מתי החל המנהג לעשיית מצות דקיקות של זמננו

[זכרונות]

ומ"מ ממה שמבואר בכמה דוכתי שממצה אחת מחלק לכל אחד מבני הבית "כזית" (אמנם לא שיעור נו"ב וחזו"א), כגון ריש סי' תע"ז, מבו' שבזמן הרמ"א עדיין עשו מצות עם בצק יותר רך וממילא היו עשויות יותר עבות.

מוכח משם רק שהמצות היו יותר עבות, ולא מוכח מידי אם הן היו קשות או רכות. (הטענה שמצות עבות הן בהכרח רכות היא טעות במציאות.)

במושג בצק קשה יש המון דרגות, כיום עושים את הבצק של רש"ם ב 480 מ"ל מים לקילו, וברש"י מוסיפים קצת יותר, ובצק כזה לא יתכן לאפותו עבה משום ב. טעמים  א. הפנימי לא יאפה, כי החום לא חודר, ורק אם החיצון ישרף אז יתכן שהפנימי יאפה, והסיבה כי קמח לא מעביר חום ורק מים מעבירים חום, ב. גם אם נאפה אותו במיקרוגל, אז כשיתקרר הוא יהיה קשה ביותר ולא אכיל, אלא עי שרייה בנוזלים, ובאם אתה מדבר על בצק קשה כזה לדעתי מצות קשות ועבות זה טעות במציאות, 
 

[תלמיד נאמן]

מצות שלנו (בין 14 ל 17 מצות בק"ג בערך) הן כל מצה בין 55 גרם ל 70 גרם בערך.
המצות שעליהן דיבר הרמ"א שהוזכר לעיל, הן כל מצה בערך 520 גרם.
אם ניקח בצק של המצות דהיום, ונעשה אותן בעובי כפול 6 (ויותר גדולות) או באותו גודל ובעובי כפול 8 או יותר, מי מסוגל לנגוס במצה כזו ?

[דבש לפי]

לי הק' נראה שזה בלתי אפשרי גם כשהן טריות

אני מכיר אדם שאוכל בקביעות בליל הסדר מצות עבות וקשות.

אולי אינו יוצא יד"ח
[אינו ראוי לאכילה כלל]

אלא א"כ עבות היינו מעט,
וקשות היינו מעט,
בל"ז הוי קרש בעלמא [ועכ"פ כ'השרוף של פיצה']

[אפשר לנסות בבית ולא לסמוך על שמועות].

אגב מה טעמו של הנ"ל?

משום שרוצה בצק רך?

הוא עושה כך כדי שג' המצות יספיקו לכולם (וכמדומה שהוא עושה אותם מעישרון אחד כדברי הרמ"א).
ייתכן שהוא שם יותר מים ממה שעושים במאפיות מצות, אבל לא מדובר בבצק רך, והמצות קשות בליל הסדר בערך כמצות רגילות (לפי מה שהבנתי ממנו) ואחר כמה ימים הן אכן קשות כמעט כקרש (אבל הצלחתי לאכול מהן).

[דבש לפי]

במושג בצק קשה יש המון דרגות, כיום עושים את הבצק של רש"ם ב 480 מ"ל מים לקילו, וברש"י מוסיפים קצת יותר, ובצק כזה לא יתכן לאפותו עבה משום ב. טעמים  א. הפנימי לא יאפה, כי החום לא חודר, ורק אם החיצון ישרף אז יתכן שהפנימי יאפה, והסיבה כי קמח לא מעביר חום ורק מים מעבירים חום, ב. גם אם נאפה אותו במיקרוגל, אז כשיתקרר הוא יהיה קשה ביותר ולא אכיל, אלא עי שרייה בנוזלים, ובאם אתה מדבר על בצק קשה כזה לדעתי מצות קשות ועבות זה טעות במציאות,

בתנורים שנהגו לאפות בהן מצות יד ודאי אתה צודק שלא ייאפה מבפנים לפני שיישרף מבחוץ, אבל לכאורה ברור שמותר לאפות גם בחום נמוך בהרבה, וודאי יכול להיאפות כולו. (וגם בבצק רך כמדומני שצריך חום נמוך יותר בשביל לאפות מצה עבה, ואם תכניס לתנור של מצות יד בצק רך בעובי אגודל ותוציאנו כשיתחיל להישרף מבחוץ אני לא בטוח שמבפנים יהיה הכל אפוי, אבל לא נסיתי ואיני יודע.)

[מחכים]

ויש אומרים דרבינו המגיד ממעזריטש זצוק"ל הנהיג זאת כדי להמנע מאפיה תוך החג

כבר הוכחתי לעיל מדברי כ"ק אדה"ז שאינו נכון

מה הוכחת? כשהאדה"ז כתב זה כעשרים שנה, ומנין שזה לא בימי המגיד הק'

אבל הוא לא כותב שהתחילו לעשות מצות קשות אלא הוא אומר שהתחילו למהר בלישה, זאת אומרת שלא היה שינוי בקשיות המצות, מה לא מובן?
 

[תלמיד נאמן]

כבר הוכחתי לעיל מדברי כ"ק אדה"ז שאינו נכון

מה הוכחת? כשהאדה"ז כתב זה כעשרים שנה, ומנין שזה לא בימי המגיד הק'

אבל הוא לא כותב שהתחילו לעשות מצות קשות אלא הוא אומר שהתחילו למהר בלישה, זאת אומרת שלא היה שינוי בקשיות המצות, מה לא מובן?
 

במחילת כב' תורתו.
לפני שניגשים לברר באיזה דור חל השינוי (מבצק פחות קשה לבצק יותר קשה), צריך לקבוע שני דברים בזמן הרמ"א מוכח שהבצק לא היה הכי סמיך שיכול להיות, כי אז א"א לאכול מצה עבה, ובזמן בעל התניא הבצק היה הכי סמיך (קשה) שיכול להיות ועפי"ז טעם החומרא דשרויה (לפי שיטתו) שמא נשאר קמח ע"ג המצה.
אמנם בעל התניא מציין שינוי נוסף שאת הבצק הקשה הלז, לשים מדי במהירות.

נותר לברר באיזה דור חל השינוי מבצק פחות קשה לבצק הכי קשה.

[משה שמחה]

אופן אפיית מצות.PDF

מאמר בענין מהרב ברוך אבערלאנדער

[מחכים]

לפני שניגשים לברר באיזה דור חל השינוי (מבצק פחות קשה לבצק יותר קשה), צריך לקבוע שני דברים בזמן הרמ"א מוכח שהבצק לא היה הכי סמיך שיכול להיות, כי אז א"א לאכול מצה עבה, ובזמן בעל התניא הבצק היה הכי סמיך (קשה) שיכול להיות ועפי"ז טעם החומרא דשרויה (לפי שיטתו) שמא נשאר קמח ע"ג המצה.
אמנם בעל התניא מציין שינוי נוסף שאת הבצק הקשה הלז, לשים מדי במהירות.

כל התשובה היא לבאר למה אינו לעז על דורות הראשונים שלא החמירו על שרויה ואילו בדורות הראשונים היו עושים מצות רכות מעיקרא לק"מ
במטותא מכ"ת תעיין בתשובה בפנים ותווכח כדבריי וכל הפלפולים האם לזרא עליי

[שש אנוכי]

אני מכיר אדם שאוכל בקביעות בליל הסדר מצות עבות וקשות.

אולי אינו יוצא יד"ח
[אינו ראוי לאכילה כלל]

אלא א"כ עבות היינו מעט,
וקשות היינו מעט,
בל"ז הוי קרש בעלמא [ועכ"פ כ'השרוף של פיצה']

[אפשר לנסות בבית ולא לסמוך על שמועות].

אגב מה טעמו של הנ"ל?

משום שרוצה בצק רך?

הוא עושה כך כדי שג' המצות יספיקו לכולם (וכמדומה שהוא עושה אותם מעישרון אחד כדברי הרמ"א).
ייתכן שהוא שם יותר מים ממה שעושים במאפיות מצות, אבל לא מדובר בבצק רך, והמצות קשות בליל הסדר בערך כמצות רגילות (לפי מה שהבנתי ממנו) ואחר כמה ימים הן אכן קשות כמעט כקרש (אבל הצלחתי לאכול מהן).

יש"כ על ההסבר.

לפי"ז אין מדבריך פירכא על הנאמר כיון שנאכלות מצות אלו רק עובר לאפייתן.
ובשביל זה צריך שכ"א יוכל לאפות לבד
וכמדומה שלא כן הייתה המציאות.

ועכ"פ יש לדון מה שיעור האפיה במצות אלו [דהא אין בהם יבשות גמורה וגם ליכא לסימנא דחוטים נמשכים].

 

[זכרונות]

במושג בצק קשה יש המון דרגות, כיום עושים את הבצק של רש"ם ב 480 מ"ל מים לקילו, וברש"י מוסיפים קצת יותר, ובצק כזה לא יתכן לאפותו עבה משום ב. טעמים  א. הפנימי לא יאפה, כי החום לא חודר, ורק אם החיצון ישרף אז יתכן שהפנימי יאפה, והסיבה כי קמח לא מעביר חום ורק מים מעבירים חום, ב. גם אם נאפה אותו במיקרוגל, אז כשיתקרר הוא יהיה קשה ביותר ולא אכיל, אלא עי שרייה בנוזלים, ובאם אתה מדבר על בצק קשה כזה לדעתי מצות קשות ועבות זה טעות במציאות,

בתנורים שנהגו לאפות בהן מצות יד ודאי אתה צודק שלא ייאפה מבפנים לפני שיישרף מבחוץ, אבל לכאורה ברור שמותר לאפות גם בחום נמוך בהרבה, וודאי יכול להיאפות כולו. (וגם בבצק רך כמדומני שצריך חום נמוך יותר בשביל לאפות מצה עבה, ואם תכניס לתנור של מצות יד בצק רך בעובי אגודל ותוציאנו כשיתחיל להישרף מבחוץ אני לא בטוח שמבפנים יהיה הכל אפוי, אבל לא נסיתי ואיני יודע.)

אתה מאד הוגן שכותב לא ניסיתי ואיני יודע, אבל מה הבעיה לנסות ולדעת, קח קילו קמח תוסיף 480 מ"ל מים, או חצי קילו + 240 מ"ל מים ותלוש עיסה קשה, תעשה עובי טפח של שיעור רח"נ  8 ס"מ, תכניס אותו לתנור הביתי ותנסה לאפות אותו באיזה חום שתרצה, נראה האם אתה מסוגל שהפנימי לא ישאר בצק ממש, והחיצון לא ישרף 
מאידך קח קילו קמח ותוסיף ליטר וחצי מים, יצא לך בצק נוזלי שים קדרה על גחלים, או על אש מאד חזקה, עד שהקדרה תאדים מהאש, ושפוך לתוכה מהבלילה הנוזלית עד שיגיע לעובי טפח, תכסה את הסיר במכסה לוהט, ונראה אם יקח יותר מדקה עד שהקוגל הזה יאפה  
 

[דרומאי]

ברמ"א סימן תס סעיף ד הביא כן בשם מהר"י וייל.

יישר כחו אכן הכוונה שם לפחות מטפח, שמותר מדינא. (והטעם שאינו ממהר להחמיץ, כבד"מ שם אות ג).
וכוונתי למצות דילן שדקיקות, וקשות גם ללא מים.
ובמ"ב מבואר שהיו נוהגים במצות רכות.

היכן במשנה ברורה?
 

[תלמיד נאמן]

לפני שניגשים לברר באיזה דור חל השינוי (מבצק פחות קשה לבצק יותר קשה), צריך לקבוע שני דברים בזמן הרמ"א מוכח שהבצק לא היה הכי סמיך שיכול להיות, כי אז א"א לאכול מצה עבה, ובזמן בעל התניא הבצק היה הכי סמיך (קשה) שיכול להיות ועפי"ז טעם החומרא דשרויה (לפי שיטתו) שמא נשאר קמח ע"ג המצה.
אמנם בעל התניא מציין שינוי נוסף שאת הבצק הקשה הלז, לשים מדי במהירות.

כל התשובה היא לבאר למה אינו לעז על דורות הראשונים שלא החמירו על שרויה ואילו בדורות הראשונים היו עושים מצות רכות מעיקרא לק"מ
במטותא מכ"ת תעיין בתשובה בפנים ותווכח כדבריי וכל הפלפולים האם לזרא עליי

גם אני מחפש את הפשט הפשוט.
ובכן גם במצות רכות (עיסה רכה) אם לא לשים היטב, היה מקום לחשוש שנשארה פינה של קמח יבש. 
 

[מחכים]

ובכן גם במצות רכות (עיסה רכה) אם לא לשים היטב, היה מקום לחשוש שנשארה פינה של קמח יבש.

?

[דוד חיים]

היכן במשנה ברורה?

ראה בסי' תסא, ג מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנה יוצאים בה, ובמ"ב יג הביא דברי החק יעקב שבספק אי נמשך יש להתיר, ונראה מריהטת דבריו דדבר ששייך גם בזמנו ואינו מוכרח לגמרי.

[נבהל להשיב]

ראה בסי' תסא, ג מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנה יוצאים בה, ובמ"ב יג הביא דברי החק יעקב שבספק אי נמשך יש להתיר

מנסיון- זה שייך גם בזמננו בפרט במצות של ער''פ כידוע

[כסף נבחר]

היכן במשנה ברורה?

ראה בסי' תסא, ג מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנה יוצאים בה, ובמ"ב יג הביא דברי החק יעקב שבספק אי נמשך יש להתיר, ונראה מריהטת דבריו דדבר ששייך גם בזמנו ואינו מוכרח לגמרי.

לא זכיתי להבין חוטים נמשכים זה שיעור שהוזכר גבי קרמו פניה
וזה שייך גם במצות קשות ודקות

[דוד חיים]

מנסיון- זה שייך גם בזמננו בפרט במצות של ער''פ כידוע

חשבתי שלא, אך מנסיון איני מתווכח ויישר כחו.
וכשוסקים בענין זה יש לברר האם קבלו ישראל ע"ע לנהוג כן, ומחוייבים בזה, או שנעשה רק מטעם נוחות של מצות שנאפים מזמן מוקדם וכמו שהובא לעיל.
והידוע מנהגם של הספרדים בזה, דהאשכנזים כמדו' כולם נוהגים במצות קשות, אכן מנהג הספרדים איני יודע.
ומנהג התימנים ידוע שאוכלים מצות רכות.

[פינחס רוזנצוויג]

רק מים מעבירים חום

המים הם מהמבודדים הכי משמעותים שיש.
אין במים יון חופשי ואין מה שיעביר את החום.
נכון שבגד רטוב מקרר, אבל זה בגלל החום הסגולי הגבוה של מים.
ונכון שכשמרתיחים מים אז הכל רותח, זה בגלל התנועתיות של המים.
אבל בתור מבודד, הם מבודדים רק קצת פחות מריק מוחלט.

[דבש לפי]

אתה מאד הוגן שכותב לא ניסיתי ואיני יודע, אבל מה הבעיה לנסות ולדעת, קח קילו קמח תוסיף 480 מ"ל מים, או חצי קילו + 240 מ"ל מים ותלוש עיסה קשה, תעשה עובי טפח של שיעור רח"נ  8 ס"מ, תכניס אותו לתנור הביתי ותנסה לאפות אותו באיזה חום שתרצה, נראה האם אתה מסוגל שהפנימי לא ישאר בצק ממש, והחיצון לא ישרף 
מאידך קח קילו קמח ותוסיף ליטר וחצי מים, יצא לך בצק נוזלי שים קדרה על גחלים, או על אש מאד חזקה, עד שהקדרה תאדים מהאש, ושפוך לתוכה מהבלילה הנוזלית עד שיגיע לעובי טפח, תכסה את הסיר במכסה לוהט, ונראה אם יקח יותר מדקה עד שהקוגל הזה יאפה

לגבי החלק הראשון - אני בביתי משער את הקמח בנפח ולא במשקל, ואני שם מים בכמות של כשליש מנפח הקמח (אני חושב שזה יותר מהיחס שכתבת) כי בפחות מזה קשה לי ללוש באופן שיצא בצק אחיד.
איני זוכר אם אפיתי מצה בעובי טפח (אם כן אז לא בפסח כמובן) אבל בפעם האחרונה שאפיתי לחם עבה מבצק כזה הוא היה בעובי 5 ס"מ ונאפה היטב גם מבפנים ולא נשרף גם מבחוץ. (לצורך אכילתו מומלץ לפרסו לפרוסות דקיקות, כי עקב צפיפותו [שהרי הוא מצה] קשה קצת לאכול פרוסות עבות ממנו.)
בצק נוזלי רב בקדרה על האש מבעבע והולך ואינו ממהר להיאפות באמצעו (אמנם בניסוי ביתי איני יכול להגיע לכדי האדמת הקדרה, וגם לא היה לי מכסה לוהט אז אולי אתה צודק שאם הקדרה האדימה וגם המכסה לוהט אז לא ייקח יותר מדקה - אין לי איך לנסות).

[דוד חיים]

וכשוסקים בענין זה יש לברר האם קבלו ישראל ע"ע לנהוג כן, ומחוייבים בזה, או שנעשה רק מטעם נוחות של מצות שנאפים מזמן מוקדם וכמו שהובא לעיל.
והידוע מנהגם של הספרדים בזה, דהאשכנזים כמדו' כולם נוהגים במצות קשות, אכן מנהג הספרדים איני יודע.
ומנהג התימנים ידוע שאוכלים מצות רכות.

והיום הראני ח"א בגליון האוצר יד ע' שפט שהביא הר"י מאיר מהנהגות הגר"ש אויערבאך ושם באות ו כתב: בליל פסח שאלתיו על בני נ"י, שהיה בן שנה, והיה אוכל כבר חתיכות לחם כזית [של זמננו] בכא"פ, וכתב הרמב"ם (חו"מ ו, י) שתינוק היודע לאכול פת מחנכים אותו למצה, ושאלתיו אם אני צריך להכין לו מצה רכה בשביל שיוכל לאכול כזית, והסכים מאוד עם עצם הדבר, שצריך להקפיד על חינוך בכל תינוק שיכול לאכול פת, ואמר לי להשרות לו את המצה במים, וכך צריך לעשות אפי' מי שנוהג לא לאכול שרויה, שהרי מחוייב הוא מדין חינוך להאכילו מצה. ושאלתיו מה בדבר מצה רכה, ואמר 'האשכנזים לא נהגו לאוכלו', והראיתי לו במשנ"ב (תסא, סקי"ג. ועוד) שכותב הלכות לגבי מצה רכה, ונראה שהיה נהוג אצלם, וחזר שוב ואמר באיטיות דווקאית 'האשכנזים לא אוכלים מצה רכה' [ומסתמא זה היה בעיקר כי רציתי לחייב את זה לחינוך, אך יודעני בכמה וכמה אשכנזים בני ביתו, שראה אותם אוכלים בקביעות מצות רכות בביתו ולא מיחה בהם כלל, וכן לא מיחה באאמו"ר, כשסיפר לו שעשה מצות רכות למצות מצוה] עכ"ד.

[דבש לפי]

והיום הראני ח"א בגליון האוצר יד ע' שפט שהביא הר"י מאיר מהנהגות הגר"ש אויערבאך ושם באות ו כתב: בליל פסח שאלתיו על בני נ"י, שהיה בן שנה, והיה אוכל כבר חתיכות לחם כזית [של זמננו] בכא"פ, וכתב הרמב"ם (חו"מ ו, י) שתינוק היודע לאכול פת מחנכים אותו למצה, ושאלתיו אם אני צריך להכין לו מצה רכה בשביל שיוכל לאכול כזית, והסכים מאוד עם עצם הדבר, שצריך להקפיד על חינוך בכל תינוק שיכול לאכול פת, ואמר לי להשרות לו את המצה במים, וכך צריך לעשות אפי' מי שנוהג לא לאכול שרויה, שהרי מחוייב הוא מדין חינוך להאכילו מצה. ושאלתיו מה בדבר מצה רכה, ואמר 'האשכנזים לא נהגו לאוכלו', והראיתי לו במשנ"ב (תסא, סקי"ג. ועוד) שכותב הלכות לגבי מצה רכה, ונראה שהיה נהוג אצלם, וחזר שוב ואמר באיטיות דווקאית 'האשכנזים לא אוכלים מצה רכה' [ומסתמא זה היה בעיקר כי רציתי לחייב את זה לחינוך, אך יודעני בכמה וכמה אשכנזים בני ביתו, שראה אותם אוכלים בקביעות מצות רכות בביתו ולא מיחה בהם כלל, וכן לא מיחה באאמו"ר, כשסיפר לו שעשה מצות רכות למצות מצוה] עכ"ד.

איני מסכים עם מסקנתו שהגר"ש זצ"ל רק לא הסכים לחייב אך גם לא אסר, אלא לכאורה הגר"ש עצמו אחז שהמנהג מחייב ואסור לאשכנזים לאכול מצות רכות, אלא שהוא לא סבר שמי שנוקט אחרת הוא טועה בדבר משנה ולפיכך לא מיחה באוכלים (וכדרכו בקודש לא לומר "דעות" לאחרים).

[דוד חיים]

איני מסכים עם מסקנתו שהגר"ש זצ"ל רק לא הסכים לחייב אך גם לא אסר, אלא לכאורה הגר"ש עצמו אחז שהמנהג מחייב ואסור לאשכנזים לאכול מצות רכות, אלא שהוא לא סבר שמי שנוקט אחרת הוא טועה בדבר משנה ולפיכך לא מיחה באוכלים (וכדרכו בקודש לא לומר "דעות" לאחרים).

מסתבר כדבריו, דבקטן באופן כזה יותר נח במצות רכות, ואפ"ה לא הסכים איתו.

[זכרונות]

אתה מאד הוגן שכותב לא ניסיתי ואיני יודע, אבל מה הבעיה לנסות ולדעת, קח קילו קמח תוסיף 480 מ"ל מים, או חצי קילו + 240 מ"ל מים ותלוש עיסה קשה, תעשה עובי טפח של שיעור רח"נ  8 ס"מ, תכניס אותו לתנור הביתי ותנסה לאפות אותו באיזה חום שתרצה, נראה האם אתה מסוגל שהפנימי לא ישאר בצק ממש, והחיצון לא ישרף 
מאידך קח קילו קמח ותוסיף ליטר וחצי מים, יצא לך בצק נוזלי שים קדרה על גחלים, או על אש מאד חזקה, עד שהקדרה תאדים מהאש, ושפוך לתוכה מהבלילה הנוזלית עד שיגיע לעובי טפח, תכסה את הסיר במכסה לוהט, ונראה אם יקח יותר מדקה עד שהקוגל הזה יאפה

לגבי החלק הראשון - אני בביתי משער את הקמח בנפח ולא במשקל, ואני שם מים בכמות של כשליש מנפח הקמח (אני חושב שזה יותר מהיחס שכתבת) כי בפחות מזה קשה לי ללוש באופן שיצא בצק אחיד.
איני זוכר אם אפיתי מצה בעובי טפח (אם כן אז לא בפסח כמובן) אבל בפעם האחרונה שאפיתי לחם עבה מבצק כזה הוא היה בעובי 5 ס"מ ונאפה היטב גם מבפנים ולא נשרף גם מבחוץ. (לצורך אכילתו מומלץ לפרסו לפרוסות דקיקות, כי עקב צפיפותו [שהרי הוא מצה] קשה קצת לאכול פרוסות עבות ממנו.)
בצק נוזלי רב בקדרה על האש מבעבע והולך ואינו ממהר להיאפות באמצעו (אמנם בניסוי ביתי איני יכול להגיע לכדי האדמת הקדרה, וגם לא היה לי מכסה לוהט אז אולי אתה צודק שאם הקדרה האדימה וגם המכסה לוהט אז לא ייקח יותר מדקה - אין לי איך לנסות).

אני מדבר על בצק קשה מאוד כמו הבצק ממנו עושים כיום את המצות וברור שזה מאד קשה ללוש, וכמדומני שטעיתי בכמות המים שכתבתי 480, כי הם מכניסים רק 420 מ"ל לק"ג קמח רחיים של מכונה 
אבל גם לניסיונך שעשית בעובי 5 ס"מ, בבצק לא כ"כ קשה, שזה די מסתבר שהוא נאפה בפנים,  אולי תשתף אותנו כמה זמן לקח האפיה בתנור, וגם כמה הוא תפח, כי התפיחה גם עוזרת לאפיה 
 

[דבש לפי]

וגם כמה הוא תפח, כי התפיחה גם עוזרת לאפיה

לפי הנראה לעין זה לא תפח, וכפי שכתבתי הכל מבפנים צפוף לחלוטין.
ואגב, איני יודע מדוע ביקשת לנסות בעובי טפח, הרי לא באנו לדון אם מאן דאמר בגמרא שאפשר עד טפח דיבר על בצק קשה כמו שנוהגים היום באפיית מצות, אלא אלא האם מוכרח שרבותינו באשכנז שאפו מצות עבות קצת (אבל עדיין בגדר רקיקין ולא גריצין) עשאון רכות, והרי מצותיהם ודאי לא התקרבו כלל אפילו לכיוון ה-5 ס"מ.

[זכרונות]

וגם כמה הוא תפח, כי התפיחה גם עוזרת לאפיה

לפי הנראה לעין זה לא תפח, וכפי שכתבתי הכל מבפנים צפוף לחלוטין.
ואגב, איני יודע מדוע ביקשת לנסות בעובי טפח, הרי לא באנו לדון אם מאן דאמר בגמרא שאפשר עד טפח דיבר על בצק קשה כמו שנוהגים היום באפיית מצות, אלא אלא האם מוכרח שרבותינו באשכנז שאפו מצות עבות קצת (אבל עדיין בגדר רקיקין ולא גריצין) עשאון רכות, והרי מצותיהם ודאי לא התקרבו כלל אפילו לכיוון ה-5 ס"מ.

עיקר טענתי על שכתבת  "אבל לכאורה ברור שמותר לאפות גם בחום נמוך בהרבה, וודאי יכול להיאפות כולו." ואני סובר שאי אפשר לאפות מצות בחום נמוך, כי הבצק יכול להחמיץ תוך כדי אפיה אם החום לא משתלט עליו מהרגע הראשון 
ולכן אני טוען שהחום הוא תמיד זהה אלא שלפי העובי יש להוסיף מים, וגם המצות הרכות שאופים אחינו הספרדים והתימנים, שוהים בתנור כ 15 עד 20 שניות 
 

[דבש לפי]

עיקר טענתי על שכתבת  "אבל לכאורה ברור שמותר לאפות גם בחום נמוך בהרבה, וודאי יכול להיאפות כולו." ואני סובר שאי אפשר לאפות מצות בחום נמוך, כי הבצק יכול להחמיץ תוך כדי אפיה אם החום לא משתלט עליו מהרגע הראשון 
ולכן אני טוען שהחום הוא תמיד זהה אלא שלפי העובי יש להוסיף מים, וגם המצות הרכות שאופים אחינו הספרדים והתימנים, שוהים בתנור כ 15 עד 20 שניות

לא מצאנו בחז"ל פירוט כמה אמור להיות חום התנור, ולכאורה כל שהוא חם ברמה שהבצק נאפה ממנו אז הוא גם מונע החמצה (והזהירות משהיית הפת לפני אפייתה בפי התנור זה רק במקום שאינו מספיק חם כדי להיאפות).
וכן ראיתי במציאות שגם באפייה ארוכה בחום נמוך הפת יוצאת צפופה לחלוטין.

[זכרונות]

עיקר טענתי על שכתבת  "אבל לכאורה ברור שמותר לאפות גם בחום נמוך בהרבה, וודאי יכול להיאפות כולו." ואני סובר שאי אפשר לאפות מצות בחום נמוך, כי הבצק יכול להחמיץ תוך כדי אפיה אם החום לא משתלט עליו מהרגע הראשון 
ולכן אני טוען שהחום הוא תמיד זהה אלא שלפי העובי יש להוסיף מים, וגם המצות הרכות שאופים אחינו הספרדים והתימנים, שוהים בתנור כ 15 עד 20 שניות

לא מצאנו בחז"ל פירוט כמה אמור להיות חום התנור, ולכאורה כל שהוא חם ברמה שהבצק נאפה ממנו אז הוא גם מונע החמצה (והזהירות משהיית הפת לפני אפייתה בפי התנור זה רק במקום שאינו מספיק חם כדי להיאפות).
וכן ראיתי במציאות שגם באפייה ארוכה בחום נמוך הפת יוצאת צפופה לחלוטין.

לא מצאנו אינה ראיה 

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תסא
ויש מי שאומר שראוי למחות  שלא יעשו חררות  ברמץ 

משנה ברורה סימן תסא ס"ק יב
היינו שלא לאפותם בתוך הרמץ שיש לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות ואם עבר ואפה אין לאסור:

עדיין לא עניתעל בקשתי "אולי תשתף אותנו כמה זמן לקח האפיה בתנור,"

ועיין משנה ברורה סימן תסא ס"ק י
יש אוסרים - היינו לכתחלה [הגר"א] ודוקא אם לא נשתהה שיעור מיל עד התחלת האפיה דאל"ה לכו"ע אסור אף בדיעבד:



 

[פאר]

ויש מי שאומר שראוי למחות  שלא יעשו חררות  ברמץ

לכאורה יש לחלק ששם שליט אווירא והוא מקבל את החום רק ממקום מגעו ברמץ לכן יש להחשיב את תחילת האפיה רק מהרגע שניכר בו להדיא שנאפה. מה שאין כן בתוך תנור שכולו חם מרגע כניסתו לתוך התנור מתחלת אפייתו אף שעדיין לא ניכר בו להדיא.

[דבש לפי]

ועיין משנה ברורה סימן תסא ס"ק י
יש אוסרים - היינו לכתחלה [הגר"א] ודוקא אם לא נשתהה שיעור מיל עד התחלת האפיה דאל"ה לכו"ע אסור אף בדיעבד:

משמע שאם נשתהה מיל אחרי תחילת האפייה (בלי שהאפייה תופסק באמצע) כשר (או עכ"פ יש צד שכשר).

[דבש לפי]

עדיין לא עניתעל בקשתי "אולי תשתף אותנו כמה זמן לקח האפיה בתנור,"

איני יודע כמה זמן לקח עד שנאפה מבפנים כי לרווחא דמילתא לא הוצאתיו מן התור עד שיצא הספק מליבי (ומתוך שחום התנור מועט לא היה בזה חשש שיישרף מבחוץ).