ספר תורה לעילוי נשמת, מה המקור

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי מציינים עפ"י הגמ' שהעומד על המת יש לו לקרוע שדומה לס"ת שנשרף וכו'
וכן מה שאיתא שלכל אחד מישראל יש אות אחת בתורה. וכמו שרמזו ש"ישראל" ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, וכידוע.
אך לע"ע לא מצאתי "מקור" ברור בספרי הקדמונים למנהג זה.
אשמח מאוד לידע מקור הדברים בדברי רבותינו.
[או אם מוזכר מנהג זה בספרי השו"ת וכיוצב"ז הקדומים, ג"כ יעזור]
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי שמביאים בשם מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א
שכהיום שאין אנו בקיאין בחסירות ויתרות, יתכן ועדיף לעשות גמ"ח
לא יודע אם זה מוסמך
 

יהודי

משתמש ותיק
כנראה הכוונה במה שמביאים ממרן הגרי"ש שכידוע נחלקו האחרונים האם היום שיש מצוה לכתוב חומשי תורה ומפרשיהם ישנה עדיין מצוות כתיבת ס"ת - ראה שו"ע יו"ד סי' ער ס"ב ובנו"כ - ולבד מכך הביא שם הפ"ת מהשאג"א שהיום שלא בקיאין בחסירות ויתירות וגם אין למדין מהס"ת אין אפילו מצוה דרבנן בכתיבתו.
באופן שיש צד לא קטן שכיום לא מקיימים מצוה בכתיבה, וטפי לא מובן הענין לכתוב לע"נ.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבל משום מה מנהג ישראל לכתוב ס"ת לע"נ הנפטרים, פוק חזי,
ואיני מוצא לזה בנתיים מקור ברור.
 

כרם

משתמש ותיק
אולי:
המקור בעירובין ס"ד ע"ב:
פתח אידך ואמר המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו יקח בהן ספר תורה וכו' רבא אמר אפילו עבד עיסקא ורווח רב פפא אמר אפי' מצא מציאה.
וכשר הנפטר השאיר ירושה לבניו, הרי הם כותבים ספר תורה.
(העילוי נשמה הוא לזכרון, אבל לא הסיבה).
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
כרם אמר:
אולי:
המקור בעירובין ס"ד ע"ב:
פתח אידך ואמר המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו יקח בהן ספר תורה וכו' רבא אמר אפילו עבד עיסקא ורווח רב פפא אמר אפי' מצא מציאה.
וכשר הנפטר השאיר ירושה לבניו, הרי הם כותבים ספר תורה.
(העילוי נשמה הוא לזכרון, אבל לא הסיבה).

יפה מאוד,
אני מחפש מקור בקדמונים שכתבו מפורשות שיש ענין לע"נ הנפטר לכתוב ספר תורה דוקא.
 

צבי הירש

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
אם משהו מחכמי ביהמ"ד יודע מקור המנהג לכתוב ס"ת לעילוי נשמת נפטר,
אשמח לידע
לענ"ד אין לזה שום מקור, ואין טיפשות גדולה מזו.
האדם מחויב במצות עשה דאוריתא לכתוב ספר תורה, והוא כותב לטובת נשמה שכבר פטורה ממצוה זו, ולא יעזור לה כלום.
חושבני שאדם שרוצה לעשות עילוי נשמה לאביו ואמו, שיכתוב ספר תורה לעצמו לקיים חובת מצותו, וזה יהיה עילוי גדול לנשמתם.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עיקר המצוה הוא שיהא ספר־התורה ברשותו, כך שאליבא דאמת היינו כ'הצעת' מר.

במקרים רבים קשור הענין עם 'מצוה לקיים דברי המת'.
 

צבי הירש

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
עיקר המצוה הוא שיהא ספר־התורה ברשותו, כך שאליבא דאמת היינו כ'הצעת' מר.
לענ"ד עיקר המצוה היא שיהא ס"ת "שלו", וכן נהגו לכתוב לעצמו ולהשאיל לביהכנ"ס.
 
 

לענין

משתמש ותיק
יש עוד פנים [ואבקש בתחנונים שלא לדון בהם ברבים מכמה טעמים הנוגעים ליקרא דחיי] שכלפי הקרובים יש בזה נחמה בכך שמרגישים שיש 'חפצא חי' של תורה, תמורת יקירם ז"ל, שלומדים בו וקוראים בו ועושה פירות בעולם הזה. ולאו מילתא זוטרתא היא.
 

מטללתא

משתמש רשום
רוצה לדעת אמר:
אם משהו מחכמי ביהמ"ד יודע מקור המנהג לכתוב ס"ת לעילוי נשמת נפטר,
אשמח לידע

מתוך דרשות רבינו יהושע אבן שועיב, תלמיד הרשב"א, מ"ש בשם חז"ל שזה תיקון הנפש במקום יבום
בתחילת פ' יתרו



שועיב - יתרו.jpg
 

מחפש תואר

משתמש ותיק
ולכתיבת חידושי תורה יש מקור?
שמעתי אומרים ששיעורי תורה הוא הדבר המועדף, אשמח למקורות
 

קרבת השם

משתמש רגיל
בנושא זה יש תשובה של הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות [כמדומני ח"א סימן יח] לאדמו"ר מקאליב שרצה לתקן שכל עם ישראל יאמרו אחרי עלינו לשבח קריאת שמע, ושם כותב הגרי"ש שהחזו"א התנגד לאחר השואה שיעשו יום תענית על השואה כיון שבדורות אלו אין מתקנים תקנות, ולכן עדיף להשאיר את המנהג לומר משנה אחת כל יום אחרי התפילה לעילוי נשמת הנרצחים בשואה.
 
חלק עליון תַחתִית