מנהג עשיית עיסה להפרשת חלה, מצווה או איסור??

הטרוד לדעת

משתמש רשום
אבקש את עזרת הציבור, בעניין המנהג הנהוג אצל חלק היהודים, שכשיש שעת צרה שצריך רחמי שמים [כגון אשה הכורעת ללדת], עושים עיסה גדולה במיוחד כדי שיעור הפרשת חלה, ומקדישים המצווה לזכות היולדת וכדו'.
א. מהו מקור המנהג, האם מבוסס על דברי המשנה שעל ג' דברים נשים מתות בשעת לידתן, ואחד מהם הפרשת חלה, וכנגד זה עושים לזכות?
ב. האם ידוע באמת על הדור הקודם שעשו כן, או שזה מנהג טרי, [אולי מקורו מעדות המזרח]?
ג. עיקר קושייתי משום שהלומד את דברי המשנה בחלה [פ"ב מ"ג] יראה, שבפשטות בימינו אין לעשות בכוונה עיסה גדולה כדי להפריש חלה, [אלא העושה עיסה גדולה לצרכו, חייב להפריש חלה, וגם זה לא מוסכם כדלהלן].
דהנה נחלקו תנאים האם העושה עיסה בטומאה, יפריש בטומאה או יעשה קבין קבין, ונחלקו הראשונים כמי ההלכה, [עיין חזו"א זרעים ליקוטים הל' חלה סו"ס ג', שכתב שם שהמנהג להפריש בטומאה, עיי"ש מש"כ 'שלא תשתכח'], ופירוש הדברים, שיש בעיתיות להפריש בטומאה, ויש כנגד בעייה להיפטר בידים מהחיוב, ונחלקו מה הרע במיעוטו.
אולם לעשות בידים עיסה גדולה במיוחד בשביל המצווה, לכאו' לכו"ע אסור, דמפריש בטומאה, [וראיתי הערה זו בספר 'זהב התרומה'].
ד. אולם צ"ב בזה מדברי הרמ"א ריש הלכות שבת שכתב שהמנהג לעשות עיסה כדי שיעור חלה לכבוד שבת, ואין לשנות. וביארו שם האחרונים שזה מהווה תיקון לחטא חוה שהחטיאה את אדם שהיה חלתו של עולם, והיה ביום השישי. הרי לנו שגם בזמן הרמ"א שהיו טמאי מתים, נראה דסבר לעשות עיסה בדווקא בשיעור חלה.
ה. וע"כ נפשי בשאלתי, האם אני מערער כאן על מנהג קדמון של זקנות הדור הקודם, או שהם לא עשו כן במיוחד, אלא כשהזדמן להם עיסה גדולה, גם השחילו תפילה אגב ההפרשה??
ו. על הצד שזה מנהג קדום, האם באמת עלי לעשות כמוהו? האם גם בנושא הלכתי מובהק כזה יש משקל לדברי הזקנות? [כדברי הרשב"א בשו"ת שכתב באיזה מקום על אמונת הזקנות, ולא עסק שם במנהגי הזקנות כנגד מסקנות הסוגיא].
ז. אולי באמת הצורה להיות זהירים בהפרשת חלה, היא דווקא לא להפריש חלה בטומאה, ובזכות זה לא ימותו הנשים בשעת לידתן.
אשמח להארת עיני בזה!
 

shchiche.com

משתמש רגיל
לכאורה הרמ"א שכתב בשם המרדכי שיש לעשות [לכתחילה] דווקא שיעור חלה סובר שיש ענין לא לחלק לקבין, ולכאורה יש מדבריו הכרעה לזה, וע"ע בענין זה בביהגר"א או"ח שכ"ו סק"י, צל"ח ברכות לז ע"ב, ש"ך יו"ד סי' שכ"ד סקכ"ה עיש"ה, קצש"ע סי' עב ס"ו.
ולגוף הענין של סגולה בהפרשת חלה הנה ברור שיש מקור מהמשנה בשבת פ"ב הנ"ל, שזובי טובתה של האשה ותיקונה כמ"ש חז"ל שהיא אבדה חלתו וכו', וכמו"כ נזכרו סגולות על הפרשת חלה בדברי רבותינו, עי' ס' גימטריאות לריה"ח אות כ"ח, חינוך ושל"ה תושב"כ פר' שלח וחת"ס עה"ת ס"פ שלח.
אשמח לקבל הסבר נוסף מה יש עוד להסתפק אחרי הכרעת הרמ"א והאחרונים לעניננו.
בברכה וכל טוב סלה,
 

יהודה1

משתמש ותיק
amsgula.net אמר:
לכאורה הרמ"א שכתב בשם המרדכי שיש לעשות [לכתחילה] דווקא שיעור חלה סובר שיש ענין לא לחלק לקבין, ולכאורה יש מדבריו הכרעה לזה, וע"ע בענין זה בביהגר"א או"ח שכ"ו סק"י, צל"ח ברכות לז ע"ב, ש"ך יו"ד סקכ"ה עיש"ה, קצש"ע סי' עב ס"ו.
ולגוף הענין של סגולה בהפרשת חלה הנה ברור שיש מקור מהמשנה בשבת פ"ב הנ"ל, שזובי טובתה של האשה ותיקונה כמ"ש חז"ל שהיא אבדה חלתו וכו', וכמו"כ נזכרו סגולות על הפרשת חלה בדברי רבותינו, עי' ס' גימטריאות לריה"ח אות כ"ח, חינוך ושל"ה תושב"כ פר' שלח וחת"ס עה"ת ס"פ שלח.
אשמח לקבל הסבר נוסף מה יש עוד להסתפק אחרי הכרעת הרמ"א והאחרונים לעניננו.
בברכה וכל טוב סלה,
אולי גם הרמ"א לא התכוין שיעשה דווקא עיסה גדולה לכתחילה בשביל הסגולה. אלא שכיון שיש עניין לעשות חלות לשבת יעשה עיסה גדולה שיהיה בה גם שיעור חלה. אבל כאן המנהג הוא לעשות עיסה למרות שלא באמת צריכים ובשביל מצוות הפרשת חלה בלבד (ולא שכבר יש עיסה וטורחים לחייבה בחלה) ואם כן יש להסתפק אם ראוי לעשות כן מאחר שיש גם עניין לא להפריש בטומאה וכאן אין זה פוטר את עצמו אם לא יאפה בכלל.
 

shchiche.com

משתמש רגיל
לענ"ד מסתבר ופשוט, שהנידון אם להפריש בטומאה או לא להתחייב, יהיה כולל בתוכו כל הנידונים הנזכרים.
ואם קי"ל שעדיף לא להתחייב, דין זה יתפרש שפיר בין באופן דנימא ליה לא לצרף את העיסות הקטנות [עי' בש"ך הנ"ל], ובין באופן דנימא ליה לאפות שיעור הנצרך לו ולא יותר בשביל להתחייב בחלה, ובין באופן דנימא ליה שאם אינו צריך לפת שלא יאפה, ואם קי"ל שעדיף להתחייב ממילא יהיה הדין שאם יש לו עיסות קטנות מצוה מן המובחר לצרפן אע"פ שהוא לא חשב לצרפן, ואם יש לו עיסה קטנה מצוה לאפות גדולה אע"פ שהוא לא חשב על צורך בעיסה גדולה, ואם לא חשב כלל ללוש פת ומחפש ומחזר לזכות במצוה יוכל לזכות בלישת פת ובהפרשת חלה.
וכשגילו הפוסקים דעתם בחלק מהאופנים מה דעתם במחל' הזו מסתמא גילו בכל האופנים דלעיל, כך הוא בודאי הפשטות המסתבר והנראה, ולהוציא מפשטות זו צריך ראיה.
 

יהודה1

משתמש ותיק
amsgula.net אמר:
וכשגילו הפוסקים דעתם בחלק מהאופנים מה דעתם במחל' הזו מסתמא גילו בכל האופנים דלעיל, כך הוא בודאי הפשטות המסתבר והנראה, ולהוציא מפשטות זו צריך ראיה.
למה? הרי הסברא היא שיש לחלק. ואם לא נמצא ראייה להשוות צריך ראיה בכל מקום בפני עצמו. שאולי לא סברו שעדיף להתחייב אלא משום שמפקיע עצמו מן החיוב, גרוע יותר מהמפריש בטומאה מאחר שאין לא אפשרותל להפריש בטהרה. אבל מי שאינו צריך כלל אין שום סיבה שלא יימנע אלא משום שמחזר אחר המצוות, והרי יש לו גם מצוה להימנע מלטמא את החלה. ואף שאם יפריש חלה אין טענה שימנע מזה שהרי אינו מטמא בכוונה, אבל מי שאינו צריך כלל ואינו אלא משום חיזור אחר המצוות יש סברא שלא לחזר אחר מצווה שיש בה גם עבירה.
 

shchiche.com

משתמש רגיל
גם אם יש ממש בסברא זו, מ"מ דבר ברור הוא שהתנאים נחלקו בכל האופנים, וממילא הכרעת הפוסקים תהיה כא' מדעות התנאים ולא בהכרעה לכאן ולכאן כמבואר בדברי הראשונים שהתייחסו למח' במשנה.
ולגוף הענין בדברי הפוסקים הנ"ל אם יש להביא ראיה מדבריהם לא"י שפסקו כן גם בא"י, שו"ר דבאמת יש לומר שלא דברו בא"י, ואביא בזה דברי הגרח"ק שליט"א (דרך אמונה הל' ביכורים פ"ח הי"א): כתב הרמב"ם יעשנה בטומאה ויפריש חלה טמאה, ואל יעשנה פחות מכשיעור שאסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור אם יש לו עיסה גדולה וכנ"ל פ"ו הט"ז וזו דעת רבנו אבל דעת הרמב"ן ועוד ראשונים שמוטב שיעשנה פחות פחות מכשיעור [או שילוש במי פירות לדעת הפוטרים לעיל פ"ו הי"ב] ואל יעשנה בטומאה ודוקא בא"י אבל בחו"ל כיון דנאכלת בטומאה יעשנה בטומאה ומשמע דבא"י אף בזה"ז יעשנה קבין וצ"ע והמנהג לעשות בטומאה ואפשר שהוא כדעת רבנו ולהסוברים שיעשה פחות מכשיעור היינו שיחלק לקבין קודם נתינת המים שאם יערב ה' רבעים במים כבר הוא חייב להפריש חלה מדרבנן וכבר גרם טומאה לחלה, ומיהו אם כבר נתן מים ועכשיו א"א לו לגמור בטהרה נמי חייב לחלק כדי שלא לגרום טומאה לחלה דאורייתא ואף על גב דעתה ג"כ חייב להפריש מדרבנן וחלה זו שהוא מפריש הוי חלה דאורייתא מ"מ כיון דעתה רשאי לאכול כל העיסה מה"ת כי מגלגלה בטומאה חשיב גורם לטומאת חלה מיהו אם זה עיסה גדולה והטירחא לחלקה לקבין יותר מהטירחא לילך ד' מילין יכול לעשותה בטומאה לכ"ע עכ"ל הגרח"ק.
 

אברעמעלע

משתמש רגיל
לא מבין הענין כלל. הם לא עושים בשביל בל תשחית. לכה"פ בזמן הזה אנשים אופים בכל יום, למה שלא יעשו איזה מצוה לזכותה?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לפי המבואר בשו"ע יו"ד שכב,ה שבחלת חו"ל אין איסור טומאה א"כ אין ראיה כלל מהמנהג שמביא הרמ"א בחו"ל למנהג שנוהגים ביום בא"י, וצ"ע.
 
חלק עליון תַחתִית