הפרדוכס הגדול שנפוץ במערכות יחסים שונות

אורח לרגע

משתמש רגיל
יצא לי לפגוש כמה פעמים דבר פלא פרדוכסלי מתסכל, וחשבתי אולי אם נציף את הנושא זה קצת יבלום ויצמצם אותו.

מצוי מאוד שככל שהאדם יותר זקוק לעזרה כי יותר רע לו, כך גם הולך ופוחת כוחו להכיר טובה על מה שעושים עבורו ולזכור זאת בתוך כל הכאב.
ומאידך ככל שהוא יותר מסכן, כך באמת יותר ויותר עוזרים לו בסביבה.

התוצאה: מי שהכי מסכן הוא נעזר הכי הרבה, אבל (לפעמים) מכיר טובה הכי פחות.

לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם?  -  מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.

ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.


אני מאוד מקוה שלא פתחתי פצעים, ומייחל שיקראו ויפנימו את זה רק אלו שזה מועיל להם.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
אורח לרגע אמר:
לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם?  -  מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.

ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.
בדוגמא שהבאת יש כמין גלגל,
ילד עם קשיים אישיים תופס מקום אצל ההורים, כי הם מבינים שהם צריכים לעזור לו יותר (בבחי' בן המפגר), וכשעוזרים לו יותר זה ממלא אותם ונקשרים אליו.
אבל הוא לעולם לא ירגיש זאת, בגלל הקשיים האישיים שלו.
וחוזר חלילה.
השאלה באיזו נקודה לעצור את הגלגל? 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
אורח לרגע אמר:
יצא לי לפגוש כמה פעמים דבר פלא פרדוכסלי מתסכל, וחשבתי אולי אם נציף את הנושא זה קצת יבלום ויצמצם אותו.

מצוי מאוד שככל שהאדם יותר זקוק לעזרה כי יותר רע לו, כך גם הולך ופוחת כוחו להכיר טובה על מה שעושים עבורו ולזכור זאת בתוך כל הכאב.
ומאידך ככל שהוא יותר מסכן, כך באמת יותר ויותר עוזרים לו בסביבה.

התוצאה: מי שהכי מסכן הוא נעזר הכי הרבה, אבל (לפעמים) מכיר טובה הכי פחות.

לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם?  -  מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.

ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.

אני מאוד מקוה שלא פתחתי פצעים, ומייחל שיקראו ויפנימו את זה רק אלו שזה מועיל להם.

השאלה היא איזה מקום הוא 'תופס בלב', יש הורים שאכן יתעסקו ויקדישו לו יותר זמן, אך רק בגלל שהם 'מוכרחים' לכך, וזה לא מגיע אצלם ממקום אוהב ומסור, [אולי אפי' שונאים אותו?!...] ילד כזה בוודאי שלא יכיר טובה.
מאידך, ילד ש'מרגיש' שההורה אוהב אותו, [וזה אכן התמודדות לא פשוטה, לקבל ילד עם קשיים מסוימים] אז הילד גם 'יאהב' את ההורה.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אורח לרגע אמר:
יצא לי לפגוש כמה פעמים דבר פלא פרדוכסלי מתסכל, וחשבתי אולי אם נציף את הנושא זה קצת יבלום ויצמצם אותו.

מצוי מאוד שככל שהאדם יותר זקוק לעזרה כי יותר רע לו, כך גם הולך ופוחת כוחו להכיר טובה על מה שעושים עבורו ולזכור זאת בתוך כל הכאב.
ומאידך ככל שהוא יותר מסכן, כך באמת יותר ויותר עוזרים לו בסביבה.

התוצאה: מי שהכי מסכן הוא נעזר הכי הרבה, אבל (לפעמים) מכיר טובה הכי פחות.

לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם?  -  מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.

ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.


אני מאוד מקוה שלא פתחתי פצעים, ומייחל שיקראו ויפנימו את זה רק אלו שזה מועיל להם.
בעצם השאלה וניסוחה, סיפרת לנו כאן סיפור. ןאתמקד בדוגמא שהבאת.

אני רוצה להיכנס לתוך הסיפור ולשאול, אותה הכרת הטובה שחסרה, ושלתומך חשבת שהיא טבעית ומתבקשת,
במאי עסקינן?
1. האם היא חסרה בעוד הילד ילד? בעודו מסובך ברגשותיו?
2. או כאשר בגר ועומד כעת ניצב על רגליו?

אותה הכרת הטובה החסרה, (המצופה), מה טיבה מבחינת השואל/המספר?
1. האם החיסרון המדובר בא לידי ביטוי באי אמירת תודה?
2. האם זה מתבטא באי קבלת סמכות? (במידה ומדובר בעודו ילד)
3. האם זה בא לידי ביטוי במריבות עם ההורים/אחים.ות?
 

דניאלי

משתמש ותיק
אני מכיר הרבה סיפורים של ילדים שעברו קשיים וההורים התאמצו וכו' וכשגדלו כבדו את ההורים יותר מאחיהם...
וכן מכיר הרבה שעוברים קשיים ודוקא בגלל זה יודעים להכיר טובה לאחרים
בקיצור זה לא מתמטי
 

אורח לרגע

משתמש רגיל
פותח הנושא
מוחל וסולח אמר:
אורח לרגע אמר:
יצא לי לפגוש כמה פעמים דבר פלא פרדוכסלי מתסכל, וחשבתי אולי אם נציף את הנושא זה קצת יבלום ויצמצם אותו.

מצוי מאוד שככל שהאדם יותר זקוק לעזרה כי יותר רע לו, כך גם הולך ופוחת כוחו להכיר טובה על מה שעושים עבורו ולזכור זאת בתוך כל הכאב.
ומאידך ככל שהוא יותר מסכן, כך באמת יותר ויותר עוזרים לו בסביבה.

התוצאה: מי שהכי מסכן הוא נעזר הכי הרבה, אבל (לפעמים) מכיר טובה הכי פחות.

לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם?  -  מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.

ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.


אני מאוד מקוה שלא פתחתי פצעים, ומייחל שיקראו ויפנימו את זה רק אלו שזה מועיל להם.
בעצם השאלה וניסוחה, סיפרת לנו כאן סיפור. ןאתמקד בדוגמא שהבאת.

אני רוצה להיכנס לתוך הסיפור ולשאול, אותה הכרת הטובה שחסרה, ושלתומך חשבת שהיא טבעית ומתבקשת,
במאי עסקינן?
1. האם היא חסרה בעוד הילד ילד? בעודו מסובך ברגשותיו?
2. או כאשר בגר ועומד כעת ניצב על רגליו?

אותה הכרת הטובה החסרה, (המצופה), מה טיבה מבחינת השואל/המספר?
1. האם החיסרון המדובר בא לידי ביטוי באי אמירת תודה?
2. האם זה מתבטא באי קבלת סמכות? (במידה ומדובר בעודו ילד)
3. האם זה בא לידי ביטוי במריבות עם ההורים/אחים.ות?
אכן סיפור, אבל לא רק סיפור אחד...
ולצערי אני נתקלתי בזה גם אצל מבוגרים בני גילאים שונים.

כעת אני נזכר גם באיש קשיש שרטן באזני כמה ימים לפני מותו על אשתו שאיננה אשה טובה. 
(כי הוא המתין לה במיטתו בית החולים והיא התאחרה ובינתיים אני ישבתי לידו ושמעתי את התלונות).
לאחר כמה ימים הוא נסתלק לעולמו (ואני מקדיש את ההתבוננות הזו לע"נ) ובמבט לאחור הרי אין זמן שבו היא כ"כ המתסרה עבורו ללא תמורה כמו הזמן הזה כי הרי הוא כבר היה עם רגל אחת ב... והיא ממש עשתה חסד של אמת שמעולם לא זכתה לתת לו עד כדי כך.
ומטבע הדברים המאמץ הנפשי גם הוא היה יותר מתמיד כי שום הנאה ממנו כבר לא היתה לה כי הוא רק היה ממורמר ועצבני כמצופה מחולני סופני וכו' והעזרה במצב כזה קשה הרבה יותר מלהגיש ארוחה לבעל נחמד וחייכן או שלפחות שבוע הבא יחייך...

אם כן דוקא בזמן שהיא הכי עזרה לו והכי התאמצה - זה הזמן שבאופן טבעי הוא היה שרוי במצב שהכי קשה לו להודות ולהעריך מחמת ייסוריו ודאגותיו וכו'.
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
אורח לרגע אמר:
לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם?  -  מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.

ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.
בדוגמא שהבאת יש כמין גלגל,
ילד עם קשיים אישיים תופס מקום אצל ההורים, כי הם מבינים שהם צריכים לעזור לו יותר (בבחי' בן המפגר), וכשעוזרים לו יותר זה ממלא אותם ונקשרים אליו.
אבל הוא לעולם לא ירגיש זאת, בגלל הקשיים האישיים שלו.
וחוזר חלילה.
השאלה באיזו נקודה לעצור את הגלגל? 
עצירת הגלגל תהיה לכאורה במסכן עצמו, אדם שנעזר מאחרים, ואינו מרגיש זאת בעצמו, משול לבור בלי תחתית.
האדם הזה צריך לטפל בתחתית שלו, כלומר לטפל בעצמו תחילה.   
 
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
אורח לרגע אמר:
אכן סיפור, אבל לא רק סיפור אחד...
ולצערי אני נתקלתי בזה גם אצל מבוגרים בני גילאים שונים.

כעת אני נזכר גם באיש קשיש שרטן באזני כמה ימים לפני מותו על אשתו שאיננה אשה טובה. 
(כי הוא המתין לה במיטתו בית החולים והיא התאחרה ובינתיים אני ישבתי לידו ושמעתי את התלונות).
לאחר כמה ימים הוא נסתלק לעולמו (ואני מקדיש את ההתבוננות הזו לע"נ) ובמבט לאחור הרי אין זמן שבו היא כ"כ המתסרה עבורו ללא תמורה כמו הזמן הזה כי הרי הוא כבר היה עם רגל אחת ב... והיא ממש עשתה חסד של אמת שמעולם לא זכתה לתת לו עד כדי כך.
ומטבע הדברים המאמץ הנפשי גם הוא היה יותר מתמיד כי שום הנאה ממנו כבר לא היתה לה כי הוא רק היה ממורמר ועצבני כמצופה מחולני סופני וכו' והעזרה במצב כזה קשה הרבה יותר מלהגיש ארוחה לבעל נחמד וחייכן או שלפחות שבוע הבא יחייך...

אם כן דוקא בזמן שהיא הכי עזרה לו והכי התאמצה - זה הזמן שבאופן טבעי הוא היה שרוי במצב שהכי קשה לו להודות ולהעריך מחמת ייסוריו ודאגותיו וכו'.

עיין היטב אבות פרק ב' משנה ט' ובתפארת ישראל אות פ"ט

שלב טוב הוא השורש לכל טוב,
ובלי לב טוב בן אדם לא מסוגל להגיע לאהבת ה' (ולאהבת אשתו כמו שסיפרת),
ואינו יכול לראות את הנולד (או להתבונן כמה עוזרים לו),
ואין לו שכן או חבר טוב (כי הוא ממורמר ואינו יכול לפתח יחסי חברים),

ולפי"ז במקום לפתוח אשכול נגד הקשיי יום ש'יתפסו את עצמם בידיים'
תבין ללבו, ושזה לא בא מכפיות טוב, ותודה לה' שאתה לא נמצא במצב כזה,

הצלחה
 
 

יצחק ב

משתמש ותיק
אורח לרגע אמר:
אם כן דוקא בזמן שהיא הכי עזרה לו והכי התאמצה - זה הזמן שבאופן טבעי הוא היה שרוי במצב שהכי קשה לו להודות ולהעריך מחמת ייסוריו ודאגותיו וכו'.
הערה קטנה
מי שמסכן קשה לו הכרת הטוב לא בגלל שקשה לו לזכור זאת בתוך הסבל 
קשה לו הכרת הטוב כי אם הוא יודה בקבלה הזו הוא יודה הכי מכולם בנזקקות שלו בתלות שלו...
ייש"כ
 

אורח לרגע

משתמש רגיל
פותח הנושא
כעת שמתי לב לתופעה הפוכה שגם היא פרדוכסלית כמותה.
גם מי שמצליח יותר ומשגשג יותר - עלול באופן די טבעי להיות יותר ויותר חלש בהכרת הטוב כלפי הוריו/מוריו וכל אלו שקידמוהו ותמכו בו בתחילת הדרך.
וזאת משום שהוא כבר 'עוקף' אותם והוא מסתכל עליהם מלמעלה.
מה גם שבד"כ האדם רואה עצמו כמצליח בזכות עצמו כמ"ש "פן אשבע וכחשתי".

אבל במבט בוחן ומדוקדק יותר - הרי דוקא ככל שהוא יותר פורח ומצליח בחיים כך יש להם יותר זכויות בהצלחתו, כי הם כמו 'משקיעים' ו'בעלי מניות' באותה ההצלחה שלו.
וא"כ דוקא כשהוא כבר מרגיש פחות תלות ויותר עצמאות - זהו הזמן שראוי וצודק שיכבד ויעריך אותם יותר מהרגלו עד עתה, ובדיוק הפוך מהרגש הטבעי.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
בענין הילדים שהוזכר יש עוד ענין
לפעמים יש ילדים מאוד חכמים שיודעים לנצל את חולשת הוריהם ולחגוג ולהרויח [בעיניהם כמובן, בהמשך החיים הם יצטערו על כך] מכל הכיוונים
גם אינם מתאמצים בכלום וגם מתחשבים בהם ומשקיעים בהם הכי הרבה
יש להתיעץ עם חכם מומחה ובעל נסיון [לא מאחד שרק למד כמה תיאוריות]
וכל ערום יעשה בדעת
 
חלק עליון תַחתִית