לא יקנח ביד ימין - במקנח לילדיו, וע"י נייר

ים סוף

משתמש ותיק
כ' השו"ע (אור"ח סי' ג' י') "לא יקנח ביד ימין",
ונסתפקתי האם יש להקפיד על כך גם בקינוח קטן.
ראיתי שמביאים בשם ה'אפיקי מגינים' (מצו"ב) שלא הקפידו אלא בקינוח ולא בשאר טינוף.
אבל לענין להחליף טיטול/לקנח קטן, מסופקני כיצד להגדיר את המציאות.
אשמח לשמוע אם יש למישהו מחברי בית מדרש מעט זה מידע בעניין הנוגע מאד למעשה.
 

קבצים מצורפים

  • אפיקי מגינים.png
    אפיקי מגינים.png
    24.6 KB · צפיות: 231

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
ראיתי בשם הגר"ח קניבסקי שבימינו שיש נייר ואין מקנחין בצרורות אפשר שאין צורך להקפיד על קינוח בימין
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ' ה'ציץ אליעזר' (שו"ת חלק ז' סי' ב') ז"ל:
(א) הנה כבר פתח לנו פתחא דהיתרא בזה הגרש"ז בשו"ע שלו במהדו"ת שהתחיל לסדר, שכותב בסי' ג' סעי' ט' בלשון: ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא בשמאל וכו'. דון מינה הא מי שהוא כן איסטניס ואינו מקנח באצבעות ממש אלא בנייר, כבזמנינו דכמעט כולי עלמא המה איסטניסים בזה, מותר לקנח אפי' ביד ימין.

הן אמנם דהקיצשו"ע בסי' ד' בפאת השלחן כותב להשיג ע"ד הגרש"ז בזה דלא ידע מנא ליה הא ולפי פשטות הענין נראה דגם כשמקנח בנייר וכדומה לא יקנח בימין וכו' כיעו"ש.

(ב) אבל מצינו כבר דהגרש"ז אינו יחיד בדעתו זה, וגם היעב"ץ בסידורו מדגיש לכתוב דדין זה הוא דוקא כשמקנח באצבעותיו ממש, וכן הגאון מבוטשטש ז"ל בספרו אשל אברהם על או"ח כותב מד"ע לומר בכזאת בפשיטות דפשוט שבמקנח על ידי שום דבר אין קפידא כשמקנח בימין או באצבע אמצעי ודוקא כשבשרו נוגעת בצואה הוא דקפדינן והמחמיר בדרבנן מה שאינו מפורש עליו להביא הראיה ע"ש מה שמסיים דאולי יש בזה משום מדת חסידות בהיות וההיתר לא נתפרש בהדיא רק שמשמע כן ממילא עיין שם, ולכן עפ"י הני תלתא דרבותא יקום דבר דכל שאינו מקנח בידיו ממש אין איסור מדינא לקנח ביד ימין.

(ג) ובספר נמוקי או"ח (מונקאטש) סי' ג' מסכים ג"כ לפסקו של הגרש"ז, ולהשגת הקיצשו"ע עליו כותב: ותמהתי על תמיהתו והלא דברי בעל התניא נכונים ונראים לפי"מ דאמרינן שם (בברכות ס"ב) הטעם מפני שקרובה לפה (פירש"י רגילין להושיטה לפה) והיינו שמא לא ירחץ ידיו היטב היטב וישאר עכ"פ כמו ריח על ידיו ועי"ז ימאס בעיניו בעת אכילתו ואם ע"י הפסק נייר מה יזיק, א"ו דמיירי כשמקנח באצבעותיו וז"פ, וגם הראי' שהביא בקש"ע מהתנאים שהכניסו אבנים מקורזלות לבית הכסא, אינו ראי' כלל דבאמת י"ל דהם במדת יקרתם לא הי' מקנחין ביד ממש רק באבנים וכיוצא וע"כ היה מותר להם באמת לקנח ביד ימין כיון שהוא ע"י דבר אחר ומה זו הוכחה כנ"ל עיין שם.

אלא דעדיין קשה לפי תירוץ זה דמדוע לא הזכירו אבל בש"ס לחלק בכך אם אמנם הדין הוא דאלו שמקנחים באבנים וכדומה [מה שהתנאים בעצמם נהגו כן] שלהם מותר לקנח בימין.

ונראין ביותר מה שראיתי שכותב לתרץ בזה בספר לקוטי מהרי"ח (מראחוב) בסדר הנהגת ביהכ"ס, דלא קשה מידי דכיון דבזמן הש"ס לא היה להם נייר לקנח רק קנחו עצמן בצרור או באבן אי אפשר לקנח כל כך היטב שלא ישאר צואה משהו ועכ"ח אח"כ קנחו עצמן בידים ממש, וגם מי שמקנח עצמו רק בצרור או באבן אי אפשר ליזהר שלא לטנף את ידיו ועכ"ז החוש מעיד עיין שם.

על כן נלענ"ד דשפיר יש מקום להתיר בזמנינו הקינוח ביד ימין, ומוטב לקנח ביד ימין ממה שיקנחו ביד שמאל והקינוח לא יהא כדבעי או שיתלכלך ידו וד"ל.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
חומרא דומה זיהיתי אצל יהודי חשוב שאמר לי שהוא מקפיד ליטול ידיים לאחר נגיעה בגלגל של עגלת ילדים וכדומה, כי מה בין זה לנעל.
 

הכהן

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
חומרא דומה זיהיתי אצל יהודי חשוב שאמר לי שהוא מקפיד ליטול ידיים לאחר נגיעה בגלגל של עגלת ילדים וכדומה, כי מה בין זה לנעל.
ולכאו' כ"ש אם נוגע ברצפה
 

אברך

משתמש ותיק
בשו"ע הרב מהדו"ת סי' ד' סעי' ט' כתב 'ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא בשמאל', ומשמע דעם נייר שרי.
וכ"כ להקל גם בנימוקי או"ח (להמנח"א ממונקאטש) ובא"א מבוטשאטש ובלקוטי מהרי"ח ובקצוה"ש סי' ד' סעי' ג' [ובהוספות כתב שמצא כן לרשב"ץ על הרי"ף בברכות].
[וכ"כ גם בסידור יעב"ץ בית יעקב, אבל בסידור יעב"ץ עמודי שמים ליתא, ועי' בהקדמת צאצאי היעב"ץ לסידור עמודי שמים שהרבה הלכות בסידור בית יעקב הם מהמדפיס].
וכ"ז דלא כלחם הפנים על הקשו"ע סי' ד' שנקט לאסור גם עם נייר.
וכן נקט להתיר בשו"ת צי"א ח"ז סי' ב'.
ובס' דעת יהודה הביאו תשובת הגר"י שפירא זצ"ל בזה, דהדברים מסתברים וכמדומני שהרבה נוהגין כן, אבל קשה לקבוע הלכה מסברא אחר שלא נתפרש בגמ' ובפוסקים, עכ"ל.
 

יהודי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
אור זרוע אמר:
חומרא דומה זיהיתי אצל יהודי חשוב שאמר לי שהוא מקפיד ליטול ידיים לאחר נגיעה בגלגל של עגלת ילדים וכדומה, כי מה בין זה לנעל.
ולכאו' כ"ש אם נוגע ברצפה
וכי רצפה וגלגלים הם דבר חדש בעולמנו, הרי מעולם היו דברים כאלו ולא הוזכרו בפוסקים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
חומרא דומה זיהיתי אצל יהודי חשוב שאמר לי שהוא מקפיד ליטול ידיים לאחר נגיעה בגלגל של עגלת ילדים וכדומה, כי מה בין זה לנעל.

בנעליים יש מחלוקת בין המשנ"ב (ד,מא) שהוא משום נקיות ולפי"ז דוקא כשהנעליים מטונפות כמ"ש המשנ"ב (קכח,סב) להמג"א (קכח,כו) שמצריך ליטול גם לנעליים נקיות ולכאורה היינו משום שהנטילה משום רוח רעה.

אמנם צ"ע דלפי"ז כל מי שנוגע בכל לכלוך כל שהוא יתחייב בנטילת ידיים ולא מצאנו דין כזה. ואולי רק תיקנו על נעליים.
 

אברך

משתמש ותיק

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
תשובת הרב אברהם צבי הכהן בעמח"ס 'הלכה ערוכה':
"לענ"ד פעולת קינוח הצואה מגוף הקטן היא בכלל קינוח, אבל החלפת הטיטול אינה בכלל זה."
 
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ראיתי בשם הגר"ח קניבסקי שבימינו שיש נייר ואין מקנחין בצרורות אפשר שאין צורך להקפיד על קינוח בימין

ובספר דעת נוטה מביא בשמו שלכתחילה יש להזהר גם בקטן.

א. בשם ר חיים יש תשובות סותרות בכל שאלה כמעט. כך שלא ברור האם ניתן לסמוך. ואכמ"ל.

ב. גם הספר שכתבתי ערוך וצ"ע
 
אם הדיון מה דעתו של הגר"ח שליט"א בזה, הרי שכבר נאמרו כל הדברים בזה.

אבל מצד הסברה יש מקום לדון, שהרי לא נאסר לנגוע ביד ימינו בכל הדברים המטנפים, והרי יש כהנה רבות, ואפילו הכי לא אמרו אלא בקינוח, ועל כרחך שקינוח חמור כיון שאין המקנח רואה בעינו את המקום שמקנח, ולכן עלול שיתלכלך ולאו אדעתיה, וממילא זה לא שייך במקנח אחר שהלכלוך מול עיניו.
 
חלק עליון תַחתִית