קוקה-קולה למים אחרונים

נושא למחשבה

משתמש רגיל
נפסק בהלכה שנטילת ידים למים אחרונים נוטלים בכל משקין, שס"ס מנקין מהזוהמא.
אולם מבוא במ"ב [סימן קפא סק"כ] שזה אמור רק כשאין לו מים, אחרת יש איסור של ביזוי אוכלין.
נסתפקתי בנוגע למשקה הקוקלה ודומיו, מסל המשקאות שאינם בריאותיים כלל כידוע.
ולא באו אלא לפנק את בטנו של האדם [שיקבל מושגים ב"הטעם של החיים" כלשונם הזולה].
האם יהודי קדוש ופרוש שבוחל ממשקה זה, יוכל לכתחילה ליטול ממנו נט"י למים אחרונים.
צדדי הספק: שמצד השויות הממונית, הרי זה משקה חשוב שעולה ביוקר הרבה יותר ממים, וא"כ ממש בזבוז.
אך מצד שני, בעיני אותו יהודי המשקה הזה הוא זול שאין כמותו בכל העולם, כל מהותו הוא כגפרית ורפש וכו'.
האם יש משמעות לפן המוסרי-ערכי הנזכר, להפוך את המשקה הזה לבזוי עד שלא יהיה כל איסור לבזותו?
אני יוצא מנקודת הנחה שיש באמת תפיסה מוסרית של "קדושים תהיו" וכדברי הרמב"ן,
ואין צורך להכניס לכאן את דברי הירושלמי שעתיד ליתן דין מפירות שלא אכל.
שיש מדרגות חלוקות לבני אדם כפי המקובל.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
פותח הנושא
ראיתי בספרים שהביאו התרים צדדים לדוגמא כאשר נוטל משיירי משקה שבין כה הולך לאיבוד,
או כאשר הוא פחות משיעור רביעית דשמא אין בזה איסור, אני מחפש מקורות והתייחסות לפן המוסרי וכנ"ל.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מה זה משנה מה אותו פרוש חושב על קולה (בצדק או שלא)? זה משקה יותר יקר ממים, וטעים מאוד בעיני רוב בני אדם.
האם מותר לאדם להרטיב ולהרוס חלה מקמח לבן, כיוון שאצלו זה סתם רפש לא בריא?
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
נראה שהוא חקירה בעניין ביזוי אוכלין, מה נקרא אוכלין לעניין ביזיון, האם אומרים בזה בטלה דעתו אצל כל אדם אם הוא מחשיב את זה כרפש, או"ד דאזלי' לפי אותו האדם עצמו.
ולכאורה הפשטות כצד קמא כמש"כ הרב @חייל של הרבי שליט"א, כי הרי אם יבואו אליו אורחים לא יכבדם ברפש, אך כן יוציא להם קולה ושאר משקין כאלו, הרי שגם הוא אוחז שיש לזה שימוש כשתייה מכבדת, ואינו רפש ממש.
וסברת הרב @נושא למחשבה שליט"א תהיה לפו"ר נכונה באיסור של בל תשחית שעל זה נאמר בל תשחית דגופא עדיף, ולכן יכול לזרוק לפח ולא הוי בל תשחית (אם הביאו לו במשלוח מנות למשל, כי מן הסתם אסור לו לקנות בסופר ולזרוק, ולשוטה ייחשב) במידה כמובן שלא יכול לתת את זה לאחרים (כי אם הוא יכול, הרי יש לזה שימוש אצל אחרים ונכלל בלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם).
וזה ב' דינים נפרדים, שמצד ההשחתה דנים על האדם עצמו, אבל מצד חשיבות הדבר שיהיה שייך בו ביזיון, לפו"ר לא יוכל הוא לקבוע מה חשוב ומה לא לפי העדפותיו הוא בענייני אכילה ושתייה, אלא בטלה דעתו וחשיב ביזוי אוכלין.
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
גם התפיסה המוסרית אינה הופכת את ההנאה לרפש.

גם הקדוש הפרוש שליט"א כשיבוא אליו אורח שזוהי סעודתו,
פשיטא שצריך ליתן לפניו רפש הנ"ל.

מי ששייך למדרגות חייב להכיר את המציאות קודם,
ולהתעלות מעל המותרות [פרישות= לפרוש מן ההיתר], ולא לומר שהכל אי אפשי וכו'.

קוקה קולה זה חשוב וטעים.
ואינו ענין מה שמבלי עולם חושבים אותו כטעם החיים.
ומותר לפרוש מדבר טעים ובמיוחד אם זה מזיק

אבל לא לשנות את המציאות [של עלמא דשקרא].
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
חשוקי חמד פסחים דף צט עמוד ב

מה ההיתר לזרוק מאכלים לאשפה
שאלה. המשנה הלכות (מהדורא תנינא חט"ו סימן סד) נשאל מה שנהוג לזרוק מאכלים ראויים לאשפה הרי יש בזה משום בזיון אוכלים, כמבואר בשו"ע (או"ח סימן קעא), וגם משום בל תשחית?
תשובה. והשיב יפה הקשה, וכן מבואר במסכת שבת (דף קמז) ואין עושין אפיקטוזין בשבת... ר' נחמיה אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין. ופירושו שהוא משיב יד לגרון ומקיא המאכל, שמתוך כך הוא רעב וחוזר ואוכל. וכתב הרא"ש ומסתברא דהא דאסור בחול הני מילי היכא דאין לו צער גדול, אבל היכא דאית ליה צער, וכשמקיא אוכלין שבמעיו מתרפא מותר. וכך כתוב בשו"ע (או"ח סימן שכח סל"ט), והרי אפילו להוציא מה שנבלע במעיו אסור, וכל שכן להשליך אוכלים ומשקים ממש, גדולה מזו אמרו במסכת שבת (דף קמ ע"ב) דמי שיכול לאכול נהמא דשערי ואוכל פת סולת, נמי בכלל בל תשחית.
וסיים המשנה הלכות ולהלכה ודאי צריך ליזהר בכל האפשר ואין לנו לילך אחרי דרך המשחיתים, אשר לא חוששים על בל תשחית דגופם, וק"ו דעל חייו לא חס (יעוין פסחים דף מט ע"ב), איך יחוס על בל תשחית דאוכלים, לא כן בני תורה אפשר שלחנם אשר לפני ה' הכל במדה ובמשקל ובמשורה. והרחום וחנון יתן פרנסה בנקל ובהיתר ולא באיסור.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
מה זה משנה מה אותו פרוש חושב על קולה (בצדק או שלא)? זה משקה יותר יקר ממים, וטעים מאוד בעיני רוב בני אדם.
האם מותר לאדם להרטיב ולהרוס חלה מקמח לבן, כיוון שאצלו זה סתם רפש לא בריא?

כך אמנם היה נראה בפשטות, ומודה על האמת שצריך קצת להשקיע מחשבה להבין הצד השני, וכפי שהרב @נתנאל_ב הדן את כל האדם לכף זכות דן אף אותי בחופנים של מדת זכות.
אך עלי לפרש קצת יותר את הצד השני והמחודש שהעלתי. דיש מקום לחלק בין מאכל שהאדם סתם אינו מעוניין או אינו אוהב אותו ואפילו מסיבה בריאותית, אך אחרי הכל מדובר במאכל העולה על שולחן מלכים, ובודאי שעל האדם השלם להכיר בצרכים של האחרים, וכפי שהעיר הרב @שש אנוכי.
אך שמא במוצר שכל תוקפו וגבורתו מסמל ענין של "תאווה", אז נכון שיש כאלה שצריכים את זה באמת לבריאות נפשם, ולא צריך לחשבן ע"פ גדרי "פיקוח נפש" האם ראוי ונכון לשתות קולה, [אגב, גם אני נמנה בין שותי הקוקה קולה], אך בא נצא מנקודת הנחה שכ80% מהשותים בקבוקי קולה, היו ממשיכים לחיות ולטעום את הטעם המלא בחייהם גם לולי לגימת הקולה. [יתכן שאתה חולק עלי בנקודה עובדית זו, אך כך נדמה לי מתוך מחשבה על עצמי, שלא היה נגרע מכוחי לולי ששתיתי משקה זה, כך נלענ"ד, אולי טעימה אחת מחמת ה"סקרנות" אך לא מעבר]. ממילא הוא באמת מוצר מאוס! ובא נקח לדוגמא את ענין העישון בסיגריות ובסמים וכו', כל מי שנפשו יפה סולד מזה לעילא ולעילא, וכבר אמר מי שאמר על אלה וכיוצא באלו "מוקצה מחמת מיאוס!!". למרות שא"א להתכחש שיש צורך בסמים [בפרט לחולים], ואותם שמכרו את עצמם לסיגריות גם חיים על זה וכו'. אך בשורה התחתונה זה פשוט מאוס! משום שבסך הכללי רוב העולם שמשתמש בזה [ונתרגל ונתמכר לזה] לא צריך את זה [או לא היה נצרך לזה מתחילה], אלא שבחיי הפקירא ניחא ליה ומתוך כך נתגלגל הגלגל עד שנשתעבדו לזה. אמור מעתה, האם נאסור על אדם לזרוק סיגריות ולהשחיתם ולאבדם, כשעושה את זה מתוך תפיסה שזה מוצר מאוס?
 

חימקו

משתמש ותיק
לא מועיל להשתמש בקולה למים אחרונים, זה מטנף את הידים, וצריך לברך בנקיות.
 

ידידיה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
לא מועיל להשתמש בקולה למים אחרונים, זה מטנף את הידים, וצריך לברך בנקיות.
מה שאין כן שמן דבש חלב יין ושאר משקין מותר ליטול בהם משום שאינם מטנפים...
 

חימקו

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
חימקו אמר:
לא מועיל להשתמש בקולה למים אחרונים, זה מטנף את הידים, וצריך לברך בנקיות.
מה שאין כן שמן דבש חלב יין ושאר משקין מותר ליטול בהם משום שאינם מטנפים...

מדובר כשהם מנקים מזוהמא, אם לא, פשיטא שלא מועיל.
 

ידידיה

משתמש ותיק
בקיצור, יש כאן 2 אפשרויות:
או שמדובר על שמן אחר משמן שלנו שאינו משאיר שום רושם על היד, וכן דבש אחר מדבש שלנו, חלב, יין, וכו' [ויותר מסתבר שמדובר בכדור הארץ אחר ששם כל המשקין האלו אינם משאירים שום רושם, שהרי ידוע שעדיף לומר תירוץ אחד מאשר כמה תירוצים נפרדים],
או שלא הבנת מה הפירוש זוהמא לגבי מים אחרונים.
 

חימקו

משתמש ותיק
יש שני טעמים למים אחרונים, מלח סדומית ונקיות, למלח סדומית יועיל קולה, לנקיות לא.
שמן, בזמנם היו מורחים על עצמם אחר הסעודה, אצלנו זה לכלוך.
יין, לא מועיל, כי הוא חשוב.
חלב ודבש, גם בזה אולי היו רגילים בו כמו שמן.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
פותח הנושא
חימקו אמר:
חלב ודבש, גם בזה אולי היו רגילים בו כמו שמן.
יעויין בב"י [סי' ק"ס] שכבר עומד על כך שדבש אינו מנקה. ובדרכ"מ [שם] כתב שכנראה שיש כמה מיני דבש.
אולם ביחס לדיני מים אחרונים, הפשטות נראה שמהני בכל משקין כולל דבש, אפילו לדעת הב"י וכפי שמצדד [בס"ס קפ"א] בשם הכלבו.
 

חימקו

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
לא מועיל להשתמש בקולה למים אחרונים, זה מטנף את הידים, וצריך לברך בנקיות.
נסית?
זה מנקה יותר ממה שזה מלכלך

בדרך כלל, הלכלוך שיש בסוף הסעודה, קטן מהלכלוך בשטיפת ידיו בקולה.

די מפתיע אותי, הדיון הזה, יש מי שחולק על זה.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
לא מועיל להשתמש בקולה למים אחרונים, זה מטנף את הידים, וצריך לברך בנקיות.
נסית?
זה מנקה יותר ממה שזה מלכלך

בדרך כלל, הלכלוך שיש בסוף הסעודה, קטן מהלכלוך בשטיפת ידיו בקולה.

די מפתיע אותי, הדיון הזה, יש מי שחולק על זה.
נסית?
זה לא כ"כ מלכלך
והרבה פעמים הידים מלוכלכות ממש
 
 

חימקו

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
אין חכמה אמר:
נסית?
זה מנקה יותר ממה שזה מלכלך

בדרך כלל, הלכלוך שיש בסוף הסעודה, קטן מהלכלוך בשטיפת ידיו בקולה.

די מפתיע אותי, הדיון הזה, יש מי שחולק על זה.
נסית?
זה לא כ"כ מלכלך
והרבה פעמים הידים מלוכלכות ממש

ברור שניסיתי, לא נרטב לי היד מקרטיב שאכלתי, ורק חיפשתי איך לנקות זאת.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
חימקו אמר:
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
בדרך כלל, הלכלוך שיש בסוף הסעודה, קטן מהלכלוך בשטיפת ידיו בקולה.

די מפתיע אותי, הדיון הזה, יש מי שחולק על זה.
נסית?
זה לא כ"כ מלכלך
והרבה פעמים הידים מלוכלכות ממש

ברור שניסיתי, לא נרטב לי היד מקרטיב שאכלתי, ורק חיפשתי איך לנקות זאת.
שאלתי על קולה
כי אני נסיתי
זה לא נורא [לפחות לתחושתי]
 
 

נהורא מעליא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
אין חכמה אמר:
חימקו אמר:
לא מועיל להשתמש בקולה למים אחרונים, זה מטנף את הידים, וצריך לברך בנקיות.
נסית?
זה מנקה יותר ממה שזה מלכלך

בדרך כלל, הלכלוך שיש בסוף הסעודה, קטן מהלכלוך בשטיפת ידיו בקולה.

די מפתיע אותי, הדיון הזה, יש מי שחולק על זה.

לו יהא כדבריך שהקולה מלכלך יותר מהמאכל, אין שום תנאי במים אחרונים שצריך שהידיים יהיו נקיות לברכהמ"ז, כל דין מים אחרונים הם או משום מלח סדומית, או משום שלא יהיו על הידים שיירי מאכלו שאכל בסעודה זו.
ופשיטא שמי שנטל מים אחרונים במים זכים וצלולים ואח"כ טבל שתי ידיו בתוך גיגית של קולה או של דבש או כל דבר אחר שמלכלך (עכ"פ לפי דעתך) יכול לברך ברכהמ"ז לכתחילה.
ולכן כל דבר שמנקה את ידיו מהמאכל שאכל מועיל למים אחרונים.

ומכאן תימה למה שראיתי לא' מפוסקי זמנינו שפסק שאין מועיל לנקות ידיו ברוק למים אחרונים, ולא ראיתי נימוקו בזה. שהרי אף שנחלקו הראשונים אם רוק הוא בכלל משקין לענין טומאה, מ"מ אי"ז ענין לכאן, שהנידון הוא אם הוא מנקה את הידיים או לא, וכיון שבמציאות הרוק מנקה (והיינו שמנקה את הידיים משיירי מאכלו, ודי בכך) א"כ יועיל לענין מים אחרונים, וצ"ע.
 

חימקו

משתמש ותיק
נהורא מעליא אמר:
אין שום תנאי במים אחרונים שצריך שהידיים יהיו נקיות לברכהמ"ז, כל דין מים אחרונים הם או משום מלח סדומית, או משום שלא יהיו על הידים שיירי מאכלו שאכל בסעודה זו.
מנין לך חידוש גדול כזה?
אם אין בעיה בידים מלוכלכות מאוכל אחר, למה שיהיה בעיה בידיים מלוכלכות מהאוכל שאכל?
 

נהורא מעליא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
נהורא מעליא אמר:
אין שום תנאי במים אחרונים שצריך שהידיים יהיו נקיות לברכהמ"ז, כל דין מים אחרונים הם או משום מלח סדומית, או משום שלא יהיו על הידים שיירי מאכלו שאכל בסעודה זו.
מנין לך חידוש גדול כזה?
אם אין בעיה בידים מלוכלכות מאוכל אחר, למה שיהיה בעיה בידיים מלוכלכות מהאוכל שאכל?

בא נעשה סדר: בגמ' ברכות נג, א, אמרו שיש מצוה במים אחרונים משום והתקדשתם והייתם קדושים, ומצוה זו היא שהידיים יהיו נקיות בכל ברכה שמברך, ולא רק במים אחרונים, וכמו שביאר במשנ"ב סי' קפ"א (וי"ל שסמכו בגמ' מקרא זה על מים אחרונים מפני שבנוהג שבעולם אחר האכילה הידיים מלוכלכות). וזה רק מצוה בעלמא ולא חובה.
בגמ' בחולין קה, א, אמרו שמים אחרונים חובה מפני מלח סדומית, וזה חובה ממש ולא רק מצוה בעלמא.
והבא הב"י שם בשם רבינו יונה שלדידן שאין לנו מלח סדומית מ"מ יש ליטול ידיו מפני החשש שיש מלח אחר שדומה למלח סדומית, ועוד הביא שם בשם הרי"ף שהחובה היא משום שמים אחרונים הרגו את הנפש (כמבו' ביומא פג, ב).
וא"כ נמצינו למדים שהחובה היא משום מלח סדומית, או לדידן שאין לנו מלח סדומית עדיין צריך שיהיו הידיים נקיות.
אכן בחובה זו לדידן ודאי שהוא רק משיירי המאכל שאכל, שהרי גם אם הטעם הוא מפני החשש ממלח אחר הדומה למלח סדומית - זה דוקא במאכל שאכל ולא בדבש או בקולה וכדו', וגם אם הטעם הוא מפני שהרגו את הנפש, הלא מבואר במעשה בגמ' שם שהיה מפני שע"י כך ידעו מה המאכל שאכל, וא"כ שוב זהו רק לנקות מהמאכל שאכל ולא מסתם לכלוך.
מקווה שעכשיו ברור יותר.
 

נהורא מעליא

משתמש ותיק
שכחתי להוסיף, שלכן כתבו הראשונים (שהביאם הב"י בסוף הסימן) שלמים אחרונים כשר בכל משקין כיון שמעבירין הזוהמא, יעו"ש.
והיינו שאף שיתכן שע"י דבש ויין יהיו ידיו מלוכלות יותר ממה שהיו ע"י המאכל שאכל, מ"מ די בכך לחובת מים אחרונים, כיון שמעבירים את זוהמת המאכל שאכל.
וא"כ גם קולה וכל דבר שמעביר זוהמת המאכל שאכל מועיל למים אחרונים
 

נהורא מעליא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
נהורא מעליא אמר:
וכמו שביאר במשנ"ב סי' קפ"א
ראיתי משנ"ב שם ס"ק כג?
אני התכוונתי למשנ"ב סק"א.
אתה שואל אם ראיתי סקכ"ג?
לא הבנתי הקשר. השו"ע שם איירי באיסטניס, ואדרבה, מכאן ראיה שאי"ז כחובת מים ראשונים, שהרי במים ראשונים גם באינו איסטניס חייב ליטול ידיו, ובשו"ע ומשנ"ב שם איירי דוקא באיסטניס, ועל כרחינו שכאן איירי מהדין הכללי של נקיות ידייים שבכל הברכות (וכמבואר להדיא בהמשך ד' המשנ"ב וכן בשעה"צ שם), ולא מצד חובת מים אחרונים שהוא משום מלח סדומית גרידא (או לדידן משום נקיון המאכל שאכל וכנ"ל), שבחובה זו חייב גם באינו איסטניס.
 

חימקו

משתמש ותיק
נהורא מעליא אמר:
השו"ע שם איירי באיסטניס
אתה מכיר מישהו שמסתובב עם ידים מלוכלכות בקולה?
וע"ז כותב המשנ"ב שיש לו חיוב מדינא לנקות את ידיו.
אני מסכים למה שכתבת לעיל בגדר מים אחרונים, אבל מצד נקיות הידים א"א ליטול מים אחרונים עם קולה.
 

נהורא מעליא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
נהורא מעליא אמר:
השו"ע שם איירי באיסטניס
אתה מכיר מישהו שמסתובב עם ידים מלוכלכות בקולה?
וע"ז כותב המשנ"ב שיש לו חיוב מדינא לנקות את ידיו.
אני מסכים למה שכתבת לעיל בגדר מים אחרונים, אבל מצד נקיות הידים א"א ליטול מים אחרונים עם קולה.

מנסיון אחרי נטילת מים אחרונים בקולה, הוא לא מורגש כלל. אתה מוזמן לנסות והמציאות תעיד.

מלבד זאת, מדברי הראשונים שהביא הב"י בסוף הסימן מוכח שהחיוב הזה הוא לא חיוב ממש כמו מים אחרונים, שהרי הראשונים הנ"ל כתבו שמועיל נטילה בשאר משקין מפני שמעביר הזוהמא, אף שהמשקין עצמם יש להם זוהמא משלהם.
וכן נראה מתחילת הסימן שחילק הב"י את ההלכות לב' חלקים, ראשית המצוה מצד והתקדשתם, ושנית החיוב מצד מלח סדומית, יעו"ש.
ונפק"מ למי שאין לו מים ליטול, ויש לו רק משקה המלכלך, אם יטול או לא. שלענ"ד יש לו ליטול כיון שיוצא עכ"פ יד"חמים אחרונים אף שאולי אינו יוצא יד"ח נקיון הידיים לברכה.
 

חימקו

משתמש ותיק
נהורא מעליא אמר:
חימקו אמר:
נהורא מעליא אמר:
השו"ע שם איירי באיסטניס
אתה מכיר מישהו שמסתובב עם ידים מלוכלכות בקולה?
וע"ז כותב המשנ"ב שיש לו חיוב מדינא לנקות את ידיו.
אני מסכים למה שכתבת לעיל בגדר מים אחרונים, אבל מצד נקיות הידים א"א ליטול מים אחרונים עם קולה.

מנסיון אחרי נטילת מים אחרונים בקולה, הוא לא מורגש כלל. אתה מוזמן לנסות והמציאות תעיד.

מלבד זאת, מדברי הראשונים שהביא הב"י בסוף הסימן מוכח שהחיוב הזה הוא לא חיוב ממש כמו מים אחרונים, שהרי הראשונים הנ"ל כתבו שמועיל נטילה בשאר משקין מפני שמעביר הזוהמא, אף שהמשקין עצמם יש להם זוהמא משלהם.
וכן נראה מתחילת הסימן שחילק הב"י את ההלכות לב' חלקים, ראשית המצוה מצד והתקדשתם, ושנית החיוב מצד מלח סדומית, יעו"ש.
ונפק"מ למי שאין לו מים ליטול, ויש לו רק משקה המלכלך, אם יטול או לא. שלענ"ד יש לו ליטול כיון שיוצא עכ"פ יד"חמים אחרונים אף שאולי אינו יוצא יד"ח נקיון הידיים לברכה.
עיינתי שוב בדברים ונראה לי שטעות בידך. ואני חוזר בי ממה שכתבתי לעיל.
חימקו אמר:
אני מסכים למה שכתבת לעיל בגדר מים אחרונים

כתבת לעיל 
נהורא מעליא אמר:
אכן בחובה זו לדידן ודאי שהוא רק משיירי המאכל שאכל
זה אינו, ראה מה כתב רא"ש מסכת ברכות פרק ח סימן ו 

 
ו אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' מקדשכם זו ברכה ותימה דהכא משמע דמים אחרונים מצוה משום קדושה ובפרק כל הבשר (דף קה ב) משמע שהן חובה מפני הסכנה משום מלח סדומית שמסמא את העינים ויש לומר משום קדושה אמרו שהן מצוה ומשום סכנת מלח סדומית הוסיפו לעשותה חובה אבל רב האי משם גאון פירש דהא דאמרינן הכא שהם מצוה משום קדושה היינו למברך לפי שמזכיר את השם צריך ליטול ידיו קודם שיברך אבל נטילת האחרים אינן משום קדושה אלא מפני הסכנה בלבד ואם רצו אין נוטלין קודם ברכה מה שלא נהגו האידנא במים אחרונים אותם שאינם מברכין אינם צריכין לפי שאין מלח סדומית מצוי אצלנו והמברך נמי כיון שאין אנו עושין כמו שהפסוק אומר כי קדוש זה שמן הטוב גם בנטילה נמי לא נהגו וגם לא איקרו ידים מזוהמות כיון שאין אנו רגילין ליטול ואין אנו מקפידים והכי נמי בפרק כיצד מברכין (דף מב א) אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוו אמרי כגון אנן דרגילין במשחא משחא מעכב לן אלמא אותם שלא היו רגילין לא היו חוששין בו ולא היה מעכב עליהן אף על גב דנפקא לן הכא מקרא אסמכתא בעלמא הוא ומיהו אם יש אדם שהוא איסטניס ורגיל ליטול ידיו לאחר סעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול קודם שיברך ויש מן הראשונים שאמרו שמברך על המים אחרונים על רחיצת ידים אבל רב עמרם כתב שאין מברכין עליהם לא בלשון נטילה ולא בלשון רחיצה ולא בלשון שטיפה ונתן סימן לדבר (משמעתא דנר"ש) +בשמתא נרש, כצ"ל+:
הדרן עלך אלו דברים 
מפורש ברא"ש שאסור לברך בידים מזוהמות ואין שום חילוק בין שידיו מזוהמות מחמת אכילתו ובין מחמת משהו אחר.

לכן אם יש לאדם רק קולה וכדומה למים אחרונים והוא מקפיד על הזוהמה שבהם [מי לא מקפיד] ודאי אין לו ליטול ידיו בהם כי אז יתחייב מדינא בנטילת מים אחרונים לכולי עלמא.
משא"כ אם לא יטול ידיו וידיו לא מזוהמות לפי כמה ראשונים פטור ממים אחרונים.
 

נהורא מעליא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
זה אינו, ראה מה כתב רא"ש מסכת ברכות פרק ח סימן ו 

 
ו אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' מקדשכם זו ברכה ותימה דהכא משמע דמים אחרונים מצוה משום קדושה ובפרק כל הבשר (דף קה ב) משמע שהן חובה מפני הסכנה משום מלח סדומית שמסמא את העינים ויש לומר משום קדושה אמרו שהן מצוה ומשום סכנת מלח סדומית הוסיפו לעשותה חובה אבל רב האי משם גאון פירש דהא דאמרינן הכא שהם מצוה משום קדושה היינו למברך לפי שמזכיר את השם צריך ליטול ידיו קודם שיברך אבל נטילת האחרים אינן משום קדושה אלא מפני הסכנה בלבד ואם רצו אין נוטלין קודם ברכה מה שלא נהגו האידנא במים אחרונים אותם שאינם מברכין אינם צריכין לפי שאין מלח סדומית מצוי אצלנו והמברך נמי כיון שאין אנו עושין כמו שהפסוק אומר כי קדוש זה שמן הטוב גם בנטילה נמי לא נהגו וגם לא איקרו ידים מזוהמות כיון שאין אנו רגילין ליטול ואין אנו מקפידים והכי נמי בפרק כיצד מברכין (דף מב א) אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוו אמרי כגון אנן דרגילין במשחא משחא מעכב לן אלמא אותם שלא היו רגילין לא היו חוששין בו ולא היה מעכב עליהן אף על גב דנפקא לן הכא מקרא אסמכתא בעלמא הוא ומיהו אם יש אדם שהוא איסטניס ורגיל ליטול ידיו לאחר סעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול קודם שיברך ויש מן הראשונים שאמרו שמברך על המים אחרונים על רחיצת ידים אבל רב עמרם כתב שאין מברכין עליהם לא בלשון נטילה ולא בלשון רחיצה ולא בלשון שטיפה ונתן סימן לדבר (משמעתא דנר"ש) +בשמתא נרש, כצ"ל+:
הדרן עלך אלו דברים 
מפורש ברא"ש שאסור לברך בידים מזוהמות ואין שום חילוק בין שידיו מזוהמות מחמת אכילתו ובין מחמת משהו אחר.

לכן אם יש לאדם רק קולה וכדומה למים אחרונים והוא מקפיד על הזוהמה שבהם [מי לא מקפיד] ודאי אין לו ליטול ידיו בהם כי אז יתחייב מדינא בנטילת מים אחרונים לכולי עלמא.
משא"כ אם לא יטול ידיו וידיו לא מזוהמות לפי כמה ראשונים פטור ממים אחרונים.

לאט לך ידידי,
קרא בעיון את דברי הרא"ש ותראה שאין בהם שום תוספת על מה שכבר נתבאר:
הרא"ש מקשה מסתירת הסוגיות אם הוא חובה או רק מצוה, ובתי' א' מתרץ שהמצוה משום קדושה והחובה משום מלח סדומית, ובתי' ב' מתרץ בשם רב האי גאון שמצוה היא משום הברכה אבל החובה היא מפני הסכנה ואין לה קשר לברכה.
ואח"כ דן הרא"ש במה שלא נהגו האידנא ליטול מים אחרונים, וכתב שמשום סכנה אי"צ כיון שאין מלח סדומית מצוי, ומשום ברכה לא נהגו כיון שגם כך אינם עושים כתיקון וגם אין הידיים מזוהמות, והפסוק הוא אסמכתא בעלמא.
ועל זה הוסיף, שלפי הטעם שכתב שאין מצוה ליטול ידיו האידנא מפני שאין הידיים מוזהמות, מ"מ באיסטניס צריך ליטול ידיו משום מצוה זו, כיון שלגביו נקראו ידיים מזוהמות.
עד כאן תורף דבריו.
ומתבאר:
1. יש רק מצוה משום הברכה (ואף בזה נוטה הרא"ש לומר שקרא אסמכתא בעלמא).
2. מצוה זו ג"כ אינה נוהגת האידנא מפני שאין הידיים מזוהמות
3. איסטניס צריך ליטול ידיו משום המצוה הנ"ל.
ועכ"פ כל זה איירי על המצוה של והתקדשתם, ולא על החובה של מים אחרונים, וכנ"ל.
 

נהורא מעליא

משתמש ותיק
ואגב, הרא"ש בכלל ס"ל שאין חובת מים אחרונים לדידן, כיון שאין מלח סדומיות מצוי, וכל הנידון שדיברנו עליו לעיל היה לדעות הראשונים שהביא הב"י שאף לדידן יש חובה, אם משום מלח הדומה למלח סדומית, ואי משום שהרגו את הנפש, וכנ"ל. וכל דברי לעיל היו לפי דעות אלו, ולא לפי הדעות הפוטרות לגמרי ממים אחרונים בימינו.
 

חימקו

משתמש ותיק
נהורא מעליא אמר:
ואגב, הרא"ש בכלל ס"ל שאין חובת מים אחרונים לדידן, כיון שאין מלח סדומיות מצוי, וכל הנידון שדיברנו עליו לעיל היה לדעות הראשונים שהביא הב"י שאף לדידן יש חובה, אם משום מלח הדומה למלח סדומית, ואי משום שהרגו את הנפש, וכנ"ל. וכל דברי לעיל היו לפי דעות אלו, ולא לפי הדעות הפוטרות לגמרי ממים אחרונים בימינו.

גם לפי הדעות שפוטרות ממים אחרונים, אם ילכלך ידיו בקולה יצטרך לכולי עלמא ליטול מים אחרונים מדינא. 
גם הרא"ש מודה שאם ידיו מזוהמות צריך ליטול ידיו מדין "והייתם קדושים אלו מים אחרונים".
 
 
חלק עליון תַחתִית