ברכות ד: ושניהם מקרא אחד דרשו

[אוריאל]

דף ד: ואב"ע קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב בשכבך ובקומך, ר"י סבר מקיש שכיבה לקימה כו' וריב"ל סבר מקיש שכיבה לקימה וכו'.

לכאו' צ"ב דהלא כיון דשניהם מקישים שכיבה לקימה, אם כן מדוע כל אחד דורש באופן אחד ולא כמו חבירו, ומה שורש מחלוקתם.
ונראה דהנה אמרו אבע"א קרא אבע"א סברא. ולכאו' אי איכא סברא ל"ל קרא כדאמרי' בש"ס בכמה דוכתי.
וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' בסוטה דלפעמים אין הסברא כ"כ מבוררת ולכן הוצרכו להביא לזה סמך מפסוק, ולפ"ז א"ש דיסוד המחלוקת שלהם היא בסברא, אלא שדורשים את הפסוק כסמך לסברא, וכל אחד דרש את הפסוק בהתאם לסברא שלו.

ואולי יש סברא לומר דל"ש להקשות אי סברא היא ל"ל קרא במקום שהקרא הוא היקש, שהיקש אדם דן מעצמו ואינו מופנה, ול"ה כדבר מיותר, וצריך בירור.

[HaimL]

דף ד: ואב"ע קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב בשכבך ובקומך, ר"י סבר מקיש שכיבה לקימה כו' וריב"ל סבר מקיש שכיבה לקימה וכו'.

לכאו' צ"ב דהלא כיון דשניהם מקישים שכיבה לקימה, אם כן מדוע כל אחד דורש באופן אחד ולא כמו חבירו, ומה שורש מחלוקתם.
ונראה דהנה אמרו אבע"א קרא אבע"א סברא. ולכאו' אי איכא סברא ל"ל קרא כדאמרי' בש"ס בכמה דוכתי.
וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' בסוטה דלפעמים אין הסברא כ"כ מבוררת ולכן הוצרכו להביא לזה סמך מפסוק, ולפ"ז א"ש דיסוד המחלוקת שלהם היא בסברא, אלא שדורשים את הפסוק כסמך לסברא, וכל אחד דרש את הפסוק בהתאם לסברא שלו.

ואולי יש סברא לומר דל"ש להקשות אי סברא היא ל"ל קרא במקום שהקרא הוא היקש, שהיקש אדם דן מעצמו ואינו מופנה, ול"ה כדבר מיותר, וצריך בירור.

יש לומר שבשני הצדדים קשה (כמובן, כל זה הוא דרבנן ואסמכתא בעלמא).
על צד הסברא קשה, כי מה הסברה שמועד הגאולה קובע לדין סמיכת גאולה לתפילה.
ועל צד הפסוק קשה, כי מהכ"ת להביא מהפסוק סמיכת גאולה לתפילה, הלא לא רמוז בפסוק ולא מידי התפילה.

[HaimL]

אבל הייתי מקשה דבר אחר. אם גאולה מאורתא, אז לכאורה זמן ק"ש (ועכ"פ סמיכת גאולה לתפילת ערבית) לא יהיה לפני חצות הלילה, שאז היה מועד הגאולה. וראו גליון הש"ס שמציין לגמרא לקמן ט: ושם פירש רש"י

מערב נגאלו. נתנו להם רשות לצאת:

וזה היה בחצות הלילה, במכת בכורות. 

[אלף זעירא]

ציטוט אבל הייתי מקשה דבר אחר. אם גאולה מאורתא, אז לכאורה זמן ק"ש (ועכ"פ סמיכת גאולה לתפילת ערבית) לא יהיה לפני חצות הלילה, שאז היה מועד הגאולה. וראו גליון הש"ס שמציין לגמרא לקמן ט: ושם פירש רש"י

הא לא קשיא, כי מצות ק''ש בלילה אינו תלוי בזמן הגאולה. וגם עצם ברכת הגאולה לא תליא בגאולה, וראיה לדבר, דהא גם לשיטת ריב''ל שאי''צ לסמוך גאולת ערבית לתפילה מ''מ מודה [לכאורה] שיש לומר ברכת גאולה.
ורק הדין של סמיכות גאולה לתפילה תלוי בנידון אם היתה גאולה מאורתא או לא. והיינו דאם היה גאולה מאורתא יש להדר גם בגאולה דערבית ולסומכה לתפילה, ואם לא היה גאולה בלילה אי''צ לסומכה. ולכן לשיטת ר''י די בכך שהיתה גאולה מאורתא להצריך לסמוך את הגאולה של ערבית לתפילה, ללא קשר מתי בדיוק בלילה הוא אומרה.

[אלף זעירא]

ואולי יש סברא לומר דל"ש להקשות אי סברא היא ל"ל קרא במקום שהקרא הוא היקש, שהיקש אדם דן מעצמו ואינו מופנה, ול"ה כדבר מיותר, וצריך בירור.

ההיקש המדובר בודאי אינו מיותר דהא בעינן לקרא דבשכבך ובקומך לעצם מצות ק''ש בלילה וביום, אלא מדהקישן הכתוב ש''מ שהם דומים כל חד כדאית ליה.

[HaimL]

ציטוט אבל הייתי מקשה דבר אחר. אם גאולה מאורתא, אז לכאורה זמן ק"ש (ועכ"פ סמיכת גאולה לתפילת ערבית) לא יהיה לפני חצות הלילה, שאז היה מועד הגאולה. וראו גליון הש"ס שמציין לגמרא לקמן ט: ושם פירש רש"י

הא לא קשיא, כי מצות ק''ש בלילה אינו תלוי בזמן הגאולה. וגם עצם ברכת הגאולה לא תליא בגאולה, וראיה לדבר, דהא גם לשיטת ריב''ל שאי''צ לסמוך גאולת ערבית לתפילה מ''מ מודה [לכאורה] שיש לומר ברכת גאולה.
ורק הדין של סמיכות גאולה לתפילה תלוי בנידון אם היתה גאולה מאורתא או לא. והיינו דאם היה גאולה מאורתא יש להדר גם בגאולה דערבית ולסומכה לתפילה, ואם לא היה גאולה בלילה אי''צ לסומכה. ולכן לשיטת ר''י די בכך שהיתה גאולה מאורתא להצריך לסמוך את הגאולה של ערבית לתפילה, ללא קשר מתי בדיוק בלילה הוא אומרה.

אבל אז לא ברור הטעם. כי מה שייך הידור של הגאולה לסומכה לתפילה. הלא הטעם שסומכים גאולה לתפילה הוא משום שנאמר יהיו לרצון וגו' ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה וגו'. ואם היינו אומרים גאולה בזמן הגאולה, כמו בשחרית, שמפורש בגמ' שעיקר דין סמיכת גאולה לתפילה הוא עם הנץ החמה (בפ' תפילת השחר), אז היה בדבר טעם, שכשם שגאל אותנו הקב"ה בדיוק בזה הזמן, כך יענה לנו בתפילה. אבל בערבית, שאין אומרים את הגאולה בדיוק בזמן הגאולה, איזה הידור שייך בסמיכה.