לו אייחל אמר:
ייש"כ להרה"ג @יושב אוהלים שליט"א,
ועדיין נפשי בשאלתי כגון אנא שאין לי אפשרות לסמוך על היתר עיסקא, ובאמת איני נכנס ל'מינוס' בבנק. והדבר מצוי מאד אצל אברכים צעירים שעוד לא קנו דירה ואין להם עסק.
והדרא לדוכתיה הנדון שבתחילת האשכול, הן מצד המציאות והן מצד הדין.
לכאורה בכרטיס אשראי גם אם לעולם לא תשלם אפילו אגורה אחת של רבית מ"מ יש לחשוש בשעת ההרשמה לכרטיס אשראי לאיסור "לא תשימון" דיליף בגמ' משעת שימה אסור, והיינו משעת כתיבת שטר שיש בו ריבית יש איסור, אף אם בפועל אינו משלם רבית.
ואף די"א ששטר שכתוב בו "אם אלווה אשלם רבית" לא נחשב כשטר שיש בו רבית, כל שבפועל עדיין אין שום הלואה, (שלכן י"א שבהרשמה לחברת החשמל אין צריך לסמוך על הית"ע, כל שלעולם לא יאחר בתשלום, ויש חולקים, ואכמ"ל), מ"מ בכרטיס אשראי יש עדיין חשש כיון שכל שימוש בכרטיס אשראי הוא בעצם הלואה, שהבנק מלווים לך את כספי התשלום שאתה חייב לעסק, (ע"י שהם נעשים "ערב שלוף דוץ" לשלם לבעל העסק).
וכן לגבי חשבון בנק י"א דכל מסירת צ'ק למישהו נחשב כהלואה מהבנק, כיון שמפקיד הצ'ק יזוכה בסכום בערך יום ההפקדה, וחשבונך לא יחוייב עד יום שאחרי ההפקדה, (זה לא כל כך ברור ככרטיס אשראי, ויש מקום לדון בזה, ואכמ"ל).
ובכל כגון דא, יש להיזהר מאוד מאוד להתרחק כמה שיותר, [סחור סחור אמרינן לנזירא] את השימוש בכל דבר ששייך בו צד רבית, כיון שלפעמים יש חיובים שונים שמכניסים את המשתמש לחובה, ושלא חשב עליהם. ויכול בקל להיכשל באיסור רבית, בלי שיהיה לו שום "רשת ביטחון" של הית"ע.
ושמעתי ממו"ר הגר"פ וינד שליט"א שהפותח חשבון בנק ואין לו נכס כדי שיוכל לסמוך על ההית"ע, אם אין בדעתו להיכנס למינוס כלל וכלל, [ורק ע"י שישמור תמיד שיהיה לו הרבה יתרת זכות בחשבון, (ולא מספיק שיאמר שכאשר אין לי יתרה אני לא אשתמש בצ'קים וכו', כיון שיש עמלות וכו' שיכולים להכניס אותו למינוס, ואפי קטן, שלא בידיעתו), אכן "יש לו על מה לסמוך" ואם אין ברירה וחייב לנהל חשבון בנק, מ"מ ידע שזה דבר מאוד "מסוכן" כיון שבקל יכול להיכשל.
אבל לענין כרטיס אשראי לכאורה לא שייך כלל להשתמש בכרטיס אשראי ללא לסמוך על הית"ע וכנ"ל.
ומענין לענין באותו ענין אביא מה שהזהיר מו"ר שליט"א לגבי מה שפעל רבות שכל אחד יחתום על היתר עיסקא לעצמו, וימסור העתק מזה לבית דין, (קבעו זמן לזה בשעת חתימה על שטר מכירת חמץ), ובזה יועיל רבות שלא להיכשל באיסורי רבית, שלא יאמרו אנשים שרוצים להיות מן המחמירים "אני לא סומך כלל על היתר עיסקא, ולכן זה לא נוגע אלי", זה טעות, שאף ש
אשרי מי שיכול להימנע מלסמוך על הית"ע בגלל שיש הרבה מכשולות שיכולים להכשל בזה, מ"מ שלא לכתוב היתר עיסקא כלל לא מחכמה עשה זאת, שהרי יש מקרים שללא ידיעתו נכשל באיסורי רבית, וכדאי שתמיד יהיה אצלו אפשרות לסמוך על הית"ע במקום שאם לא כן יכשל באיסור. [וכן אם יקבע עצמו תמיד כאדם שאינו סומך לעולם על שום הית"ע יש מקום לומר שהוא לא ינצל מאיסור גם במקום שלעסק שהוא מתעסק בו יש להם היתר עיסקא מהודר, ויכול להיכשל באיסורי רבית ללא ידיעתו]. עכ"ז מורי ורבי הגר"פ וינד שליט"א.