לולב שנעקם

HaimL

משתמש ותיק
האם ישנו מי שפוסל בנעקם הלולב, כגון שהוחזק הפוך בנרתיקו, ונעקם ראשו לאחד הצדדים?
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
כן, אבל שם ייתכן שמדובר על לולב שנעקם בדרך גדילתו. ולכן שאלתי, האם מישהו כותב במפורש שלולב שגדל ישר, ונתעקם בדרך מקרה, פסול. ואם כן, מהו שיעור העיקום. דאמרינן בגמ',

עקום דומה למגל אמר רבא לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו ברייתיה הוא אמר רב נחמן לצדדין כלפניו דמי ואמרי לה כלאחריו דמי
---
ומשמע מכאן דווקא שנעשה לצדדיו עקום כמגל, דומיא דלפניו, אבל אם במקום לפנות ראשו ישר למעלה, הוא נוטה לזווית כזו או אחרת, כ"ז שאינו כמגל, ש"ד.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הרי לכן ציינתי גם לס"ט!

ובלשון כ"ק אדה"ז נ"ע בשלחנו הטהור (שם סי"ח־כא. וש"נ):
 . . אִם נֶעֱקַם לְפָנָיו, דְּהַיְנוּ הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד הַשִּׁדְרָה נֶעֱקַם וְנִכְפַּף עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית שִׁדְרָתוֹ כְּגַב בַּעַל חֲטוֹטָרוֹת – פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר. וְכֵן אִם נֶעֱקַם לְאֶחָד מִצְּדָדָיו – פָּסוּל:
(יט) אֲבָל אִם נֶעֱקַם לַאֲחוֹרָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁשִּׁדְרָתוֹ נֶעֶקְמָה וְנִכְפְּפָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ לְצַד פָּנָיו – כָּשֵׁר, שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ וַהֲדָרוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁנֶּעֶקְמָה וְנִכְפְּפָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ, אֲבָל אִם נִכְפְּפָה בְּרֹאשׁוֹ כְּאַגְמוֹן שֶׁרֹאשׁוֹ כָּפוּף וְשָׁחוּחַ לְמַטָּה, בֵּין שֶׁנִּכְפְּפָה לְצַד פָּנָיו בֵּין שֶׁנִּכְפְּפָה לְצַד אֲחוֹרָיו – פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר:
(כ) וְכָל זֶה כְּשֶׁהַשִּׁדְרָה בְּעַצְמָהּ הִיא כְּפוּפָה, אֲבָל אִם הֶעָלִין בִּלְבַד הֵן כְּפוּפִים, אֲפִלּוּ נִכְפַּף גַּם הֶעָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַרְבֵּה לוּלָבִין שֶׁעֲלֵיהֶן הֵן כְּפוּפִים. וְיֵשׁ פּוֹסְלִין אִם רֹב עֲלֵי הַלּוּלָב הֵן כְּפוּפִין בְּרָאשֵׁיהֶן אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. וְיֵשׁ לְהַחְמִיר כְּדִבְרֵיהֶם. אֲבָל אִם הוּא שְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוּלָב אַחֵר – יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וּמֻתָּר לְבָרֵךְ עַל לוּלָב זֶה אֲפִלּוּ אִם כָּל עָלָיו הֵן כְּפוּפִין. וְכֵן מִיּוֹם שֵׁנִי שֶׁל חַג וְאֵילָךְ שֶׁאֵין חִיּוּב נְטִילַת לוּלָב בָּהֶן מִדִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – יֵשׁ לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצֹא בְּקַל לוּלָב אַחֵר. עַיֵּן סִימָן תרמ"ו:
(כא) וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא נִכְפְּפוּ אֶלָּא רָאשֵׁי הֶעָלִין וְנִשְׁאַר הַגּוּף גָּדוֹל מֵהֶעָלִין בְּלִי כְּפִיפָה, אֲבָל אִם גּוּף הֶעָלִין נִכְפְּפוּ הַרְבֵּה מְאֹד לְאֶמְצָעָן וְנִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁנִּכְפַּף הֶעָלֶה לִשְׁנַיִם – פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר כְּלָל:

איני רואה טעם לחלק בין המעוקם מעיקר ברייתו לנתעקם אחר זמן, ואדרבא - דומיא דפיטם האתרוג.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לעיון נוסף בנושא ניתן להקיש באוצה"ח את מחרוזת החיפוש הבאה: '+לולב +[נת]ע[ו]ק[ו]ם +ג[י]דולו', ויועיל בס"ד.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
מד"ק של הגרש"ז, אני מבין שהיש מחמירים, מחמירים בתרתי,

1. וְיֵשׁ פּוֹסְלִין אִם רֹב עֲלֵי הַלּוּלָב הֵן כְּפוּפִין בְּרָאשֵׁיהֶן
(בניגוד למכשירים בנכפפו העלים).

2. אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא

וכאן הבן שואל. דהא מלשון הגרש"ז, ניתן להבין שכיפוף בראש שדרת הלולב, או בראש העלים, הוא דווקא כלפי מטה, שכתב,
אֲבָל אִם נִכְפְּפָה בְּרֹאשׁוֹ כְּאַגְמוֹן שֶׁרֹאשׁוֹ כָּפוּף וְשָׁחוּחַ לְמַטָּה, ושמא המחמירים מחמירים גם בהטייה בזווית כ"ש. או שניתן להבין שהמחמירים בכ"ש, הכוונה היא אפילו אם נכפף ממש בראש העלה, סמוך לחודו העליון, אבל אם סתם קיבל הטייה בזווית, לא מקרי נכפף בכ"ש.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
כוונתו למכוּנה בל"א 'קנעפלאך' ('כפתורים').
ואכתי, נכפפו בכ"ש מוסב על מידת הכיפוף או על שיעור החלק הכפוף שבעלה?

וא"כ, לפי דבריך אין מזה פשיטות כלל לשאלתי, שמדובר על לולב שקיבל הטייה כלשהי מחמת הנחתו בנרתיק, ולא על לולב שגדל מברייתו עם "כפתורים" (באיזה ציור יהיו לו "כפתורים" העשויים בידי אדם?)
 
 
חלק עליון תַחתִית