נושא למחשבה
משתמש רגיל
נפסק בהלכה שנטילת ידים למים אחרונים נוטלים בכל משקין, שס"ס מנקין מהזוהמא.
אולם מבוא במ"ב [סימן קפא סק"כ] שזה אמור רק כשאין לו מים, אחרת יש איסור של ביזוי אוכלין.
נסתפקתי בנוגע למשקה הקוקלה ודומיו, מסל המשקאות שאינם בריאותיים כלל כידוע.
ולא באו אלא לפנק את בטנו של האדם [שיקבל מושגים ב"הטעם של החיים" כלשונם הזולה].
האם יהודי קדוש ופרוש שבוחל ממשקה זה, יוכל לכתחילה ליטול ממנו נט"י למים אחרונים.
צדדי הספק: שמצד השויות הממונית, הרי זה משקה חשוב שעולה ביוקר הרבה יותר ממים, וא"כ ממש בזבוז.
אך מצד שני, בעיני אותו יהודי המשקה הזה הוא זול שאין כמותו בכל העולם, כל מהותו הוא כגפרית ורפש וכו'.
האם יש משמעות לפן המוסרי-ערכי הנזכר, להפוך את המשקה הזה לבזוי עד שלא יהיה כל איסור לבזותו?
אני יוצא מנקודת הנחה שיש באמת תפיסה מוסרית של "קדושים תהיו" וכדברי הרמב"ן,
ואין צורך להכניס לכאן את דברי הירושלמי שעתיד ליתן דין מפירות שלא אכל.
שיש מדרגות חלוקות לבני אדם כפי המקובל.
אולם מבוא במ"ב [סימן קפא סק"כ] שזה אמור רק כשאין לו מים, אחרת יש איסור של ביזוי אוכלין.
נסתפקתי בנוגע למשקה הקוקלה ודומיו, מסל המשקאות שאינם בריאותיים כלל כידוע.
ולא באו אלא לפנק את בטנו של האדם [שיקבל מושגים ב"הטעם של החיים" כלשונם הזולה].
האם יהודי קדוש ופרוש שבוחל ממשקה זה, יוכל לכתחילה ליטול ממנו נט"י למים אחרונים.
צדדי הספק: שמצד השויות הממונית, הרי זה משקה חשוב שעולה ביוקר הרבה יותר ממים, וא"כ ממש בזבוז.
אך מצד שני, בעיני אותו יהודי המשקה הזה הוא זול שאין כמותו בכל העולם, כל מהותו הוא כגפרית ורפש וכו'.
האם יש משמעות לפן המוסרי-ערכי הנזכר, להפוך את המשקה הזה לבזוי עד שלא יהיה כל איסור לבזותו?
אני יוצא מנקודת הנחה שיש באמת תפיסה מוסרית של "קדושים תהיו" וכדברי הרמב"ן,
ואין צורך להכניס לכאן את דברי הירושלמי שעתיד ליתן דין מפירות שלא אכל.
שיש מדרגות חלוקות לבני אדם כפי המקובל.