י"ל עפ"י ד' תוס' כתובות מז. (ד"ה דמסר לה בשבתות וי"ט) וז"ל - אע"ג דאמר במו"ק (דף ח: ושם) ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאים נשים בחולו של מועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה ודרשה גמורה היא כדאמר בחגיגה (דף ח: ושם) דהוי מדאורייתא איכא למימר דהכא אירי שעה אחת קודם יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוספת דאורייתא ובטילה באותה שעה מן המלאכה א"נ כשמסרה האב לשלוחי הבעל
או נשואין בלא סעודה דאמר בהחולץ (יבמות דף מג: ושם) דנשואין בלא סעודה איכא שמחה כולי האי שיהא אסור לישא ביו"ט מטעם זה עכ"ל.
אמנם ראיתי בהמהרש"א והשטמ"ק שם ביארו ד' תוס' לענין דאורייתא ולעולם מדרבנן אסור גם בלא סעודה, ודלא כמהרש"ל שם ובשו"ע סי' תקמו לא חילק ובמ"ב סק"א שם כתב להדיא גם בלא סעודה ועיי"ע סק"ב.
נפתולי אמר:
יתכן שהנישואין היו הרבה קודם, אך התברר שהכתובה המקורית לא היתה כשרה וכדו', ועשו כתובה חדשה בחול המועד.
ואם אכן כך, הרי נתברר שהמנהג באותו מקום להקל בכתיבת כתובה בחוה"מ. וזו
אכן מציאה לא קטנה
(אלא"כ זה כתב משיט"א וזה לא)
הרמ"א בשו"ע סי' תקמה סוס"י ה' כתב "ומתר לכתב כתובה במועד (כל בו) ויש אוסרים (סמ"ק).
משנה ברורה שם
(כח) כתובה במועד - מטעם דבר האבד שמא יבואו לידי ערעור בהסכמת תנאיהם
וא"כ במדינתינו שכותבין כל הכתובות בשוה אסור לכתוב לכו"ע אבל תוספת כתובה מה שמוסיף הבעל מרצונו שרי [מ"א] ועיין בפמ"ג דבכתב משיט"א יש להקל אף בזמנינו:
(כט) ויש אוסרין - טעמם דהוי כשט"ח. והלכה (כח) כדעה א'
ועיין לעיל דבמדינתינו אין להקל כי אם בכתב משיט"א:
ובאמת יש לדון אי אמרינן להתיר משום שהאדם דואג על כתובה פגומה, וכעין מש"כ השעה"צ שם סק"ל בשם הריטב"א לענין אגרות שאילת שלום שההיתר הוא 'מפני שמחת הרגל שלא יהא בדאגה'. וי"ל.
נ.ב בכתובה חילופית
(כתובה דאירכסא) א. יש לה נוסח מיוחד ב. כותבים בה הן את תאריך הנישואין והן את תאריך הכתיבה מה שלא נעשה בכתובה כאן וזה ק"ק לד' ר' @נפתולי.