כהנים ששהו ב"מסדרון המוות" - פסולים מלישא כפיהם?

האם כהנים ששהו ב"מסדרונות המוות" במירון בשעה שאירע האסון - פסולים מלישא את כפיהם? • הפוסק הגאון רבי איתמר הלוי מחפוד משיב בפסק הלכה נחרץ

שאלה מרתקת במינה נשאל גאב"ד 'חוקת משפט' באשדוד הפוסק רבי איתמר הלוי מחפוד מרבני בית ההוראה 'המאורות' לקהילות קודש תימן, אשר לאור האסון הכבד במירון עקב הצפיפות הגדולה והדוחק הכבד, קיפחו את חייהם כ-45 בני אדם. וכעת נשאל הרב, האם כהן שהיה במקום האסון – ב"מסדרון המוות", כאשר הוא מנסה לחלץ עצמו ולהחיות את נפשו, ותוך כדי החילוץ העצמי נאלץ לדרוך על אנשים רבים שנפלו עליו במפולת המפחידה שאירעה שם. האם כהן כזה יכול לישא כפיו, שהרי מן הסתם גרם לקרב את מותו של אחד מההרוגים שקיפח את חייו.

בראשית דבריו פותח הרב בדברי הגמרא בברכות דף ל"ב ע"ב, כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר "ובפרשכם כפיכם וכו' ידיכם דמים מלאו". כלומר, שכהן שהרג את הנפש, אסור לו לישא את כפיו. והשאלה כאן אם אכן נחשב הכהן הדוחף כהורג את הנפש. וכך מאריך הרב במלחמתה של תורה לכאן ולכאן מבארות הפוסקים ראשונים ואחרונים, אם כהן שהרג באונס נושא את כפיו, והאם במקרה דנן נחשב כמזיד מחמת שהלא נדחף וקירב מיתתו, אמנם הואיל ובוודאי לא הוא לבדו גרם למיתתו של זה, אלא כמה וכמה מהנופלים גרמו זאת, שוב אין דינו כהורג את הנפש, והאריך בזה עוד מדברי הפוסקים בזה.

ובמסקנת הדברים כתב, "ולכן למעשה יש להקל בנדון דידן, ובפרט במקום שיעשה תשובה על כך, דנהי דפסק הרמב"ם שם דלא מהני תשובה אף בשוגג, ועוד ראשונים, וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן קכ"ח סעיף ל"ה), וזאת משום שהטעם שלא ישא את כפיו, משום שאין קטיגור נעשה סניגור, מכל מקום יש לצרף לסברות הנ"ל שכתבתי את שיטת הר"ש משאנץ בתורת כהנים (אמור פ"א אות ט"ז), והראבי"ה (הובא באור זרוע ח"א סימן קי"ב) דבשוגג ועשה תשובה, שפיר נושא את כפיו. וכן פסק הרמ"א (סימן קכ"ח סעיף ל"ה). ובפרט לבני אשכנז היוצאים ביד רמ"א. ויש לצרף לסניף את דברי האור זרוע (ח"ב סימן תי"ב), שבמקום שאינו מועד לכך, נושא את כפיו ואינו חושש. וכן מבואר בהגהות מיימוניות (הלכות תפילה פט"ו אות א') ועוד ראשונים.

"יותר אין עיתותי בידי להאריך, ובפרט שנמס כל לב ורפו כל ידים, נוכח המצב הביטחוני הקשה שעם ישראל נתון ונמצא, וצרה רודפת צרה, כלשון הרמב"ם (הלכות תעניות פרק א' הלכה ג') שאם לא יעשו תשובה וכו' רח"ל, ושוד ושבר הושברנו ועל ארבעה לא אשיבנו, בתחילה במגיפת הקורונה שהתפרסה על פני למעלה משנה, שמתו ונפלו רבים חללים מציבור יראי ה', ואח"כ בהתפרעות הערבים דייקא בציבור שומרי המצוות, וכשלא הבנו ולא שבנו בתשובה שלימה כיאות וכנדרש, הגיע ונחת עלינו האסון הנורא באתרא קדישא מירון, ופגע במיטב ובעידית רק במחנינו, ועתה נוסף גם הוא שכל הארץ כמרקחה על ידי פראי וצמאי דם בני ישמעאל, וטילים מופנים לחלקים נרחבים בארץ הקודש ויחנו בחרדה,

"וכל זה הוא לעורר ולהביא אותנו לתשובה שלמה לפניו יתברך, ובמקום זה, נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שבותך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים, שלא מוכיחים את הציבור על חומר עוון המחלוקת והפקרות ופריצת חומות הקדושה והצניעות האמיתית במחנינו, במלבושי פריצות ושחץ קצרים וצמודים ופאות נכריות מינים ממינים שונים הפורצים כל רגש של עיסוק של קדושה ויראת שמים, ואנדרלמוסיא באה לעולם בגינם המכלה רח"ל, וכלשון קודשו של מרן החתם סופר (דרשות חלק ב' דרוש לז' אב, לשנת ה'תקצ"ו עמ' של"ח): "הלא נביאיך חזו לך שוא ותפל" - המה הדרשנים שבך. "ולא גילו על עוונך", אדרבא הם המחריבים המה הפורצים". ולא בכדי קראו אנשי הביטחון למבצע זה "שומר החומות", לרמז לנו מן שמיא, שצריכים לשמור את חומות הקדושה, אום אני חומה, ומחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור.

"ואם לא מתחזקים ומתקנים נגע זה בתחילה לא שייך "חיזוקים" בדברים אחרים, כי כשהמנוע מקולקל אין מתעסקים בתיקון הגלגל, וכמו שכתב מרן ה'חפץ חיים' (הובאו דבריו במאיר עיני ישראל חלק ג') וז"ל: "ובכן מה התועלת בכל האסיפות והמועצות להצלחת עמנו ולהצלתנו בכל מקום ובכל זמן, אם יראה חלילה ערות דבר במחננו, בפריצות הצניעות הלא ישוב ה' מאחרינו ובלי עזרתו יתברך, הלא הבל המה כל העצות והתחבולות, ובכן עלינו בתחילת הכל להיזהר ולהזהיר ולתקן את חלקי וגדרי הצניעות שנפרצו שמרחיקים מאיתנו את צור ישענו וכאשר נשמר בזה ישלח לנו ה' עזרתו מקודש", וה' הטוב יכפר בעד.

"ועוד אצטט דברים כדרבנות מאת מרן החתם סופר זיע"א (דרשות חלק ג' לפרשת וילך ושבת שובה עמ' ל"ח) וזה לשון קודשו: "עניין התשובה צריך שתהיה עיקרה לעזוב את החטא ולעקור רוע שאור מלבנו, לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לעולם. לא כמו שאנו עושים, מרבים בתהלים ונסגרים בבית הכנסת, אבל איננו שבים מרוע מעללנו וכו'. שיאמרו תהלים ומעמדות כל היום וכל הלילה לא יחשו, ולא יעיינו בהלכות תשובה הרמב"ם, שהעיקר תחילת התשובה לקבל עליו ולהעיד עליו הבורא יתברך שמו שלא ישוב עוד למעלליו הרעים" וכו'. כך חותם הרב את דבריו את תשובתו זאת. "ואם לא מתחזקים ומתקנים נגע זה בתחילה לא שייך "חיזוקים" בדברים אחרים, כי כשהמנוע מקולקל אין מתעסקים בתיקון הגלגל, וכמו שכתב מרן ה'חפץ חיים' (הובאו דבריו במאיר עיני ישראל חלק ג') וז"ל: "ובכן מה התועלת בכל האסיפות והמועצות להצלחת עמנו ולהצלתנו בכל מקום ובכל זמן, אם יראה חלילה ערות דבר במחננו, בפריצות הצניעות הלא ישוב ה' מאחרינו ובלי עזרתו יתברך, הלא הבל המה כל העצות והתחבולות, ובכן עלינו בתחילת הכל להיזהר ולהזהיר ולתקן את חלקי וגדרי הצניעות שנפרצו שמרחיקים מאיתנו את צור ישענו וכאשר נשמר בזה ישלח לנו ה' עזרתו מקודש", וה' הטוב יכפר בעד.

"ועוד אצטט דברים כדרבנות מאת מרן החתם סופר זיע"א (דרשות חלק ג' לפרשת וילך ושבת שובה עמ' ל"ח) וזה לשון קודשו: "עניין התשובה צריך שתהיה עיקרה לעזוב את החטא ולעקור רוע שאור מלבנו, לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לעולם. לא כמו שאנו עושים, מרבים בתהלים ונסגרים בבית הכנסת, אבל איננו שבים מרוע מעללנו וכו'. שיאמרו תהלים ומעמדות כל היום וכל הלילה לא יחשו, ולא יעיינו בהלכות תשובה הרמב"ם, שהעיקר תחילת התשובה לקבל עליו ולהעיד עליו הבורא יתברך שמו שלא ישוב עוד למעלליו הרעים" וכו'. כך חותם הרב את דבריו את תשובתו זאת.

 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יש לדון במי שפרסם נידון זה, ואחד מהדוויים ששהו שם ונזקק לטיפול נפשי צמוד עקב הטלטלה הנפשית שעבר וכל המסתעף, וכידוע שידי רופאי הנפש עמוסות כעת מאד, וכשרואה שדנים עליו אם נחשב לרוצח אזיל סומקא ואתא חיוורא, ושכיח שיורע מצבו מאד עד שאפשר שלא תהיה רפואה לנפשו, והמפרסם הוא כהן, האם יהא רשאי לישא את כפיו.
ואצ''ל אם יגיעו הדברים למי שבנו או אביו מת מיתת חנק נוראית שמה, שהאומלל עלול לחשוב על זה שגם המנוח נכשל בקירוב מיתת האחרים, ונמצא המפרסם נלכד בעוון הנורא של יתום ואלמנה רח"ל.
 

ידידיה

משתמש ותיק
באופן כללי יש להציע לפתוח כאן פורום מיוחד לעניני סתימת פיות, ובו לכל אשכול יהיה אשכול מקביל המיועד למחאות על עצם הדיון, לאלו שחושבים שיש איזה מצוה ב"מחאה" [וכמובן חלק מגדרי המצוה בד"כ הוא שאסור לנמק או לבסס את המחאה], ובא לציון גואל.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נסיכא דבי נשיאה אמר:
האם כהנים ששהו ב"מסדרונות המוות" במירון בשעה שאירע האסון - פסולים מלישא את כפיהם? • הפוסק הגאון רבי איתמר הלוי מחפוד משיב בפסק הלכה נחרץ


כמה אריכות מיותרת.
אם אני אקח את גופך וארוצץ עמו ראש תינוק אתה תיקרא רוצח?
לא, כי לא עשית מעשה אלא דחפו אותך, ה''ה כאן, ותו לא מידי.
 
 

ידידיה

משתמש ותיק
כאן הנידון על אלו שדחפו ועל אלו שנחלצו ע"י דריכה על אחרים ולא על אלו שנדחפו בעלמא.

ומ"מ למעשה יש להקל כיון שכלפי כל אדם בפנ"ע רוב הסיכויים שלא הרג.
אבל יש לחוש מאד לנפשו ולעשות תשובה, גם אם זה באונס, וכ"ש במי שהיה יכול להזהר יותר ולא נזהר.
 

בר השגה??

משתמש רגיל
כמעיין המתגבר אמר:
כמה אריכות מיותרת.
אם אני אקח את גופך וארוצץ עמו ראש תינוק אתה תיקרא רוצח?
לא, כי לא עשית מעשה אלא דחפו אותך, ה''ה כאן, ותו לא מידי.
הדברים נפלאים וברורים בפרט שיש את של חייך קודמים אז כשאין מה לעשות אין לומר שהכהן צריך לא לנסות להציל את עמו ולא נראה לי שנקרא רוצח !
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
באופן כללי יש להציע לפתוח כאן פורום מיוחד לעניני סתימת פיות, ובו לכל אשכול יהיה אשכול מקביל המיועד למחאות על עצם הדיון, לאלו שחושבים שיש איזה מצוה ב"מחאה" [וכמובן חלק מגדרי המצוה בד"כ הוא שאסור לנמק או לבסס את המחאה], ובא לציון גואל.
איפה ראית כאן מחאה? 
סה"כ העליתי שאלה נוספת מעניין לענין באותו עניין, ומה לך כי נזעקת לסתום פיות? 
 
 

אברך

משתמש ותיק
כל אחד ואחד מוזמן לנסות לדמיין, אילו היה שם במקום האסון רח"ל, מה היה עושה? נשאר במקומו למוות מזעזע בחנק/דימומים פנימיים וכדו', או מפלס דרך יציאה אף שעלול לרצוח אנשים בדרך?
זה מזכיר את הנידונים שהיו בשואה, שכידוע שישנם ניצולים לא מעטים שסחבו בלבם רגשי אשם נוראים, על שלא נזהרו בצפיפות ברכבות המוות, או שלקחו מחבריהם מאכלים ברעב הנורא, ועוד.
והשי"ת יאמר לצרותינו די!
 
כל כהן המטמא למתם לא נושא את כפיו, אם כן בלאו היכ כל כהן שעולה להר הנ"ל שכולו בית קברות, לכאורה לא נושא את כפיו, עד שיקבל על עצמו שלא יטמא למתים.
 

בשלמא

משתמש ותיק
אברך אמר:
כל אחד ואחד מוזמן לנסות לדמיין, אילו היה שם במקום האסון רח"ל, מה היה עושה? נשאר במקומו למוות מזעזע בחנק/דימומים פנימיים וכדו', או מפלס דרך יציאה אף שעלול לרצוח אנשים בדרך?
זה מזכיר את הנידונים שהיו בשואה, שכידוע שישנם ניצולים לא מעטים שסחבו בלבם רגשי אשם נוראים, על שלא נזהרו בצפיפות ברכבות המוות, או שלקחו מחבריהם מאכלים ברעב הנורא, ועוד.
והשי"ת יאמר לצרותינו די!
זה לא היתר כי אפילו על שוגג נפסק ידיכם דמים מלאו
אא"כ נגדיר זאת כאונס ועיין ביה"ל
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
כל כהן המטמא למתם לא נושא את כפיו, אם כן בלאו היכ כל כהן שעולה להר הנ"ל שכולו בית קברות, לכאורה לא נושא את כפיו, עד שיקבל על עצמו שלא יטמא למתים.


ההודעה שלך נכונה הלכתית? יש מי שסובר כן? אתה מסתיר את הציציות שלך שם בבית הקברות? 
​​​​​​
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
כל כהן המטמא למתם לא נושא את כפיו, אם כן בלאו היכ כל כהן שעולה להר הנ"ל שכולו בית קברות, לכאורה לא נושא את כפיו, עד שיקבל על עצמו שלא יטמא למתים.


ההודעה שלך נכונה הלכתית? יש מי שסובר כן? אתה מסתיר את הציציות שלך שם בבית הקברות? 
​​​​​​
כידוע לא הגדרה מדוייקת, בפרט לא בל"ג בעומר שהוי לכו"ע טומאה ברה"ר (טלפון אחד להרב פישהוף והענין יבורר) [מלבד אי אלו מקומות שידועים בוודאי כמערות קבורה]
 
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
מסופר על הגר''ח מבריסק
שהובא לידיעתו על אחד שטיפל באביו שהיה חולה, והיה חילוקי דיעות בין הרופאים על איזה טיפול, והנ''ל הכניס את אביו לאותו טיפול על אף שהיה שנוי במחלוקת בין הרופאים, וכתוצאה מכך מת אביו, והנ''ל נשא עליו רגשי אשמה ולא אבה להתנחם, כאשר נודע להגר''ח ירד אליו הגר''ח לנחמו, ואז אמר לו הגר''ח כי הוא רוצה והתחיל להטיף לו מוסר על שרצח את אביו, הנ''ל התחיל להצטדק ולהסביר עצמו למה עשה זאת, כשסיים אמר לו הגר''ח אז הרי אתה בעצמך מסביר שעשית כדין א''כ מה לך לקחת עליך רגשי אשמה,
זה ההבדל בין גדולי ישראל דאז שנשאו אחריות מקיפה על עצמם, לאלו מבינינו שרק מנסים להעצים את בעיות הנפשיות ולמצוא עוד ועוד נידונים ושאלות הלכתיות לרצוח נפשם של הניצולים
 

נוברדוק'ר

משתמש ותיק
למרות חוסר הנעימות בדבר, לכאורה יש לדון שחשיב רוצח באונס, שכן לו יצוייר שכולם כאחד היו מפסיקים לדחוף, ודאי היו ניצולים הרבה מן המתים,
וכידוע, במצב כזה כל דחיפה בקצה הערימה, עוברת בין האנשים כולם (גלי הלם) ויכולה ליצור כח דחק שמרסק אברים.

כך שלמעשה, כל אחד שדוחף בשביל להציל עצמו, (וככל הנראה א"א להיות במקום כזה בלי להפעיל את השרירים), השתתף במעשה, ומבין כולם יצא האסון,
והרי זה כחמישה שישבו על ספסל אחד (ב"ק י:) שמבואר בגמ' שכולם כאחד משתתפים בנזק, ואין טענה זה היה קורה גם בלעדי.

(וכעין טענת רבותינו על חשמל בשבת, שלמרות שטורבינה אחת צריכה להיות מופעלת בשביל חולים, וכה"ג ריבוי בשיעורין הוא, מ"מ כיון שלמעשה מופעלות 3 או 4 טורבינות, כל אחד נחשב שמשתתף גם בהפעלתם.)

ואין זה ענין לדברי הגר"ח בריש ספרו על מי שזרקוהו על תינוק ונתמעך דאפי' רוצח באונס לא חשיב, דהתם הוא כגרזן ביד החוצב, משא"כ בנידון דידן היה בידו שלא לדחוף.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אמונת אומן אמר:
אתה מסתיר את הציציות שלך שם בבית הקברות? 
​​​​​​
לא זוכר, כבר הרבה שנים שלא יצא לי להיות שם.
אבל להסתיר את הציציות זה לא מדאורייתא.
אז אם אתה לא זוכר אל תכתוב. 
אין שום מורה הוראה רציני שיסכים למה שכתבת, שכהן שעולה למירון אסור לו לישא את כפיו. 
 
 

אברך

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
אברך אמר:
כל אחד ואחד מוזמן לנסות לדמיין, אילו היה שם במקום האסון רח"ל, מה היה עושה? נשאר במקומו למוות מזעזע בחנק/דימומים פנימיים וכדו', או מפלס דרך יציאה אף שעלול לרצוח אנשים בדרך?
זה מזכיר את הנידונים שהיו בשואה, שכידוע שישנם ניצולים לא מעטים שסחבו בלבם רגשי אשם נוראים, על שלא נזהרו בצפיפות ברכבות המוות, או שלקחו מחבריהם מאכלים ברעב הנורא, ועוד.
והשי"ת יאמר לצרותינו די!
זה לא היתר כי אפילו על שוגג נפסק ידיכם דמים מלאו
אא"כ נגדיר זאת כאונס ועיין ביה"ל
לא התכוונתי למשהו הלכתי. רק להביע תחושתי וזעזועי למראה הנידון.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אמונת אומן אמר:
אין שום מורה הוראה רציני שיסכים למה שכתבת,
אכן, השאלה למה.
כי יש הגדרות בהלכה מה נחשב בית הקברות.
זה לא נקבע ע"י פשקווילים, אפילו אם יש בהם תמונות צבעוניות. 
גם לא ע"י אמירה כוללנית של מישהו, יהא חשוב ככל שיהיה, 'כל ההר הזה בית קברות'. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
@אמונת אומן היקר,
אל נא באפך,
הייתי סבור שזה מוסכם על רוב מנין ובנין הפוסקים, כך היה זכור לי מהעבר ממה שטרחו לבנות גשר הכהנים וכיוצא בזה.
כנראה שטעיתי.
האשמה היא לא בך אלא בנגע שפשה במחוזותינו, שכל מי שיכול לשלם לדפוס הופך להיות קובע הלכה בישראל. 

כאן המקום לציין. 
אני הק' מבניו של אהרן.
וכשיש שאלה כזו אני מברר אצל רבני המקום איך לנהוג. 
אני נוסע בנחת במנהרות הכרמל, דרך כביש 65, ואף חוצה דרך טבריה לעת הצורך בתנאים מסוימים. 

כמובן שמי שנוהג ביום יום בכל חומרה אפשרית, מעשר בעצמו וכדומה, יש מקום להחמיר גם בחשש כזה. 

 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
כמובן שמי שנוהג ביום יום בכל חומרה אפשרית, מעשר בעצמו וכדומה, יש מקום להחמיר גם בחשש כזה. 
כמובן ש'מעשר בעצמו' זה רחוק מאד מלהקרא 'כל חומרה אפשרית'. כמשנ"ת גם בבמה זו כו"כ פעמים.
 
 

rk1234

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
כל כהן המטמא למתם לא נושא את כפיו, אם כן בלאו היכ כל כהן שעולה להר הנ"ל שכולו בית קברות, לכאורה לא נושא את כפיו, עד שיקבל על עצמו שלא יטמא למתים.
ספק טומאה ברה"ר טהור וכל הראשונים בנדה דף נז' אומרים זאת גם לגבי כהנים
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אמונת אומן אמר:
כמובן שמי שנוהג ביום יום בכל חומרה אפשרית, מעשר בעצמו וכדומה, יש מקום להחמיר גם בחשש כזה. 
כמובן ש'מעשר בעצמו' זה רחוק מאד מלהקרא 'כל חומרה אפשרית'. כמשנ"ת גם בבמה זו כו"כ פעמים.
אינני נכנס לגוף השאלה, שהרי כל אחד יאמר בדבר הקרוב ללבו שזה לא חומרה. 
לדידי למשל, יש הרבה יותר בנותן טעם להחמיר בגוף נקי בתפילה, ונראה לי שציבור של אלפים שקם בבוקר ב6.40 ומתפלל ב7.00 זה צע''ג. 

אבל אני מניח שנוהגים  לעשר שנית בעצמם, הם אחוז קטן מאוד בין שומרי התורה. 
 
 

אברך

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
לדידי למשל, יש הרבה יותר בנותן טעם להחמיר בגוף נקי בתפילה, ונראה לי שציבור של אלפים שקם בבוקר ב6.40 ומתפלל ב7.00 זה צע''ג. 
אבל אני מניח שנוהגים כן הם אחוז קטן מאוד בין שומרי התורה.
מה הקשר ומה הפשר? ישנם רבים שאינם נצרכים בבוקר!
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אברך אמר:
אמונת אומן אמר:
לדידי למשל, יש הרבה יותר בנותן טעם להחמיר בגוף נקי בתפילה, ונראה לי שציבור של אלפים שקם בבוקר ב6.40 ומתפלל ב7.00 זה צע''ג. 
אבל אני מניח שנוהגים כן הם אחוז קטן מאוד בין שומרי התורה.
מה הקשר ומה הפשר? ישנם רבים שאינם נצרכים בבוקר!
קודם כל, זהו נגד מנהג דרך ארץ מפורש בשו"ע, לזכרוני הדל. 
אני לא כתבתי שמי שנוהג כן נכשל, אלא שאם אלפים רבים נוהגים כן במסגרת קבועה, זה בגדר צע''ג. 
צא ובדוק אחרי התפלה את המצב, וד"ל. 
 
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
לא כתוב בתוס' שרק כהן שהרג עם הידיים לא ישא את כפיו? איןלי ספרים כרגע אבל כך זכור לי
 
חלק עליון תַחתִית