מחפש תשובה פשוטה לשאלה פשוטה: כיצד מצינו למעשה ביעור פירות שביעית??

נצבים וילך

משתמש ותיק
משנה שביעית פ"ט מ"ח מי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד.
ולפי זה כתבו הפוסקים שדין ביעור שביעית היינו רק במה שיש לו יותר משיעור ג' סעודות, אבל שיעור ג' סעודות אינו צריך לבער.
ולא הבנתי דבר פשוט: להסוברים שאין היתר להביא מן השדה הביתה יותר ממזון ג' סעודות (ראה ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי עמ' כא הערה 12, ועוד) – א"כ לדבריהם מהי חובת הביעור? הרי לעולם לא יהיה מצב שיש לאדם פירות שצריך לבערם.
פשיטא דאין לתרץ שחובת הביעור הוא רק בלוקח מאוצר ב"ד, שהרי מצות הביעור דאורייתא, קודמת הרבה לתקנת אוצר ב"ד.
גם אין לומר שמדובר דווקא כשהפירות עדיין בשדהו, שהרי א"כ הם מופקרים ועומדים ומה שייך לבערם (שלהלכה היינו להפקירם).
ואולי באמת מדאורייתא מותר להכניס משדהו הביתה אפילו יותר, וא"כ בזה אשכחן מצות ביעור. אבל לפי זה נמצא שע"י תקנת חז"ל התבטלה מצות הביעור?
 

גמח

משתמש ותיק
נצבים וילך אמר:
משנה שביעית פ"ט מ"ח ... (ראה ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי עמ' כא הערה 12, ועוד)

מי עוד כתב כך? כיון שבספר השמיטה מדבר על שינוי בקצירה ובצירה, שלא יעשה כדרך הקוצרים כפי המבואר בתו"כ בהר פרשה א' פ"א: "לא תבצור, לא תבצור כדרך הבוצרין".
 

אור זורח

משתמש ותיק
נצבים וילך אמר:
ולא הבנתי דבר פשוט: להסוברים שאין היתר להביא מן השדה הביתה יותר ממזון ג' סעודות (ראה ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי עמ' כא הערה 12, ועוד) – א"כ לדבריהם מהי חובת הביעור? הרי לעולם לא יהיה מצב שיש לאדם פירות שצריך לבערם.

אולי הוא הביא כדין ג' סעודות והילדים לא היה להם תאבון או הוא עצמו לא היה לו חשק לאכול וכדומה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נצבים וילך אמר:
משנה שביעית פ"ט מ"ח מי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד.
ולפי זה כתבו הפוסקים שדין ביעור שביעית היינו רק במה שיש לו יותר משיעור ג' סעודות, אבל שיעור ג' סעודות אינו צריך לבער.
ולא הבנתי דבר פשוט: להסוברים שאין היתר להביא מן השדה הביתה יותר ממזון ג' סעודות (ראה ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי עמ' כא הערה 12, ועוד) – א"כ לדבריהם מהי חובת הביעור? הרי לעולם לא יהיה מצב שיש לאדם פירות שצריך לבערם.
פשיטא דאין לתרץ שחובת הביעור הוא רק בלוקח מאוצר ב"ד, שהרי מצות הביעור דאורייתא, קודמת הרבה לתקנת אוצר ב"ד.
גם אין לומר שמדובר דווקא כשהפירות עדיין בשדהו, שהרי א"כ הם מופקרים ועומדים ומה שייך לבערם (שלהלכה היינו להפקירם).
ואולי באמת מדאורייתא מותר להכניס משדהו הביתה אפילו יותר, וא"כ בזה אשכחן מצות ביעור. אבל לפי זה נמצא שע"י תקנת חז"ל התבטלה מצות הביעור?
בעיקרון יש גם עצי פרי בחצר ביתו, אלא שדרשת חז''ל כלה לחיה מן השדה מבואר דקאי על השדה, ואיירי כשהביא לצורך בני ביתו ג' סעודות לכל אחד ויחד הוי הרבה סעודות, ולא רצו לאכול.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
גמח אמר:
נצבים וילך אמר:
משנה שביעית פ"ט מ"ח ... (ראה ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי עמ' כא הערה 12, ועוד)

מי עוד כתב כך? כיון שבספר השמיטה מדבר על שינוי בקצירה ובצירה, שלא יעשה כדרך הקוצרים כפי המבואר בתו"כ בהר פרשה א' פ"א: "לא תבצור, לא תבצור כדרך הבוצרין".
אכן. וקושיא מעיקרא ליתא.

ולענין כמה מותר להביא הביתה מתני' היא פ"ה מ"ז דשרי ה' כדי שמן וט"ו כדי יין, כדרך שאדם מביא מן ההפקר לצורך אכילתו בימים מועטים, וכ"ה ברמב"ם פ"ד הכ"ד.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
ואיירי כשהביא לצורך בני ביתו ג' סעודות לכל אחד ויחד הוי הרבה סעודות, ולא רצו לאכול.
מצות ביעור היא על מה שיותר מג' סעודות לכל א' מבני הבית.
 

אבי חי

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אולי האיסור על יותר מג' סעודות הוא רק מדרבנן, והביעור הוא כמובן מדאו'.
כמדו' דלרמב"ן כל האיסור (ביותר מה' כדי שמן וכו', לא על יותר ממזון ג"ס) מדרבנן, ולהרמב"ם יל"ד.

גם בביעור יש צד לרמב"ן דמדרבנן, אך שאר ראשונים פשיטא להו דמדאו'.
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
ולענין כמה מותר להביא הביתה מתני' היא פ"ה מ"ז דשרי ה' כדי שמן וט"ו כדי יין, כדרך שאדם מביא מן ההפקר לצורך אכילתו בימים מועטים, וכ"ה ברמב"ם פ"ד הכ"ד.
אמנם בתוספתא הידועה של אוצר בין דין איתא שנוטלין מן מי שנמצא בידו פירות שביעית , ואין משיירים בידו אלא מזון שלש סעודות,   ואולי אף זה מלתא דדינא דאוצר בית דין וצ"ע 
בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בתוך ידו נוטלין אותן ממנו ונותן לו מהן מזון שלש סעודו' והשאר מכניסין אותו לאוצר 
 

כהן

משתמש ותיק
נצבים וילך אמר:
להסוברים שאין היתר להביא מן השדה הביתה יותר ממזון ג' סעודות
האיסור הוא על בעל השדה בלבד, לאחרים מותר וכמו שציין 'אבי חי'.
 

אבי חי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
ולענין כמה מותר להביא הביתה מתני' היא פ"ה מ"ז דשרי ה' כדי שמן וט"ו כדי יין, כדרך שאדם מביא מן ההפקר לצורך אכילתו בימים מועטים, וכ"ה ברמב"ם פ"ד הכ"ד.
אמנם בתוספתא הידועה של אוצר בין דין איתא שנוטלין מן מי שנמצא בידו פירות שביעית , ואין משיירים בידו אלא מזון שלש סעודות,   ואולי אף זה מלתא דדינא דאוצר בית דין וצ"ע 
בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בתוך ידו נוטלין אותן ממנו ונותן לו מהן מזון שלש סעודו' והשאר מכניסין אותו לאוצר 

או מצד אוצר בי"ד, או כעי"ז שחוששים לעוברי עבירה או לסחורה. אבל זה פשוט (לכ') שאין איסור ללקוט יותר מג"ס, כדתנן להדיא.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
כהן אמר:
נצבים וילך אמר:
להסוברים שאין היתר להביא מן השדה הביתה יותר ממזון ג' סעודות
האיסור הוא על בעל השדה בלבד, לאחרים מותר וכמו שציין 'אבי חי'.

לא את זה כתבתי, ויש מקום לדון בזה. [כמובן לא על ג"ס אלא על כדרך הקוצרים, וכנ"ל]

[מקופיא - מצד הסברא מובן לחלק כמ"ש מר, אך מפשטות המשנה משמע לא כן, ואפשר להבין גם את הצד הזה. החזו"א יב ט מצדד להתיר עכ"פ מדאו', ומעדני ארץ ז ג מצדד לאסור, בקיצור הלכות סתמו לאיסור]
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
 אבל זה פשוט (לכ') שאין איסור ללקוט יותר מג"ס, כדתנן להדיא.
היה מקום גדול לומר שאדרבא ומתניתין  כלפי בעל השדה (שהוא ניהו החשוד על השבעית כשאר המשניות ) , והיינו  שפחות  משיעור זה לא חייבתו תורה להפקיר ויכול לקחתו מדין בעלים  ,אבל אחר שהפקיר אין אדם יכול לזכות יותר משלש סעודות , וכן הוא ריהטת דברי הרמב"ם,  כך שהכרח אין כאן .
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
 אבל זה פשוט (לכ') שאין איסור ללקוט יותר מג"ס, כדתנן להדיא.
היה מקום גדול לומר שאדרבא ומתניתין  כלפי בעל השדה (שהוא ניהו החשוד על השבעית כשאר המשניות ) , והיינו  שפחות  משיעור זה לא חייבתו תורה להפקיר ויכול לקחתו מדין בעלים  ,אבל אחר שהפקיר אין אדם יכול לזכות יותר משלש סעודות , וכן הוא ריהטת דברי הרמב"ם,  כך שהכרח אין כאן .
איזה רמב"ם?
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
איזה רמב"ם?
הרמב"ם שציינת לעיל בפ"ד הל' כד  שקבע דין זה על הדין להפקיר את שדהו, והאיסור לאסוף את כל פירות. 
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה, וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכ"מ שנאמר ואכלו אביוני עמך, ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר, חמש כדי שמן חמשה עשר כדי יין, ואם הביא יתר מזה מותר. יו 
שהרי דין זה לא נשנה בפירוש, אלא שהוציאו הרמב"ם מההיא דשביעית ה ז, ומ"ט לא כתב הרמב"ם באופן כללי על שיעור היתר הלקיטה של שאר אדם בשביעית, ומדוע קבעו דווקא על הדין של בעה"ב להפקיר והאיסור לאסוף כל הפירות ?
 

אבי חי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
איזה רמב"ם?
הרמב"ם שציינת לעיל בפ"ד הל' כד  שקבע דין זה על הדין להפקיר את שדהו, והאיסור לאסוף את כל פירות. 
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה, וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכ"מ שנאמר ואכלו אביוני עמך, ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר, חמש כדי שמן חמשה עשר כדי יין, ואם הביא יתר מזה מותר. יו 
שהרי דין זה לא נשנה בפירוש, אלא שהוציאו הרמב"ם מההיא דשביעית ה ז, ומ"ט לא כתב הרמב"ם באופן כללי על שיעור היתר הלקיטה של שאר אדם בשביעית, ומדוע קבעו דווקא על הדין של בעה"ב להפקיר והאיסור לאסוף כל הפירות ?

פשוט מאד, כי לשאר אדם אין שיעור.
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
איזה רמב"ם?
הרמב"ם שציינת לעיל בפ"ד הל' כד  שקבע דין זה על הדין להפקיר את שדהו, והאיסור לאסוף את כל פירות. 
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה, וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכ"מ שנאמר ואכלו אביוני עמך, ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר, חמש כדי שמן חמשה עשר כדי יין, ואם הביא יתר מזה מותר. יו 
שהרי דין זה לא נשנה בפירוש, אלא שהוציאו הרמב"ם מההיא דשביעית ה ז, ומ"ט לא כתב הרמב"ם באופן כללי על שיעור היתר הלקיטה של שאר אדם בשביעית, ומדוע קבעו דווקא על הדין של בעה"ב להפקיר והאיסור לאסוף כל הפירות ?

פשוט מאד, כי לשאר אדם אין שיעור.
כלומר שיכול לזכות בכל פירות השדה ולהביאו אל תוך ביתו ???
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
כלומר שיכול לזכות בכל פירות השדה ולהביאו אל תוך ביתו ???
 
אבי חי אמר:
[מקופיא - מצד הסברא מובן לחלק כמ"ש מר, אך מפשטות המשנה משמע לא כן, ואפשר להבין גם את הצד הזה. החזו"א יב ט מצדד להתיר עכ"פ מדאו', ומעדני ארץ ז ג מצדד לאסור, בקיצור הלכות סתמו לאיסור]

 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
ואפשר להבין גם את הצד הזה. החזו"א יב ט מצדד להתיר עכ"פ מדאו',
לא ראיתי החזו"א, אבל בפיה"מ ד י כתב הרמב"ם שאפילו לקוץ אילן של פירות שביעית אסור משום גזל הרבים שאינם יכולים לזכות מההפקר, ואם כדברך יקח כל הפירות לעצמו ויקוץ האילן .
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
זאת נחמתי אמר:
הרמב"ם שציינת לעיל בפ"ד הל' כד שקבע דין זה על הדין להפקיר את שדהו, והאיסור לאסוף את כל פירות.

שהרי דין זה לא נשנה בפירוש, אלא שהוציאו הרמב"ם מההיא דשביעית ה ז, ומ"ט לא כתב הרמב"ם באופן כללי על שיעור היתר הלקיטה של שאר אדם בשביעית, ומדוע קבעו דווקא על הדין של בעה"ב להפקיר והאיסור לאסוף כל הפירות ?

פשוט מאד, כי לשאר אדם אין שיעור.
כלומר שיכול לזכות בכל פירות השדה ולהביאו אל תוך ביתו ???
נראה פשוט להתירא מצד המבואר בשיטות הראשונים בסוגיא דסחורה,
מתבאר שם דודאי אין איסור כזה [וביותר לשיטת הר"ש],
ובמה שביארו הגמ' דסנהדרין דאוספי שביעית [ויעוי' חזו"א].
[וכן משמעות הגמ' ומתני' ע"ז ס"ב בפועלים וחמרים דעוסקים בכמות גדולה].
וכן בקניית פ"ש מע"ה דשרי בשיעור דמי ג"ס ומשמע דליכא צד איסור במעשה הע"ה ובחבר שרי אפילו טובא
[וביותר למפרשים דמיירי בלקח והותיר דע"כ היה מעיקרא יותר].

ונראה שיש עוד ראיות לרוב ואכ"מ.
 
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
זאת נחמתי אמר:
הרמב"ם שציינת לעיל בפ"ד הל' כד שקבע דין זה על הדין להפקיר את שדהו, והאיסור לאסוף את כל פירות.

שהרי דין זה לא נשנה בפירוש, אלא שהוציאו הרמב"ם מההיא דשביעית ה ז, ומ"ט לא כתב הרמב"ם באופן כללי על שיעור היתר הלקיטה של שאר אדם בשביעית, ומדוע קבעו דווקא על הדין של בעה"ב להפקיר והאיסור לאסוף כל הפירות ?

פשוט מאד, כי לשאר אדם אין שיעור.
כלומר שיכול לזכות בכל פירות השדה ולהביאו אל תוך ביתו ???
נראה פשוט להתירא מצד המבואר בשיטות הראשונים בסוגיא דסחורה,
מתבאר שם דודאי אין איסור כזה [וביותר לשיטת הר"ש],
ובמה שביארו הגמ' דסנהדרין דאוספי שביעית [ויעוי' חזו"א].
[וכן משמעות הגמ' ומתני' ע"ז ס"ב בפועלים וחמרים דעוסקים בכמות גדולה].
וכן בקניית פ"ש מע"ה דשרי בשיעור דמי ג"ס ומשמע דליכא צד איסור במעשה הע"ה ובחבר שרי אפילו טובא
[וביותר למפרשים דמיירי בלקח והותיר דע"כ היה מעיקרא יותר].

ונראה שיש עוד ראיות לרוב ואכ"מ.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
ואפשר להבין גם את הצד הזה. החזו"א יב ט מצדד להתיר עכ"פ מדאו',
לא ראיתי החזו"א, אבל בפיה"מ ד י כתב הרמב"ם שאפילו לקוץ אילן של פירות שביעית אסור משום גזל הרבים שאינם יכולים לזכות מההפקר, ואם כדברך יקח כל הפירות לעצמו ויקוץ האילן .
פשיטא שיכול לעשות כן, ולא נאסר אלא להפסיד הפירות.

(החזו"א כתב בזה בעוד כמה מקומות, איני זוכר כעת את כולם, מהם שם סק"ו)
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
פשיטא שיכול לעשות כן, ולא נאסר אלא להפסיד הפירות.

פשיטא דלא , ולא הזכיר שם הרמב"ם כלל ענין הפסד הפירות(ודלא כסוגיא דפסחים משום לאכלה ולא להפסד והיינו דווקא כשהם עדיין לא הזריחו וכיו"ב ) אלא גזל ב"א, ולא מיירי שם כלל שיפסדו הפירות בהכרח אלא אף שהם גדולים הרבה .
 

אבי חי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
פשיטא שיכול לעשות כן, ולא נאסר אלא להפסיד הפירות.

פשיטא דלא , ולא הזכיר שם הרמב"ם כלל ענין הפסד הפירות(ודלא כסוגיא דפסחים משום לאכלה ולא להפסד והיינו דווקא כשהם עדיין לא הזריחו וכיו"ב ) אלא גזל ב"א, ולא מיירי שם כלל שיפסדו הפירות בהכרח אלא אף שהם גדולים הרבה .

לדעתך הרמב"ם בפיהמ"ש חולק על הגמ' בפסחים ועל מ"ש הוא עצמו בפ"ה הי"ז?
ומ"ט משבאו לעונת המעשרות שרי?
וע"כ לא בא הרמב"ם אלא ליתן טעמא דקרא לאיסור ההפסד. וכ"כ התוי"ט.

ומ"ש מר דמיירי אף בשלא יפסדו הפירות, לא דק. ע"ש במשנה ובפיהמ"ש.

גילוי נאות - לא למדתי הענין כהוגן, ודברי, אף כשנאמרים בתורת ודאי, אינם אלא דרך מו"מ
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
לדעתך הרמב"ם בפיהמ"ש חולק על הגמ' בפסחים ועל מ"ש הוא עצמו בפ"ה הי"ז?
ומ"ט משבאו לעונת המעשרות שרי?
וע"כ לא בא הרמב"ם אלא ליתן טעמא דקרא לאיסור ההפסד.

ומ"ש דמיירי אף בשלא יפסדו הפירות, לא דק. ע"ש במשנה ובפיהמ"ש.

גילוי נאות - לא למדתי הענין כהוגן, ודברי, אף כשנאמרים בתורת ודאי, אינם אלא דרך מו"מ
הדבר מצוי שהרמב"ם כותב בפירוש המשניות הסבר שונה מדברי הגמרא ואף סותר עצמו בפסקיו  כידוע לכל מעיין בדבריו 
איני  רואה  כאן שום שייכות לטעמא דקרא שודאי לא נאסר הפסד משום גזל אלא קדושה,  (ולמה יהיה כאן גזל אם זה שלו ורוצה להפסידו ).
 
 כוונתי  גדולים הרבה היינו הזריחו(לא דקתי בלשוני ), בשונה מסוגיא דפסחים שהוא משום הפסד, וא"כ כל שיכול לאכול כדין הזריחו אין כאן הפסד, ולא הזקיקה המשנה עונת המעשרות אלא כשאינו יכול לאכול כדין פגים .
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
עי' תיו"ט אוכלין על המופקר אבל לא על השמור. ומתרצים שהיה הו"א שהולכים אחר שאר שנים לגבי קביעת הזמן
 

אבי חי

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
עי' תיו"ט אוכלין על המופקר אבל לא על השמור. ומתרצים שהיה הו"א שהולכים אחר שאר שנים לגבי קביעת הזמן

מה ענין להכא

[דרך אגב, התוי"ט דוחה את האפשרות שהולכים אחר שאר שנים, אלא דאוכלין על השמור היינו דוקא במחובר]
 

אבי חי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
אבי חי אמר:
לדעתך הרמב"ם בפיהמ"ש חולק על הגמ' בפסחים ועל מ"ש הוא עצמו בפ"ה הי"ז?
ומ"ט משבאו לעונת המעשרות שרי?
וע"כ לא בא הרמב"ם אלא ליתן טעמא דקרא לאיסור ההפסד.

ומ"ש דמיירי אף בשלא יפסדו הפירות, לא דק. ע"ש במשנה ובפיהמ"ש.

גילוי נאות - לא למדתי הענין כהוגן, ודברי, אף כשנאמרים בתורת ודאי, אינם אלא דרך מו"מ
הדבר מצוי שהרמב"ם כותב בפירוש המשניות הסבר שונה מדברי הגמרא ואף סותר עצמו בפסקיו  כידוע לכל מעיין בדבריו 
איני  רואה  כאן שום שייכות לטעמא דקרא שודאי לא נאסר הפסד משום גזל אלא קדושה,  (ולמה יהיה כאן גזל אם זה שלו ורוצה להפסידו ).
 
 כוונתי  גדולים הרבה היינו הזריחו(לא דקתי בלשוני ), בשונה מסוגיא דפסחים שהוא משום הפסד, וא"כ כל שיכול לאכול כדין הזריחו אין כאן הפסד, ולא הזקיקה המשנה עונת המעשרות אלא כשאינו יכול לאכול כדין פגים .
א. יהי לך אשר לך. [הוספתי בהודעתי דלעיל ציון לתוי"ט ע"ש]

ב. יש לך איזה הסבר למה כל שהגיעו לעונת המעשרות מותר לקצוץ, אם לא שכל הנידון הוא הפסד הפירות?

ג. ואיך שייך לומר שיהיה חילוק בין הביאורים במשנה לענין איזה שיעור צריך, אחר שהשיעור נתפרש במשנה?
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
א. יהי לך אשר לך. [הוספתי בהודעתי דלעיל ציון לתוי"ט ע"ש]

ב. יש לך איזה הסבר למה כל שהגיעו לעונת המעשרות מותר לקצוץ, אם לא שכל הנידון הוא הפסד הפירות?

ג. ואיך שייך לומר שיהיה חילוק בין הביאורים במשנה לענין איזה שיעור צריך, אחר שהשיעור נתפרש במשנה?
א . וכן למר  

ב .פשוט, כיון שאין כבר צורך באילן ואין כאן גזל ויבאו הרבים ויטלו ומה צורך בו ולמה לא יקצצנו ?

ג . מה הבעיה ? השיעור אחד הטעם שונה (ונפק"מ כפי שציינתי לעיל אם יכול לאכול הכל כדין הזריחו דלסוגיא דפסחים   שרי דאין כאן הפסד  , אבל להרמב"ם כל שישביחו הפירות אם ישארו על האילן - אסור משום גזל הרבים )
 
 
חלק עליון תַחתִית