מותר לצלם אדם ולפרסם תמונה שלא מידיעתו?

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מן הסתם הרבה מחו"ר הפורום נחשפו למכתב ששגרו שמונת האדמורי"ם לבית ויז'ניץ מונסי לאחרונה אל מערכות העיתונים והתפרסם בכמה מקומות וזה לשון המכתב-
לכבוד מערכות כתבי העת
הן ידוע שכ'"ק אאמו"ר זצללה"ה הכ"מ הקפיד מאוד שלא יעשו שום תמונות ממנו וגם צווה לכתוב למערכות כתבי העת שזה למורת רוחו ונגד רצונו, ושאינו מוחל בזה ובבא אם ידפיסו תמונות ממנו, ואשריכם שקיימתם רצון צדיק".
והיות שהננו רוצים להמשיך להתנהג בדרך האבות, על כן אנו מבקשים ודורשים שגם מאיתנו לא ידפיסו שום תמונות בשום אופן, וכמובן ימשיכו לשמור פקודת כ"ק אאמו"ר זצללה"ה הכ"מ שלא להדפיס תמונות ממנו.
ויהי רצון שנזכה לילך בדרכי אבותינו, ועי"ז נזכה שזכות אבות יגן עלינו, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמו נהר
במקום החותם -שמונת ממשיכי הדרך
נודע עוד כי מונו אחראים מטעם החצרות לאכיפת הדרישה, וכי בכל אחת מהן הועמד אחראי עליו מוטל למנוע את צילום התמונות ופרסומן.
הנהגת אביהם להמנע מצילום ופרסום, מן הסתם היה לו בזה כמה סיבות חלקן ככה"נ נעוצות בד' הזוהר והיערות דבש (דף יט ב), או אי מתן לגיטמציה לכל סוג של עיתון.
השאלה העולה כאן, תהיה הסיבה אשר תהיה, האם יש כח למאן דהו בפרט אדם מפורסם, למנוע ולהתנגד שלא יפרסמו את תמונתו בעיתון וכדו' גם בהקשר חיובי.
מבחינת חוקי המדינה יש בזה דברים יחסית ברורים, כמו הפסק דין בנוגע לאותו בעל דוכן להנחת תפילין שצולם שלא ברשותו וכו'. אבל מבחינה תורנית, צריך לדעת אם יש איסור מוגדר שבכוחו ניתן למנוע ממאן דהו לצלם, אדם הנמצא ברשות הרבים. וביותר לצלם אדם מפורסם, כמו אדמו"ר רב וכו', שסובבים אותו מאות ואלפים, כך שאין בצילום משום פגיעה בפרטיות וכדו' בפרט שהבעלות על התמונה היא של 'הצלם'.

לסיכום-
א. מהו האיסור בחו"מ (אם יש כזה..) הכרוך בצילום והפצת תמונה של אדם מפורסם, בלי פגיעה בפרטיות.(לדוגמא כשמצלמים אדמו"ר בטיש, או רב בשיעור גם אם דעתו לא נוחה בזה, אחר שאין בזה פגיעה בפרטיות והבעלות על התמונה של הצלם, איך מצד הדין יכול לעכב מלצלם ולפרסם את התמונה)
ב. האם לבנים היורשים יש בעלות, או כח למנוע הפצת תמונת אביהם מן הדין.
נקצין. רב או אדמו"ר מפורסם, יש להם זכות לתלוש תמונה שתלויה בסוכה של מאן דהו.
ג. גם פגיעה בפרטיות ההגיון אומר שאסור ועדיין הלכה מפורשת (בחו"מ) רצוי לדעת.
ייתכן מקור האיסור מהגמ' בריש ב"ב, אולם שם מדובר על היזק ראיה של ממש וצריך לדעת.
השאלה לא נוגעת בדווקא למקרה הנז', אלא שאלה כללית, האם יש איסור לצלם ולהפיץ תמונה שלא פוגעת בפרטיות.
כמו כן ראוי לשים לב שיש חילוק בין צילום תמונה לפרסום תמונה.
 

קבצים מצורפים

  • ויזניץ מונסי.jpeg
    ויזניץ מונסי.jpeg
    74.5 KB · צפיות: 386

כותר

משתמש ותיק
איסורים וביטול עשה ששייך בזה:
1. אסור לצער ולהזיק, לא תונו.
2. ואהבת לרעך כמוך.
3. אסור לגלות סוד, אמר רבי מוסיא בר בריה דרבי מסיא משמיה דרבי מוסיא רבה, מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך אמור, שנאמר (ויקרא א, א) "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (יומא ד ע"ב).
4. אולי גם חדר"ג.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד העיתונאי אמר:
איסורים וביטול עשה ששייך בזה:
1. אסור לצער ולהזיק, לא תונו.
2. ואהבת לרעך כמוך.
3. אסור לגלות סוד, אמר רבי מוסיא בר בריה דרבי מסיא משמיה דרבי מוסיא רבה, מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך אמור, שנאמר (ויקרא א, א) "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (יומא ד ע"ב).
4. אולי גם חדר"ג.
מסתבר ששתיקה כהודאה על "הכל"..
שים לב. "הדגשנו" בשאלה אם יש לאדם המפורסם, כח מצד הדין למנוע מהשני לצלמו. לא שאלנו אם עובר על איסורי בנ"א לחבירו.

בכל אופן כיון שהעלת את הדברים נתיחס בקצרה -לצער ולהזיק, כל שהדברים נעשים בפהרסיא, לדוגמא לעיני אלפי חסידי האדמו"ר או הרב וכו', אין כאן משום איסור לגלות סוד. אין כאן משום לא תונו, אין כאן היזק (אם משום טעם הזוהר הנ"ל) אחר שכבר צולם, ואם מחמת פירסום, הרי אותו 'איש מפורסם' (יהיה מי שיהיה) מפורסם ועומד. לגבי חרד"ג הלכת רחוק בנידו"ז.
ואהבת לרעך כמוך, ואם הצלם מתפרנס מצילום, ואם נניח במוחלט שלפי ההלכה אין בצילום התמונה משום גזל וכו', מה שייך כאן ואהבת לרעך כמוך, שכן להוי ידוע ד' הרמב"ן בגדר כמוך.
 

מצפה לישועה

משתמש רגיל
אני חושב שהנידון דומה, למי שילך ברחוב עם שלט שמי שמסכל עליו עובר באיסור גזל וחרם וכולי. מהיכי תיתי ששייך בעלות על דבר כזה, ואפילו בהקדש קול מראה וריח אין בהם משום מעילה.
מכל מקום זכור לי שיש בשו"ת שלמת חיים בנידון.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
דברים פשוטים.
אדם שלא רוצה להצטלם, מותר להתחשב בדעתו מצד ואהבת לרעך כמוך, ועוד דברים שהוזכרו לעיל.
אך אין שום זכות ממונית הלכתית בעולם למנוע מאדם לצלם את זולתו.
מי שמתפרנס מלהציק לאחרים - שיבקש פרנסה נקייה יותר.. אבל אם אכן אדם מוכן לאפשר לצלם להתפרנס מכך, ולוותר על רצונו האישי, תבא עליו ברכה.
לפרסם תמונה בנסיבות מסוימות יכול להיות לשון הרע ומוצש"ר או רכילות שהינה ב'ארור'.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מצפה לישועה אמר:
אני חושב שהנידון דומה, למי שילך ברחוב עם שלט שמי שמסכל עליו עובר באיסור גזל וחרם וכולי. מהיכי תיתי ששייך בעלות על דבר כזה, ואפילו בהקדש קול מראה וריח אין בהם משום מעילה.
מכל מקום זכור לי שיש בשו"ת שלמת חיים בנידון.
אם משום כך ניתן לחלק חילוק פשוט, אינו דומה המסתכל בעיניו על רעהו, לאדם שנהנה מתמונה שיש לה שווי מסויים מחמת רעהו.
קח לך לדוגמא את תעשיית הפרסומות אדם שמצטלם מקבל על כך כסף, הרי השתקפות של אדם יש לה שווי ממוני. כמובן שהדברים לא פשוטים, וצריך לדון.
זאת ועוד, אם על יצירה רוחנית, חלק גדול מהפוסקים כתבו שיש לה גדרי בעלות, האדם על גופו ועל דמותו, אין לו. ויש לדון.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
דברים פשוטים.
אדם שלא רוצה להצטלם, מותר להתחשב בדעתו מצד ואהבת לרעך כמוך, ועוד דברים שהוזכרו לעיל.
אך אין שום זכות ממונית הלכתית בעולם למנוע מאדם לצלם את זולתו.
מי שמתפרנס מלהציק לאחרים - שיבקש פרנסה נקייה יותר.. אבל אם אכן אדם מוכן לאפשר לצלם להתפרנס מכך, ולוותר על רצונו האישי, תבא עליו ברכה.
לפרסם תמונה בנסיבות מסוימות יכול להיות לשון הרע ומוצש"ר או רכילות שהינה ב'ארור'.
גם על פרסום תמונה אין שום זכות ממונית למצולם. גם לא לדרוש מהצלם חלק מסויים בממון שמרויח בעבור תמונותו, או תמלוגים כלשהם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
במה שונה שימוש בתמונה של אדם לנידון הפוסקים גבי יצירה רוחנית. וכי גופו של אדם הוא פחות מיצירתו, שעליה כתבו חלק מהפוסקים שיצירה רוחנית יש לה בעלות.
 

אלימלך

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
נודע עוד כי מונו אחראים מטעם החצרות לאכיפת הדרישה, וכי בכל אחת מהן הועמד אחראי עליו מוטל למנוע את צילום התמונות ופרסומן.
הנהגת אביהם להמנע מצילום ופרסום, מן הסתם היה לו בזה כמה סיבות חלקן ככה"נ נעוצות בד' הזוהר והיערות דבש (דף יט ב), או אי מתן לגיטמציה לכל סוג של עיתון.
אחת הסיבות אולי, כדי שלא יהא לב החסידים גס ברבי ע"י ראייתם אותו תדיר, ועי"ז תיחלש השפעתו
גם יותר יבואו אל הצדיק כי הרי אין וידאו ותמונות.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלימלך אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
נודע עוד כי מונו אחראים מטעם החצרות לאכיפת הדרישה, וכי בכל אחת מהן הועמד אחראי עליו מוטל למנוע את צילום התמונות ופרסומן.
הנהגת אביהם להמנע מצילום ופרסום, מן הסתם היה לו בזה כמה סיבות חלקן ככה"נ נעוצות בד' הזוהר והיערות דבש (דף יט ב), או אי מתן לגיטמציה לכל סוג של עיתון.
אחת הסיבות אולי, כדי שלא יהא לב החסידים גס ברבי ע"י ראייתם אותו תדיר, ועי"ז תיחלש השפעתו
גם יותר יבואו אל הצדיק כי הרי אין וידאו ותמונות.
לפי הנימוקים שהעלת, לפרסם תמונה בעיתון שלא משתייך לקהל עדתו, מה החסרון.
וביותר אם זו הסיבה מה ראו בניו לשלוח מכתב לכל העיתונים והאתרים ללא יוצא מהכלל.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
במה שונה שימוש בתמונה של אדם לנידון הפוסקים גבי יצירה רוחנית. וכי גופו של אדם הוא פחות מיצירתו, שעליה כתבו חלק מהפוסקים שיצירה רוחנית יש לה בעלות.
בפשוטו קנין רוחני זה על טירחה והשקעה ביצירת דבר.
כאן זה מאום. העיניים שלנו לא צריכות רשות מאחר להסתכל על הזולת.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
במה שונה שימוש בתמונה של אדם לנידון הפוסקים גבי יצירה רוחנית. וכי גופו של אדם הוא פחות מיצירתו, שעליה כתבו חלק מהפוסקים שיצירה רוחנית יש לה בעלות.
בפשוטו קנין רוחני זה על טירחה והשקעה ביצירת דבר.
כאן זה מאום. העיניים שלנו לא צריכות רשות מאחר להסתכל על הזולת.
הטירחה היא בשביל יצירת הדבר, הרי אף אחד לא שכר את המתכנת ולא משלם לו לפי שעות העבודה, רק על התוצר לא על הטרחה.
ובמה שכתבת לדמות, העינים שלנו וכו'. כתבנו כבר בתגובה קודמת לענ"ד שיש בזה חילוק-
אם משום כך ניתן לחלק חילוק פשוט, אינו דומה המסתכל בעיניו על רעהו, לאדם שנהנה מתמונה שיש לה שווי מסויים מחמת רעהו.
קח לך לדוגמא את תעשיית הפרסומות אדם שמצטלם מקבל על כך כסף, הרי השתקפות של אדם יש לה שווי ממוני. כמובן שהדברים לא פשוטים, וצריך לדון.
זאת ועוד, אם על יצירה רוחנית, חלק גדול מהפוסקים כתבו שיש לה גדרי בעלות, האדם על גופו ועל דמותו, אין לו. ויש לדון.
זאת ועוד על חפץ עתיק משלמים פי מאה ויותר מהמחיר שהיה נקוב בזמנו, רק משום שהוא נדיר, לא משום טרחה או החומר הפשוט ממנו יוצר החפץ. כך גם לגבי תמונת אדם שיש בה ענין לציבור, כמו רב וכדו' והתמונה היא "תוצר דמותו" של האיש המצטלם, יש הגיון לחייב את מפרסם התמונה בתשלום.
אני לא אומר שהדברים מוכרחים, רק לענ"ד הם יותר מורכבים ממה שהם נראים.
כמו כן ראוי לדעת, אם חוק המדינה, שאוסר על פרסום תמונה בנסיבות מסוימות, וכן על תמלוגים, אם מחייב גם על פי דין התורה לשי' שדינא מלכותא.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
חוקי המדינה בדרך כלל זה על חדירה לתחום הפרט מה שאסור גם על פי תורה מצד רכילות וכדומה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
חוקי המדינה בדרך כלל זה על חדירה לתחום הפרט מה שאסור גם על פי תורה מצד רכילות וכדומה.
מבחינת חוקי המדינה, לצלם אדם בשטח רשות הרבים על דרך כלל מותרת, אבל להשתמש בתמונה למטרות שיווק אסור -"הפרסום עשוי להיחשב כעשיית עושר ולא במשפט".
ראה מספר חוקים שקיבץ עו"ד מומחה בתחום-
צילום אדם - במקום ציבורי
1. פגיעה בפרטיות היא, בין היתר, “בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת" (סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות) וכן "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" (סעיף 2(3)).
2. צילום אדם כשהוא ברשות הרבים לא נקבע, על כל פנים לא במפורש, כפגיעה בפרטיות, ועל כן הוא מותר לכאורה, בתנאי שאינו מטריד את המצולם ואינו נעשה במסגרת בילוש או התחקות העלולים להטרידו.
3. האיסור שבחוק על פגיעה בפרטיות, כמו גם על פרסום לשון הרע, אינו מוחלט. פגיעה ופרסום כאמור מותרים בנסיבות מסוימות, למשל, כשהפגיעה נעשית בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר של הפוגע (סעיף 18(2)(ג) לחוק), או כשיש בפגיעה עניין ציבורי המצדיק אותה (סעיף 18(3)).
4. בעלים של נכס, או המחזיק בו בפועל, רשאי להתנות את כניסתך אליו בתנאים מסוימים. על כן, אם מאבטח בקניון דורש ממך לחדול מלצלם, משום שהמצולמים מתנגדים לכך והצילום מפר את הסדר הציבורי, דרישתו סבירה בעיניי.
5. רשות הרבים עשויה להיחשב לעתים כרשות היחיד לעניין פגיעה בפרטיות, למשל, מקום שמטפלים בו בפצוע תאונת דרכים או מקום שאוכלים ושותים בו.
6. גם אם הצילום כשלעצמו מותר, צריך לשים לב שפרסומו יהווה פגיעה בפרטיות אם יש בו כדי להשפיל את המצולם או לבזותו (סעיף 2(4) לחוק) או אם נעשה (בלי הסכמת המצולם) לשם רווח (סעיף 2(6)). ואם תפרסם למטרה שיווקית-מסחרית תמונה של ידוען, בלי רשותו, הפרסום עשוי להיחשב כעשיית עושר ולא במשפט.
7. חיזוק לכך, שגם צילום אדם ברשות הרבים יכול להיחשב כפגיעה בפרטיות, אפשר למצוא דווקא בהגנה שבסעיף 18(2)(ה) לחוק, שהפגיעה נעשתה בתום לב "בדרך של צילום, או בדרך של פרסום תצלום, שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי". לכאורה נובע מכאן, שאם דמות הנפגע מופיעה בתצלום במכוון, ולא באקראי, ההגנה אינה חלה; עם זאת, ייתכן שסעיף זה מתייחס רק לצילום ברשות הרבים, שנקלט בו באקראי אדם הנמצא ברשות היחיד או בנסיבות שבהן רשות הרבים תיחשב כרשות היחיד.
8. לסיכום, החוק אינו אוסר במפורש צילום אדם כשהוא ברשות הרבים, אך גם לא משתמע ממנו היתר גורף לצלם אדם כאמור בכל מצב, ויש לבחון כל מקרה לגופו. אין תימה אפוא, שחיפשת ולא מצאת תשובה חד-משמעית לשאלתך (ראה גם רע"א 6902/06, מנשה דרור צדיק נגד הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח').
בן קרפל, עו"ד מנהל פורום לשון הרע

ולעניננו, האם חוקים מעין אלה תופסים בדיני התורה מטעם דינא דמלכותא דינא או מטעמים אחרים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אנחנו קוראים בדרך כלל לדינא דמלכותא של חוקי התנהגות "ערכאות" על כל המשתמע מכך. ואין בזה מבחינה הלכתית אפילו לא צל של מנהג.
אבל דיני רכילות יש בהם (ככל שיש), וכ"ש אדם שנכנס לרשות היחיד בשביל לצלם שחייב בדיני שמים.

דינא דמלכותא שסבר הגריש"א, זה לא בהנהגה אלא בממונות.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אנחנו קוראים בדרך כלל לדינא דמלכותא של חוקי התנהגות "ערכאות" על כל המשתמע מכך. ואין בזה מבחינה הלכתית אפילו לא צל של מנהג.
אבל דיני רכילות יש בהם (ככל שיש), וכ"ש אדם שנכנס לרשות היחיד בשביל לצלם שחייב בדיני שמים.

דינא דמלכותא שסבר הגריש"א, זה לא בהנהגה אלא בממונות.

מאי דפשיטא לך, חשבתי שילה"ס בזה, עפ"י טעמי דינא דמלכותא, שאם הטעם מפני שהארץ שלו או שעל מנת קיבלו, מסתבר שהוא רק לענין ממונות שלא יחשב גזל. אבל לטעמים של משפט המלוכה או שב"נ נצטוו על הדינים, יתכן שהוא גם על כל דיניהם. אלא שלפי טעמים אלו, ל"ש דינא דמלכותא במלך ישראל.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הגריש"א הבין שדינא דמלכותא הוא קיבוץ הממון אצל השלטון, לא קנין הארץ. כך הבנתי תמיד.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בקצרה. מש"כ שאין כאן שום יצירה וכדו'. וטענתי מ"ש תואר פניו של אדם מיצירתו וכו'..
ראיתי בשבת בס' המפורסם עמק משפט, שמביא בזה פלוגתת ר' יוסף חיים זוננפלד, והרוגוצובער, וכמדומני גם השואל את הגר"ח בעל שו"ת שמלת יוסף.
עכ"פ דעת הרגוצבער ככה"נ לאסור שימוש בתמונה מצד הדין. מי שיש לו במאגרים את הס' הנ"ל כדאי לעלות.
כך שלטעון שאין כאן כלל נידו אמיתי בחו"מ ככה"נ זה טעות. וכהנ"ל.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הגריש"א הבין שדינא דמלכותא הוא קיבוץ הממון אצל השלטון, לא קנין הארץ. כך הבנתי תמיד.

מה הכוונה 'קיבוץ הממון אצל השלטון'?

בעיקר הנידון, שו"ר שדן בה הגר"א וייס - יראה בנחמה - בספרו שו"ת מנחת אשר ח"ב בעמ' תטז ושם באריכות בעמ' תכ, ומסיק דאיכא דד"מ גם בדיני הנהגה.
ומבאר שם (עמ' תיב) דמ"ש הראשונים דד"מ הוא מדין קבלת העם או מדין שהארץ שלו, אין הכוונה שזה המחייב של דיני המלך, אלא שזה המחייב של מלכותו, וממילא כח בידו לתקן תקנות.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אך בשו"ת שבט הלוי חלק י סימן רצא כתב בכל הנוגע לחוקי התנועה שאין לזה שייכות אם יש דינא דמלכותא או אין דינא דמלכותא, דהתקנות שנעשו ע"י השלטון נעשו לטובת הצבור למנוע אסונות, ואם לא נעשו על ידם היה חיוב עלינו לעשות כזה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הסטייפלער הזהיר שאת חוקי התנועה יש לשמור כי המומחים קובעים שבזה יש מניעת פיקוח נפש. וידוע מעשים שנזף באנשים שבאו לבקש שינצלו ממשפט וכיו"ב.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
אנחנו קוראים בדרך כלל לדינא דמלכותא של חוקי התנהגות "ערכאות" על כל המשתמע מכך. ואין בזה מבחינה הלכתית אפילו לא צל של מנהג.
אבל דיני רכילות יש בהם (ככל שיש), וכ"ש אדם שנכנס לרשות היחיד בשביל לצלם שחייב בדיני שמים.
דינא דמלכותא שסבר הגריש"א, זה לא בהנהגה אלא בממונות.
דעת הגריש"א -בניגוד להרבה פוסקים- שבהעתקת יצירה רוחנית כל איסורה אך משום דינא דמלכותא דינא. ואיך זה יסתדר עם משנ"כ.
זאת ועוד, מביאים בשם הגריש"א שבניגוד לד' החזו"א שדינא דמלכותא לא נאמר במדינת ישראל (עד כדי כך שהגר”י סילמן שליט”א בהק' לספר “המשפט בהלכה” כתב שאין לצרף במדינת ישראל האי “דינא דמלכותא דינא” אפילו בתור סניף) ואילו לדעת הגריש"א בחוקים שהציבור מעונין בכך דעתו נוטה שיש בהם דינא דמלכותא. כך הביא בשמו בספר "משנת זכויות היוצר" עמ' קי"ח-קי"ט ועוד מקומות בענין הזה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישי בן ישראל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ידוע את שאמר הגרח"ק דינא דמלכותא דינא לגבי חוקי התנועה.

מה ידוע?
בספר 'לדופקי בתשובה' לתלמיד הגרח"ק מביא אחת מהערותיו של מרן הגר"ח בנוגע לעבודה כמדווח במס הכנסה. וכ"כ שם הגר"ח -כי "אמנם דין מוסר אין כאן, כי 'דינא דמלכותא דינא', אבל לכתחילה כדאי לא לקבל משרה כזו ולאו משנת חסידים היא".
ולכך לא פלא מה שאמר דינא דמלכותא דינא בענין הנ"ל.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ישי בן ישראל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ידוע את שאמר הגרח"ק דינא דמלכותא דינא לגבי חוקי התנועה.

מה ידוע?
בספר 'לדופקי בתשובה' לתלמיד הגרח"ק מביא אחת מהערותיו של מרן הגר"ח בנוגע לעבודה כמדווח במס הכנסה. וכ"כ שם הגר"ח -כי "אמנם דין מוסר אין כאן, כי 'דינא דמלכותא דינא', אבל לכתחילה כדאי לא לקבל משרה כזו ולאו משנת חסידים היא".
ולכך לא פלא מה שאמר דינא דמלכותא דינא בענין הנ"ל.

מה זה קשור לנידון? מסים וארנוניות הם הדוגמא הקלאסית של דד"מ, שאין נחשב לגזל וזה נחשב לממון למי שזה מגיע, וממילא המדווח ע"כ, כמדווח על מי שמחזיק כספי אחרים בידו שלא כדין. ובזה פשוט שכח המלך לקבוע מדין שקיבלו הבאים לגור אצלו (התחייבות) וכדו'.
הנידון כאן אם יש מחייב של דד"מ בפני עצמו (ונ"מ לדיני התנהגות) או רק לקבוע את דינם של כספים.
וזה גם התשובה להערתך הקודמת.
 
חלק עליון תַחתִית