האם מותר לטייל בחוץ לארץ

מלמד להועיל

משתמש ותיק
בשנים האחרונות זה מאד נכנס שנוסעים לחול לטיולים ולמלונות
האם יש לזה היתר מבוסס?
 

נבשר

משתמש ותיק
עיין בספר של הרב שלמה דיכובסקי "לב שומע לשלמה" סי' סד' (יש את זה באוצר החכמה, אשמח אם מישהו יעלה את זה), שהביא בזה צדדים להיתר.
 

אברך

משתמש ותיק
במג"א סי' תקל"א סק"ז [הביאו להלכה במ"ב סקי"ד] כתב דלצאת לצורך לראות פני חבירו שרי, וכתב דמקורו מסו"ס רמ"ח. והתם מיירי בעניין לצאת בספינה או בשיירא תוך ג' ימים לשבת, וכתב הרמ"א דיש אומרים שאם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה, ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל. ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה, ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו, עכ"ד הרמ"א.
ואף דכתב המ"ב בסי' רמ"ח סקל"ו בשם הא"ר דבמקום שלא נהגו להקל אין כדאי להקל, די"א דבעינן מצוה גמורה, מ"מ כאן לעניין לצאת מהארץ לחו"ל לא הביא המ"ב זה.
ולכאו' עפ"ז יתכן דה"ה ביוצא לטייל במקום הצורך, וכגון שנצרך למנוחת הנפש, באופן שא"א לו להשיגו בא"י, חשיב דבר מצוה.
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אברך אמר:
במג"א וכו 'וכו'
כל אלו לצורך מצווה ולא שייטיה להכא. כל העם נהיה חולה בנפשו שצריך לטייל ולפוש בחו"ל ?
אמת, אדם שרוצה לצאת לחו"ל צריך לחשוב היטב ולהתיעץ עם דעת תורה לפני שהוא מגדיר את עצמו 'כמי שאין לו א-לוה'.
 

אברך

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אברך אמר:
במג"א וכו 'וכו'
כל אלו לצורך מצווה ולא שייטיה להכא. כל העם נהיה חולה בנפשו שצריך לטייל ולפוש בחו"ל ?
אל נא יחרה אפו שליט"א. אני מכיר, ומסתמא עוד מכירים, תלמידי חכמים יראי השי"ת, שלעת הצורך נוסעים לנפוש בחו"ל.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הדברים ידועים. וגם גדולי עולם עשו זאת. ראשי ישיבות שעול גדול נופל עליהם כל השנה, שאין להם להיכן לברוח פה בארץ, כי זה כפר קטן, צריכים להתנתק.
וכך היה נוהג הרב וואזנר זצ"ל (ואולי גם בשביל האויר הגבוה).
זו לא סיבה להיתר לטייל בחו"ל.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
האדמו"ר מויז'ניץ ה'ישועות משה' ז"ל אמר פעם בבדיחותא כששהה בשווייץ
רבש"ע, עתידה א"י שתתפשט על כל הארצות, אני מבקש ממך שקריית ויז'ניץ תהיה כאן.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
היכן המקור לזה? זה תלוי ברצון המלך המשיח אם יאבה לכבשה אחרי שיכבוש א"י כולה.

בד בבד עם זה, אני לא הייתי רוצה ששם תקום שכונת 'זכרון מאיר', משום שגם אחרי שמלך המשיח יכבוש כל העולם מדין 'כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה' ארץ כנען היא הארץ המובחרת מעל העולם, 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה'. וזה לא יהיה בכל הארצות. שכל הארצות יהיו חייבות במצוות התלויות בארץ וכמו"כ מותר לגור בהם, אבל הארץ המיוחדת היא דוקא ארץ כנען, והא ראיה מעבר הירדן - גלעד נפישי רוצחים.
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
למה להתעסק במיסטיקה, כל מי שמעיין בספרי הפוסקים יראה שהדבר לא פשוט בכלל, ובלי צורך אמיתי אין להתיר לנסוע בכלל ואסור בתכלית האיסור להתייחס לעניין בשוויון נפש כמו שמתייחסים לזה היום.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בשות שבט הלוי כתב על זה והתיר בתנאים מסויימים.
א. לזמן קצר על דעת לחזור
ב. לראות פלאות ד' וכד'
ג. שיעשה בדרך מצווה. ולא בפורקן.
 

אברך

משתמש ותיק
מכון קול יוסף אמר:
אדם שרוצה לצאת לחו"ל צריך לחשוב היטב ולהתיעץ עם דעת תורה לפני שהוא מגדיר את עצמו 'כמי שאין לו א-לוה'.
הלשון 'דומה כמי שאין לו אלו', נאמרה בגמרא (כתובות קי:) על הדר בחו"ל, לא על היוצא לחו"ל באופן עראי.
מכון קול יוסף אמר:
למה להתעסק במיסטיקה, כל מי שמעיין בספרי הפוסקים יראה שהדבר לא פשוט בכלל, ובלי צורך אמיתי אין להתיר לנסוע בכלל ואסור בתכלית האיסור להתייחס לעניין בשוויון נפש כמו שמתייחסים לזה היום.
דבריי לעיל הם מדברי הפוסקים. והעולה מדבריהם שאף לסחורה או 'לראות פני חבירו' חשוב דבר מצוה, ונהגו להקל אף יותר מזה, כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידם.
אברך אמר:
במג"א סי' תקל"א סק"ז [הביאו להלכה במ"ב סקי"ד] כתב דלצאת לצורך לראות פני חבירו שרי, וכתב דמקורו מסו"ס רמ"ח. והתם מיירי בעניין לצאת בספינה או בשיירא תוך ג' ימים לשבת, וכתב הרמ"א דיש אומרים שאם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה, ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל. ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה, ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו, עכ"ד הרמ"א.
ואף דכתב המ"ב בסי' רמ"ח סקל"ו בשם הא"ר דבמקום שלא נהגו להקל אין כדאי להקל, די"א דבעינן מצוה גמורה, מ"מ כאן לעניין לצאת מהארץ לחו"ל לא הביא המ"ב זה.
ולכאו' עפ"ז יתכן דה"ה ביוצא לטייל במקום הצורך, וכגון שנצרך למנוחת הנפש, באופן שא"א לו להשיגו בא"י, חשיב דבר מצוה.
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
אברך אמר:
מכון קול יוסף אמר:
אדם שרוצה לצאת לחו"ל צריך לחשוב היטב ולהתיעץ עם דעת תורה לפני שהוא מגדיר את עצמו 'כמי שאין לו א-לוה'.
הלשון 'דומה כמי שאין לו אלו', נאמרה בגמרא (כתובות קי:) על הדר בחו"ל, לא על היוצא לחו"ל באופן עראי.
לשון מושאלת, רק כדי להדגיש כמה העניין אינו פשוט.
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
אברך אמר:
מכון קול יוסף אמר:
מכון קול יוסף אמר:
למה להתעסק במיסטיקה, כל מי שמעיין בספרי הפוסקים יראה שהדבר לא פשוט בכלל, ובלי צורך אמיתי אין להתיר לנסוע בכלל ואסור בתכלית האיסור להתייחס לעניין בשוויון נפש כמו שמתייחסים לזה היום.
דבריי לעיל הם מדברי הפוסקים. והעולה מדבריהם שאף לסחורה או 'לראות פני חבירו' חשוב דבר מצוה, ונהגו להקל אף יותר מזה, כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידם.
אברך אמר:
במג"א סי' תקל"א סק"ז [הביאו להלכה במ"ב סקי"ד] כתב דלצאת לצורך לראות פני חבירו שרי, וכתב דמקורו מסו"ס רמ"ח. והתם מיירי בעניין לצאת בספינה או בשיירא תוך ג' ימים לשבת, וכתב הרמ"א דיש אומרים שאם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה, ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל. ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה, ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו, עכ"ד הרמ"א.
ואף דכתב המ"ב בסי' רמ"ח סקל"ו בשם הא"ר דבמקום שלא נהגו להקל אין כדאי להקל, די"א דבעינן מצוה גמורה, מ"מ כאן לעניין לצאת מהארץ לחו"ל לא הביא המ"ב זה.
ולכאו' עפ"ז יתכן דה"ה ביוצא לטייל במקום הצורך, וכגון שנצרך למנוחת הנפש, באופן שא"א לו להשיגו בא"י, חשיב דבר מצוה.
לא נתכוונתי לדבריך שהם דברי הלכה מסולאים בפז, אלא למעשה רב ולמחלוקת בעניין ביאת המשיח שהזכירו כאן, שלמרות שאין לזלזל בעניינים אלו, אך לכל דבר יש את מקומו וכאן חייב לעורר היטב על חזון נפרץ זה שכל העם חושבים שהוא עניין של מה בכך, וכל אחד יעשה בחכמה ובעצה מרבותיו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מכון קול יוסף אמר:
אברך אמר:
הלשון 'דומה כמי שאין לו אלו', נאמרה בגמרא (כתובות קי:) על הדר בחו"ל, לא על היוצא לחו"ל באופן עראי.
לשון מושאלת, רק כדי להדגיש כמה העניין אינו פשוט.
נכון שרהיטת הסוגיא שלהי כתובות נראה שזה דוקא על הדר בחו"ל, וממילא כאשר אנו משתמשים בלשון זו כלפי כל היוצא לחו"ל - זה רק מעין לשון מושאלת מחז"ל על הדר בחו"ל.
אלא שאין כן פני הדברים, ולהאמת כל היוצא מחו"ל שלא לצורך מצוה, אף אם יוצא למעט זמן - קראו הכתוב וקראוהו חז"ל 'כמי שאין לו אלוה' (ואמנם אף במצוה קלה התירו - שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות. והוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה).
והטעם לזה כמו שהביא הפני יהושע כתובות קי: בשם תשובות הרשב"א (ח"א, קל"ד) שביאר דברי הגמ' כל היוצא לדור בחו"ל כמי שאין לו אלוה:
שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה.
תשובה לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה' דכתיב כי גר'שוני היום מהסתפח בנחלת ה'. והוא יתברך נקרא אלהי הארץ ומיוחדת לו ולא לשרי מעלה כדכתיב בכותיים 'כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ'. ועל כן קרא לע"ז אלהי נכר הארץ. וכתיב 'תמיד עיני ה' אלהיך בה'. ועיקר מצות התורה כולן בארץ הן עד כי כמה מצות אין נוהגות כלל אלא בארץ. כמו שאמרו במדרש הציבי לך ציונים. ועל כן כשבירך יצחק את יעקב שלא מדעתו ונתן לו את הברכות דכתי' 'ויתן לך האלהים מטל השמים' וגו' מיד זכה יעקב בברכת אברהם שהיא ירושת הארץ. ולא היה יכול ליתנה לעשו והוא אמרו 'ולך איפוא מה אעשה בני'. עכ"ל
ויסוד זה מפורסם, כבר כתבו ברמב"ן עה"ת בהרבה מקומות, ובעיקר באורך בפר' אחרי (ויק' כח כה). וכן הוא באגרת תלמיד הרמב"ן שהודפסה כנספח לכו"פ הוצ' ביהמ"ד בהתיישבות. וכן הגר"א באד"א (דבר' ח א), וכן באד"א מכת"י שנדפס לפני איזה שנים (דב' ד ה), וכן ברמז בפירש"י פר' לך (ברא' יז יח).

נמצא לפי יסוד זה שמי שיצא לחו"ל אפילו לזמן קצרצר אבל קיים שם מצוה שחובה עליו מדאו', ולא קיימה בא"י, הרי הוא נחשב כמי שאין לו אלוה, כדוגמא קרא ק"ש בוקר וערב, או ברך ברכת המזון.

ואמנם לצאת לזמן קצר ברכב לחו"ל בלא שמבטל מצוה, אינו איסור, אף שהפליגו חז"ל בעצם מצוות השהייה בארץ (כתו' קיב.), שכל הדר בה שרוי בלא עוון, וכל המהלך ד"א מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
כתב הטור באו"ח רמח:
לענין דבר מצוה, פר"ת שכל מקום שאדם הולך כגון לסחורה או לראות פני חבירו חשיב הכל דבר מצוה, ואין חשובה דבר הרשות אלא כשהולך לטייל.

וכתב עליו הב"י:
ומכל מקום נראה לי שאין כל הפוסקים מודים לרבינו תם בזה, דאם כן למה להו לאהדורי אטעמי דהיתרא במה שנהגו עכשיו להפליג בים בערב שבת? תיפוק ליה משום כל ההולכים בספינות אינם מפליגין אלא לסחורה או לראות פני חבריהם ולא לטייל! וכן משמע מדברי הרי"ף והר"ש, שכתבו "והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג, דאמר מר העוסק במצוה פטור מן המצוה". ואי הולכים בסחורה חשיבי עוסקין במצוה, אם כן פטרת את כל העולם ממצות. אלא ודאי לית להו הא דרבינו תם.

והכי משמע קצת מעובדא דבני ביישן דאיתא בריש פרק מקום שנהגו, דנהוג דלא אזלי מצור לצידון במעלי שבתא. אתו לקמיה דר' יוחנן, אמרו ליה: אבהתין הוה אפשר להו אנן לא אפשר לן. אמר להם: כבר קבלו עליהם אבותיכם. ומשמע ודאי דהני לא היו הולכים לטייל, דאם כן מאי הוה 'אפשר להו' ו'לא אפשר לן' דקאמר? ואם איתא דכל שאינו הולך לטייל חשיב לדבר מצוה, למה החמירו הראשונים על עצמם? וכי מדת חסידות הוא להחמיר אדם על עצמו בדבר מצוה?

וכן כתב הריב"ש בתשובה, שזה שכתב רבינו בשם רבינו תם - קולא יתירה היא. ומכל מקום כתב שלעלות לארץ ישראל הוי שפיר לדבר מצוה, וכן כתב הר"ש (שו"ת תשב"ץ).
 

בנציון

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מכון קול יוסף אמר:
אברך אמר:
הלשון 'דומה כמי שאין לו אלו', נאמרה בגמרא (כתובות קי:) על הדר בחו"ל, לא על היוצא לחו"ל באופן עראי.
לשון מושאלת, רק כדי להדגיש כמה העניין אינו פשוט.
נכון שרהיטת הסוגיא שלהי כתובות נראה שזה דוקא על הדר בחו"ל, וממילא כאשר אנו משתמשים בלשון זו כלפי כל היוצא לחו"ל - זה רק מעין לשון מושאלת מחז"ל על הדר בחו"ל.
אלא שאין כן פני הדברים, ולהאמת כל היוצא מחו"ל שלא לצורך מצוה, אף אם יוצא למעט זמן - קראו הכתוב וקראוהו חז"ל 'כמי שאין לו אלוה' (ואמנם אף במצוה קלה התירו - שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות. והוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה).
והטעם לזה כמו שהביא הפני יהושע כתובות קי: בשם תשובות הרשב"א (ח"א, קל"ד) שביאר דברי הגמ' כל היוצא לדור בחו"ל כמי שאין לו אלוה:
שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה.
תשובה לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה' דכתיב כי גר'שוני היום מהסתפח בנחלת ה'. והוא יתברך נקרא אלהי הארץ ומיוחדת לו ולא לשרי מעלה כדכתיב בכותיים 'כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ'. ועל כן קרא לע"ז אלהי נכר הארץ. וכתיב 'תמיד עיני ה' אלהיך בה'. ועיקר מצות התורה כולן בארץ הן עד כי כמה מצות אין נוהגות כלל אלא בארץ. כמו שאמרו במדרש הציבי לך ציונים. ועל כן כשבירך יצחק את יעקב שלא מדעתו ונתן לו את הברכות דכתי' 'ויתן לך האלהים מטל השמים' וגו' מיד זכה יעקב בברכת אברהם שהיא ירושת הארץ. ולא היה יכול ליתנה לעשו והוא אמרו 'ולך איפוא מה אעשה בני'. עכ"ל
ויסוד זה מפורסם, כבר בתבו ברמב"ן עה"ת בהרבה מקומות, ובעיקר באורך בפר' אחרי (ויק' כח כה). וכן הוא באגרת תלמיד הרמב"ן שהודפסה כנספח לכו"פ הוצ' ביהמ"ד בהתיישבות. וכןהגר"א באד"א (דבר' ח א), וכן באד"א מכת"י שנדפס לפני איזה שנים (דב' ד ה), וכן ברמז בפירש"י פר' לך (ברא' יז יח).

נמצא לפי יסוד זה שמי שיצא לחו"ל אפילו לזמן קצרצר אבל קיים שם מצוה שדאו' שחלה עליו ולא קיימה בא"י, הרי הוא נחשב כמי שאין לו אלוה, כדוגמא קרא ק"ש בוקר וערב, או ברך ברכת המזון.

ואמנם לצאת לזמן קצר ברכב לחו"ל בלא שמבטל מצוה, אינו איסור, אף שהפליגו חז"ל בעצם מצוות השהייה בארץ (כתו' קיב.), שכל הדר בה שרוי בלא עוון, וכל המהלך ד"א מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
יש להוסיף, שהרי המקור הוא ממה שאמר דוד המלך כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה לאמר לך עבוד אלהים אחרים. והרי שם הוא לא גר בחוץ לארץ אלא לזמן קצר, וגם הוא הלך לצורך פיקוח נפש, ובכל אופן הוא אמר על עצמו שהוא נחשב כעובד עבודה זרה.
בעיקר דברי הרשב"א, לכאורה הוא לא מתכוין שזה כעובד עבודה זרה משום שהמצוות שם הם רק ציונים, אלא הוא מביא את זה בתור ראיה. ועיקר הטעם הוא כמו שהוא אומר בתחילת דבריו שה' הוא אלוקי הארץ, ולכן ההולך מהארץ כאילו הלך לעבוד אלהים אחרים, ועל זה הוא מביא ראיה שהרי המצוות אינם נוהגות בחו"ל אלא מטעם ציונים, והטעם משום שדווקא בארץ זה נקרא עבודת ה', משום שה' הוא אלקי הארץ, אבל בחו"ל ששם שולטים השרים, המקיים המצוות אינו עובד את ה', וממילא מאותו טעם ההולך לחו"ל כאילו עובד אלהים אחרים, שהולך למקום שליטת השרים של הסיטרא אחרא.
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
זכיתי לכוון לדעת גדולים...
באמת חייב לעורר שוב ושוב על כך שהעיתונים אצלנו בציבור שתו"מ מפרסמים טיסות לחו"ל כמו שמפרסמים צימרים בגולן.
 

נבשר

משתמש ותיק
אינני בא להחליש את המעירים אבל ציינתי כבר קודם שיש ע"ז סי' בספר של הרב שלמה דיכובסקי "לב שומע לשלמה" סי' סד' (יש את זה באוצר החכמה, אשמח אם מישהו יעלה את זה), שהביא בזה צדדים להיתר.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
היכן המקור לזה? זה תלוי ברצון המלך המשיח אם יאבה לכבשה אחרי שיכבוש א"י כולה.
במחילה מכבוד תורתך
על מה שאלתך בדיוק?! למה בדיוק אתה מחפש מקור?
ואיך נכנס לכאן מלך המשיח?
באר דבריך ונוכל לדון בהם
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יש שלש סיבות להיתר בנסיעות לטיול בחו"ל:

א. שיטת המהרי"ט בכתובות קי,א ושלטי הגבורים פ"ג דשבועות שליציאה זמנית אין איסור כלל אפילו לדבר הרשות וכל מה שהוצרכו להתיר ללמוד תורה ולישא אשה הוא רק להשתקע. גם לפי המאירי בכתובות קיא,א שאיסור היציאה לחו"ל הוא משום שעיקר החכמה ויראת חטא מצויים בא"י א"כ אין לאסור יציאה זמנית, וכמו שמותר לטייל במקומות שונים בא"י שאין יראת חטא מצויה שם משום שאינו דר שם אלא רק מטייל באופן עראי, וה"נ אין לאסור טיול עראי בחו"ל. (כמו כן יש להעיר שעיקר מקור האיסור לצאת על מנת לחזור הוא בסוגיא דמו"ק יד,א וזה רק לפירוש הראב"ד שם אך לפירוש רש"י אין כלל ראיה יעו"ש. עוד יש לציין ששיטת הירושלמי היא שאין איסור יציאה כלל אלא לכהן ולא לישראל, אך בביאור הגר"א כתב שבבבלי נראה לא כן).

ב. במועד קטן יד,א מבואר שאם אדם שיש לו מספיק כסף רוצה לצאת לחו"ל כדי להרויח עוד ממון הרי זה מותר. והמשנ"ב תקלא,יד פסק שמותר לצאת לחו"ל כדי לראות פני חבירו דחשיב דבר מצוה. מוכח מהדברים שהאיסור לצאת לחו"ל אינו בגדר איסור שהותר לצורך גדול, אלא להיפך - שהאיסור אינו אלא לצאת בחינם ללא תועלת, וטיול היינו בלא תועלת אלא סתם הנאה בעלמא, וממילא כל דבר שמוגדר כדבר שיש בו תועלת אפילו כל שהיא כהרווחת ממון או ראיית פני חבירו מותר (וכן ביאר בספר ויואל משה מאמר יישוב א"י). וא"כ מי שיוצא לחו"ל ומרגיש שתהיה לו תועלת פיזית או נפשית מזה לא גרע ממי שיוצא להרווחת ממון או לראות פני חבירו שמותר, וטיול שאסרו אינו אלא להנאה בעלמא (ואכן יש שנוסעים רק לסקי וכדומה באופן שאינו לתועלת אלא להנאה בעלמא והיתר זה אינו תקף באופנים אלו).

ג. הרשב"ם בב"ב צא,א כתב שהאיסור יציאה לחו"ל הוא משום שמפקיע עצמו מן המצוות ובפשטות הכוונה ממצוות התלויות בארץ (וכ"כ בבית שלמה ח"ב סי' צד) וכן בביאור הגר"א אה"ע עה,יז ביאר טעם הסוברים שאשה אינה יכולה לכפות את בעלה לעלות לא"י בזמן הזה משום שרק האיש מחוייב לטרוח במצוות התלויות בארץ ולא האשה. ולפי זה אין זה נוגע להרבה אנשים בזמננו כיון שאינם מקיימים מצוות התלויות בארץ גם בזמן שהותם בא"י (שהרי קונים הכל מעושר ואינם עובדים את האדמה וכיו"ב). ובספר ישועות יעקב (לר"י בן נאים) פרשת לך לך כתב לחדש יותר מזה שבזמן הזה אין האיסור נוהג כיון שחיוב תרו"מ אינו אלא מדרבנן ולכן השמיטו הרא"ש והטושו"ע דין זה*. (ויש לתמוה דהא השו"ע הזכיר הדין דרך אגב לגבי הלכות חוה"מ. ובויואל משה שם ג"כ נקט כדברי הישועות יעקב שעיקר איסור יציאה לחו"ל אינו נוהג בזמן הזה מחמת שבטלה קדושת הארץ ויש גזירת גלות, אלא שעדיין אסרו לצאת לחו"ל בחינם כדי שלא לזלזל בקדושת הארץ, ולכן התירו לצורך כל דהו, וכמ"ש באות ב'). אמנם יש ראשונים שחולקים ע"ז כהתשב"ץ ועוד וס"ל שאיסור היציאה מפני קדושת הארץ, או מפני מצות דירה (כהמהרי"ט הנ"ל).





*וז"ל שם: "ומקום היה בראש לומר דכיון דטעמא דדינא דאין יוצאין מא"י לחו"ל לפי שמפקיע עצמו מן המצוות כמו שפירש"י א"כ אין זה נוהג אלא בזמן שישראל יושבים על אדמתם וחורשים וזורעים וקוצרים ומקיימים מצוות התלויות בה אעפ"י שזה היוצא מקבל על עצמו לקיים מצוות התלויות בא"י בחו"ל עם כל זה אינו דומה המצווה ועושה וכו' אבל בזמן שאין ידינו תקיפה וקנו אומות העולם הארץ בכיבוש ואין אנו יכולים לקיים מצוות התלויות בה ואין חיוב תרומות ומעשרות אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' תרומות אין איסור ביציאתה דהא ליכא הפקעת המצוות ולפי זה ניחא שהרא"ש והטור ומרן השמיטו דין זה כיון שאינו נוהג בזמן הזה. אבל ממה שראיתי להרי"ף שהביא הברייתא ולא השמיטה נראה שאינו מחלק... ואפשר לומר דהרי"ף ז"ל לא יהיה טעמא דמילתא כדפירש"י מפני שמפקיע עצמו מן המצוות אלא טעמא הוי משום קדושתה שאין יוצאין ממקום קדוש למקום שאינו קדוש אבל הרא"ש ז"ל ס"ל דטעמא הוי כדפירש"י וכיון דהאידנא ליכא משום הפקעה אין איסור ביציאתה כדאמרן והטור ומרן נמשכו אחריו... ואע"ג דס"ל (להטור) דמצוה לדור בה משום קדושתה ומחמת כן האיש כופה את האשה והאשה כופה את האיש אבל איסור יציאתה שטעמו הוא משום הפקעת המצוות ובזה"ז אין מי שבידו לקיים מצוות התלויות בה ליכא איסורא".
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לגבי מה שהעירו מהיוצא לחו"ל כאילו עובד ע"ז, יעויין ברמב"ם באגרת קידוש השם שכתב שהסיבה שנחשב כעובד ע"ז הוא מפני שדר עם הכופרים ומושפע ממעשיהם.
(ואמנם צ"ע שסותר עצמו בהל' מלכים שכתב שעדיף לדור בעיר שרובה נכרים בא"י ולא בעיר שרובה ישראל בחו"ל ומשמע שהוא משום יישוב הארץ. אך אולי הטעם לזה משום שאף בעיר שרובה נכרים בא"י מ"מ כלל המדינה היא תחת שלטון ישראל וממילא השפעת הנכרים מוגבלת, משא"כ בחו"ל שההשפעה הכללית היא מהנכרים אף אם מקומו הוא בין יהודים מ"מ מושפע מהנכרים, ועדיין צ"ע)

כמו כן יעויין ברש"י בשמואל שדוקא בזמן הבית נאמר שכאילו עובד ע"ז. אך יש אומרים שהוא הגהת הצנזור, ויל"ע בדבר.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יוסף יוסף אמר:
שאר לעמו אמר:
היכן המקור לזה? זה תלוי ברצון המלך המשיח אם יאבה לכבשה אחרי שיכבוש א"י כולה.
במחילה מכבוד תורתך
על מה שאלתך בדיוק?! למה בדיוק אתה מחפש מקור?
ואיך נכנס לכאן מלך המשיח?
באר דבריך ונוכל לדון בהם
לא מצאתי בחז"ל שא"י תתפשט לכל העולם. כתוב על ירושלים שתגיע עד דמשק.
וכתוב בהל' מלכים שהמלך המשיח יוכל לכבוש על העולם אם ירצה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נ.ב. על הכתוב באות א' יש להוסיף שגם מדברי רש"י בקידושין לא,ב ד"ה נתרצית מבואר שאין איסור ביציאה זמנית ע"ש.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
יוסף יוסף אמר:
שאר לעמו אמר:
היכן המקור לזה? זה תלוי ברצון המלך המשיח אם יאבה לכבשה אחרי שיכבוש א"י כולה.
במחילה מכבוד תורתך
על מה שאלתך בדיוק?! למה בדיוק אתה מחפש מקור?
ואיך נכנס לכאן מלך המשיח?
באר דבריך ונוכל לדון בהם
לא מצאתי בחז"ל שא"י תתפשט לכל העולם. כתוב על ירושלים שתגיע עד דמשק.
וכתוב בהל' מלכים שהמלך המשיח יוכל לכבוש על העולם אם ירצה

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תחיית המתים עמוד 579

לפי שעתידה א"י שתתרחב ותתארך בכל הישוב שהוא מהלך קס"ו שנה וח' חדשים לאדם בינוני שהוא עשר פרסאות ליום
וע"ע מנחת חינוך מצוה תקכ

ונראה אף דמלך המשיח יכבוש את כל העולם ויהיה לכל העולם דין א"י כמו שמבואר בר"מ פ"א מה' תרומות ובפ"ה מה' מלכים דמלך ישראל שכובש מדינות אחרים אחר שכובש א"י כולם יש להם קדושת א"י וזה מהספרי ובודאי מלך המשיח כתורה יעשה ויכבוש קודם א"י האמורה בתורה ואח"ז יכבוש בודאי כל העולם וע"ז אמרו בגמ' עתידה א"י שתתפשט בכל העולם היינו דמלך המשיח יכבוש את כל העולם ויהי' לכל העולם דין א"י לכל הקדושות שבא"י מ"מ א"צ להפריש רק עוד שלשה ככתוב בתורה והוא גזה"כ כי מצד הסברא לא יצטרכו לערי מקלט לע"ל כי רק שלום ואמת וטוב יהיה בימי המלך המקוה ב"ב רק גזה"כ לעשות המצוה הזאת וגזה"כ שיהיה ס"ה תשעה כ"נ
 
חלק עליון תַחתִית