ברכות ב ע"א מהו מילתא אגב אורחיה קמשמע לן

סתם יעקב

משתמש ותיק
בס"ד​
  1. אמר מר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה – משעת צאת הכוכבים, לתני משעת צאת הכוכבים? נאמר במשנה 'מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'. מקשה הגמרא, מאחר שהכהנים אימתי אוכלים תרומה? משעת צאת הכוכבים. אם כן היה לו לתנא לשנות 'מאימתי קורין את שמע בערבין? משעת צאת הכוכבים', ולמה לו לתנא לשנות 'משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן' שהוא זמן המיוחס רק לכהנים, ולא כל הכהנים אלא כהנים טמאים שטבלו, ולא עוד אלא שיש בידם תרומה, ונכנסים לאכול את התרומה, במקום לשנות 'מצאת הכוכבים' שהוא זמן המיוחס בהדיא לזמני היום?
  2. מתרצת הגמרא מילתא אגב אורחיה קא משמע לן כלומר משהו דרך אגב בא התנא ללמדנו. ובוודאי שאין הגמרא מתרצת כי הדבר שדרך אגב בא התנא ללמד הינו 'כהנים אימת קא אכלי בתרומה? משעת צאת הכוכבים' שהרי על פי הידיעה הזו מבוססת הקושיא שבטענה 1, ולכן פשוט הוא וידוע שהכהנים אוכלים בתרומה בצאת הכוכבים, ואין צורך לתנא ללמד זאת בדרך אגב.
  3. אלא התנא בא ללמדנו בדרך אגב מהו צאת הכוכבים. וזאת על ידי המהלך הבא.
  4. כהנים אימת קא אכלי בתרומה? משעת צאת הכוכבים – לית מאן דפליג שהכהנים אוכלים תרומה בצאת הכוכבים. (כפי שראינו בקושיא בטענה 1).
  5. והא קמשמע לן, דכפרה לא מעכבא, כדתניא 'ובא השמש וטהר' ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה – והרי כבר למדנו כי הכפרה אינה מעכבת את הכהן מלאכול תרומה שהרי שנינו ביבמות ע"ד ע"ב על הפסוק 'ובא השמש וטהר' כי ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו כלומר הקרבת הקורבן מעכבתו מלאכול בתרומה.
  6. אם כן מטענה 4 וטענה 5 נובע כי אם ביאת השמש מעכבתו מלאכול בתרומה (טענה 5), והכהנים אוכלים תרומה משעת צאת הכוכבים (טענה4) אזי מוכרח כי ביאת השמש = צאת הכוכבים.
  7. מטענה 6 נובע כי הפסוק בתורה 'ובא השמש' מתפרש כצאת הכוכבים.
  8. וכעת רוצה התנא לברר על איזה צאת הכוכבים מדובר, וממאי דהאי 'ובא השמש' ביאת השמש, והאי 'וטהר'  טהר יומא? דילמא ביאת אורו הוא, ומאי 'וטהר'? טהר גברא ומהיכן לנו שפירוש הפסוק 'ובא השמש וטהר' הינו ש'ובא השמש' זה ביאת השמש כלומר שקיעת השמש, 'וטהר' פירושו נטהר היום כלומר נטהר הרקיע מן האור שהוא החושך המוחלט. ואז בצירוף טענה 7 נקבל כי צאת הכוכבים הינו בחושך המוחלט וכדעת רבי יהודה (ראה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=7656). ואולי נפרש את הפסוק בצורה אחרת. ש'ובא השמש' פירושו ביאת אורו כלומר שקיעת אור השמש עד אשר כבר נראין שלושה כוכבים בינוניים, 'וטהר' הכוונה שאותו כהן נטהר מטומאתו ויכול לאכול בתרומה, ואז בצירוף טענה 7 נקבל כי צאת הכוכבים הינו בניראות שלושה כוכבים בינוניים ברקיע וכדעת רבי יוסי בר אבין ורבי נחמיה (ראה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=7793 וכן ראה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=7372).
  9. מטענה 8 נובע כי אם נפרש את 'וטהר' כנטהר היום, אזי ישנה ראייה מהתורה כי צאת הכוכבים הינו כדעת רבי יהודה, ואם נפרש את 'וטהר' כנטהר הכהן אזי לא מוכרח שיש ראיה ואולי צאת הכוכבים הינו כדעת רבי יוסי בר אבין.
  10. הוכחת הגמרא כי 'וטהר' הינו נטהר היום הינה אמר רבה בר רב שילא: אם כן, לימא קרא 'ויטהר'. מאי "וטהר"? טהר יומא, כדאמרי אינשי: איערב שמשא ואדכי יומא אמר רבה בר רב שילא, נניח כי פירוש 'וטהר' הינו שנטהר הכהן, שהרי מצינו גם 'וטהרה' ובוודאי מדובר על האישה, אם כן היה לתורה לכתוב 'ויטהר' כפי שכתבה באותו עניין שלושה פסוקים לפני כן (בפסוק ד') 'איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר', ומדוע שינה הפסוק (פסוק ז') ואמר 'ובא השמש וטהר', לומר לך כי לא מדובר על הכהן שטבל שעליו צריך לומר 'ויטהר' אלא ללמדך כי נטהר היום כלומר נטהר הרקיע מן האור. כמו שאומרים האנשים, שקעה השמש ונטהר היום.
  11. מטענה 9 וטענה 10 נובע כי ישנה ראייה מהתורה כי צאת הכוכבים הינו כדעת רבי יהודה.
  12. במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו, ובעו לה מיבעיא: האי "ובא השמש" – ביאת שמשו הוא, ומאי "וטהר" – טהר יומא, או דילמא ביאת אורו הוא, ומאי "וטהר" – טהר גברא  בארץ ישראל לא שמעו את דברי רבה בר רב שילא, וגם הם התחבטו בשאלה איך לפרש את הפסוק 'ובא השמש וטהר' האם 'ובא השמש' פירושו שקיעת השמש 'וטהר' פירושו נטהר היום, או שמא 'ובא השמש' פירוש ביאת אור השמש 'וטהר' פירושו נטהר הכהן.
  13. והדר פשטו לה מברייתא: מדקתני בברייתא, סימן לדבר צאת הכוכבים ואחר כך פשטו את הספק מטענה 12 מברייתא, שבברייתא שנו 'סימן לדבר צאת הכוכבים' לכן מוכרח כי 'וטהר' הינו נטהר היום. ובאמת כיצד לומדים מהברייתא שכתוב בה סימן לדבר צאת הכוכבים שאכן 'וטהר' פירושו נטהר היום? והתשובה היא שהרי הברייתא שנתה מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית? וכו' משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר צאת הכוכבים, כלומר מה הסימן לזמן בו הכהנים נכנסים לאכול בתרומתן? צאת הכוכבים. וממשיכה הברייתא ואומרת ואף על פי שאין ראייה לדבר, לאיזה דבר אין ראייה? אין ראייה לכך שצאת הכוכבים הינו סוף היום, וממילא אין הכהנים נכנסין לאכול בתרומה בצאת הכוכבים. אולם יש זכר לדבר שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וכו' יש זכר לכך שצאת הכוכבים היה בסוף היום מהפסוקים בנחמיה המוכיחים כך. וכעת אם צאת הכוכבים הינו כשיטת רבי יוסי בר אבין שמדובר בניראות שלושה כוכבים בינוניים ברקיע הרי שגם כיום הראייה נשארה וצאת שלושה כוכבים בינוניים הינו סוף היום ותחילת הלילה לרבי יוסי בר אבין רבי נחמיה (ראה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=7372) ורבי חנינא (ראה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=7191) אולם אם צאת הכוכבים הינו כשיטת רבי יהודה אזי כבר אין ראייה לדבר שצאת הכוכבים הינו בסוף היום שהרי הכוכבים כבר מאחרים לזרוח כפי שפרשנו בטענות 19 עד 23 בפוסט https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=7656, וכן לדעת רבי יהודה צאת הכוכבים הינו 4 מיל לאחר השקיעה שהם 96 דקות, ואילו החושך המוחלט שהוא הלילה יהיה 82 דקות לאחר השקיעה בתאריך 21/3, נמצא איפה כי בימי רבי יהודה צאת הכוכבים היה 12 דקות או חצי מיל לאחר הלילה. אם כן פשוט הוא שרק לפי שיטת צאת הכוכבים לרבי יהודה אין ראייה לדבר אלא רק זכר לדבר מפסוקים, אם כן 'ובא השמש' חייב להיות שקיעת השמש 'וטהר' חייב להיות טהר יומא.
  14. מטענה 13 וטענה 9 נובע כי גם בארץ ישראל הוכיחו כי ישנה ראייה מהתורה כי צאת הכוכבים הינו כדעת רבי יהודה.
  15. שמע מינה ביאת שמשו הוא; ומאי "וטהר"? טהר יומא מסקנת הגמרא הינה כי לפי טענה 13 וכן גם לפי טענה 10 – מוכרח כי הפסוק בתורה 'ובא השמש וטהר' מתפרש כך 'ובא השמש' פירושו שקיעת השמש 'וטהר' פירושו נטהר היום.
  16. ולאחר הודיעך כל זאת (טענות 4 עד 15) מובן מהו הדבר שמלמד אותנו התנא בדרך אגב והוא שצאת הכוכבים נפסק במשנה כדעת רבי יהודה ולא כדעת רבי יוסי בר אבין, שהרי אם התנא היה שונה (כפי הקושיא בטענה 1) 'מאימתי קורין את שמע בערבין – משעת צאת הכוכבים' הרי שלא היינו יודעים על איזה צאת כוכבים מדובר האם כדעת רבי יהודה או כדעת רב יוסי בר אבין, ובא התנא ושונה 'משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן' שדין זה באופן ברור חייב להיות כדעת רבי יהודה, כפי שמסבירה הגמרא אחר כך (טענות 4-15), לכן בדרך אגב פוסק התנא כי צאת הכוכבים מוכרח להיות כדעת רבי יהודה.
 

HaimL

משתמש ותיק
זאת דעת התוספות, אבל רש"י לא פירש כן
 

כותר

משתמש ותיק
HaimL אמר:
כל זה לא כשיטת רש"י בגמרא
היכן ראית ברש"י אחרת ? אתה מתכוון, מה שמפרש וטיהר גברא בהבאת קרבנותיו.
ופירוש זה מתאים עם שיטת התוספות.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
מאחר והכותב כתב את זה כמילתא דפשיטא, מחמת הקושיות שכתב, רציתי רק לומר שזה לא כשיטת רש"י, ואפשר בפשטות לתרץ את הקושיות לשיטתו (אולי אני אעשה זאת מאוחר יותר)
 
חלק עליון תַחתִית