מי שקורא ק"ש ואוחז בה' ולא זוכר אם בראשון או בשני

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
אברך
הודעות: 1080
הצטרף: 26 יוני 2017, 19:37
מיקום: ישראל
נתן תודה: 1028 פעמים
קיבל תודה: 516 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

מי שקורא ק"ש ואוחז בה' ולא זוכר אם בראשון או בשני

שליחה על ידי אברך » 29 יוני 2020, 13:24

קורה לי לפעמים בעת קריאת פסוק ראשון של ק"ש, שאני אומר ה', ולפתע נופל ספק בלבי אם אני אוחז בה' הראשון או השני, ונסתפקתי מה עלי לעשות במקרה זה. ואכתוב מה שהיה נלענ"ד בזה, ואשמח מאד לשמוע דעת חו"ר הפורום.
אם להמשיך 'אחד' או 'אלקינו'
א. הנה יש בשאלה זו ב' נידונים, א' אם להמשיך 'אחד' או 'אלקינו'. ובזה נראה דיש לומר 'אחד'. שאם יאמר 'אלקינו ה' אחד', שמא אוחז בה' השני וכבר אמר 'אלקינו', ונמצא שאומר 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אלקינו ה' אחד', ואולי יש כאן ב' הזכרות לבטלה. אמנם איני בטוח שזה נחשב לבטלה, מכיון שיש משמעות למילים 'ה' אלקינו'. אך מאידך גיסא הכפילות מיותרת, וא"כ אולי נחשב לבטלה. וצ"ע. ומשא"כ אם יאמר 'אחד', שגם על הצד שאוחז בה' הראשון, ונמצא שאומר 'שמע ישראל ה' אחד', הרי בוודאי יש משמעות למה שאומר ואין כאן כלל הזכרה לבטלה, ואפי' אם נאמר דכל שמשנה מלשון הפסוק הרי זה הזכרה לבטלה [אינני חושב שיש צד כזה], מ"מ יש כאן הזכרה אחת לבטלה ולא ב'.
האיסור לכפול פסוק ראשון של ק"ש
ב. נידון נוסף שיש כאן, הוא מה לעשות אח"כ, שהרי מחמת הספק צריך לחזור ולקרא פסוק ראשון, והרי אסור לכפול פסוק ראשון של ק"ש (שו"ע סי' ס"א ס"ט).
ומקור הסוגיא הוא בגמ' בברכות (לג:), דתנן האומר מודים מודים משתקין אותו, ובגמ' בשלמא מודים מודים משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות וכו'. ובהמשך הגמ' אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי. מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה, לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה [פירש"י: תיבה תיבה חוזר ושונה], הא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה, ע"כ.
ובביאור הגמ' נחלקו הראשונים, דעת רש"י (שם) ותוס' (לד. ד"ה אמר פסוקא) דכשכופל התיבות מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה, דאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ, וכשכופל פסוק שלם משתקין ליה דמיחזי כשתי רשויות. ודעת בה"ג (ברכות פ"ב ב. הובא בתוס' שם) והר"ח והרי"ף (כג: מדפיו) והרמב"ם (פ"ב מהל' ק"ש הי"א) איפכא, דכשכופל התיבות משתקינן ליה, וכשכופל הפסוק מגונה הוי ולא משתקינן ליה.
אם מפסיק איזה זמן
ג. והנה אם מפסיק איזה זמן, בוודאי יכול כבר לחזור ולקרא פסוק ראשון, וכמבואר במ"ב (שם סקכ"ב) בשם הט"ז (סי' ס"ג סק"ג) דאם ממתין איזה זמן בין הקריאה ראשונה לשנייה שרי דאין משתקין אותו אא"כ קורא ב"פ רצופים, ואפילו מגונה נמי לא הוי, עכ"ל.
ובשיעור הזמן שצריך להפסיק, מצינו ב' דעות באחרונים, דמהריב"ח בביאורו על ספרו עין יעקב (על הירושלמי ברכות פ"א אות ב') כתב [בביאור הגמ' שם (ה"א, דף ו.) דר"ש בר נחמני הוה קרי [ק"ש על מטתו] וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה, ומאי טעמא ר' אחא ור' תחליפתא חמוי בשם ר' שמואל בר נחמן רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה] 'ולכאורה יש להפלא על ר"ש היאך היה רשאי לומר שמע שמע והלא הדין פשוט דכי אמר פסוק וכפליה משתקין אותו כפי פירוש רש"י או הרי זה מגונה, וי"ל היינו דווקא כשאין מפסיק כלל, שאומר הפסוק פעם אחת ותיכף ומיד חוזר לקרותו פעם שניה, שאז נראה כשני רשויות או כמתלוצץ, אבל ר"ש לא היה עושה כן, אלא כל כוונתו היתה שהתחלת שינתו תהיה תיכף לקריאתו בתורה ולא יפסיק בינתיים במחשבות מילי דעלמא, לכן היה קורא ק"ש ושוהה מעט לראות אולי תבוא לו השינה מיד, ואם תתעכב זמן מה חוזר וקורא, וכן פעם אחרת, עד שיקיים לעולם אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה', עכ"ל [ואח"כ תי' עוד תירוץ עי"ש].
ובביאור יפה מראה[1] על הירושלמי (שם אות ז') הביא דברי העין יעקב בזה"ל 'הוקשה לבעל עין יעקב היכי הוה עביד הכי כיון דאומר שמע שמע דאמר פסוק וכפליה משתקין אותו (ברכות לג:) לפי פירוש רש"י (שם ד"ה מילתא) או הרי זה מגונה לפירוש הרמב"ם (פ"ב מהל' ק"ש הי"א). ותירץ דהתם כשאינו שוהה בין קריאה לקריאה, אבל ר"ש הוה שוהה בין קריאה לקריאה יותר מכדי שאילת שלום וכו', ותשובתו הראשונה נכונה אילו היינו צריכים לה אבל אין צורך לה וכו', עכ"ל.
ובמקור חיים (לחו"י, ח"א סי' ס"א ס"י ד"ה כשקורא) כתב 'וראיתי שמהריב"ח כתב דר"ש בר נחמני וכו' דקרי וחזר וקרי, הפסיק בין זה לזה יתר מכדי שאלת שלום, הביאו בי"מ [ביפה מראה] ושבחו', עכ"ל[2].
והנה אין מבואר בעין יעקב דשיעור ההפסק הוא 'יותר מכדי שאלת שלום', אך כפי הנראה דיוק היפה מראה והמקו"ח הוא ממ"ש הע"י 'היינו דווקא כשאין מפסיק כלל שאומר הפסוק פעם אחת ותיכף ומיד חוזר לקרותו פעם שניה שאז נראה כשני רשויות או כמתלוצץ'. ואכתי קצ"ע לענ"ד לכתוב בשמו דשיעור ההפסק הוא 'יותר מכדי שאלת שלום'.
ועכ"פ בוודאי י"ל דאין כוונת האחרונים הנ"ל דשיעור ההפסק הוא 'יותר מכדי שאלת שלום' דוקא כפשוטו, דאין לזה מקור, אלא כוונתם לדוגמא בעלמא להפסק קצר.
ומאידך, בבא"ח (שנה א' פר' וארא אות ו') כתב וז"ל ואם לא כוין לבו בפסוק שמע ישראל בפשטן של דברים, לא יצא י"ח וצריך לחזור. ואם הרגיש בעצמו תכף אחר שאמר פסוק שמע, לא יחזור לומר פסוק שמע פעם שנית, דאומר שמע שמע משתקין אותו, שלא יהיה נראה כמודה לשתי רשיות ח"ו, אלא ישתוק שיעור אמירת פרשה ראשונה, ואח"כ יחזור לומר פסוק שמע, ויקרא משם ואילך על הסדר. ואם ירצה שלא ישתוק אלא גומר כל הפרשה הראשונה וחוזר וקורא שנית מן הפסוק שמע, אה"נ יעשה כך וזה עדיף משתיקה, עכ"ל. ומשמע דס"ל דשיעור ההפסק הוא 'כדי שיעור אמירת פרשה ראשונה'.
לחזור ולקרא בלחש [וביחיד אף בקול]
ד. אך יל"ד אם מותר לחזור ולקרא גם בלא הפסק כלל, בלחש, ואם הוא נמצא לבדו ואין שומעים אותו - אפי' בקול.
ושורש הנידון, דכתבו האחרונים שאם לא כיון מעיקרא, מותר לחזור ולקרא בלחש[3], וביחיד ואין שומעים מותר לחזור ולקרא אפי' בקול (מ"ב סי' ס"א סקכ"ב וסי' ס"ג סקי"ד).
אלא שכתב המ"ב (סי' ס"א שם) בשם הפמ"ג (שם מ"ז סק"ג) שאם כיון מעיקרא, אפי' בלחש אסור לחזור ולקרא.
ובפמ"ג משמע דטעמו משום דחושש לדעת השו"ע דמשמע דאינו מחלק בין קורא בלחש או בקול [וכ"כ הב"ח (סק"ז) בדעת השו"ע[4]].
ולכאו' צ"ב, דהרי מקור ההיתר לקרא בלחש, הוא מהב"ח (שם), והב"ח כתב בטעם ההיתר ד'דוקא באומר שמע שמע בקול רם משום דנראה לשומעים כשתי רשויות אבל בלחש יכול לומר פעם שנייה אי לא כוין דעתיה בראשונה[5] ואף חייב לחזור ולומר פסוק ראשון בכוונה כיון דאינו יוצא ידי חובת ק"ש בראשונה דלא כוין דעתיה' עכ"ל, ומשמע דבאומר בלחש אין כלל את האיסור לכפול ק"ש מכיון שכל האיסור הוא מפני השומעים שנראה להם כב' רשויות, ומשא"כ כשאין שומעים אין שייך האיסור, ולפ"ז מהיכי תיתי לחלק בין אם כיון מעיקרא או לא.
ולכאו' אין ליישב דמכיון שאם לא כיון מעיקרא מחוייב לחזור ולקרא, א"כ א"א להחמיר שלא יקרא עכ"פ בלחש, זה אינו, דהרי יכול לחזור ולקרא אחר זמן מה וכמשנ"ת לעיל.
ה. ואולי יש לבאר בטעם הפמ"ג, דהנה הבאנו לעיל (סק"ב) שנחלקו הראשונים באיזה אופן הכופל שמע משתקין אותו, ובאיזה אופן אינו אלא מגונה, דדעת רש"י ותוס' דכשכופל התיבות הוי מגונה אבל שתוקי לא משתקינן ליה, דאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ, וכשכופל פסוק שלם משתקין ליה דמיחזי כשתי רשויות. ודעת בה"ג והר"ח והרי"ף והרמב"ם איפכא, דכשכופל התיבות משתקינן ליה, וכשכופל הפסוק מגונה הוי ולא משתקינן ליה.
וביאור דעת בה"ג וסיעתו לכאו' הוא, דס"ל דבין בכופל התיבות ובין בכופל הפסוק אין בו משום נראה כב' רשויות, אלא משום דהוי מגונה שנראה כמתלוצץ, וכופל התיבות הוי גנאי טובא ולהכי משתקינן ליה, וכופל הפסוק לא הוי גנאי כ"כ ולהכי לא משתקינן ליה.
ולפ"ז אולי י"ל בטעם הפמ"ג, דס"ל בטעם השו"ע שלא היקל בכופל שמע בלחש, משום דחושש לדעת בה"ג וסיעתו, ולשיטתם י"ל דגם בקורא בלחש נראה כמתלוצץ, דאף בינו לבין עצמו שייך התלוצצות, אלא שאם לא כיון מעיקרא חוזר וקורא בלחש, דבכה"ג ל"ש בינו לבין עצמו התלוצצות, שהרי מה שחוזר וקורא הוא משום שלא כיון מעיקרא, ומצד הרואים ליכא בין משום התלוצצות ובין משום מיחזי כב' רשויות, מכיון שקורא בלחש, ומשא"כ אם כיון מעיקרא, דבכה"ג גם בינו לבין עצמו שייך התלוצצות.
ולפ"ז י"ל דגם בנידו"ד, שחוזר וקורא משום שמסופק אם אמר הפסוק כראוי או לא, דמותר לחזור ולקרא בלחש [וביחיד אפי' בקול] אף בלא הפסק, משום דלא שייך בכה"ג נראה כמתלוצץ, שהרי מה שחוזר וקורא הוא משום שמסופק אם אמר הפסוק כראוי או לא. ויל"ע.
 

[1] לרבי שמואל יפה, דפו"ר ונציה ש"נ.
[2] ועע"ש בהמשך דבריו שצידד המקו"ח לחלוק לדינא על ההיתר דאם מפסיק.
אגב אבוא העיר, שבהערות למקו"ח בהוצאת מכון ירושלים, חל בלבול כאן, ולמען תועלת הלומדים אציג כאן לשון המקו"ח עם הציונים להערות, וההערות כמות שהן, וכמו שצריך להיות.
מקו"ח: וראיתי שמהריב"ח18 כתב דר"ש בר נחמני (ולא כדמשמע בסמ"ק19 דר' זירא הוי) דקרי וחזר וקרי20, הפסיק בין זה לזה יתר מכדי שאלת שלום, הביאו בי"מ21 ושבחו.
הערות: 18 = מהר"ר. 20 ר' בירושלמי ברכות פ"א הלכה א'. 21 = יפה. יעקב ן' חביב מחבר ס' עין יעקב. 19 מצוה קד. מראה.
צ"ל: 18 = מהר"ר יעקב ן' חביב מחבר ס' עין יעקב. 19 מצוה קד. 20 ר' בירושלמי ברכות פ"א הלכה א'. 21 = יפה מראה.
[3] עי' בס' הערות הגרי"ש אלישיב (ברכות לג:) שכתב בטעם הדבר שכשאומרו בלחש לא נראה כממליך שתי רשויות, שאין זה דרך המלכת מלך כשמקפיד ללחוש את הדבר לעצמו שלא ישמעוהו אחרים, ואדרבה הרי נראה שחושש מלהמליכו, עכ"ד. אמנם זה אינו, דלפ"ז אין להתיר ביחיד בקול. וגם אי"צ לכ"ז, דהטעם פשוט, שאין האיסור אלא מפני מראית העין, ובאומר בלחש אין מראית העין, שהרי אין אדם שומעו.
[4] אלא דהב"ח גופיה כתב לחלוק על השו"ע ומתיר בלחש, וביחיד אפי' בקול.
[5] אף שגם הב"ח כתב בלשונו דיכול לומר בלחש אי לא כיון דעתיה בראשונה, מ"מ י"ל דנקטיה אגב סיפא שכ' דבאופן זה שלא כיון חייב לחזור ולקרות.

  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה
  • נדה דף ס. תולה בשומרת יום בשני שלה
    על ידי בבא קמא » 15 ינואר 2020, 09:36 » ב נדה
    1 תגובות
    27 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי HaimL
    15 ינואר 2020, 13:17
  • נדה ס. - טמא וטהור שהלכו בשני שבילין
    על ידי בבא קמא » 19 ינואר 2020, 09:44 » ב נדה
    1 תגובות
    38 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי בבא קמא
    21 ינואר 2020, 14:07
  • מפטיר בשני פסוקים - מקרה מעניין שהתרחש השבת בבית הכנסת
    על ידי עמנואל » 24 אוקטובר 2020, 23:01 » ב שבת קודש
    3 תגובות
    91 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי חזק וברוך
    25 אוקטובר 2020, 19:53
  • לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, בוצע? וכמה אחוז?
    על ידי מתאהב על ידך » 20 מאי 2020, 01:25 » ב דעת דורות
    1 תגובות
    87 צפיות
    הודעה אחרונה על ידי מתאהב על ידך
    21 מאי 2020, 15:06

חזור אל “הלכה ומנהג”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים