האם מותר לשבת במעורב בחתונות

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

גל גל

משתמש ותיק
בס''ד       פרשת כי תשא: האם מותר לשבת מעורב נשים וגברים בחתונה
 
פתיחה
 
בפרשת השבוע מצווה התורה, שכל זכר מבן עשרים שנה ומעלה ישתתף בנתינת מחצית השקל תרומה לה'. כפי שכותבת הגמרא בברכות, בניגוד לשאר התפילות שמטרתן לעורר רחמים, תפילת מוסף נאמרה כנגד קרבן המוסף. בעקבות כך טען בשערי דעה (א, יז), שאין להעלות חזן בתפילה זו מי שקטן מגיל עשרים, שהרי הוא לא משתתף בנתינת המעות ואין לו חלק בקרבן.

 
הציץ אליעזר (יא, א) חלק וכתב, שאין מניעה להעלות שליח ציבור קטן מבן עשרים, וכפי שמשמע מלשון השולחן ערוך (נג, יג) שכתב שגדול מבן שלוש עשרה יכול לעלות חזן, ולא חילק בין התפילות. את דברי שערי דעה דחה שאין הכוונה שקטן מבן עשרים לא חייב במחצית השקל, הוא אמנם חייב, אלא שלא כופים אותו להביא - ועל כן ברור שהוא יכול להתפלל מוסף, ובלשונו:

 
''מכל האמור ומבורר מצאנו בעזרת ה' יישוב מרווח למנהג להוריד לתפלת המוספים ש"ץ פחות מבן עשרים שנה, וכאשר נפסק גם בסתמא בסימן נ"ג, דבן י"ג המבין מה שאומר אף על פי שאין קולו נעים קודם לעם הארץ אפילו זקן וקולו נעים והעם חפצים בו, באין רמז של חילוק בזה בין תפילה לתפילה. והנח להם לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן.''

 
בנוסף לציווי על נתינת מחצית השקל, מספרת  התורה על חטא העגל והרוקדים סביבו. אין ספק שקיים איסור לרקוד במעורב גברים ונשים ממספר טעמים, אלא שדנו הפוסקים בשאלה האם מותר לשבת במעורב בחתונות וכדומה. בכך נעסוק השבוע וכן בהלכות מחיצה ונראה את מחלוקת הפוסקים, כיצד צריכה להיות המחיצה ומה מטרתה.

 
מקור הדין

 
האם חובה לשים מחיצה באירועים? דנו המפרשים בשאלה זו בעקבות הגמרא במסכת סוכה. המשנה בסוכה (ה, ב) כותבת, שבשמחת בית השואבה תיקנו תיקון גדול, והגמרא מבארת (נא ע''ב) שאותו תיקון גדול היה הפרדה בין הנשים לגברים. הסיבה שהתירו לשנות ממבנה בית המקדש היה, שכך למדו מהפסוק בזכריה 'וספדו משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד'.

 
היכן יש צורך

 
כפי שעולה ממקורות רבים בגמרא, לא רק בזמן שמחת בית השואבה הגיעו נשים למקדש. הגמרא בתחילת מסכת חגיגה (ג ע''א) מספרת שהנשים היו באות למעמד הקהל 'כדי לקבל שכר על השמיעה', וממילא יש לשאול מדוע דווקא בזמן בית השואבה היה צורך בתיקון הגדול של ההפרדה, ולא בשאר ימות השנה? נחלקו בכך האחרונים:

 
 א. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או''ח א, לט) למד מכך שהגמרא מדגישה שהתיקון נעשה דווקא בשמחת בית השואבה, שחובת המחיצה בין הגברים לנשים נוהגת רק במקום המקדש, בית הכנסת או קיבוץ לרבים, משום מורא מקדש וכדומה, אבל בשאר מקומות פרטיים כגון חתונות - אין חובה לעשות מחיצה, וכן פסק הרב הנקין (בני בנים א, לה).  

 
כדי לחזק את דבריו הביא בתשובה נוספת (שם א, מא) ראייה מדברי הגמרא במסכת פסחים (פו ע''א) הכותבת, שאם הכלה בושה לאכול בפני משפחתה החדשה, היא יכולה להסב את פניה. והרי, אין פסח שלא היו מנויים עליו כמה וכמה משפחות, שהרי מספיק לאכול כזית בשר ממנו כדי לצאת ידי חובה, ובלשונו:

 
''ובמקום קיבוץ לדברי הרשות ואף בחתונות, מסופקני אם יש האיסור זה באופן שליכא (= שאין) חשש יחוד, ויותר נוטה שליכא לאיסור זה דהא אשכחן באכילת הפסח שהיו אוכלין האנשים והנשים בבית אחד, והיו שם כמה משפחות שאין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה כדאיתא (= כפי שמובא) בפסחים[1].''

 
ב. הבית שמואל (אבה''ע סב, יא) חלוק על דברי הרב משה פיינשטיין וכתב, שאסור לגברים ונשים לשבת ללא מחיצה גם בחתונה, וכן פסק בקיצור שולחן ערוך (קמט, א). בטעם הדבר נימק הלב אברהם (א, קלה) שכפי שכותבת הגמרא, המטרה היא למנוע קלות ראש, ואם כן אין זה משנה עם הערבוב מתבצע בבית כנסת או בחתונה, ובכל מקום שיש חשש ערבוב יש לעשות מחיצה. את ראייתו מהגמרא בפסחים דחו, שעל אף שמדובר באנשים רבים, מדובר שם רק בבני משפחה גרעינית.

 
אלא שאם בכל מקום יש צורך במחיצה, מדוע הגמרא במסכת סוכה מציינת את המחיצה בשמחת בית השואבה כדבר מיוחד? מדברי הרב טיקוצי'נסקי (עיר הקודש והמקדש ד, יד) עולה שהסיבה לכך היא, שעל אף שמדי פעם הגיעו נשים למקדש, מכל מקום זו לא הייתה תופעה כל כך נפוצה המצריכה הפרדה. לכן רק בשמחת בית השואבה שהגיעו נשים רבות למקדש, עשו הפרדה.  

 
מטרת המחיצה

 
אם כן כפי שראינו, נחלקו האחרונים האם יש חובה לשים מחיצה דווקא בבתי כנסת, או בכל מקום של קיבוץ גברים ונשים. כמו כן נחלקו האחרונים מה מטרת המחיצה, מחלוקת המשפיעה על סגנון המחיצה וגובהה.

 
א. ערבוב: בעקבות המשנה במסכת הוריות (ה, ב) הכותבת שמטרת המחיצה למנוע ערבוב, וכן פסק הרמב''ם (לולב , יב) המציין שזו המטרה, הרב משה פיינשטיין (אגרות משה שם) סבר, שהמחיצה יכולה להיות בגובה של כמטר וחצי אפילו מזכוכית דרכה הגברים יכולים לראות את הנשים ולהיפך, כיוון שהעיקר למנוע ערבוב, וכן פסק השרידי אש.

 
בנוסף לרמב''ם ממנו משמע כך, הביא הרב פיינשטיין ראייה מהסוגיה בסוכה הכותבת, שבתחילה הגברים היו יושבים בחוץ והנשים בפנים, לאחר שראו שיש קלות ראש החליפו ביניהם, ובסוף קבעו שהנשים יישבו למעלה והגברים למטה. מדוע מראש היה טעם להחליף ביניהם? הרי גם במקרה זה הגברים רואים את הנשים! אלא מוכח שלא טעם הראיה הוא האיסור, ובלשונו:

 
''אבל מסתבר לעניות דעתי שסגי (= שמספיקה) מחיצה גבוהה עד אחר הכתפיים, דהרי חזינן שהמחיצה אינה מצד איסור הסתכלות כדכתבתי לעיל, שזה הרי ידעו גם מתחילה ומ"מ התירו ולא חשו לזה. ואף אחר התיקון הגדול לא נזכר שהייתה שם רק גזוזטרא שהיא מקרשים מונחים על הזיזין הבולטים, וסתם גזוזטרא אינה במחיצה.''

 
ב. הסתכלות: רוב הפוסקים חלקו על הרב משה פיינשטיין וכתבו, שמטרת המחיצה אינה למנוע ערבוב, אלא למנוע הסתכלות הגברים בנשים. כך פירש התוספות רי''ד את מטרת המחיצה, וכן הביא הציץ אליעזר (ז, ח) מרבני הונגריה, שיצאו במכתב משותף כנגד כוונת הרפורמים לבטל את המחיצות בבתי הכנסת. כך פסק הרב וואזנר (שבט הלוי א, כט), וכן נוהגים בפועל.

 
יש להעיר, שמפשט הסוגיות ומדברי רוב הראשונים, אכן משמע כדעת הרב משה פיינשטיין, שהמטרה היא למנוע ערבוב ולא הסתכלות, ולכן גם ברמב''ם ובשולחן ערוך לא מופיע החיוב לשים מחיצה בבית כנסת. מכל מקום בפועל (הרבה בגלל הרפורמים) הציבור נוהג לעשות מחיצה, ומדובר במעין תקנת הקהל שיש לשומרה כל עוד זה המנהג, וכפי שכתבו רבני הונגריה (ועיין הערה[2]).

 
הפרדה

 
עד כה עסקנו בשאלה האם לשים מחיצה, שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים היא האם צריך בכלל הפרדה. הגמרא במסכת קידושין (פא ע''א) מספרת, שבמקום שהיה קיבוץ של גברים ונשים, אביי היה שם הרבה קנקנים של חרס בין המינים, כדי שאם אחד מהגברים או הנשים ירצה לעבור לצד השני כולם ישמעו וידעו להרחיק אותו מכאן. מתי אביי עשה את ההפרדה? נחלקו הראשונים:

 
א. הרמב''ם (יום טוב ו, כ - כא) פסק, שבשעת הרגל שיש אווירה של שמחה ואכילה יש למנות שוטרים שיסתובבו בגינות ובפרדסים ויימנעו ערבוב של גברים ונשים. מפרשי הרמב''ם במקום כתבו, שמקורו של הרמב''ם בגמרא במסכת קידושין, וכאשר אביי היה שם קנקנים כדי למנוע ערבוב בין המינים, לא היה זה בכל ימות השנה אלא בשעת הרגל ושמחה, וכן נקט הערוך (ערך סקה).

 
ב. רש''י (שם ד''ה גולפי) ותוספות (ד''ה סקבא) חלקו על הרמב''ם וכתבו, שכאשר אביי היה שם קנקנים על מנת להפריד בין הגברים לנשים, לא היה זה בשעת השמחה בדווקא, אלא בכל דרשה וקיבוץ של אנשים. אמנם ברגלים ערבוב זה מצוי מאוד, ולכן יש להיזהר בכך במיוחד ואף נוהגים בחלק מהמקומות להתענות לאחר הרגל כדי לכפר, מכל מקום ההפרדה אינה ברגל דווקא.

 
מחלוקת האחרונים

 
בעקבות מחלוקת הראשונים מתי ביצע אביי את ההפרדה, התחלקו האחרונים לשתי קבוצות:

 
קבוצה ראשונה, הכוללת בין השאר את הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל חו''מ סי' ו) צעדה בעקבות הרמב''ם וכתבה, שאין חובה לשבת בנפרד בכל מקום, ורק במקרה הדומה לחגיגות הרגל, שיש שמחה מרובה, אכילה וחשש לפריצות כפי שביאר הרמב''ם - חובה לשים הפרדה, אבל כאשר עוסקים למשל במסחר וניהול, שהאווירה רצינית ומכבדת, אין חובה לשים הפרדה, ובלשונו:

 
''הסברא נותנת לומר דכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צווחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם.''

 
קבוצה שנייה, הכוללת בין השאר את המשנה ברורה (תקכט, כב) צעדה בעקבות רש''י ותוספות וסוברת, שיש צורך בהפרדה בכל מקום בו גברים ונשים נפגשים למפגש משותף, ולא רק בזמן הרגל, שמחות חתונה ואירועים מעין אלו.

 
מכל מקום, גם לשיטה זו, וודאי שאין צורך בהפרדה באוטובוסים וברחובות, כיוון שכפי שעולה מדברי הגמרא, כאשר חז''ל דרשו הפרדה, הם דרשו זאת רק כאשר יש חשש אמיתי למפגש בו יש קלות ראש בין הגברים לנשים, ולא בכל מקום בו יש גברים ונשים, וכן עולה מדברי רש''י ותוספות שציינו בדבריהם רק מקומות מפגש משותפים הכוללים ישיבה משותפת.

 
שהשמחה במעונו

 
א. בכל אופן, גם לשיטה המצמצמת את המקומות בהם צריך הפרדה, וודאי שבחתונה יש צורך בהפרדה בשולחנות האורחים, כיוון שמדובר באירוע משמח הדומה לרגל. בעקבות כך פסק הב''ח (שו''ת סי' נה), שבחתונה שאינה מוגבלת רק למשפחה הקרובה בה יושבים במעורב אין לברך 'שהשמחה במעונו', כיוון שאין שמחה לקב''ה במאורע מעין זה, וכן מובא בבית שמואל (שם, יא).

 
ב. הלבוש (מנהגים אות לו) כתב, שלמעשה במקומו נוהגים לברך שהשמחה במעונו גם בסעודה בה יושבים במעורב, וכן פסק הרב עובדיה (יביע אומר אבה''ע ג, י). בטעם הדבר נימקו, שכיוון שבזמן הזה רגילים לשבת גברים ונשים יחד אין הרהורי עבירה, ומשום כך מותר לברך בדיעבד שהשמחה במעונו גם במאורע זה, ובלשון הלבוש:

 
''איתא בספר חסידים, כל מקום שאנשים ונשים רואים זה את זה בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כשיש הרהורי עבירה. ואין נזהרין עכשיו בזה. ואפשר משום שעכשיו מורגלות הרבה הנשים בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כל כך, דדמיא עלן כקאקי חיורי, מרוב הרגלן בינינו, וכיון דדשו דשו.''

 
מעבר לכך שייתכן שבכל עניין יש לברך שהשמחה במעונו, גם ללא קשר לאופי האירוע, סברא נוספת להתיר לברך שהשמחה במעונו כתב הרב הנקין (ישיבת אנשים ונשים), שאחת הסיבות לא לברך השמחה במעונו היא שהשכרות מצויה במסיבת נישואין, והיא גורמת לקלות ראש יתירה. אך במקום שאין שכרות אין כל כך קלות ראש, יהיה מותר לברך.

 
שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...

הצג קובץ מצורף 9. כי תשא שנה ג' - ישיבה מעורבת.pdf  


[1] הרב פיינשטיין טען שחובת המחיצה מדאורייתא, ומשום כך לא הייתה בעיה לשנות ממבנה בית המקדש, דבר שלא היה מתאפשר אם ההפרדה הייתה מדרבנן בלבד. חלק מהפוסקים חלקו וסברו שחובת המחיצה מדרבנן, כי הפסוק שממנו לומדת הגמרא את החובה להפריד נראה כאסמכתא. הסיבה שלשיטתם ניתן היה לעשות שינוי בבית המקדש הוא, שמדובר במחיצות ארעיות.

[2] מדוע לא חשש הרב משה פינשטיין להרהורי עבירה? הסיבה לכך היא שלטענתו, מדובר בחובה שמוטלת על האדם באופן פרטי, על האדם לשמור את עצמו מלהרהר, ואין חובה על הציבור למנוע דבר זה. יש להעיר, שבמקרה בו הנשים אינן לבושות בצניעות, גם לשיטתו חובה שהמחיצה תהיה אטומה, כיוון שאסור להתפלל כך.

 [3]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: [email protected]
 

יהודה זעירא

משתמש רגיל
גל גל אמר:
 
מחלוקת האחרונים
 
בעקבות מחלוקת הראשונים מתי ביצע אביי את ההפרדה, התחלקו האחרונים לשתי קבוצות:
 
קבוצה ראשונה, הכוללת בין השאר את הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל חו''מ סי' ו) צעדה בעקבות הרמב''ם וכתבה, שאין חובה לשבת בנפרד בכל מקום, ורק במקרה הדומה לחגיגות הרגל, שיש שמחה מרובה, אכילה וחשש לפריצות כפי שביאר הרמב''ם - חובה לשים הפרדה, אבל כאשר עוסקים למשל במסחר וניהול, שהאווירה רצינית ומכבדת, אין חובה לשים הפרדה, ובלשונו:

 
''הסברא נותנת לומר דכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צווחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם.''

 
קבוצה שנייה, הכוללת בין השאר את המשנה ברורה (תקכט, כב) צעדה בעקבות רש''י ותוספות וסוברת, שיש צורך בהפרדה בכל מקום בו גברים ונשים נפגשים למפגש משותף, ולא רק בזמן הרגל, שמחות חתונה ואירועים מעין אלו.

 
מכל מקום, גם לשיטה זו, וודאי שאין צורך בהפרדה באוטובוסים וברחובות, כיוון שכפי שעולה מדברי הגמרא, כאשר חז''ל דרשו הפרדה, הם דרשו זאת רק כאשר יש חשש אמיתי למפגש בו יש קלות ראש בין הגברים לנשים, ולא בכל מקום בו יש גברים ונשים, וכן עולה מדברי רש''י ותוספות שציינו בדבריהם רק מקומות מפגש משותפים הכוללים ישיבה משותפת.

 
 
מי זה גל גל ?
כוונתי שהמשנ"ב הוא הפוסק של כלל ישראל בציבור הירא את דבר ה'
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
יהודה זעירא אמר:
גל גל אמר:
מי זה גל גל ?
כוונתי שהמשנ"ב הוא הפוסק של כלל ישראל בציבור הירא את דבר ה'
איך זה עובד, קודם אני נהי' ירא את דבר ה' ואז אוטומטית מתחייב בפסקי המשנ"ב, או שקודם אני מקבל את פסקי המשנ"ב ואז נופלת עליי יראת אלוקים?
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
איך זה עובד, קודם אני נהי' ירא את דבר ה' ואז אוטומטית מתחייב בפסקי המשנ"ב, או שקודם אני מקבל את פסקי המשנ"ב ואז נופלת עליי יראת אלוקים?
אולי באין כאחד...
כמו שדרשו על אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה, אז איך מתחילים? כאחד...
ולגופו של טיעון, ההשוואה היא המשנ"ב לעומת הרב עוזיאל.
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
איך זה עובד, קודם אני נהי' ירא את דבר ה' ואז אוטומטית מתחייב בפסקי המשנ"ב, או שקודם אני מקבל את פסקי המשנ"ב ואז נופלת עליי יראת אלוקים?
אני ממש מחבב את הציניות הזו, אבל דומני שהרב @יהודה זעירא דקדק בלשונו וכתב 
יהודה זעירא אמר:
כלל ישראל בציבור
והדברים מדוקדקים שלא אמר כל ישראל מהציבור, אלא כלל ישראל - והיינו הנמנים בציבור היראים.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
חייל של הרבי אמר:
והדברים מדוקדקים שלא אמר כל ישראל מהציבור, אלא כלל ישראל - והיינו הנמנים בציבור היראים.

ועל זה גופא באה הערתי,
כיוון שישנם מאות אלפים (להערכתי) מתוך ציבור היראים, שהולכים לאורם של פוסקים אחרים ולא המשנ"ב.

אלא אם כן, כוונתו ב"ציבור היראים" הוא כמו כוונת מאן דהו באשכול אחר בכתבו ישיבות "קדושות"...
 

הערשלה

משתמש ותיק
יהודה זעירא אמר:
גל גל אמר:
 
מחלוקת האחרונים
 
 
קבוצה ראשונה, הכוללת בין השאר את הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל חו''מ סי' ו) 

קבוצה שנייה, הכוללת בין השאר את המשנה ברורה (תקכט, כב) 
 
מי זה גל גל ?
כוונתי שהמשנ"ב הוא הפוסק של כלל ישראל בציבור הירא את דבר ה'
כל המאמר היה שווה כדי לצמצם את דעת תורתו של המשנ"ב שפסקיו מקובלים על רובו ככולו של הציבור החרדי.
גם הנוהגים אחרת ממנו בענינים שונים וודאי לא ראו אותו שווה ערך לרב עוזיאל שכבודו במקומו מונח.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
א. לא זכיתי להבין ההקשר בין הפתיחה לגבי ש"ץ להמשך המאמר והדיון.
ב. באשכול תמונות וסרטונים נדירים וכו', הועלתה תמונה של ר' משה יושב בשולחן הכבוד בחתונה מעורבת [גם שולחן הכבוד עצמו מעורב גברים ונשים].
 

לבי במערב

משתמש ותיק
א. ההקשר הוא הדינים הנלמדים מפ' כי־תשא. בתחלה התייחס הכותב (בקצרה) לנלמד מהציווי על מחצית השקל, ואחר כך דן במחולות חטא העגל (הנזכרים בהמשך הפרשה).
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
א. ההקשר הוא הדינים הנלמדים מפ' כי־תשא. בתחלה התייחס הכותב (בקצרה) לנלמד מהציווי על מחצית השקל, ואחר כך דן במחולות חטא העגל (הנזכרים בהמשך הפרשה).

אם כך מומלץ לשנות הכותרת 'דינים הנלמדים מפרשת כי תשא', ולא האם מותר, ופשוט.
 

חימקו

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
כיוון שישנם מאות אלפים (להערכתי) מתוך ציבור היראים, שהולכים לאורם של פוסקים אחרים ולא המשנ"ב.
לדעתי זה לא מדויק - גם הספרדים לומדים ופוסקים כהמשנ"ב, רק יש הלכות שמסיבות שונות פוסקים אחרת ממנו.
לגבי החסידים, אנני בקי מספיק מי ספר הפסיקה העיקרי שלהם.
הפסקי תשובות שכידוע הוא חסיד, ביסס סיפרו על פסקי המשנ"ב.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כמדומני שקשה מאד להכליל כי 'הספרדים פוסקים כהמשנ"ב'...
בציבור הכלל־חסידי רווחת אכן כיום הפסיקה ע"פ משנ"ב (משא"כ בעבר, ששו"ע אדה"ז נחשב ל'פוסק אחרון' בכל חצרות החסידים). ועדיין, אין להקיש מחסידי ביאלא על הכלל...
 

חימקו

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כמדומני שקשה מאד להכליל כי 'הספרדים פוסקים כהמשנ"ב'...
לך תראה כמה משנ"ב בסגנון 'דרשו' - יש לבני עדות המזרח.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אין זה מוכיח מאומה,
כי כנגדם יש עשרת מונים ספרי הלכה אחרים.

פשוט: בציבור הספרדי התפתחה מאד (בעיקר בדור האחרון) ספרות ההלכה,
משא"כ במגזר הליטאי; ואכן שם - גם אם 'דרשו' היו לבדם בשוק - הי' בכך מן ההוכחה.
 

חימקו

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אין זה מוכיח מאומה,
כי כנגדם יש עשרת מונים ספרי הלכה אחרים.
גם בציבור הליטאי יש אין ספור ספרי הלכה אחרים, זה לא מוכיח מאומה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
בדיוק לכן יש עוד פסקא בהודעתי...
הספרים הנוספים בציבור הספרדי אינם מבוססים על המשנ"ב, כניכר לעין כל רואה, משא"כ במקביליהם הליטאיים [ואין שום השוואה - לטוב ולמוטב - בין שתי הספריות]. ופשוט.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
חייל של הרבי אמר:
כיוון שישנם מאות אלפים (להערכתי) מתוך ציבור היראים, שהולכים לאורם של פוסקים אחרים ולא המשנ"ב.
לדעתי זה לא מדויק - גם הספרדים לומדים ופוסקים כהמשנ"ב, רק יש הלכות שמסיבות שונות פוסקים אחרת ממנו.
לגבי החסידים, אנני בקי מספיק מי ספר הפסיקה העיקרי שלהם.
הפסקי תשובות שכידוע הוא חסיד, ביסס סיפרו על פסקי המשנ"ב.


א. לא אמרתי שלא לומדים ח"ו. ללמוד משנ"ב זה טוב לכולם.
ב. אני גם יכול לומר שאני פוסק כמו הרמב"ם, חוץ מהלכות מסויימות שמסיבות שונות אני נוהג אחרת (למשל כשהשו"ע והרמ"א חולקים עליו).
כך שאיני רואה טעם לדחוק שתלמידי הגר"ע יוסף, או הבן איש חי, או הגרב"צ אבא שאול - "פוסקים כהמשנ"ב" מלבד הלכות מסוימות...
כי גם הליטאים פוסקים כאדמה"ז כמעט בהכל, חוץ מהיכן שהמשנ"ב חולק...
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
לבי במערב אמר:
כמדומני שקשה מאד להכליל כי 'הספרדים פוסקים כהמשנ"ב'...
לך תראה כמה משנ"ב בסגנון 'דרשו' - יש לבני עדות המזרח.

עצם זה שצריך להוציא את זה בגרסא לבני עה"מ, זה כי בני עה"מ פוסקים אחרת.
יש גם משנה ברורה עם 'פסקי הרב' של עוז והדר - שמיועד למי שרוצה ללמוד שו"ע עם ביאור טוב ( - משנ"ב וביאור הלכה) - אך חשוב לו לדעת אם דעת אדמה"ז אחרת.
 

חימקו

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
חימקו אמר:
לבי במערב אמר:
כמדומני שקשה מאד להכליל כי 'הספרדים פוסקים כהמשנ"ב'...
לך תראה כמה משנ"ב בסגנון 'דרשו' - יש לבני עדות המזרח.

עצם זה שצריך להוציא את זה בגרסא לבני עה"מ, זה כי בני עה"מ פוסקים אחרת.
יש גם משנה ברורה עם 'פסקי הרב' של עוז והדר - שמיועד למי שרוצה ללמוד שו"ע עם ביאור טוב ( - משנ"ב וביאור הלכה) - אך חשוב לו לדעת אם דעת אדמה"ז אחרת.

זה שמוציאים ספרים על המשנ"ב - זה אומר שהוא ספר פסיקה שמקובל עליהם, רק יש דינים והנהגות שהם נוהגים אחרת.

אם זה לא היה כך, היו יכולים להוציא ספר כף החיים עם הערות.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
חייל של הרבי אמר:
חימקו אמר:
לך תראה כמה משנ"ב בסגנון 'דרשו' - יש לבני עדות המזרח.

עצם זה שצריך להוציא את זה בגרסא לבני עה"מ, זה כי בני עה"מ פוסקים אחרת.
יש גם משנה ברורה עם 'פסקי הרב' של עוז והדר - שמיועד למי שרוצה ללמוד שו"ע עם ביאור טוב ( - משנ"ב וביאור הלכה) - אך חשוב לו לדעת אם דעת אדמה"ז אחרת.

זה שמוציאים ספרים על המשנ"ב - זה אומר שהוא ספר פסיקה שמקובל עליהם, רק יש דינים והנהגות שהם נוהגים אחרת.

אם זה לא היה כך, היו יכולים להוציא ספר כף החיים עם הערות.

איני חושב שיש מי שהמשנ"ב אינו ספר פסיקה "מקובל עליו". כולם מסכימים שהוא פוסק מובהק, גדול עצום, בעל משקל חשוב בהכרעת מחלוקות.
והמון גם לומדים אותו על השו"ע או"ח, כי הוא חיבור נפלא.

אבל ברגע שיש דינים והנהגות שנוהגים אחרת - אז כבר לא פוסקים כמוהו.
אם מישהו הולך עם ציציות בפנים, כי כך פסק הגר"ע יוסף, אין זה משנה כמה הוא נהנה מתורתו המופלאה של החפץ חיים, סוף סוף - הח"ח (שאוסר על הכנסת הציציות) הוא לא הפוסק שלו אלא הגר"ע יוסף.

אני הק' משתדל ללמוד בכל יום שלושה פרקים של הי"ד החזקה, וניתן לשער שב90% מההלכות אני נוהג כמו הרמב"ם, אבל לומר שאני הולך לפי הרמב"ם "מלבד" דינים מסויימים... 
אז אני לא הולך לפי הרמב"ם. 
איני מבין טעם הוויכוח בזה
 

לביא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
זה שמוציאים ספרים על המשנ"ב - זה אומר שהוא ספר פסיקה שמקובל עליהם, רק יש דינים והנהגות שהם נוהגים אחרת.
מה שהציבור הספרדי לומד במשנ״ב, זה לא כי המשנ״ב הוא ספר המקובל עלינו, אלא יש בו יתרון שהוא מבאר דברי השו״ע, אבל היכא שפוסק לא הולכים לפיו כי נוטה לצד פוסקי אשכנז. הלימוד בו הוא צורך לימודי ולא פסקני.
ואפילו בביאוריו יש מחלוקות. ידוע שבתקופת הקורונה יצאו הרבנים הספרדיים שלא לקיים מנייני מרפסות ולא כמו ביאור המשנ״ב בשו״ע.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כל השרשור אינו במקום לענ''ד.
גם מי שהמ''ב אצלו אינו כלשכת הגזית, יכול להבין את עומק האבסורד בהצבת 2 ''קבוצות פוסקים' כשהראשונה בראשות הרב עוזיאל, והשניה המ''ב...
אוי לאותה בושה.

פותח האשכול נמנה על ציבור הדלי''ם ברמה היותר פרובוקטיבית,
דברי חז''ל אצלו הם כהמלצה גרידא,
וכך יש להתייחס אליו.

ואילו בי תלוי הדבר יש לחסום אותו מלהביע כאן את דעותיו.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
חימקו אמר:
לביא אמר:
אלא יש בו יתרון שהוא מבאר דברי השו״ע
כף החיים לא מבאר?
א. לא תמיד ב. בכף החיים יש עוד הרבה הוספות שלדוגמא המשנ”ב היה שם אותם בביאור הלכה אך בכף החיים הכל בלול כאחד לכן יותר קשה מבחינת ספר ביאור לשו”ע
 
 

חימקו

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
חימקו אמר:
לביא אמר:
אלא יש בו יתרון שהוא מבאר דברי השו״ע
כף החיים לא מבאר?
א. לא תמיד ב. בכף החיים יש עוד הרבה הוספות שלדוגמא המשנ”ב היה שם אותם בביאור הלכה אך בכף החיים הכל בלול כאחד לכן יותר קשה מבחינת ספר ביאור לשו”ע
 

אז לטעמך רק מצד הנוחות השתמשו בספר משנ"ב?
נראה לי יומרני מידי לטעון זאת.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית