כתב בטור על פי דברי הירושלמי שהביא הרא"ש דאם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן. וביאר במג"א וז"ל: דהוא רואה אלו ואלו וה"ל כמקצתן רואין זה את זה עכ"ל. ועיין היטב בשער הציון סק"ו דמשמע דלא מהני אלא אם הוא המברך אבל אדם אחר לא מהני. וכן הוא לשון הטור ושו"ע.
אלא שצריך עיון דלכאורה דין זה פשוט הוא ואין צריך לפנים, שהרי אם יושב על מפתן הבית הרי ממנ"פ נמצא הוא יחד עם חבורה אחת או בבית זה או בבית זה, וכיון דסגי במקצתן רואין אלו את אלו א"כ ממנ"פ יש כאן צירוף, דאם חשיב כעומד בבית אחד הרי רואין אותו מהבית האחר ולהיפך. וא"כ למה צריך שיהא דווקא המברך ולמה אף באדם אחר שיושב על מפתן הבית לא נימא הכי.
