דף ז ברכות ז. - למי הקב"ה מתפלל?

ים סוף

משתמש ותיק
בגמ' ברכות ז. "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל וכו' מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי" וכו'

והדבר צ"ב שהרי לפו"ר עניין התפילה הוא לבקש דבר מה מישות אחרת, וא"כ הקב"ה שהוא כל יכול למי הוא מתפלל?

וכ' הצל"ח (שם) "למי כביכול הוא מתפלל, ואומר אני אצלינו עמו וצאן מרעיתו הוא מתפלל, ומבקש מאתנו שנטיב מעשינו ונשוב בתשובה לפניו, ובזה נגרום שיהיה רצון מלפניו שיכבשו רחמיו וכו', כי תמיד זהו רצונו, אך שעונותינו מעכבים. ואל תתמה שאני מפרש שאצלינו הוא מתפלל ומאתנו הוא מבקש דבר זה, כי מקרא מלא הוא [דברים י', י"ב] מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', הרי שהוא שואל ומבקש דבר זה מאתנו כי בידינו הוא כי נתן לנו הבחירה בדבר זה" וכו'

וכ"כ ה'יערות דבש' (חלק ב' דרוש טז)
"וזהו מאמר חז"ל ברכות ז שהקב"ה מתפלל וצחקו עלינו אומות העולם וכו' תפלת הקב"ה לישראל שמעו נא בקולי לבל אצטרך לייסרכם במשפט ונקה לא אנקה וזהו לה' לרוב אהבת ישראל לו לצער כדכתיב ישעיה סג ט בכל צרתם לו צר והיש תפלה גדולה מזו"

אלא דלשון הגמ' יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי קשה להולמו לפי"ז דלפי"ד הבקשה והתפילה היא מעם ישראל, ולא מובן לשון הגמ' 'יהי רצון מלפני'.

והנה בס' 'אמת ליקב' (לר"י מליסא בעל ה'נתיבות המשפט') בי' עניין תפילה זו מלשון הבעת תקווה ולא כבקשה מישראל ז"ל: "מנין שהקב"ה מתפלל. פירוש שרצונו ותאותו שיהיה כך, שיגרמו מעשיהם של ישראל שיכבוש רחמיו את כעסו, וכאילו מתפלל שיהא כך, וכינו לדבר זה כביכול שמתפלל ואמר הלואי שיהא כך"

אך לא מצאתי למי שיבאר את ענין התפילה באופן כללי כהבעת תקווה בעלמא. אא"כ נאמר ששונה תפילת הבורא ית' מתפילתנו. אך א"כ למה לקרוא לה תפילה.? וצ"ת
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
שם בגמ' הפשטות זה כך: שהקב"ה רצונו כך והראיה שהקב"ה הסכים לתפלת ר' ישמעאל בן אלישע
וזה הכוונה בראיה מהפסוק שבית המקדש נקרא "בית תפלתי" שזהו רצוני שיבנה ביהמ"ק ויבואו לשם (כאומר: הבית אליו אני מתאווה).
אך עדיין איני יודע מי מבאר כך את לשון תפילה
 

הנופל

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
שם בגמ' הפשטות זה כך: שהקב"ה רצונו כך והראיה שהקב"ה הסכים לתפלת ר' ישמעאל בן אלישע
וזה הכוונה בראיה מהפסוק שבית המקדש נקרא "בית תפלתי" שזהו רצוני שיבנה ביהמ"ק ויבואו לשם (כאומר: הבית אליו אני מתאווה).
אך עדיין איני יודע מי מבאר כך את לשון תפילה

עי' מהר''ל בבאר הרביעי שמפרש כך בהרחבה.
 

הנופל

משתמש ותיק
יש לשים לב לדבר נפלא:
אנו מתפללים על צרכי גבוה, גילוי מלכותו, הכרתת הרע וכו',
והקב''ה מצידו מתפלל על צרכינו, שלא יכעס עלינו וינהג בנו ברחמים.
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
ציטוט מתוך ליקוטי מוהר"ן קה. חלק א'. לא הבאתי הכל מחמת הסתעפות הדברים לעוד עניין... בהתחלה זה לשון התלמידים שכתבו קצת פחות מובן, ואח"כ הוספה של ר' נתן ליתר ביאור. 

[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים] עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה (שִׁירַת הַיָּם שְׁמוֹת ט"ו) הִנֵּה הָעוֹלָם צְרִיכִין רַחֲמִים גְּדוֹלִים, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת הֵן בְּגַשְׁמִי וְכָל אֶחָד מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא וְהָרַחֲמִים הוּא לְעֵינֵי כּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ל) : "לא רְחוֹקָה הִיא וְלא בַשָּׁמַיִם" וְכוּ וְהִנֵּה אִיתָא בַּזּהַר (נָשׂא דַּף קל"ז:) : אִית רַחֲמִים וְאִית רַחֲמִים אִית רַחֲמִים פְּשׁוּטִים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דִּזְעֵיר אַנְפִּין וְאִית רַחֲמִים גְּדוֹלִים דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נ"ד) : "וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵך" וְאָנוּ צְרִיכִין רַחֲמִים אַך בַּעֲווֹנֵינוּ הָרַבִּים בַּדּוֹר הַזֶּה אֵין מִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּך, שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיך הָרַחֲמִים מֵחֲמַת שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּכִּיר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא כָּל כָּך, מִפְּנֵי גּדֶל הַגָּלוּת וְהַדַּחֲקוּת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא בְּעַצְמוֹ צָרִיך לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת ז) : מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְפַּלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר "וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי", תְּפִלָּתָם לא נֶאֱמַר אֶלָּא תְּפִלָּתִי מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְפַּלֵּל. וּמַה מִּתְפַּלֵּל, יְהִי רָצוֹן וְכוּ


כי יֵשׁ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך רַחֲמִים פְּשׁוּטִים וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ כַּנַּ"ל) וְהִנֵּה לְמָשָׁל, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּעִיר שְׁנֵי עֲשִׁירִים אֶחָד יֵשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת פָּשׁוּט וְהַשֵּׁנִי הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל מְאד וּמֻפְלָג בַּעֲשִׁירוּת עָצוּם וְהוֹן רַב מְאד מְאד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיך עֲשִׁירוּתוֹ וְהֻצְרַך אָדָם אֶחָד לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה הָעוֹלָה לְסַך רַב וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ, כִּי אִם לְהֶעָשִׁיר הַקָּטָן בְּמַעֲלָה כִּי לְהֶעָשִׁיר הַגָּדוֹל אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא אֵלָיו אֲבָל זֶה הֶעָשִׁיר הַקָּטָן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲזר לוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ אַף עַל פִּי כֵן לא יוּכַל לְקַבֵּל מְבֻקָּשׁוֹ מִמֶּנּוּ כִּי אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְמַלּאת מִשְׁאֲלוֹתָיו שֶׁל זֶה הָאִישׁ, כִּי מִשְׁאֲלוֹתָיו גְּדוֹלִים מִיכָלְתּוֹ עַל כֵּן עֵצָה הַיְּעוּצָה לְזֶה הָאִישׁ הַצָּרִיך יְשׁוּעָה, שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּך שֶׁיֵּלֵך לְזֶה הֶעָשִׁיר הַקָּטָן שֶׁבְּקַל יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים אֵלָיו שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו וְיאמַר לוֹ, הִנֵּה אֲנִי נִצְרָך לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְרַחֵם עָלַי אֲבָל אֵין בִּיכָלְתְּך לְמַלְאוֹת מִשְׁאֲלוֹתַי, עַל כֵּן מְבֻקָּשִׁי מִמְּך כִּי הֲלא אַתָּה רוֹצֶה לְרַחֵם עָלַי, יִהְיֶה זאת הָרַחֲמָנוּת שֶׁלְּך עָלַי שֶׁאַתָּה תֵּלֵך לְהֶעָשִׁיר הַגָּדוֹל מְאד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמֶּנּוּ שֶׁיְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי כִּי לְעצֶם עֲשִׁירוּתוֹ הַגָּדוֹל, הוּא יָכוֹל לְמַלּאת מִשְׁאֲלוֹתַי, בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם רַק שֶׁאָנכִי אֵינִי יָכוֹל לִכְנס וְלָבוֹא לְאִישׁ גָּדוֹל כָּזֶה אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לָבוֹא אֵלָיו תְּרַחֵם עָלַי בָּזֶה, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֲבוּרִי שֶׁיְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי וּבָזֶה תּוֹשִׁיעֵנִי בְּוַדַּאי כָּל צָרְכֵי יְשׁוּעָתִי בִּשְׁלֵמוּת כְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים אֵצֶל הָרַחֲמִים פְּשׁוּטִים שֶׁיְּעוֹרְרוּ רַחֲמִים אֵצֶל הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים וּמִשָּׁם יְקַבְּלוּ רַחֲמִים לְהוֹשִׁיעֵנוּ כָּל צְרָכֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת וְזֶהוּ בְּחִינוֹת תְּפִלַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְפַּלֵּל הַיְנוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל בְּחִינוֹת הָרַחֲמִים פְּשׁוּטִים מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים וּמְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים כִּי אָנוּ אֵין בָּנוּ כּחַ כִּי אִם לְעוֹרֵר הָרַחֲמִים פְּשׁוּטִים שֶׁהֵם בְּחִינוֹת רַחֲמִים סְתָם דִּזְעֵיר אַנְפִּין אֲבָל אֵלּוּ הָרַחֲמִים יֵשׁ לָהֶם גְּבוּל וּכְפִי מִדַּת הָרַחֲמִים הַפְּשׁוּטִים הָאֵלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְהוֹשִׁיעַ לָנוּ עַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ שֶׁהָרַחֲמִים סְתָם שֶׁאָנוּ מְעוֹרְרִין בִּתְפִלָּתֵנוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁאֵלּוּ הָרַחֲמִים בְּעַצְמָם יִתְפַּלְּלוּ וִיעוֹרְרוּ הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁך עָלֵינוּ רַחֲמִים רַבִּים מִשָּׁם וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לָנוּ יְשׁוּעָה בְּוַדַּאי וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כַּנַּ"ל
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
הנופל אמר:
יש לשים לב לדבר נפלא:
אנו מתפללים על צרכי גבוה, גילוי מלכותו, הכרתת הרע וכו',
והקב''ה מצידו מתפלל על צרכינו, שלא יכעס עלינו וינהג בנו ברחמים.
וכן הוא בענין התפילין שהם הענין שצריך להיות תדיר בלב ובראש .
בשלנו כתוב שמע ישראל ה אלוקינו ה אחד, ובשל הקב"ה מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ 
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
שם בגמ' הפשטות זה כך: שהקב"ה רצונו כך והראיה שהקב"ה הסכים לתפלת ר' ישמעאל בן אלישע
וזה הכוונה בראיה מהפסוק שבית המקדש נקרא "בית תפלתי" שזהו רצוני שיבנה ביהמ"ק ויבואו לשם (כאומר: הבית אליו אני מתאווה).
אך עדיין איני יודע מי מבאר כך את לשון תפילה
עי' מהר''ל בבאר הרביעי שמפרש כך בהרחבה.
עיינתי שם (בפרק ב) ובאמת לא כ"כ הבנתי כי בתחילה כ' ש"תפלה" הוא לשון מחשבה, זה לשונו: "ונקראת התפילה מלשון 'פלל', שהוא לשון מחשבה, כי התפילה צריכה כוונה ומחשבה שיעשה השם יתברך חפצו ורצונו, ודבר זה נקרא 'תפילה', שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש הטוב"
ואח"כ הוסיף כמו שציינת שהתפלה לשון בקשה, אלא שהיא בקשה גמורה יותר (ז"ל "ולכך אמרו 'שהקב"ה מתפלל'. כי התפילה הוא בקשה גמורה מאוד, שכך הוא כל תפילה, בקשה גמורה לעשות הטוב") ולכן נקט דווקא לשון "מתפלל".
ועוד כתב שנקט "מתפלל" מפני הפסוק שנקרא ביהמ"ק "בית תפלתי" שמבקשים שם על לפנים משורת הדין (עיי"ש).
ולא כמו שכתבתי, כמו שכתבתי איתא בהערות הגריש"א. 
 

הנופל

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
עיינתי שם (בפרק ב) ובאמת לא כ"כ הבנתי כי בתחילה כ' ש"תפלה" הוא לשון מחשבה, זה לשונו: "ונקראת התפילה מלשון 'פלל', שהוא לשון מחשבה, כי התפילה צריכה כוונה ומחשבה שיעשה השם יתברך חפצו ורצונו, ודבר זה נקרא 'תפילה', שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש הטוב"
ואח"כ הוסיף כמו שציינת שהתפלה לשון בקשה, אלא שהיא בקשה גמורה יותר (ז"ל "ולכך אמרו 'שהקב"ה מתפלל'. כי התפילה הוא בקשה גמורה מאוד, שכך הוא כל תפילה, בקשה גמורה לעשות הטוב") ולכן נקט דווקא לשון "מתפלל".
ועוד כתב שנקט "מתפלל" מפני הפסוק שנקרא ביהמ"ק "בית תפלתי" שמבקשים שם על לפנים משורת הדין (עיי"ש).
ולא כמו שכתבתי, כמו שכתבתי איתא בהערות הגריש"א.

התכוונתי שכתב כדבריך בפירוש ענין התפילה של הקב''ה ולא בראיה מהפסוק.
ולגוף הדבר מה שכתב שתפילה הוא שרצונו מחשבתו חפץ ומבקש הטוב, זה כדבריך שתפילה הייינו שכך רצונו.
 

הנופל

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
וזה הכוונה בראיה מהפסוק שבית המקדש נקרא "בית תפלתי" שזהו רצוני שיבנה ביהמ"ק ויבואו לשם (כאומר: הבית אליו אני מתאווה).
מה הביאך לנטות מהפשטות שחז''ל דורשים לשון בית תפילתי, בית של התפילה שלי - שאני מתפלל?
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
וזה הכוונה בראיה מהפסוק שבית המקדש נקרא "בית תפלתי" שזהו רצוני שיבנה ביהמ"ק ויבואו לשם (כאומר: הבית אליו אני מתאווה).
מה הביאך לנטות מהפשטות שחז''ל דורשים לשון בית תפילתי, בית של התפילה שלי - שאני מתפלל?
כי זה הכינוי לבית המקדש
ובית המקדש זה המקום שבו בנ"י מתפללים
כבר ציינתי שכן פירש הגריש"א בהערות
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
עיינתי שם (בפרק ב) ובאמת לא כ"כ הבנתי כי בתחילה כ' ש"תפלה" הוא לשון מחשבה, זה לשונו: "ונקראת התפילה מלשון 'פלל', שהוא לשון מחשבה, כי התפילה צריכה כוונה ומחשבה שיעשה השם יתברך חפצו ורצונו, ודבר זה נקרא 'תפילה', שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש הטוב"
ואח"כ הוסיף כמו שציינת שהתפלה לשון בקשה, אלא שהיא בקשה גמורה יותר (ז"ל "ולכך אמרו 'שהקב"ה מתפלל'. כי התפילה הוא בקשה גמורה מאוד, שכך הוא כל תפילה, בקשה גמורה לעשות הטוב") ולכן נקט דווקא לשון "מתפלל".
ועוד כתב שנקט "מתפלל" מפני הפסוק שנקרא ביהמ"ק "בית תפלתי" שמבקשים שם על לפנים משורת הדין (עיי"ש).
ולא כמו שכתבתי, כמו שכתבתי איתא בהערות הגריש"א.
התכוונתי שכתב כדבריך בפירוש ענין התפילה של הקב''ה ולא בראיה מהפסוק.
ולגוף הדבר מה שכתב שתפילה הוא שרצונו מחשבתו חפץ ומבקש הטוב, זה כדבריך שתפילה הייינו שכך רצונו.
הבנתי שלזה היתה כוונתך, ושאלתי שבתחילה פירש לשון מחשבה ולא לשון רצון.
 
 

הנופל

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
כי זה הכינוי לבית המקדש
ובית המקדש זה המקום שבו בנ"י מתפללים
כבר ציינתי שכן פירש הגריש"א בהערות
לא הבנתי כוונתך, הרי לפי דרשת חז''ל ניתן לומר שהקב''ה מתפלל בבית המקדש. (אגב מעשה דרבי ישמעאל שמובא שם היה בבית המקדש)

יוסף יצחק אמר:
הבנתי שלזה היתה כוונתך, ושאלתי שבתחילה פירש לשון מחשבה ולא לשון רצון.
ודאי לשון מחשבה, ומה היא המחשבה שלו ''שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש הטוב''.
האם זה לא כדבריך?
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
כי זה הכינוי לבית המקדש
ובית המקדש זה המקום שבו בנ"י מתפללים
כבר ציינתי שכן פירש הגריש"א בהערות
לא הבנתי כוונתך, הרי לפי דרשת חז''ל ניתן לומר שהקב''ה מתפלל בבית המקדש. (אגב מעשה דרבי ישמעאל שמובא שם היה בבית המקדש)
זה כמובן רק אם נאמר שיש מושג שהקב"ה מתפלל, אבל אם נאמר שהקב"ה רוצה ומתאווה לעניין מסויים כמו שפירשו, וכי נאמר שרק בבית המקדש הוא רוצה בזה?!
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
הבנתי שלזה היתה כוונתך, ושאלתי שבתחילה פירש לשון מחשבה ולא לשון רצון.
ודאי לשון מחשבה, ומה היא המחשבה שלו ''שרצונו ומחשבתו חפץ ומבקש הטוב''.
האם זה לא כדבריך?
לא כ"כ, כי אני חושב שאם כן לשון תפלה אינו מחשבה אלא הרצון עצמו, מתפלל=ביטוי הרצון.
 
 

הנופל

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
לא כ"כ, כי אני חושב שאם כן לשון תפלה אינו מחשבה אלא הרצון עצמו, מתפלל=ביטוי הרצון.
אין כאן ויכוח, אני רק רוצה לסכם.
פותח האשכול הקשה למי הקב''ה מתפלל, ובזה באו דבריך וכן כתב המהר''ל שאין כאן תפילה במובן של בקשה מאחר אלא רצון לדבר מסוים.
לגבי לשון תפילה המהר''ל מבאר שהוא משום שצריך מחשבה וכונה לרצון, ואתה מבאר שתפילה היא לשון רצון, ומקורך לא ידוע.
האם כך הם הדברים?
יוסף יצחק אמר:
זה כמובן רק אם נאמר שיש מושג שהקב"ה מתפלל, אבל אם נאמר שהקב"ה רוצה ומתאווה לעניין מסויים כמו שפירשו, וכי נאמר שרק בבית המקדש הוא רוצה בזה?!
ודאי ששייך לפרש שרוצה בזה בבית המקדש כמו הרבה דברים אחרים שכלפינו זה רק במקום מסוים.
ועי' במהר''ל בהמשך דבריו שפי' גם את החלק הזה של המאמר.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
לא כ"כ, כי אני חושב שאם כן לשון תפלה אינו מחשבה אלא הרצון עצמו, מתפלל=ביטוי הרצון.
אין כאן ויכוח, אני רק רוצה לסכם.
פותח האשכול הקשה למי הקב''ה מתפלל, ובזה באו דבריך וכן כתב המהר''ל שאין כאן תפילה במובן של בקשה מאחר אלא רצון לדבר מסוים.
לגבי לשון תפילה המהר''ל מבאר שהוא משום שצריך מחשבה וכונה לרצון, ואתה מבאר שתפילה היא לשון רצון, ומקורך לא ידוע.
האם כך הם הדברים?
הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף ז עמוד א: "מנין שהקב"ה מתפלל" וכו'. ענין תפילתו של הקדוש ברוך הוא, הוא רצונו של מקום. וביאורו בסוגיין, עפ"י הנאמר "בבית תפילתי" דהיינו שהקב"ה רוצה שבניו יחזרו איליו ויבנה את בית המקדש, ולכך חשיב לביהמ"ק בית תפילתו כיון שהקב"ה מתפלל על כך ע"י שרוצה בכך."
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
זה כמובן רק אם נאמר שיש מושג שהקב"ה מתפלל, אבל אם נאמר שהקב"ה רוצה ומתאווה לעניין מסויים כמו שפירשו, וכי נאמר שרק בבית המקדש הוא רוצה בזה?!
ודאי ששייך לפרש שרוצה בזה בבית המקדש כמו הרבה דברים אחרים שכלפינו זה רק במקום מסוים.
ועי' במהר''ל בהמשך דבריו שפי' גם את החלק הזה של המאמר.
והמהר"ל לא פירש כמו שכתבת...
 

הנופל

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף ז עמוד א: "מנין שהקב"ה מתפלל" וכו'. ענין תפילתו של הקדוש ברוך הוא, הוא רצונו של מקום. וביאורו בסוגיין, עפ"י הנאמר "בבית תפילתי" דהיינו שהקב"ה רוצה שבניו יחזרו איליו ויבנה את בית המקדש, ולכך חשיב לביהמ"ק בית תפילתו כיון שהקב"ה מתפלל על כך ע"י שרוצה בכך."
לא ראיתי בדבריו שתפילה היא לשון רצון. אבל גם אם כן, כל עוד אין לו מקור (לפחות הסבר בלשני) הוא לא נחשב מקור כמובן.
יוסף יצחק אמר:
והמהר"ל לא פירש כמו שכתבת...
נכון.
לא התכוונתי שהוא מפרש כך. רק שללתי את קושייתך, ולגופו של ענין שלחתי אותך אליו.
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
הנופל אמר:
יוסף יצחק אמר:
לא כ"כ, כי אני חושב שאם כן לשון תפלה אינו מחשבה אלא הרצון עצמו, מתפלל=ביטוי הרצון.
אין כאן ויכוח, אני רק רוצה לסכם.
פותח האשכול הקשה למי הקב''ה מתפלל, ובזה באו דבריך וכן כתב המהר''ל שאין כאן תפילה במובן של בקשה מאחר אלא רצון לדבר מסוים.
לגבי לשון תפילה המהר''ל מבאר שהוא משום שצריך מחשבה וכונה לרצון, ואתה מבאר שתפילה היא לשון רצון, ומקורך לא ידוע.

גם אני הבנתי דבריו שתפילה היא לשון מחשבה באופן כללי, וראיה לדבר ממה שהביא מהפסוק 'ראות פניך לא פיללתי', שהוא ודאי לא יתפרש שלא רצה יעקב לראות את פניו של יוסף. אלא לשון תפילה הוא עניין המחשבה באופן כללי וזה הכוונה שלא חשב שיקרה כדבר הזה שיראה את פניו.

וכבר קדמו בזה רש"י על אתר שכ' "לא פללתי - לא מלאני לבי לחשוב מחשבה שאראה פניך עוד. פללתי לשון מחשבה, כמו (ישעיה טז ג) הביאי עצה עשי פלילה" עכ"ל.

ומחשבת הבורא הספציפית היא שחפץ ומבקש בטובת ישראל.

וכבר עמד הוא עצמו על הקו' מדוע נקטה הגמ' לשון 'מחשבה' - כללית, ולא מיקדה את סוג המחשבה ל''חפץ' או 'מבקש'? ז"ל "ומה שאמרו לשון זה 'שהקב"ה מתפלל', ולא אמרו 'שהקב"ה חפץ', או 'מבקש', דבר זה יתבאר בסמוך למה אמרו בזה הלשון דוקא."

וזה שתי' שם בארוכה על עניין בית המקדש וכו' ועוד שתפילה הוא מגיע אל עצמו של מתפלל, וכו'
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
חשבתי להק' לפי"ד המהר"ל הנ"ל שתפילה היא מלשון מחשבה, א"כ מדוע אנו קוראים לתפילתנו, תפילה, ולא בקשה? הרי אנו להבדיל מהבורא יתברך באמת מבקשים?
וחשבתי לבאר ע"פ משלו של ה'חפץ חיים' שהמשיל את התפילה על הצלחה בלימוד במשל הידוע על אותו עני שביקש הלוואה מידידו העשיר ולא בא לקחת את הכסף.

בשעה שאנו מתפללים ומבקשים אנו דומים לאותו עני כסיל, מתחננים שיעשה עמנו חסד ומזילים דמעות כמים בבקשה לזכות בהצלחה בלימוד. בורא עולם אכן רואה את דמעותינו וכביכול אומר 'בסדר, היום תקבל הצלחה בלימוד'. והנה כשמגיעה שעת הלימוד האדם פשוט אינו מופיע?!

נשאלת השאלה מדוע זה קורה לנו? הרי אנחנו לא טיפשים, אנחנו באמת מבקשים, באמת רוצים. אז למה לא באים לקחת?

ושמעתי מאחד המשגיחים שהתשובה היא כזאת, אדם ניגש לתפילה משום שהוא קם בבוקר עם צורך נפשי גופני ל'התעוררות', הוא ממהר לבית הכנסת ופורק את רגשותיו, מזיל כמה דמעות ב'אהבה רבה', מתבל בכמה אנחות שבר ב'אתה חונן', ובזה באה תאוות נפשו הגשמית להתעלות רוחנית על סיפוקה.
החשק להתרומם כבר הגיע לידי שובעה. ושוב אין לו צורך בלימוד עצמו כלל. כי האדם שאף רק להתפלל על הלימוד, הוא כלל אינו שואף ללמוד.

אך אם אדם היה ניגש לתפילה בדרך הנכונה, מארגן את מחשבותיו, 'מה חשוב לי באמת', 'מה אני רוצה בכל ליבי', האם אני באמת רוצה להצליח בלימוד?!, או שמא זה רק נוסח התפילה המחמם את הלב כשהוא עוסק בנושאים רוחניים, ולא רק בבקשות גשמיות כמו ב'רפאנו', או 'ברך עלינו'.
אם לאחר שקילה ומדידה בעיני שכלו היה מגיע למסקנה שהוא אכן באמת רוצה בזה, ולאחר מחשבה זו היה בא ומבקש את אותה הצלחה בלימוד. או אז הוא היה גם טורח להגיע ולקבל את מילוי הבקשה.

ועלה בידינו שעיקר עבודת התפילה היא המחשבה הקודמת לה שהיא מהות התפילה ולא עצם הבקשה שהיא איננה אלא תוצר התפילה - היא המחשבה
 

א. פז

משתמש רגיל
ברש"י על טענת רחל הבה לי בנים פירש שזקנך אברהם חגר מתניו כנגד שרה, ושואל המהר"ל בגו"א מנין שאברהם התפלל, ועונה ג' תירוצים. א' אם רצה ודאי התפלל, ב' אם קיבל ודאי ע"י תפילה, ג' רצה! ורצון היינו תפילה.
וזה מקור ברור במהר"ל שעצם הרצון נקרא תפילה.
יש מערכת של עשיה, שתחילתה רצון אבל היא משתלשלת דרך כל המציאות עד שנגלה הדבר בפועל, (דרך הי' ספירות).
התפילה היא רצון שאינו מתקיים במציאות המעשית, אלא שהוא משתלשל לדיבור שהוא גם מן עשיה, גם בלי כלי מעשה ממש.
והתפילה היא בעצם ערוץ נוסף של המציאות, שאינו תלוי בהמשך השתלשלות הדברים, אלא בהעמדת הרצון כמציאות לעצמה.
בזה מובן מה שייך תפילה אצל השי"ת, דחוץ ממה שהקב"ה מוביל את המציאות לתיקון במעשה בפועל, גם אצלו יתברך קיים הערוץ של התגלות הרצון עצמו, אע"פ שאין כעת כלי מעשה ודו"ק.
 
חלק עליון תַחתִית