יצא לי לפגוש כמה פעמים דבר פלא פרדוכסלי מתסכל, וחשבתי אולי אם נציף את הנושא זה קצת יבלום ויצמצם אותו.
מצוי מאוד שככל שהאדם יותר זקוק לעזרה כי יותר רע לו, כך גם הולך ופוחת כוחו להכיר טובה על מה שעושים עבורו ולזכור זאת בתוך כל הכאב.
ומאידך ככל שהוא יותר מסכן, כך באמת יותר ויותר עוזרים לו בסביבה.
התוצאה: מי שהכי מסכן הוא נעזר הכי הרבה, אבל (לפעמים) מכיר טובה הכי פחות.
לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם? - מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.
ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.
אני מאוד מקוה שלא פתחתי פצעים, ומייחל שיקראו ויפנימו את זה רק אלו שזה מועיל להם.
מצוי מאוד שככל שהאדם יותר זקוק לעזרה כי יותר רע לו, כך גם הולך ופוחת כוחו להכיר טובה על מה שעושים עבורו ולזכור זאת בתוך כל הכאב.
ומאידך ככל שהוא יותר מסכן, כך באמת יותר ויותר עוזרים לו בסביבה.
התוצאה: מי שהכי מסכן הוא נעזר הכי הרבה, אבל (לפעמים) מכיר טובה הכי פחות.
לדוגמא: מי בכל משפחה הכי נכשל ב(חוסר) כיבוד אב ואם? - מי שיש לו קשיים אישיים והוא מלא הכי הרבה טינה ומרמור וכאב לב וכו'.
ומאידך מי (ברוב המקרים) הכי נעזר ע"י ההורים ו'תופס' להם הכי הרבה מקום בלב? - דוקא הוא יותר משאר אחיו ה'חלקים' וה'זורמים' והנינוחים וכו'.
אני מאוד מקוה שלא פתחתי פצעים, ומייחל שיקראו ויפנימו את זה רק אלו שזה מועיל להם.