איך יודעים כמו מי המשנ"ב פוסק?

חיים ושלום

משתמש ותיק
המשנ"ב על פי רוב לא כותב הכרעה למעשה איך לנהוג אלא מביא כמה שיטות וכותב סברות לכאן ולכאן.

רציתי לשאול אם יש כללים בענין כגון שמביא כמה אחרונים או שמסביר ביתר ביאור אחד מן השיטות שכך הוא פסק.

או שבאמת יש מקומת שלא מכריע אלא רק מביא סיכום וביאור של השיטות?

 
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
נראה לי על דרך הכלל י"א וי"א הלכה כי"א בתרא יש דוגמא לזה בדין בורר בסימן שיט אמנם זה בביה"ל אבל בכל זאת הוא הוא מביא מחלוקת מהר"י אפולעפיה ומהריט"ץ ולמעשה פסק כמהריט"ץ
 

מה אדבר

משתמש ותיק
המשנ"ב נכתב גם לבעלי בתים. מי שלומד משנ"ב בתמידות יודע שברוב המקרים ברור מאד מה כוונתו לפסוק, ואכן כשאינו פוסק הרי זה משום שאין הכרעה בנושא. ומכאן לנידון אם אמרי' בדרבנן הלך אחר המיקל במחלוקות אחרונים.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
הגר"י קמינצקי כותב שכשהמ"ב כותב משהו בהזכרת שם הפוסק זה סימן שהוא לא כ"כ אחז מזה
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
הגר"י קמינצקי כותב שכשהמ"ב כותב משהו בהזכרת שם הפוסק זה סימן שהוא לא כ"כ אחז מזה
איפה?
חלק א׳ ממעל אמר:
אינני זוכר היכן בדיוק, אשתדל לחפש
מצאתי, אמת ליעקב או"ח סי׳ שמ
 
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
לאחרונה התוודעתי לויכוח בין שני מורי הוראה מהי הכרעת המ"ב לענין ברכת במ"מ באכילת עוגה בסוף הסעודה.
אחד טען שהכריע לא לברך והשני טען שהכריע לא לאכול.

שניהם הוציאו את מסקנתם מדברי הביאוה"ל:

ביאור הלכה סימן קסח
טעונים ברכה לפניהם - עיין במ"ב שכתב בשם המ"א דה"ה לכל פת הבא בכיסנין המבואר בס"ז והנה באמת כדבריו מבואר בכמה ראשונים והנה כ"ז לעיקר הדין אבל לדידן דמספקינן בפת הבא בכיסנין מאי הוא אף דהמחבר פסק להקל בכולם היינו משום דספק דרבנן להקל ואין מצריכין לו לברך המוציא ובהמ"ז כשאר פת משא"כ בעניננו להצריכו ברכה תוך הסעודה משום דנחזיקו לפת כיסנין אין סברא דאדרבה ספק דרבנן להקל ושמא מין זה פת גמור הוא ונפטר בברכת המוציא ע"כ אין לברך על פת כיסנין בתוך הסעודה אא"כ הוא פת כיסנין לכו"ע [דהיינו שממולא וגם נילוש בדבש וכה"ג והוא דק ויבש] כ"כ דגמ"ר והגר"ז וכעין זה כתב ג"כ בחידושי רע"א וח"א ולפי מה שכתבנו לעיל בשם המאמר מרדכי דאפשר דמודו זה לזה אין קושיא כ"כ ולדינא נראה דבאוכל דבר הנילוש בדבש ומי ביצים וכה"ג בתוך הסעודה כגון לעק"ך וקיכלי"ך או שאוכל כעבי"ן יבשים לא יברך בתוך הסעודה אפילו אם אוכלן לקינוח ואם אוכל מדברים הממולאים בפירות [וכמה שצייר המחבר באופן הראשון] המברך עלייהו בתוך הסעודה לא הפסיד דמשמע דרוב הפוסקים סוברין כן דזהו פת כיסנין. ובח"א משמע דאף על לעק"ך וקיכלי"ך לכתחלה ראוי שיכוין בשעת ברכת המוציא לפטור אותן:

ולפי דברי הגרי קמינצקי שהביאו כאן, ברור שהצדק עם הראשון. ובלאו הכי אני חשבתי שהצדק עם הראשון
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מסיח לפי תומו אמר:
לאחרונה התוודעתי לויכוח בין שני מורי הוראה מהי הכרעת המ"ב לענין ברכת במ"מ באכילת עוגה בסוף הסעודה.
אחד טען שהכריע לא לברך והשני טען שהכריע לא לאכול.

שניהם הוציאו את מסקנתם מדברי הביאוה"ל:

ביאור הלכה סימן קסח
טעונים ברכה לפניהם - עיין במ"ב שכתב בשם המ"א דה"ה לכל פת הבא בכיסנין המבואר בס"ז והנה באמת כדבריו מבואר בכמה ראשונים והנה כ"ז לעיקר הדין אבל לדידן דמספקינן בפת הבא בכיסנין מאי הוא אף דהמחבר פסק להקל בכולם היינו משום דספק דרבנן להקל ואין מצריכין לו לברך המוציא ובהמ"ז כשאר פת משא"כ בעניננו להצריכו ברכה תוך הסעודה משום דנחזיקו לפת כיסנין אין סברא דאדרבה ספק דרבנן להקל ושמא מין זה פת גמור הוא ונפטר בברכת המוציא ע"כ אין לברך על פת כיסנין בתוך הסעודה אא"כ הוא פת כיסנין לכו"ע [דהיינו שממולא וגם נילוש בדבש וכה"ג והוא דק ויבש] כ"כ דגמ"ר והגר"ז וכעין זה כתב ג"כ בחידושי רע"א וח"א ולפי מה שכתבנו לעיל בשם המאמר מרדכי דאפשר דמודו זה לזה אין קושיא כ"כ ולדינא נראה דבאוכל דבר הנילוש בדבש ומי ביצים וכה"ג בתוך הסעודה כגון לעק"ך וקיכלי"ך או שאוכל כעבי"ן יבשים לא יברך בתוך הסעודה אפילו אם אוכלן לקינוח ואם אוכל מדברים הממולאים בפירות [וכמה שצייר המחבר באופן הראשון] המברך עלייהו בתוך הסעודה לא הפסיד דמשמע דרוב הפוסקים סוברין כן דזהו פת כיסנין. ובח"א משמע דאף על לעק"ך וקיכלי"ך לכתחלה ראוי שיכוין בשעת ברכת המוציא לפטור אותן:

ולפי דברי הגרי קמינצקי שהביאו כאן, ברור שהצדק עם הראשון. ובלאו הכי אני חשבתי שהצדק עם הראשון
איפה כתוב כאן לא לאכול? כתוב בפירוש "לא יברך".
 
 

חיים ושלום

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרבמדיקר אמר:
נראה לי על דרך הכלל י"א וי"א הלכה כי"א בתרא יש דוגמא לזה בדין בורר בסימן שיט אמנם זה בביה"ל אבל בכל זאת הוא הוא מביא מחלוקת מהר"י אפולעפיה ומהריט"ץ ולמעשה פסק כמהריט"ץ
א.מה שאני זוכר שהכלל הוא בדברי השו"ע מנין שגם במשנ"ב.
ב.במקרה הנ"ל הוא פוסק למעשה כמהריט"ץ ואין ראיה למקרה שלא הביא שום הכרעה
 
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
איפה כתוב כאן לא לאכול? כתוב בפירוש "לא יברך".
כך גם אי תמהתי. הוא כנראה הבין (ואגב כך היתה ההוראה של הרב וואזנר זצ"ל, בתור הלכה ולא בתור הנהגה ראויה ליר"ש) שמה שהמ"ב מביא מהחיי אדם, זו דעתו, ואם כן במקרה שלא כיון להדיא, עדיף שלא יאכל ולא יכנס לספק.
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
חיים ושלום אמר:
דרבמדיקר אמר:
נראה לי על דרך הכלל י"א וי"א הלכה כי"א בתרא יש דוגמא לזה בדין בורר בסימן שיט אמנם זה בביה"ל אבל בכל זאת הוא הוא מביא מחלוקת מהר"י אפולעפיה ומהריט"ץ ולמעשה פסק כמהריט"ץ
א.מה שאני זוכר שהכלל הוא בדברי השו"ע מנין שגם במשנ"ב.
ב.במקרה הנ"ל הוא פוסק למעשה כמהריט"ץ ואין ראיה למקרה שלא הביא שום הכרעה
עיין כנסת הגדולה (או"ח שי"ח בהגה"ט) 
 
 
מסיח לפי תומו אמר:
מבקש אמת אמר:
איפה כתוב כאן לא לאכול? כתוב בפירוש "לא יברך".
כך גם אי תמהתי. הוא כנראה הבין (ואגב כך היתה ההוראה של הרב וואזנר זצ"ל, בתור הלכה ולא בתור הנהגה ראויה ליר"ש) שמה שהמ"ב מביא מהחיי אדם, זו דעתו, ואם כן במקרה שלא כיון להדיא, עדיף שלא יאכל ולא יכנס לספק.
גם לדעת החיי אדם הוא רק ראוי לכתחילה, כלשון הבה"ל הנ"ל
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
הגר"י קמינצקי כותב שכשהמ"ב כותב משהו בהזכרת שם הפוסק זה סימן שהוא לא כ"כ אחז מזה
איפה?
חלק א׳ ממעל אמר:
אינני זוכר היכן בדיוק, אשתדל לחפש
מצאתי, אמת ליעקב או"ח סי׳ שמ
 

ראיתי אתמול בשו''ע הדרת קודש על הלכות שבת שכתבו בעמודים הראשונים כללים בדברי הפוסקים (בצורה של שו"ע, כלומר כללי השו"ע כתבו במרכז באותיות שו"ע, כללי הרמ"א באותיות רמ"א, כללי מ"א וט"ז כל אחד במקומו מסביב לשו"ע- רעיון נחמד).
מביאים שם שהגר"ז כותב (ציינו שם מקור, אבדוק בל"נ בהמשך) על המ"א שיש הבדל אם כותב שם הפוסק בין שני חצאי לבנה [הקרויים בזמנינו סוגרים עגולים] שאז כוונתו לפסוק כך ורק ציין במוסגר את המקור, לבין אם כותב ''כתב מהרש"ל" שאז כוונתו רק לצטט דבריו ולא לומר בהם אם דעתו כן או לא.

לא ראיתי את האמת ליעקב אבל לכאו' זו כוונתו גם לגבי המשנ"ב, כלומר לא שיש ראיה שמהמשנ"ב לא אחז מזה, אלא שאין ראיה שהמשנ"ב אחז כן, או לא, ורק הביא דבריו והבוחר יבחר.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
אינני זוכר היכן בדיוק, אשתדל לחפש
מצאתי, אמת ליעקב או"ח סי׳ שמ

ראיתי אתמול בשו''ע הדרת קודש על הלכות שבת שכתבו בעמודים הראשונים כללים בדברי הפוסקים (בצורה של שו"ע, כלומר כללי השו"ע כתבו במרכז באותיות שו"ע, כללי הרמ"א באותיות רמ"א, כללי מ"א וט"ז כל אחד במקומו מסביב לשו"ע- רעיון נחמד).
מביאים שם שהגר"ז כותב (ציינו שם מקור, אבדוק בל"נ בהמשך) על המ"א שיש הבדל אם כותב שם הפוסק בין שני חצאי לבנה [הקרויים בזמנינו סוגרים עגולים] שאז כוונתו לפסוק כך ורק ציין במוסגר את המקור, לבין אם כותב ''כתב מהרש"ל" שאז כוונתו רק לצטט דבריו ולא לומר בהם אם דעתו כן או לא.

לא ראיתי את האמת ליעקב אבל לכאו' זו כוונתו גם לגבי המשנ"ב, כלומר לא שיש ראיה שמהמשנ"ב לא אחז מזה, אלא שאין ראיה שהמשנ"ב אחז כן, או לא, ורק הביא דבריו והבוחר יבחר.
הגר"י קמינצקי כותב בזה"ל: בדרך כלל נוכחתי כו׳ מוכיח שלא הסכים לגמרי לאותו הפוסק כו׳ אלא שאין דעתו נוטה כן.
ועי׳ מוריה שנה כט גליון שמד-ו
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מסיח לפי תומו אמר:
מבקש אמת אמר:
איפה כתוב כאן לא לאכול? כתוב בפירוש "לא יברך".
כך גם אי תמהתי. הוא כנראה הבין (ואגב כך היתה ההוראה של הרב וואזנר זצ"ל, בתור הלכה ולא בתור הנהגה ראויה ליר"ש) שמה שהמ"ב מביא מהחיי אדם, זו דעתו, ואם כן במקרה שלא כיון להדיא, עדיף שלא יאכל ולא יכנס לספק.
על איזה חיי אדם כבודו מדבר?
 
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
הגר"י קמינצקי כותב שכשהמ"ב כותב משהו בהזכרת שם הפוסק זה סימן שהוא לא כ"כ אחז מזה
איפה?
חלק א׳ ממעל אמר:
אינני זוכר היכן בדיוק, אשתדל לחפש
מצאתי, אמת ליעקב או"ח סי׳ שמ
 
ואני זוכר שאחד מגדולי ישראל חלק עליו בזה, איני זוכר מי, אשתדל לחפש.
 

מיניה וביה

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
אינני זוכר היכן בדיוק, אשתדל לחפש
מצאתי, אמת ליעקב או"ח סי׳ שמ
ואני זוכר שאחד מגדולי ישראל חלק עליו בזה, איני זוכר מי, אשתדל לחפש.
דברי הגר"י קמינצקי מסתברים וכן מצינו בכללי פוסקים אמנם זהו כשכותב המ"ב ר' פלוני כתב כך הוי אומר הוא אומר כך ואני לא ס"ל כ"כ כדבריו, אכן כשכותב פסק ובסופו מציין בסוגריים שם אומרו ולא כתבו בשעה"צ מסתבר שפוסק כמותו באופן מוחלט וכן מוכח בכ"מ במ"ב ועל כן תבדוק במה שאתה זוכר באיפזה אופן מדובר.
אם כי בדברי הגר"י קמינצקי שציין בעל חלק- מבואר שסבר שגם בכה"ג לא מתכוין לפסוק לגמרי כמותו ולענ"ד הוא תמוה.
 
מה אדבר אמר:
ומכאן לנידון אם אמרי' בדרבנן הלך אחר המיקל במחלוקות אחרונים.
יש נידון בזה? מה ההבדל? בגמ' איתא: "חכם אחד אוסר וחכם אחד מתיר בדאו' לחומרא בדרבנן לקולא", ומהיכי תייתי דלא קאי אאחרונים, ואפילו אפוסקי זמנינו?
 

אברך

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
מה אדבר אמר:
ומכאן לנידון אם אמרי' בדרבנן הלך אחר המיקל במחלוקות אחרונים.
יש נידון בזה? מה ההבדל? בגמ' איתא: "חכם אחד אוסר וחכם אחד מתיר בדאו' לחומרא בדרבנן לקולא", ומהיכי תייתי דלא קאי אאחרונים, ואפילו אפוסקי זמנינו?
הבאתי באשכול אחר, ששמעתי מהגאון הגדול רבי יעקב ישראל פוזן שליט"א, שבמחלוקת בין המ"ב לחזו"א, בדאורייתא אזלינן לחומרא, ובדרבנן לקולא.
 
אברך אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
מה אדבר אמר:
ומכאן לנידון אם אמרי' בדרבנן הלך אחר המיקל במחלוקות אחרונים.
יש נידון בזה? מה ההבדל? בגמ' איתא: "חכם אחד אוסר וחכם אחד מתיר בדאו' לחומרא בדרבנן לקולא", ומהיכי תייתי דלא קאי אאחרונים, ואפילו אפוסקי זמנינו?
הבאתי באשכול אחר, ששמעתי מהגאון הגדול רבי יעקב ישראל פוזן שליט"א, שבמחלוקת בין המ"ב לחזו"א, בדאורייתא אזלינן לחומרא, ובדרבנן לקולא.
זה כבר דיון אחר - https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=9810
 
חלק עליון תַחתִית