יושב אוהלים
משתמש ותיק
א - בגמ' יג. וכן הוא אומר {ישעיה מג-יח} אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו, אל תזכרו ראשונות זה שעבוד מלכיות, וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים:
משמע מזה ששיעבוד מלכיות לא יזכרו בימות המשיח.
וצ"ע ממה דאיתא לעיל יב ע"ב לענין זה גופא של הזכרה בימות המשיח, "א שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" - היינו שעיקר ההזכרה תהיה בשיעבוד מלכיות. וצ"ב.
ב - במתני' באמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד
וברש"י מפני היראה. אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו:
צ"ע מה החידוש שיכול להפסיק משום פיקוח נפש? ןאין לפרש דקמ"ל דאסור להפסיק בשום עניין ואופן אלא א"כ הוא פיקוח נפש ממש, דלא מצינו בשום מקום אחר שהמשנה בא לאסור משהו וכתוב שאינו מותר אא"כ יהרגהו.
ג - בתוס' ד"ה ובאמצע שואל מפני וכו'. ופסק רבינו שמעיה דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש, וכן משמע מתוך מתניתין:
לא זכיתי להבין איך משמע מתוך מתניתין.
ואין לומר מהא דמתיר המשנה להפסיק מפני הכבוד או מפני היראה, הרי יכול לומר בלשה"ק ולא יהי' הפסק, וע"כ דגם זה אסור במקום שאסור להפסיק, זה קשה שהרי אולי בא המשנה להתיר להפסיק אף שאין לו אפשרות לומר בלה"ק.
ד - תוד"ה בקורא להגיה. פירש בקונטרס שאין מתכוין לקרות. תימה אכתי הא קא קרי. ע''כ נראה בקורא להגיה שאינו קורא התיבות כהלכתן...
י"ל דדעת רש"י הוא דגם למ"ד מצוות א"צ כונה, מ"מ עדיין צריך לכוין לעשות המעשה שעושה, כמו בתוקע לשיר, דלכה"פ מתכוין לתקוע רק שאינו מכוין למצות תקיעת שופר של ר"ה, אבל בקורא להגיה אין כונתו לקרות בכלל רק הוא רוצה לבדוק שכתב נכון את המילים של הפסוק, ולזה הין צריך קריאה אלא עיון, ולכן לא יצא, אבל התוס' ס"ל דכל שקורא אף שאין לו כונה על מעה הקריאה יצא למ"ד מצוות א"צ כונה, דאכתי הא קא קרי, ולכן צ"ל דמיירי שאינו מדקדק כלל לומר המילים כהלכתן.
ה - בגמ' ולרבנן [דס"ל שמותר לקרות ק"ש בכל לשון] נמי הא כתיב והיו, ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע.
לכאורה אף אם קורא תיבה אחת לפני התיבה שכתוב לפניה הרי זה נקרא למפרע, ולא רק פסוק שלם שלא כסדר, וגם לא כתוב כאן שרק אם נשתנה הפירוש אין לקרות למפרע, ויל"ע א"כ איך אפשר לקרות ק"ש בכל לשון, הרי יש הרבה לשונות כגון אנגלית, גרמנית (אידיש) ועוד שמשנים סדר המילים ממה שאומרים אותם דברים בלה"ק,
(דוגמא: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, באנגלית אומרים ואלה (AND THESE) הדברים (WORDS) אשר אנוכי מצוך היום (WHICH I COMMAND YOU TODAY) יהיו על לבבך (SHALL BE UPON YOUR HEART), הרי שהמילים "והיו" "האלה" הם שלא במקומם) = וכן הוא בהרבה שפות.
אם לא שנאמר שלמפרע הוא גם תלוי באותה שפה שקוראים בו, שאם באותה שפה זה צריך מילה זו להיות באותה מקום, לפי תרגום העניין, זה לא נקרא למפרע, אבל קשה לומר כן שהרי התורה כתבה לא רק "עניינים" אלא דייקה בכל מילה איפה יהיה מקומו, ואם משנה הסדר משנה הפסוק (גם אם לפי פשוטו לא משתנה פירוש העניין), ןצ"ע.
משמע מזה ששיעבוד מלכיות לא יזכרו בימות המשיח.
וצ"ע ממה דאיתא לעיל יב ע"ב לענין זה גופא של הזכרה בימות המשיח, "א שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" - היינו שעיקר ההזכרה תהיה בשיעבוד מלכיות. וצ"ב.
ב - במתני' באמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד
וברש"י מפני היראה. אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו:
צ"ע מה החידוש שיכול להפסיק משום פיקוח נפש? ןאין לפרש דקמ"ל דאסור להפסיק בשום עניין ואופן אלא א"כ הוא פיקוח נפש ממש, דלא מצינו בשום מקום אחר שהמשנה בא לאסור משהו וכתוב שאינו מותר אא"כ יהרגהו.
ג - בתוס' ד"ה ובאמצע שואל מפני וכו'. ופסק רבינו שמעיה דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש, וכן משמע מתוך מתניתין:
לא זכיתי להבין איך משמע מתוך מתניתין.
ואין לומר מהא דמתיר המשנה להפסיק מפני הכבוד או מפני היראה, הרי יכול לומר בלשה"ק ולא יהי' הפסק, וע"כ דגם זה אסור במקום שאסור להפסיק, זה קשה שהרי אולי בא המשנה להתיר להפסיק אף שאין לו אפשרות לומר בלה"ק.
ד - תוד"ה בקורא להגיה. פירש בקונטרס שאין מתכוין לקרות. תימה אכתי הא קא קרי. ע''כ נראה בקורא להגיה שאינו קורא התיבות כהלכתן...
י"ל דדעת רש"י הוא דגם למ"ד מצוות א"צ כונה, מ"מ עדיין צריך לכוין לעשות המעשה שעושה, כמו בתוקע לשיר, דלכה"פ מתכוין לתקוע רק שאינו מכוין למצות תקיעת שופר של ר"ה, אבל בקורא להגיה אין כונתו לקרות בכלל רק הוא רוצה לבדוק שכתב נכון את המילים של הפסוק, ולזה הין צריך קריאה אלא עיון, ולכן לא יצא, אבל התוס' ס"ל דכל שקורא אף שאין לו כונה על מעה הקריאה יצא למ"ד מצוות א"צ כונה, דאכתי הא קא קרי, ולכן צ"ל דמיירי שאינו מדקדק כלל לומר המילים כהלכתן.
ה - בגמ' ולרבנן [דס"ל שמותר לקרות ק"ש בכל לשון] נמי הא כתיב והיו, ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע.
לכאורה אף אם קורא תיבה אחת לפני התיבה שכתוב לפניה הרי זה נקרא למפרע, ולא רק פסוק שלם שלא כסדר, וגם לא כתוב כאן שרק אם נשתנה הפירוש אין לקרות למפרע, ויל"ע א"כ איך אפשר לקרות ק"ש בכל לשון, הרי יש הרבה לשונות כגון אנגלית, גרמנית (אידיש) ועוד שמשנים סדר המילים ממה שאומרים אותם דברים בלה"ק,
(דוגמא: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, באנגלית אומרים ואלה (AND THESE) הדברים (WORDS) אשר אנוכי מצוך היום (WHICH I COMMAND YOU TODAY) יהיו על לבבך (SHALL BE UPON YOUR HEART), הרי שהמילים "והיו" "האלה" הם שלא במקומם) = וכן הוא בהרבה שפות.
אם לא שנאמר שלמפרע הוא גם תלוי באותה שפה שקוראים בו, שאם באותה שפה זה צריך מילה זו להיות באותה מקום, לפי תרגום העניין, זה לא נקרא למפרע, אבל קשה לומר כן שהרי התורה כתבה לא רק "עניינים" אלא דייקה בכל מילה איפה יהיה מקומו, ואם משנה הסדר משנה הפסוק (גם אם לפי פשוטו לא משתנה פירוש העניין), ןצ"ע.