פאות ארוכות מאחורי האוזנים או לפני והאם בכלל...

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
מה מקור העניין לגדל פאות ארוכות יותר משאר השער? הרי על פי הלכה מספיק להשאיר אורך מועט
שאלה נוספת בעניין זה, מדוע בחסידויות סלונים וגור הפאות מתחת לכיפה, אם מתחת מדוע לגדל ואם לגדל אז למה מתחת, וכידוע שהאמרי אמת אמר שבארץ יהיו הפאות בחוץ שאין אנטישמיות

מה בדיוק חייבים להשאיר ומה המנהגים ומאיפוה באו ומה הסיבה להם?
 

כדי

משתמש ותיק
כתוב בהלכה שלכתחילה להשאיר פאות יותר מהשיעור הקצוב (דהיינו מכניסת השיער עד האוזן) משום נוי מצוה.
זה אמנם כתוב על הרוחב ולא על האורך, אבל ברור שיש ללמוד מכאן.
וסתם כך, עד היום ידעתי שזה מנהג ישראל תורה (וזה הספיק לי:).
 

אברהם משה

משתמש ותיק
שלומי טויסיג אמר:
מדוע בחסידויות סלונים וגור הפאות מתחת לכיפה
תיקון טעות בחסידות סלונים (בעיקר בעבר) הפאות מאחורי האוזניים ולא מתחת לכיפה...
 
 

יעקב ר

משתמש ותיק
יש מבעל הבן איש חי בספר 'בן איש חיל' על שבת זכור (2 מקומות) שמביא טעם לזה.
אם אמצא, אביא בעז"ה
 

כדי

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
כדי אמר:
כתוב בהלכה שלכתחילה להשאיר פאות יותר מהשיעור הקצוב (דהיינו מכניסת השיער עד האוזן) משום נוי מצוה.
זה אמנם כתוב על הרוחב ולא על האורך, אבל ברור שיש ללמוד מכאן.

היכן?



היה זכור לי שזה בפוסקים על השו"ע. אבל לא מצאתי שם כעת.
מה  שכן ראיתי זה: אוצר מפרשים יו''ד קפ''א הוצאת פריעדמאן.jpg
 

קבצים מצורפים

  • אוצר מפרשים יו''ד קפ''א הוצאת פריעדמאן.pdf
    139.7 KB · צפיות: 7

ברזלים

משתמש ותיק
עד לפני עשרים שנה היה כמעט לכל אברך - בחור ישיבה גדולה פאות עבות מאחורי האוזן. לאחרונה נראה שרובם משאירים רק כמה שערות מאחורי האוזן זכר למנהג שנהגו אבותינו, ואולם יש הרבה מחמירים על עצמם לא להשאיר כלום משום נוי ...

אמנם באירופה כמדומה רוב הליטאים לא גידלו כלל פיאות.
 

אנונימי

משתמש ותיק
תשובת הרמב"ם:

 לפי שלא נאסר אלא השחתה של תער ולא צווינו לגדל הצדעים, כמו שחושב ההמון, אלא הנזיר הוא אשר צווה לגדל השער, ולכן אם גלח, ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה ואין הדבר בפאות כך, אלא הוא מצות לא תעשה לבד, ולפיכך אינו חייב לגדלן, אלא אסורה עליו ההשחתה לבד. וכתב משה


זה מעיד על קדמות המנהג. ועל סלסול הפיאות, יש טענה מאד מעניינת, שמכך שרואים שגם התימנים וגם האשכנזים המקוריים עשו כך (לפני הגזירות בפולין ליטא ורוסיה) מוכח שזו הנהגה עתיקה מאד, אמנם לפני זמן מה ראיתי בספר שי"ל לזכר הרב קורח שמפקפק בעתיקות המנהג אצל התימנים, ולא חפרתי עוד.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
הגרש"ד תמיד היה מעורר להקפיד (ע"פ קבלה - היפך המנהג בחסידות ויז'ניץ) שהפאות לא יסתירו בשמו"ע את חור האוזן
 

HaimL

משתמש ותיק
כדי אמר:
כתוב בהלכה שלכתחילה להשאיר פאות יותר מהשיעור הקצוב (דהיינו מכניסת השיער עד האוזן) משום נוי מצוה.
זה אמנם כתוב על הרוחב ולא על האורך, אבל ברור שיש ללמוד מכאן.
וסתם כך, עד היום ידעתי שזה מנהג ישראל תורה (וזה הספיק לי:).
איך שייך בזה נוי מצווה? 
 
 

אלמוני

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
הבא"ח כותב שלמרדכי הי' פאות גדולות שיראו שהוא יהודי וזה מה שהכעיס את המן
ייש"כ, מלא זמן כבר יש לי וויכוח אם חברי על העניין דלע"ד צריך להאריך את הפאות כדי שיראו אותם ומי שלא שכבר יחתוך כ"כ וישאיר 5 מילימטר...
אישית אני הולך אם פאות מאחורי האוזן אבל ארוכות מספיק כדי שיראו.
היכן בדיוק הבא"ח?
 

תלמיד-חכמים

משתמש חדש
בספרו "כתבים" ח"ג עמ' 1422 הרב קאפח דן בענין מקור המנהג, ואכן מביא משו"ת הרמב"ם (בלאו רמד) שמעיד על עצמו שלא היה מגדל פאותיו. אך הרי"ק עצמו מביא ראיה לקדמות המנהג מהרמב"ם פ"א מהל' פסולי המוקדשין הי"ב: הוא בפנים וציצתו בחוץ, והקשה שהרי הוי פרוע ראש, וע"כ לומר דקאי על מקצת משער ראשו, וכותב שהן הפאות. ואינו ברור.
 

ברזלים

משתמש ותיק
היה איזה רב ספרדי ידוע שתקף את אלו שנהגו ללכת עם פאות כמו אשכנזים, ושמעתי שענו לו שאילו היה קורא לספרדים ללבוש את הגלימות והתרבושים שהלכו במדינות המזרח וכו' ניחא, הוא רוצה שיראו כמו אשכנזים עם קנייטש וחליפה קצרה (שגם זה כידוע לא הלבוש היהודי האותנטי), ומפריע לו הפיאות...
 

מלאכ

משתמש רגיל
אלמוני אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
הבא"ח כותב שלמרדכי הי' פאות גדולות שיראו שהוא יהודי וזה מה שהכעיס את המן
ייש"כ, מלא זמן כבר יש לי וויכוח אם חברי על העניין דלע"ד צריך להאריך את הפאות כדי שיראו אותם ומי שלא שכבר יחתוך כ"כ וישאיר 5 מילימטר...
אישית אני הולך אם פאות מאחורי האוזן אבל ארוכות מספיק כדי שיראו.
היכן בדיוק הבא"ח?
נמצא בספר בן איש חיל  דרושים לד' פרשיות בדרוש ב' לפרשת זכור.
 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
זה קל וחומר מהרעיון של "ערקתא דמסאנא" שחשוב להבדיל בין עם ה' ונאמניו לעמי נכר.
אלא שהפעם המושג ערקתא דמסאנא מוזכר כאן לא כדי להצריך מסירות נפש על זה כי אין גוי שתובע להוריד...
אלא פשוט לקדש שם שמים בטבעיות ובשמחה ע"י פרסום הכי קל בעולם שמראים שאנו עבדי ה'.

צריך להזכיר שוב את הרמב"ן סוף פרשת בא?
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
כדי אמר:
כתוב בהלכה שלכתחילה להשאיר פאות יותר מהשיעור הקצוב (דהיינו מכניסת השיער עד האוזן) משום נוי מצוה.
אני נראה לי כבר השלישי ששואל איה מקורך ?
ובלא"ה פלא הוא בעיני לומר על מצוות ל"ת "נוי מצווה" (סליחה על הגסות - אבל יש עוד שיער בגוף שאסור לגלח, גם שם אתה מקפיד על נוי מצווה ???....)
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
ברזלים אמר:
אוצר החכמה_172585.jpg
ייש"כ גדול
אך עדיין הוא פלא עצום על מורנו רבי יוסף חיים מה שייך לדון משום נוי מצווה בל"ת אמנם אם קבלה הוא נקבל (לכאו' לפי"ז דוו' בקהילות שנהגו בכך שייך לומר אם קבלה נקבל כיון שבפשטות לא שייך כאן את העניין המקורי ההלכתי של הידור משום זה א-לי ואנווהו אלא מנהג אבות בלבד)
וצע"ג
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
נו נו

ההבדל בינינו שהגסות שלי הייתה בתוך עניין הויכוח (הבאתי ראיה משיער ביה"ש וביה"ע שאין עניין של נוי מצווה - זו אולי גסות אבל זה עדיין בתוך תחומי הויכוח להביא משם ראיה)
משא"כ התגובה שלך שלא קשורה כלל לויכוח (מלבד זאת מה העניין לצטט הודעה שכבר חזרתי בי ממנה אחרי שהבאת לי מקור ?)
 

ברזלים

משתמש ותיק
לגופם של דברים, בפאת הראש התורה רצתה שיהודי יראה אחרת מגוי, וממילא זה נפוץ בכמה קהילות קדושות להדר בזה כדי להיראות יותר יהודים. וזה לא דומה כלל לאיסור הסרת שיער בגוף ופשוט.
 

יעקב ר

משתמש ותיק
וְנָבִיא כָּאן בִּקְצָרָה אֶת דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים שֶׁל הגה"ק בַּעַל הַ'בֶּן אִישׁ חַי' זִי"ע בְּסִפְרוֹ 'בֶּן אִישׁ חָיִל' (חֵלֶק א דְּרוּשׁ ב לְשַׁבָּת זָכוֹר) שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּגֹדֶל מַעֲלַת הַפֵּאוֹת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ : '...יִשְׂרָאֵל שִׁנּוּי דָּתָם נִכָּר בַּסִּמָּנִים הַנִּרְאִים בְּחוּשׁ, וְכָל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם וְהֵם מֻבְדָּלִים מִדַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי קָבוּעַ בְּגוּפָם סִמָּנִים מֻבְהָקִים שֶׁל הַיַּהֲדוּת שֶׁהֵם הַמִּילָה וְהַפֵּאוֹת, וַהֲרֵי נִיכַּר בְּחוּשׁ הָרְאוּת כִּי הַמֶּלֶךְ וְכָל הָאֻמּוֹת עֲרֵלִים וְאֵין לָהֶם פֵּאוֹת, וְכוּ', וְנִרְאֶה דְּמַלְשִׁינוּת זוֹ, הָמָן אָמַר בִּשְׁבִיל שֶׁעֵינוֹ צָרָה בַּפֵּאוֹת שֶׁל מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק וּשְׁאָר הַיְהוּדִים, שֶׁהָיָה דַּרְכָּם מִזְּמַן קַדְמוֹן לְהָנִיחַ פֵּאוֹת גְּדוֹלִים. וְאִם הָיָה הָמָן בַּזְמַן הַזֶּה לֹא הָיָה מַלְשִׁין עַל הַפֵּאוֹת, כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁרֹב כְּכֹל אֵין הַפֵּאוֹת נִכָּרִים בָּהֶם...
וּמַעֲלָה יְתֵירָה יֵשׁ לַפֵּאוֹת שֶׁהֵם נִכָּרִים לַכֹּל, וּבָהֶם מִתְקַיֵּם דִּבְרֵי הַכָּתוּב: "וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים, כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'" - שֶׁאִם יַעֲמֹד יְהוּדִי אֶחָד בֵּין אֶלֶף גּוֹיִם, הוּא נִכַּר שֶׁהוּא יְהוּדִי מֵחֲמַת הַפֵּאוֹת שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא סִימָן גָּלוּי לַכֹּל...', עכ"ל.
עוֹד כּוֹתֵב שָׁם (דְּרוּשׁ ג לְשַׁבָּת זָכוֹר): '...וְלִי הַפָּעוֹט נִרְאֶה לוֹמַר עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל 'מָרְדְּכַי מֻכְתָּר בְּנִמּוּסוֹ הָיָה', שֶׁכַּוָּנָתָם בָּזֶה שֶׁהָיָה לוֹ פֵּאוֹת גְּדוֹלִים, כִּי הַפֵּאוֹת הֵם סִמָּנִים וְעֵדִים עַל הַיַּהֲדוּת. וְזֶה עָדִיף טְפֵי מִלּוֹמַר שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ צִיצִית וּתְפִלִין, כִּי אוֹתָם מְסִירִים מֵעָלָיו בַּלַּיְלָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַפֵּאוֹת - קְבוּעִים בְּגוּפוֹ תָּמִיד. וְלָכֵן הָיָה מָרְדְּכַי מִתְעַטֵּר וּמִתְפָּאֵר בְּפֵּאוֹת עָבִים וּגְדוֹלִים שֶׁנִּרְאִים מֵרָחוֹק הֵן בַּיָּמִים הֵן בַּלֵּילוֹת...' עכ"ל, וְהֶאֱרִיךְ עוֹד בָּזֶה. וְהֵבִיא שָׁם מַעֲשֶׂה שֶׁיְּהוּדִי נִצָּל מֵהַנּוֹצְרִים, כְּשֶׁבָּרַח יָחַד עִם יִשְׁמְעֵאלִים, כְּשֶׁהֶרְאָה לָהֶם אֶת שְׁתֵּי פְּאוֹתָיו וְאָמַר לָהֶם שֶׁהֵם שְׁנֵי עֵדִים הַמְּעִידִים עָלָיו שֶׁיְּהוּדִי הוּא, וְעוֹד תָּלוּ לוֹ עֲלֵיהֶם עֲגִילֵי זָהָב, וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁהֵם עָבוֹת וּגְדוֹלוֹת הוֹסִיפוּ לִתְלוֹת עֲלֵיהֶן גַּם צְמִידִים', עַיֵּן שָׁם. וְסִיֵּם: 'עַל כֵּן, כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִים אַתֶּם לְהִזָּהֵר בִּשְׁנֵי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵלּוּ הָעוֹמְדִים אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל הַמְּעַטְּרִים אֶתְכֶם בַּעֲטָרָה שֶׁל יַהֲדוּת... וּכְבָר דִּבַּרְתִּי בָּזֶה פְּעָמִים רַבּוֹת, וְאַשְׁרֵי הַמְדַבֵּר עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְאֲשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ וְנִזְהָרוּ, וְתָבֹא עֲלֵיהֶם בְּרָכָה', עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

(מתוך ספר בכתובים)
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
הבית לחם יהודה (יו"ד סי' קפ"א סע' ג') כתב: האר"י ז"ל היה נוהג בענין פאות הראש שהיה מניח כל רוחב הצדעים, שהוא כל השיער שיש מן האוזן עד שליש המצח, שהוא מקום החלק שיש בראש משני צדי המוח ומפסיק בינתים. ובגובה, היה מניח כשיעור אם יקומות האזנים למעלה בראש עד אותו המקום יותר מעט למעלה. ובזקן כו'. וגם היה מניח הפאה של הראש לגדל ולא היה חותכן, רק עד שיגלדו כ"כ שיכניסו למטה במקום שער הזקן ממש, שאז היה חותכן עד אותו המקום שמשם למטה לא יקרא פאת הראש.
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
בעץ יוסף כתב דיש איסור דרבנן לקצץ פיאות שלא יצאו מתחת לאזניו.

דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב 
יח [ד, כה] כי תוליד בנים הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו להקיף פאת ראשו כך שנו חכמים אלו דברים אסורים מפני דרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית מהו המספר קומי זה המספר פאת ראשו ועושה תפיסות קורצין, מהו חייב סופג את הארבעים 

וכתב העץ יוסף
עץ יוסף.png
 
בענין סלסול הפאות שנהגו בהם רוב קהילות החסידים, זכורני מעשה ברבי ר' בונים מפשיסחא (בקשתי כעת באוצה"ח ולא עלתה בידי למוצאו, אשמח במי שישיב אבדתי) שנפגש עם בחור בן טובים שנהג כמנהג המתחדשים והיה מסלסל את פאותיו ובלילה בעת שהיה הולך לישון היה עוטף את פאותיו בתיבות קטנות כדי שלא יהרס הסלסול בשינה, וע"י מוסרו של ר' בונים החל להרהר בעצמו מי יקרה אם ימות בשנתו ויבואו הח"ק לקוברו, הלא לכלימה יהיו פאותיו הסדורות להן בתוך תיבות, וכך התעורר והתעורר עד שנעשה בע"ת גמור. (נראה לי שהפרטים לא מדויקים ממש, עכ"פ בבואה יש כאן).

הא מיהת נמצנו למדים, שסלסול הפאות ממנהג המתחדשים הוא, וכעין (להבדיל) 'בלורית' המתאפשרת בתוך מסגרת התספורת שהיתה מקובלת אצל אבותינו (וגם אצלנו בקהילות החסידים ועוד רבים, כמובן) בתספורת קצוצה ופאות ארוכות.
 

ברזלים

משתמש ותיק
נראה לי מפוברק. גם לנציב מוולאוזין היו פיאות מסולסלות. ולא היה מן המתחדשים..
 
חלק עליון תַחתִית