרת בשם דבר אברהם דת"ת הוא חיוב הקבוע לעולם משא"כ במצה שיכול לקיימה כרשות, ותמה מת"ב ואבל שאז ת"ת הוי רשות, ואינה קו', דאין לשאול מאופן רחוק, [סו"ס סתם ת"ת הוי חובה ביום רגיל] ומה שהק' מפסוקים שאומרים לתחנונים שלא מקיימים בהם מצות ת"ת, טעות הוא, דהפוסקים דברו רק לענין ברכה"ת שלא לברך עליהם ועוד דברו שאין איסור לאומרם לפני ברכה"ת, אבל שפיר אפשר שמקיימים בזה מצות ת"ת, והראיה מק"ש שאפשר לומר לפני ברכה"ת וגם א"א לברך עליה ברכה"ת ואעפ"כ כ' הרמ"א דיוצאים בה יד"ח ת"ת.

ומה שהביא מהגר"א קוטלר אינה ראיה רק ע"ד דרוש, דהא אף אי קטנים יכונו לשם מצות ת"ת הא כונת קטן לאו כלום היא, ויותר מזה דת"ת דקטן נמי לאו כלום הוא, ואיך מגן על העולם? וע"כ דבקיום העולם יש תנאים קצת אחרים..
 

לייזר

משתמש רגיל
במשנה ברכות ט: - הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:
וברש"י דף י: בד"ה הקורא מכאן ואילך לא הפסיד - שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה, ואע"פ שלא יצא ידי ק"ש, יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:
שאלני נכדי היקר שיחי' - מאי קמשמע לן שמקבל שכר כקורא בתורה, הרי קורא פסוקים של תורה?
עלה בדעתי לתרץ שאולי קס"ד שכיון שהתכוין למצות קריאת שמע, ולא למצוות תלמוד תורה, אולי זה נחשב כאילו התכוין לא לקיים מצוות תלמוד תורה, וקמ"ל שכן יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:
וכשהיצעתי הדברים בפני חתני שליט"א (אביו של הילד השואל) אמר ששמע פעם שאף דקיי"ל להלכה שמצוות צריכות כונה בדאורייתא, מ"מ במצות תלמוד תורה א"צ כונה.
וחשבתי שאם כנים הדברים אולי המקור לזה הוא משנה דידן.

וזה מה שמצאתי בענין זה:
הצג קובץ מצורף 38970

והנה מובא שם שדעת הגרי"ז זצוק"ל אם לומד ואינו מכוון למצוות ת"ת אינו מקיים המצוה, ולכאו' קשה מסוגיין דמשמע שכן מקיים המצוה, ולמרות שהוסיף הגריז ואמר "אבל מ"מ זה נקרא תורה", לכאו' צ"ע אם אינו מקיים המצוה על מה הוא מקבל שכר כקורא בתורה? וצ"ע.
קושיא זו כבר הקשו הראשונים עי' ריטב''א שם והאחרונים דנו בכמה מקומות שעיקר העניין בזה שאין בל תוסיף בק''ש משום שהוא כקורא בתורה. כ''כ הפתחי תשובה ועוד.
 

שפת הים

משתמש ותיק
במשנה ברכות ט: - הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:
וברש"י דף י: בד"ה הקורא מכאן ואילך לא הפסיד - שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה, ואע"פ שלא יצא ידי ק"ש, יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:
שאלני נכדי היקר שיחי' - מאי קמשמע לן שמקבל שכר כקורא בתורה, הרי קורא פסוקים של תורה?
עלה בדעתי לתרץ שאולי קס"ד שכיון שהתכוין למצות קריאת שמע, ולא למצוות תלמוד תורה, אולי זה נחשב כאילו התכוין לא לקיים מצוות תלמוד תורה, וקמ"ל שכן יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:
וכשהיצעתי הדברים בפני חתני שליט"א (אביו של הילד השואל) אמר ששמע פעם שאף דקיי"ל להלכה שמצוות צריכות כונה בדאורייתא, מ"מ במצות תלמוד תורה א"צ כונה.
וחשבתי שאם כנים הדברים אולי המקור לזה הוא משנה דידן.

וזה מה שמצאתי בענין זה:
הצג קובץ מצורף 38970

והנה מובא שם שדעת הגרי"ז זצוק"ל אם לומד ואינו מכוון למצוות ת"ת אינו מקיים המצוה, ולכאו' קשה מסוגיין דמשמע שכן מקיים המצוה, ולמרות שהוסיף הגריז ואמר "אבל מ"מ זה נקרא תורה", לכאו' צ"ע אם אינו מקיים המצוה על מה הוא מקבל שכר כקורא בתורה? וצ"ע.
אני פירשתי את זה ע"פ מה שידוע להוכיח שמצות ק"ש יסודה ב'מעשה ת"ת', וכידוע ד' הירושלמי ד'זה (ת"ת) שינון וזה (ק"ש) שינון'.
וכוונת המשנה דאף אחר זמנה עדיין הוא קורא ק"ש, אלא ששכרו כתורה גרידא, ולא כמצות ק"ש.

וכן נראה דפי' הר"מ, וז"ל בפ"א הי"ג "הקורא אחר שלוש שעות ביום, אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה, אלא הרי הוא כקורא בתורה. ומברך הוא לפניה ולאחריה כל היום, אפילו איחר וקרא אחר שלוש שעות".

הרי לנו מדבריו דאף נפק"מ איכא בהך עניינא, שיכול לברך כל היום כולו 'ברכות ק"ש'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני פירשתי את זה ע"פ מה שידוע להוכיח שמצות ק"ש יסודה ב'מעשה ת"ת', וכידוע ד' הירושלמי ד'זה (ת"ת) שינון וזה (ק"ש) שינון'.
וכוונת המשנה דאף אחר זמנה עדיין הוא קורא ק"ש, אלא ששכרו כתורה גרידא, ולא כמצות ק"ש.

וכן נראה דפי' הר"מ, וז"ל בפ"א הי"ג "הקורא אחר שלוש שעות ביום, אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה, אלא הרי הוא כקורא בתורה. ומברך הוא לפניה ולאחריה כל היום, אפילו איחר וקרא אחר שלוש שעות".

הרי לנו מדבריו דאף נפק"מ איכא בהך עניינא, שיכול לברך כל היום כולו 'ברכות ק"ש'.
גם אם תפרש כך ברמב"ם, המילים ברש"י "יש לו קבול שכר כעוסק בתורה:" בהחלט משמע לא כך.
 

ברוך שטמ

משתמש ותיק
בכל חיידר לומדים לא הפסיד קאי על הברכת קר"ש ואולי רשי מסביר שכיון שיש מצווה של לימוד התורה לא הוי ברכה לבטלה
 

ברוך שטמ

משתמש ותיק
ומה שקשה לי מאי שנא שקריאת ק"ש של שחר הוי דיעבד דלכתחלה צריכים הקריאה וברכותיה בזמנה וק"ש של ערבית מתירים לכתחלה להתפלל מוקדם דעביד כמר וכו' הגם דיצטרך לקרא ק"ש בלילה בלי הברכות
 

קרבת השם

משתמש רגיל
ואמנם ק' על החזו"א דלדבריו נפקא דבק"ש א"א ליצא יד"ח ת"ת, והא להדיא בגמ' במנחות אמרי' דאדם יוצא יד"ח ת"ת בק"ש שחרית וערבית, וכן פסק הרמ"א ביו"ד רמו' א' דבדיעבד יוצא בזה.
א. החזון איש לא יחיד בחידוש זה כבר אמרוהו לפניו, ראה בחידושי הגר"ש קלוגר על השו"ע הלכות מגילה שכבר כתב כן, ועוד רבים אחרים.
ב. אין קושיא מהגמ' כיון שהלשון בגמ' 'אי בעי' פירוש הדבר שאם הוא רוצה הוא יכול לצאת ידי חובה, ולדברי אחרונים אלו הכוונה שאם הוא מתכוון לצאת יד"ח תלמוד תורה ולא קריאת שמע הוא יצא ידי חובה, ואדרבה מדברי הגמ' קשה על החולקים מה זה 'אח בעי' שהגמ' תכתוב שפטר לה בקריאת שמע שחרית וערבית, ומדוע תלתה את זה ברצונו, ובהכרח כדבריהם.
 
חלק עליון תַחתִית