כ' ה'ציץ אליעזר' (שו"ת חלק ז' סי' ב') ז"ל:
(א) הנה כבר פתח לנו פתחא דהיתרא בזה הגרש"ז בשו"ע שלו במהדו"ת שהתחיל לסדר, שכותב בסי' ג' סעי' ט' בלשון: ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא בשמאל וכו'. דון מינה הא מי שהוא כן איסטניס ואינו מקנח באצבעות ממש אלא בנייר, כבזמנינו דכמעט כולי עלמא המה איסטניסים בזה, מותר לקנח אפי' ביד ימין.
הן אמנם דהקיצשו"ע בסי' ד' בפאת השלחן כותב להשיג ע"ד הגרש"ז בזה דלא ידע מנא ליה הא ולפי פשטות הענין נראה דגם כשמקנח בנייר וכדומה לא יקנח בימין וכו' כיעו"ש.
(ב) אבל מצינו כבר דהגרש"ז אינו יחיד בדעתו זה, וגם היעב"ץ בסידורו מדגיש לכתוב דדין זה הוא דוקא כשמקנח באצבעותיו ממש, וכן הגאון מבוטשטש ז"ל בספרו אשל אברהם על או"ח כותב מד"ע לומר בכזאת בפשיטות דפשוט שבמקנח על ידי שום דבר אין קפידא כשמקנח בימין או באצבע אמצעי ודוקא כשבשרו נוגעת בצואה הוא דקפדינן והמחמיר בדרבנן מה שאינו מפורש עליו להביא הראיה ע"ש מה שמסיים דאולי יש בזה משום מדת חסידות בהיות וההיתר לא נתפרש בהדיא רק שמשמע כן ממילא עיין שם, ולכן עפ"י הני תלתא דרבותא יקום דבר דכל שאינו מקנח בידיו ממש אין איסור מדינא לקנח ביד ימין.
(ג) ובספר נמוקי או"ח (מונקאטש) סי' ג' מסכים ג"כ לפסקו של הגרש"ז, ולהשגת הקיצשו"ע עליו כותב: ותמהתי על תמיהתו והלא דברי בעל התניא נכונים ונראים לפי"מ דאמרינן שם (בברכות ס"ב) הטעם מפני שקרובה לפה (פירש"י רגילין להושיטה לפה) והיינו שמא לא ירחץ ידיו היטב היטב וישאר עכ"פ כמו ריח על ידיו ועי"ז ימאס בעיניו בעת אכילתו ואם ע"י הפסק נייר מה יזיק, א"ו דמיירי כשמקנח באצבעותיו וז"פ, וגם הראי' שהביא בקש"ע מהתנאים שהכניסו אבנים מקורזלות לבית הכסא, אינו ראי' כלל דבאמת י"ל דהם במדת יקרתם לא הי' מקנחין ביד ממש רק באבנים וכיוצא וע"כ היה מותר להם באמת לקנח ביד ימין כיון שהוא ע"י דבר אחר ומה זו הוכחה כנ"ל עיין שם.
אלא דעדיין קשה לפי תירוץ זה דמדוע לא הזכירו אבל בש"ס לחלק בכך אם אמנם הדין הוא דאלו שמקנחים באבנים וכדומה [מה שהתנאים בעצמם נהגו כן] שלהם מותר לקנח בימין.
ונראין ביותר מה שראיתי שכותב לתרץ בזה בספר לקוטי מהרי"ח (מראחוב) בסדר הנהגת ביהכ"ס, דלא קשה מידי דכיון דבזמן הש"ס לא היה להם נייר לקנח רק קנחו עצמן בצרור או באבן אי אפשר לקנח כל כך היטב שלא ישאר צואה משהו ועכ"ח אח"כ קנחו עצמן בידים ממש, וגם מי שמקנח עצמו רק בצרור או באבן אי אפשר ליזהר שלא לטנף את ידיו ועכ"ז החוש מעיד עיין שם.
על כן נלענ"ד דשפיר יש מקום להתיר בזמנינו הקינוח ביד ימין, ומוטב לקנח ביד ימין ממה שיקנחו ביד שמאל והקינוח לא יהא כדבעי או שיתלכלך ידו וד"ל.