מעשה שהיה בנתינת צדקה

דע מה שתשיב

משתמש רגיל
שאלה הילכתית מתוךמעשה שהיה עבר אדם וביקש צדקה והיה בידי רק שטר של חמישים שקלים נתתי לו את השטר ואמרתי לו שיחזיר לי עודף של 45 אמר לי שכרגע אין לו שיגמור את הסיבוב יתן לי חזר אחר כך ונתן לי הכל במטבעות קטנים אמרתי לו שאין לי מה לעשות אם מטבעות קטנים ושיחזיר יל את השטר מיד לאחר מכך היתעוררתי לחשוב שמלבד זה שלא ראוי לעשות כך אפשר שכבר נתחייבתי בנתינתי לו והוי כמו אחד שמקדיש מי שיודע מהו הדין אשמח מאוד אם ישתף בתודה מראש
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
בלי לעיין בזה, לכאורה פשוט דמאחר שנתת לו הכסף ביד, והתנית רק שיחזיר לך אחר סיבוב 45, ולא התנית שלא יהיה בכסף קטן, פשוט שלא היה לך זכות לבקש השטר בחזרה. בפרט שהיה אפשר לו לטעון דמאחר שהוא אמר שיחזיר לך ממה שיקבל בסיסוב אסיפת כסף, וברור שרוב הסיכוים שהוא יקבל זה בכסף קטן, זה כמו שהתנה להדיא שיכול לחזור כסף קטן.
וכל זה מצד דיני ממונות. יש להסתפק אם יש חיוב מצד נדר, גם אם אין טענה בדיני ממונות. אבל מסתבר שאינו חלוק בועבדא זו.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

יהודי

משתמש ותיק
לכאורה אם היה גמירות דעת ליתן צדקה התחייב בזה כמבואר בב"י (שהובא במ"ב סי' תרצד סק"ו), וקשה לומר שהתכוון שאם לא יהיה שטרות וכו', שהרי אי"ז סתמא דאינשי וכמו שכתב הרב א' התל'.
השאלה היא מה לעשות כעת.
 

דע מה שתשיב

משתמש רגיל
פותח הנושא
העולה מתוך הדברים שיש שני נושאים חיוב הצדקה וחיוב הנתינה לאותו עני בדווקא
 

יהודי

משתמש ותיק
זכרוני שיש הוראה מהחזו"א בענין, אך אינני זוכרה במדויק כדי לכותבה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אני מעתיק לך חלק קטן ממה שכתבתי בנידון קצת דומה.
בספר בארח צדקה הביא שו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א וזה לשון השאלה חשב בליבו ליתן צדקה לפלוני ומתחרט, אם מותר לו ליתנו לעני אחר ע"כ והשיב הגאון וז"ל פ"א עליתי על אוטבוס ובא עני לבקש צדקה כשרציתי ליתן לו נסגרה הדלת ואמר לי החזו"א שאתן לעני אחר, והבנתי ממנו שסברתו בזה היא שרק על עצם מצוות צדקה יש דין שחלה במחשבה אבל למי לתת זה לא שייך לצדקה שיחול על זה דין צדקה בלב עכ"ל (ועיי"ע באות קח' שם).

והדברים צ"ב דהנה הוראת מרן החזו"א במקרה הנידון אפשר כיון דאין יכול למצוא אותו העני משום דאזיל ליה ובזה ס"ל דאע"פ דמתחייב לעני זה בדוקא מ"מ לא נפטר מליתן מעות אלו לצדקה וסגי שיתן לעני אחר משא"כ כשחשב בליבו ליתן צדקה לפלוני ונמצא כאן העני מיהת"י דיוכל להתחרט ועוד דאין סברא לחלק בין נדר באמירה למחשבה דכיון דילפינן דאיכא חיוב צדקה במחשבה והיינו שחל על עצם המעות שם צדקה ומתחייב הגברא בזה א"כ מיהת"י לחלק דמתחייב רק בצדקה אבל לא לאותו עני וצ"ב. ואמנם מצינו סברא זו דהחיוב בצדקה אינו דווקא לעני מסוים וכמו שהזכרנו בשם הדברי יחזקאל הנ"ל ואמנם לפ"ד אין חילוק בין אמירה למחשבה אולם לפי סברת הגרח"ק דס"ל בהוראת החזו"א דרק במחשבה אין חייב ליתן לעני מסוים א"כ עדין צ"ב מה סברא לחלק.

והנראה לבאר עפ"י מש"כ לחקור אי קרא "כל נדיב לב" דהגמ' בשבועות כו: לומדת דגם במחשבה ה"ז נדר הקדש (וה"ה לצדקה לשיטות הנ"ל) אי הוי גילוי דנדר במחשבה כהוציא בשפתיו וה"ז כנדר גמור או דנחית דרגא ואפי' דחשיב נדר מ"מ אי"ז כנדר בפיו ואין עליו כל הדינים של דין אמל"ג ובל יחל דהא לא הוציא מפיו ולפ"ז א"ש מה דס"ל להגרח"ק בהוראת החזו"א דנדר במחשבה נחית דרגא ואינו נכלל בכל הגדרים של נדר בפה ליתן צדקה דרק בזה עובר בב"י ובב"ת אם אינו נותן המעות לעניים משא"כ נדר במחשבה סגי במה שצריך ליתן מעות לצדקה לצדקה ואולם ליתן דוקא לאותו עני הנדר במחשבה אינו מחייב דהא לא נתחדש בו דין נדר ממש ודוק'.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מאידך, מצאנו בחז"ל דלפנים משורת הדין אדם יקיים מחשבתו ויתן במחיר השער זול שחישב לתת.

אני הרהרתי בעקבות האשכול בשאלה נוספת. אדם שיש לו שטר גדול אם יפרוט אתו אזי הכסף ילך לאיסור במטבעות קטנים, וגם יצטרך לתת לו ממת יותר ממה שחשב. כגון אם יש לו שטר של 200 ש"ח, הרי הוא לא יבקש ממנו חזרה 199 אלא 195, ונמצא שמפסיד. לעצמי הוריתי בכה"ג שזה נקרא שאין לי ואינני מחוייב לתת.
מה דעת חכמי הפורום.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
במחשבה שניה, מאחר שהעני החזיר הכסף מדעת י"ל שוויתר על זכותו ונתנו במתנה גמורה. ואע"פ שזה ספק אולי לא עשה כן אלא משום שטעה בדין וס"ל שהוא מחוייב להחזירו, היות שהוא לא אמר שהוא מחזיר מטעם זה, י"ל שהוא החליט להזירו בכל אופן אע"פ שהוא שלו מדינא [וי"ל טעמו כדי שלא ליתן טעם מר לנותני צדקה שלא רצו באמת לקבל עודף בכסף קטן, ורק לא השכילו להתנות זה בתחילה, כדי שלא יהססו מליתן צדקה לעתיד]. וא"כ על העני להביא ראיה להוציא מהמוחזק.
 
חלק עליון תַחתִית