בגמ' ברכות ז. "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל וכו' מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי" וכו'
והדבר צ"ב שהרי לפו"ר עניין התפילה הוא לבקש דבר מה מישות אחרת, וא"כ הקב"ה שהוא כל יכול למי הוא מתפלל?
וכ' הצל"ח (שם) "למי כביכול הוא מתפלל, ואומר אני אצלינו עמו וצאן מרעיתו הוא מתפלל, ומבקש מאתנו שנטיב מעשינו ונשוב בתשובה לפניו, ובזה נגרום שיהיה רצון מלפניו שיכבשו רחמיו וכו', כי תמיד זהו רצונו, אך שעונותינו מעכבים. ואל תתמה שאני מפרש שאצלינו הוא מתפלל ומאתנו הוא מבקש דבר זה, כי מקרא מלא הוא [דברים י', י"ב] מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', הרי שהוא שואל ומבקש דבר זה מאתנו כי בידינו הוא כי נתן לנו הבחירה בדבר זה" וכו'
וכ"כ ה'יערות דבש' (חלק ב' דרוש טז)
"וזהו מאמר חז"ל ברכות ז שהקב"ה מתפלל וצחקו עלינו אומות העולם וכו' תפלת הקב"ה לישראל שמעו נא בקולי לבל אצטרך לייסרכם במשפט ונקה לא אנקה וזהו לה' לרוב אהבת ישראל לו לצער כדכתיב ישעיה סג ט בכל צרתם לו צר והיש תפלה גדולה מזו"
אלא דלשון הגמ' יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי קשה להולמו לפי"ז דלפי"ד הבקשה והתפילה היא מעם ישראל, ולא מובן לשון הגמ' 'יהי רצון מלפני'.
והנה בס' 'אמת ליקב' (לר"י מליסא בעל ה'נתיבות המשפט') בי' עניין תפילה זו מלשון הבעת תקווה ולא כבקשה מישראל ז"ל: "מנין שהקב"ה מתפלל. פירוש שרצונו ותאותו שיהיה כך, שיגרמו מעשיהם של ישראל שיכבוש רחמיו את כעסו, וכאילו מתפלל שיהא כך, וכינו לדבר זה כביכול שמתפלל ואמר הלואי שיהא כך"
אך לא מצאתי למי שיבאר את ענין התפילה באופן כללי כהבעת תקווה בעלמא. אא"כ נאמר ששונה תפילת הבורא ית' מתפילתנו. אך א"כ למה לקרוא לה תפילה.? וצ"ת
והדבר צ"ב שהרי לפו"ר עניין התפילה הוא לבקש דבר מה מישות אחרת, וא"כ הקב"ה שהוא כל יכול למי הוא מתפלל?
וכ' הצל"ח (שם) "למי כביכול הוא מתפלל, ואומר אני אצלינו עמו וצאן מרעיתו הוא מתפלל, ומבקש מאתנו שנטיב מעשינו ונשוב בתשובה לפניו, ובזה נגרום שיהיה רצון מלפניו שיכבשו רחמיו וכו', כי תמיד זהו רצונו, אך שעונותינו מעכבים. ואל תתמה שאני מפרש שאצלינו הוא מתפלל ומאתנו הוא מבקש דבר זה, כי מקרא מלא הוא [דברים י', י"ב] מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', הרי שהוא שואל ומבקש דבר זה מאתנו כי בידינו הוא כי נתן לנו הבחירה בדבר זה" וכו'
וכ"כ ה'יערות דבש' (חלק ב' דרוש טז)
"וזהו מאמר חז"ל ברכות ז שהקב"ה מתפלל וצחקו עלינו אומות העולם וכו' תפלת הקב"ה לישראל שמעו נא בקולי לבל אצטרך לייסרכם במשפט ונקה לא אנקה וזהו לה' לרוב אהבת ישראל לו לצער כדכתיב ישעיה סג ט בכל צרתם לו צר והיש תפלה גדולה מזו"
אלא דלשון הגמ' יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי קשה להולמו לפי"ז דלפי"ד הבקשה והתפילה היא מעם ישראל, ולא מובן לשון הגמ' 'יהי רצון מלפני'.
והנה בס' 'אמת ליקב' (לר"י מליסא בעל ה'נתיבות המשפט') בי' עניין תפילה זו מלשון הבעת תקווה ולא כבקשה מישראל ז"ל: "מנין שהקב"ה מתפלל. פירוש שרצונו ותאותו שיהיה כך, שיגרמו מעשיהם של ישראל שיכבוש רחמיו את כעסו, וכאילו מתפלל שיהא כך, וכינו לדבר זה כביכול שמתפלל ואמר הלואי שיהא כך"
אך לא מצאתי למי שיבאר את ענין התפילה באופן כללי כהבעת תקווה בעלמא. אא"כ נאמר ששונה תפילת הבורא ית' מתפילתנו. אך א"כ למה לקרוא לה תפילה.? וצ"ת