במ"ב ריש סימן ד הביא את דברי שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא בטעם של נט"י, ואעתיק לשון הרשב"א המלא:
סדר דבריו של הרשב"א:
א' בבוקר נעשים כבריה חדשה
ב' צריכין להודות על שבראנו (-כבריה חדשה) לכבודו-לשרתו-לברך בשמו
ג' על דבר זה (לכאורה כוונתו על שבראנו-בריה חדשה) תקנו ברכות השחר
ד' לפיכך אנו צריכים להתקדש ככהן שמקדש ידיו
ולא הבנתי מהו ה"לפיכך" באות ד', לפיכך שמה?
אקדים:
הנה בר"מ הל' ביאת מקדש פ"ה מבואר שכהן צריך לקדש ידיו ורגליו לפני עבודה, אלא שא"צ לקדש לפני כל עבודה ועבודה אלא סגי בקידוש ידים ורגלים בתחילת היום, עוד זאת מבואר שם בר"מ, שאע"פ שקידש ידיו ורגליו בלילה ולא ישן כל הלילה מ"מ צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו ביום.
אם נסביר לפי"ז את דברי הרשב"א יהיה כוונתם כך: אין שום חילוק בין שחרית למנחה וערבית, ואם לא נטל שחרית צריך ליטול קודם מנחה או מעריב, אלא ששחרית הוא תחילת היום ממילא נוטל ידיו בבוקר ושוב מועיל לו לכל היום, וכך מסתמא היו הכהנים עושים, ואלא יתכן לומר שכמו שאם נטל לתרוה"ד אפילו קודם שהאיר היום מועיל לכל היום, כך לענין זה נחשב שחרית כתחילת עבודה שאם נטל ידיו בשבילה מועיל אפילו טרם האיר השחר.
אבל זה לא יתכן, שא"כ הרשב"א יכל לומר שכמו שצריך לקדש ידים ורגלים לקרבנות ה"נ לתפילה, וקידוש ידים ורגלים צריך להיות בכלי כמבואר בר"מ שם, וככל דברינו. אבל הרשב"א לא מסתפק בזה ומוסיף את כל הענין של בריה חדשה, ולכאורה מבואר מדבריו, שתפילה עצמה אינה עבודה שנצטרך לקדש ידים ורגלים בשבילה, אלא על מה שאנו מודים על מה שנעשינו בריה חדשה זה דבר שנחשב עבודה שצריך לקדש ידים ורגלים בשבילה.
וכך יתפרשו דבריו: אנו נעשים כבריה חדשה ואנו צריכים להודות על זה (איך מודים? בברכות השחר!), הודאה זו היא עבודה, וצריך ליטול ידים בכלי בשבילה.
האם זה הפשט???? לא כ"כ משמע לי
אשמח אם מישהו כאן יעזור לי
תשובה איברא כך נהגו בכל מקום לברך בשחר על נטילת ידים ומקפידים בה בכל תנאי הנטילה כבשעת סעודה. ואני לא מצאתי בשום מקום דבר מבורר שיצטרך אדם ליטול ידיו שחרית בכלי. דאי משום שיבתא ובת מלך די ברחיצה. ואי משום תפילה וקרית שמע די ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות. וכו'. אלא שיש לי קצת דמדומי ראייה לחיוב הנטילה בכלי בשחר ממה שאמרו בפרק כל הבשר וכו'. משמע לכאורה שצריך בשחר ליטול ידיו בכלי. ואם תשאל מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך וכמו שבא להם ז"ל במדרש. וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.
סדר דבריו של הרשב"א:
א' בבוקר נעשים כבריה חדשה
ב' צריכין להודות על שבראנו (-כבריה חדשה) לכבודו-לשרתו-לברך בשמו
ג' על דבר זה (לכאורה כוונתו על שבראנו-בריה חדשה) תקנו ברכות השחר
ד' לפיכך אנו צריכים להתקדש ככהן שמקדש ידיו
ולא הבנתי מהו ה"לפיכך" באות ד', לפיכך שמה?
אקדים:
הנה בר"מ הל' ביאת מקדש פ"ה מבואר שכהן צריך לקדש ידיו ורגליו לפני עבודה, אלא שא"צ לקדש לפני כל עבודה ועבודה אלא סגי בקידוש ידים ורגלים בתחילת היום, עוד זאת מבואר שם בר"מ, שאע"פ שקידש ידיו ורגליו בלילה ולא ישן כל הלילה מ"מ צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו ביום.
אם נסביר לפי"ז את דברי הרשב"א יהיה כוונתם כך: אין שום חילוק בין שחרית למנחה וערבית, ואם לא נטל שחרית צריך ליטול קודם מנחה או מעריב, אלא ששחרית הוא תחילת היום ממילא נוטל ידיו בבוקר ושוב מועיל לו לכל היום, וכך מסתמא היו הכהנים עושים, ואלא יתכן לומר שכמו שאם נטל לתרוה"ד אפילו קודם שהאיר היום מועיל לכל היום, כך לענין זה נחשב שחרית כתחילת עבודה שאם נטל ידיו בשבילה מועיל אפילו טרם האיר השחר.
אבל זה לא יתכן, שא"כ הרשב"א יכל לומר שכמו שצריך לקדש ידים ורגלים לקרבנות ה"נ לתפילה, וקידוש ידים ורגלים צריך להיות בכלי כמבואר בר"מ שם, וככל דברינו. אבל הרשב"א לא מסתפק בזה ומוסיף את כל הענין של בריה חדשה, ולכאורה מבואר מדבריו, שתפילה עצמה אינה עבודה שנצטרך לקדש ידים ורגלים בשבילה, אלא על מה שאנו מודים על מה שנעשינו בריה חדשה זה דבר שנחשב עבודה שצריך לקדש ידים ורגלים בשבילה.
וכך יתפרשו דבריו: אנו נעשים כבריה חדשה ואנו צריכים להודות על זה (איך מודים? בברכות השחר!), הודאה זו היא עבודה, וצריך ליטול ידים בכלי בשבילה.
האם זה הפשט???? לא כ"כ משמע לי
אשמח אם מישהו כאן יעזור לי