נצבים וילך
משתמש ותיק
משנה שביעית פ"ט מ"ח מי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד.
ולפי זה כתבו הפוסקים שדין ביעור שביעית היינו רק במה שיש לו יותר משיעור ג' סעודות, אבל שיעור ג' סעודות אינו צריך לבער.
ולא הבנתי דבר פשוט: להסוברים שאין היתר להביא מן השדה הביתה יותר ממזון ג' סעודות (ראה ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי עמ' כא הערה 12, ועוד) – א"כ לדבריהם מהי חובת הביעור? הרי לעולם לא יהיה מצב שיש לאדם פירות שצריך לבערם.
פשיטא דאין לתרץ שחובת הביעור הוא רק בלוקח מאוצר ב"ד, שהרי מצות הביעור דאורייתא, קודמת הרבה לתקנת אוצר ב"ד.
גם אין לומר שמדובר דווקא כשהפירות עדיין בשדהו, שהרי א"כ הם מופקרים ועומדים ומה שייך לבערם (שלהלכה היינו להפקירם).
ואולי באמת מדאורייתא מותר להכניס משדהו הביתה אפילו יותר, וא"כ בזה אשכחן מצות ביעור. אבל לפי זה נמצא שע"י תקנת חז"ל התבטלה מצות הביעור?
ולפי זה כתבו הפוסקים שדין ביעור שביעית היינו רק במה שיש לו יותר משיעור ג' סעודות, אבל שיעור ג' סעודות אינו צריך לבער.
ולא הבנתי דבר פשוט: להסוברים שאין היתר להביא מן השדה הביתה יותר ממזון ג' סעודות (ראה ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי עמ' כא הערה 12, ועוד) – א"כ לדבריהם מהי חובת הביעור? הרי לעולם לא יהיה מצב שיש לאדם פירות שצריך לבערם.
פשיטא דאין לתרץ שחובת הביעור הוא רק בלוקח מאוצר ב"ד, שהרי מצות הביעור דאורייתא, קודמת הרבה לתקנת אוצר ב"ד.
גם אין לומר שמדובר דווקא כשהפירות עדיין בשדהו, שהרי א"כ הם מופקרים ועומדים ומה שייך לבערם (שלהלכה היינו להפקירם).
ואולי באמת מדאורייתא מותר להכניס משדהו הביתה אפילו יותר, וא"כ בזה אשכחן מצות ביעור. אבל לפי זה נמצא שע"י תקנת חז"ל התבטלה מצות הביעור?