יושב אוהלים
משתמש ותיק
שאלה א:
מעביד שמתנה עם עובד, "אתה חייב להגיע עד השעה 9 לעבודה, ולכן אם לא תגיע לעבודה עד -9 אני מוריד לך חלק מהמשכורת".
העובד צריך לשלם כסף למונית כדי שיוכל להגיע בזמן לעבודה.
במקום שהמעביד יתן לעובד מראש כסף כדי שישלם על המונית, המעביד מבטיח לעובד שישלם מכיסו על המונית, ובסוף החודש הוא יחזיר לו את ההוצאות שהוציא על הנסיעות. כל זה כתוב ורשום בחוזה בין המעביד לעובד. (אגב - כך עושים במי שעובד בתלוש כיון שהחוק מחייב שמעביד חייב לשלם החזר נסיעות לעובד).
הבעיה: כיון שהמעביד אינו נותן לעובד כסף מראש כדי שישלם על המונית, אלא העובד משלם מכיסו על המונית, ובסוף החודש המעביד מחזיר לו, לכאורה דינו כהלואה, ואם המעביד מוריד מהמשכורת אם העובד לא הגיע בזמן, לכאורה נמצא שחלק מהמשכורת תלוי בהתחייבות של העובד להוציא כסף מכיסו על הנסיעות, ולמה אין כאן איסור רבית?
שאלה ב:
ראש כולל שאינו רוצה להתעסק בענייני הכספים של הכולל, ולכן הוא שוכר "מנהל כספים" לדאוג למלגות של האברכים. הוא סיכם עם המנהל שעליו לדאוג שבכל תחילת חודש יהיה לו כסף בחשבונו כדי לשלם את המילגות לאברכים במילואן. כדי להיות בטוח שלעולם יש בחשבון בכולל מספיק כסף לשלם את המילגות, הוסכם בין ראש הכולל למנהל הכספים הוא שאם המנהל אינו מגייס מספיק כסף מתורמים לכל מלגות האברכים, המנהל ישלים מכיסו את החסר, וראש הכולל יפרע לו אח"כ מה שהוציא לו מכיסו. מנהל הכספים מקבל כמובן משכורת על עבודתו.
הבעיה: כיון שחלק מעבודת מנהל הכספים הוא שלעת הצורך ילווה כספים מכיסו לכולל, ועל זה הוא מקבל משכורת, האם אין בזה איסור רבית?
שאלה ג':
בעל חנות שכר מנהל לחנות שעבודתו לדאוג שתמיד יהיה מכל סוגי הסחורה על המדפים, ולעולם לא יחסר. אם רואה המנהל שחסר סחורה הוא צריך להזמין את הסחורה מהמפעל, ולשלם על זה מכיסו, ובסוף החודש הוא מציג את כל הקבלות של הקניות בפני בעל הבית, ובנוסף למשכורת הוא מקבל החזר על כל מה שהוציא מכיסו עבור סחורה.
הבעיה: כיון שחלק מעבודתו שעליו הוא מקבל משכורת הוא לקנות עבור החנות סחורה ולשלם עליו מכיסו, ואח"כ הוא מקבל את כספו בחזרה, האם זה נקרא שהוא מקבל משכורת על התחייבותו להלוות כספים לבעל החנות, ויהיה בזה איסור רבית?
שאלה ד:
מצוי שיש חשמלאי שעובד כשכיר אצל מעביד, דהיינו שיש מעליו אדם שמקבל הזמנות לעבודות חשמלאות, והוא שולח את החשמלאי הזה לבצע את העבודות, ואת שכר העבודה מביא העובד לבעל העסק, והוא מקבל משכורת קבועה בסוף כל חודש, (ללא תלות כמה הוא עבד וכמה הרויח בעה"ב - וגם אם לא הוזמן כלל בחודש זה עדיין הוא מקבל משכורת).
ההסכם הוא שכל חלק או כלי עבודה שהעובד צריך בשביל עבודת החשמלאות הוא קונה אותו בחנות ומשלם עליו מכיסו ובסוף החודש הוא מקבל החזר כפי ההוצאות שהוציא על פי קבלות שהוא מציג לבעה"ב.
הבעיה: כיון שחלק מעבודתו שעליו הוא מקבל משכורת הוא לקנות דברים עבור העבודה ולשלם עליו מכיסו, ואח"כ הוא מקבל את כספו בחזרה, האם זה נקרא שהוא מקבל משכורת על התחייבותו להלוות כספים לבעל החנות, ויהיה בזה איסור רבית?
אשמח לשמוע מחבירי הת"ח מה דעתם לענין ארבע שאלות אלה, אם לאסור בכולם, (האם אכן אסור למעביד להחזיר דמי נסיעות לעובד??), או שמותר בכולם, או שחלקם אסור וחלקם מותר, ולהסביר החילוק ביניהם.
מעביד שמתנה עם עובד, "אתה חייב להגיע עד השעה 9 לעבודה, ולכן אם לא תגיע לעבודה עד -9 אני מוריד לך חלק מהמשכורת".
העובד צריך לשלם כסף למונית כדי שיוכל להגיע בזמן לעבודה.
במקום שהמעביד יתן לעובד מראש כסף כדי שישלם על המונית, המעביד מבטיח לעובד שישלם מכיסו על המונית, ובסוף החודש הוא יחזיר לו את ההוצאות שהוציא על הנסיעות. כל זה כתוב ורשום בחוזה בין המעביד לעובד. (אגב - כך עושים במי שעובד בתלוש כיון שהחוק מחייב שמעביד חייב לשלם החזר נסיעות לעובד).
הבעיה: כיון שהמעביד אינו נותן לעובד כסף מראש כדי שישלם על המונית, אלא העובד משלם מכיסו על המונית, ובסוף החודש המעביד מחזיר לו, לכאורה דינו כהלואה, ואם המעביד מוריד מהמשכורת אם העובד לא הגיע בזמן, לכאורה נמצא שחלק מהמשכורת תלוי בהתחייבות של העובד להוציא כסף מכיסו על הנסיעות, ולמה אין כאן איסור רבית?
שאלה ב:
ראש כולל שאינו רוצה להתעסק בענייני הכספים של הכולל, ולכן הוא שוכר "מנהל כספים" לדאוג למלגות של האברכים. הוא סיכם עם המנהל שעליו לדאוג שבכל תחילת חודש יהיה לו כסף בחשבונו כדי לשלם את המילגות לאברכים במילואן. כדי להיות בטוח שלעולם יש בחשבון בכולל מספיק כסף לשלם את המילגות, הוסכם בין ראש הכולל למנהל הכספים הוא שאם המנהל אינו מגייס מספיק כסף מתורמים לכל מלגות האברכים, המנהל ישלים מכיסו את החסר, וראש הכולל יפרע לו אח"כ מה שהוציא לו מכיסו. מנהל הכספים מקבל כמובן משכורת על עבודתו.
הבעיה: כיון שחלק מעבודת מנהל הכספים הוא שלעת הצורך ילווה כספים מכיסו לכולל, ועל זה הוא מקבל משכורת, האם אין בזה איסור רבית?
שאלה ג':
בעל חנות שכר מנהל לחנות שעבודתו לדאוג שתמיד יהיה מכל סוגי הסחורה על המדפים, ולעולם לא יחסר. אם רואה המנהל שחסר סחורה הוא צריך להזמין את הסחורה מהמפעל, ולשלם על זה מכיסו, ובסוף החודש הוא מציג את כל הקבלות של הקניות בפני בעל הבית, ובנוסף למשכורת הוא מקבל החזר על כל מה שהוציא מכיסו עבור סחורה.
הבעיה: כיון שחלק מעבודתו שעליו הוא מקבל משכורת הוא לקנות עבור החנות סחורה ולשלם עליו מכיסו, ואח"כ הוא מקבל את כספו בחזרה, האם זה נקרא שהוא מקבל משכורת על התחייבותו להלוות כספים לבעל החנות, ויהיה בזה איסור רבית?
שאלה ד:
מצוי שיש חשמלאי שעובד כשכיר אצל מעביד, דהיינו שיש מעליו אדם שמקבל הזמנות לעבודות חשמלאות, והוא שולח את החשמלאי הזה לבצע את העבודות, ואת שכר העבודה מביא העובד לבעל העסק, והוא מקבל משכורת קבועה בסוף כל חודש, (ללא תלות כמה הוא עבד וכמה הרויח בעה"ב - וגם אם לא הוזמן כלל בחודש זה עדיין הוא מקבל משכורת).
ההסכם הוא שכל חלק או כלי עבודה שהעובד צריך בשביל עבודת החשמלאות הוא קונה אותו בחנות ומשלם עליו מכיסו ובסוף החודש הוא מקבל החזר כפי ההוצאות שהוציא על פי קבלות שהוא מציג לבעה"ב.
הבעיה: כיון שחלק מעבודתו שעליו הוא מקבל משכורת הוא לקנות דברים עבור העבודה ולשלם עליו מכיסו, ואח"כ הוא מקבל את כספו בחזרה, האם זה נקרא שהוא מקבל משכורת על התחייבותו להלוות כספים לבעל החנות, ויהיה בזה איסור רבית?
אשמח לשמוע מחבירי הת"ח מה דעתם לענין ארבע שאלות אלה, אם לאסור בכולם, (האם אכן אסור למעביד להחזיר דמי נסיעות לעובד??), או שמותר בכולם, או שחלקם אסור וחלקם מותר, ולהסביר החילוק ביניהם.
הכותב הוא מורה הוראה לענייני רבית ע"י בית הדין ובית הוראה 'ברית פנחס'
בראשות הג"ר פנחס וינד שליט"א בעמ"ח ס' רבית הלכה למעשה ברית פנחס, שו"ת בהלכות רבית, עומק רבית ועוד
בראשות הג"ר פנחס וינד שליט"א בעמ"ח ס' רבית הלכה למעשה ברית פנחס, שו"ת בהלכות רבית, עומק רבית ועוד