האם היה מותר לשחרר את גלעד שליט - פרשת מקץ

[גל גל]

בס''ד

פרשת מקץ: האם היה מותר לשחרר את גלעד שליט

פתיחה

בפרשת השבוע יורדים האחים לקנות אוכל במצרים בעקבות הרעב, ושם הם פוגשים את יוסף, שהיה המשנה למלך ואחראי על האוכל. יוסף מאשים אותם שהם מרגלים ומכניס את שמעון לכלא, ומסכים לשחרר אותו רק במידה והם יביאו גם את בנימין למצרים.

מאז ומתמיד נודעה חשיבות מצוות פדיון שבויים, ויהודים בכל הדורות הוציאו כסף רב, כדי לפדות את אחיהם שנכלאו על ידי הגויים (ועיין יש''ש גיטין ד, סו). בעקבות כך נעסוק השבוע בסוגיית פדיון שבויים, והאם היה מותר לפדות את גלעד שליט תמורת אלף מחבלים.

חשיבות פדיון שבויים

הגמרא במסכת בבא בתרא (ח ע''א – ע''ב) כותבת, שכאשר הורמיז המלכה תרמה סכום כסף למצווה גדולה ולא פרטה לאיזו מצווה היא מתכוונת, פסק אביי שצריך לתת את הכסף לפדיון שבויים, כי זאת המצווה הגדולה ביותר. מדוע? הגמרא כותבת, שהייסורים שעוברים השבויים הם גדולים מאוד, והרבה פעמים לבסוף גם הורגים אותם, לכן יש מצווה גדולה להציל אותם:

''מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבוים מצוה רבה היא (מניין שפדיון שבויים מצווה גדולה)? דכתיב: ''אשר (1) למוות למוות ואשר (2) לחרב לחרב ואשר (3) לרעב לרעב ואשר (4) לשבי לשבי'', ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו. חרב קשה ממות... האי קא מינוול והאי לא קא מינוול (= אדם שמת מחרב מת בביזיון, מה שאין כן מי שמת סתם)... רעב קשה מחרב - האי קא מצטער והאי לא קא מצטער (= מוות מרעב הוא מוות איטי, לכן הוא קשה ממוות בחרב)... שבי קשה מכולם, דכולהו איתנהו ביה (= בשבי אפשר לקבל הכל, גם ייסורי רעב וגם בסוף חרב וזה הכי גרוע, ולכן מצווה גדולה לפדות שבויים).''

מקשים התוספות במקום (ד''ה פדיון), אם פדיון שבויים מצווה גדולה כל כך, מדוע הגמרא במגילה, שמתירה למכור ספר תורה בשביל מצוות גדולות, כמו נשיאת אשה ותלמוד תורה, לא מתירה למכור ספר תורה גם בשביל לפדות שבויים?! מתרצים התוספות, שבאמת גם בשביל פדיון שבויים אפשר למכור ספר תורה. זה כל כך פשוט, שהגמרא במגילה אפילו לא טרחה לכתוב את זה.

מחיר הפדיון

בדרך כלל כאשר הגויים היו לוקחים שבויים בשבי, הם היו מבקשים מהיהודים סכום מופרז, כי הם ידעו שהיהודים ישלמו כל מחיר. הגמרא במסכת גיטין (מה ע''א) באה למנוע מצב כזה, ופסקה שאסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם, מפני תיקון העולם. מה הכוונה מפני תיקון העולם? הגמרא מביאה שתי אפשרויות:

''איבעיא להו (= שאלה): האי מפני תיקון העולם - משום דוחקא דצבורא הוא (= משום דוחק הציבור), או דילמא משום דלא לגרבו ולייתו טפי (או בשביל שהגויים לא ירצו לחטוף עוד יהודים)?''

כלומר יש שתי אפשריות להסביר, למה אסור לפדות שבוי יותר מדמיו. אפשרות ראשונה, בגלל הדוחק הכללי שמוטל על הציבור. לא הגיוני, שבשביל לפדות יהודי אחד, כל הציבור ייכנס למצב של עוני ודוחק . אפשרות שניה, כאשר הגויים יראו שיהודים כל כך להוטים לפדות את השבויים שלהם, הם יתאמצו לחטוף עוד יהודים, ועוד יהודים יינזקו, לכן קבעו שאסור לפדות במחיר מוגזם.

לכאורה יש לתמוה על הטעם הראשון, הרי מדובר בפיקוח נפש, ופיקוח נפש בוודאי דוחה שיקולים ממוניים! האחרונים הביאו שתי אפשרויות, למה בכל זאת השיקול הממוני דוחה סכנת נפשות. אפשרות א': מכיוון שמדובר בציבור גדול, אם הם ישלמו כסף רב, בטוח מישהו מהציבור ייקלע לסכנת נפשות בעקבות כך. אפשרות ב': בגלל שמדובר בציבור, מערכת השיקולים שונה, ורווחת הציבור גוברת (עיין חתם סופר חו''מ קעז).

רש''י (ד''ה או) והרמב''ן (ד''ה משום) כתבו במקום, שנפקא מינה בין השיטות תהיה, כאשר יש לחטוף קרוב עשיר, שמסכים לפדות אותו בסכום מופקע. אם אסור לפדות שבוי מפני דוחק הציבור והנטל הממוני, אז במקרה הזה הציבור לא משלם מכספו לפדות את השבוי, אלא אותו קרוב עשיר, ולכן יהיה מותר לפדות את השבוי. אמנם, אם החשש הוא שמא בעקבות הפדיון, הגויים יחטפו עוד יהודים, אז אסור לקרוב לפדות את השבוי, כי הוא גורם לכך שיחטפו עוד יהודים.

כיצד נפסק להלכה? שאלה זו תלויה בגמרא נוספת שמופיעה במסכת כתובות כפי שנראה מיד.

פדיון אשתו

התוספות בסוגייתינו מקשים מדברי הגמרא בכתובות (נב ע''ב). הגמרא בכתובות מביאה מחלוקת בין תנא קמא לבין רבן שמעון בן גמליאל (= רשב''ג), עד איזה סכום אדם צריך לפדות את אשתו מהשבי. לדעת תנא קמא, אם אשתו שווה לצורך העניין עשר שקל, הוא צריך לפדות אותה אפילו בסכום של מאה שקל (אמנם, רק אם חטפו אותה פעם אחת, אם חטפו אותה פעם נוספת, הוא לא חייב לפדות אותה עוד). רשב''ג חולק על תנא קמא, וסובר שאסור לפדות אותה יותר מכמה שהיא שווה באמת, מפני תיקון העולם:

''תנו רבנן: נשבית, והיו מבקשין ממנו עד (פי) עשרה בדמיה - פעם ראשונה פודה, מכאן ואילך, רצה - פודה, רצה - אינו פודה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם, מפני תקון העולם.''

לכאורה, מחלוקת תנא קמא ורשב''ג בכתובות, היא בדיוק המחלוקת שראינו לעיל בגיטין, מפני מה אסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם. תנא קמא סובר שאסור, בגלל הנטל הכלכלי שיוטל על הציבור, לכן כאשר בעלה פודה אותה מהשבי, אז אין בעיה שישלם אפילו פי עשרה. לעומת זאת רשב''ג סובר, שאסור לפדות כדי שלא יחטפו עוד אנשים, ולכן גם אם מדובר באשתו של אדם, עדיין אסור לו לפדות אותה יותר מכדי דמיהם, וכך אכן ביאר הרמב''ן (ד''ה משום).

מחלוקת הראשונים

אמנם, למרות דברי הרמב''ן לעיל, רוב הראשונים סירבו לפרש שהמחלוקת בין תנא קמא לרשב''ג, היא בדיוק המחלוקת בגמרא בגיטין, מדוע אסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם. טעם הדבר ככל הנראה הוא, שאם אכן מדובר באותה מחלוקת, הגמרא בגיטין הייתה צריכה לומר, שהמחלוקת בסוגיה היא בעצם מחלוקת תנאים בכתובות, כמו שבדרך כלל הגמרא מחברת ומקשרת.

אם כן ובכל זאת, איך הם מסבירים את היחס בין הגמרא בגיטין לגמרא בכתובות? נחלקו בכך הראשונים:

א. התוספות כתבו (ד''ה דלא), שבאמת גם תנא קמא וגם רשב''ג סוברים, שאסור לפדות שבוי יותר מכדי דמיו, בגלל החשש שיחטפו עוד הרבה אנשים, ואכן כך נפסק להלכה. מדוע אם כן לדעת תנא קמא, הבעל יכול לפדות את אשתו במחיר מוגזם, למרות החשש שזה יוביל לעוד חטיפות? מתרצים התוספות:

''שאני (= שונה) אשתו דהויא כגופו, ועל עצמו לא תיקנו שלא יתן, דכל אשר לו בעד נפשו''.

אומרים התוספות, שחכמים קבעו שכל אדם יכול לפדות את עצמו מהכלא גם במחיר מופרז, למרות שיכול להיות שיבואו בעקבות כך עוד חטיפות. הסיבה לקביעה זו, שהם ידעו שכל אדם תמיד יעשה את המקסימום בשביל להציל את עצמו, ואפילו יעבור על תקנת חכמים, שאוסרת לפדות במחיר מוגזם. משום כך הם ויתרו מלכתחילה, ופסקו שהאיסור לפדות שבויים יותר מכדי דמיהם, לא נוהג במקרה כזה. אשתו של אדם נחשבת כמותו (ברכות כד ע''א), ולכן התיר תנא קמא לאדם לפדות את אשתו אפילו במחיר מוגזם.

אמנם כפי שראינו רשב''ג חולק על תנא קמא, וסובר שאסור לאדם לפדות אפילו את אשתו במחיר מוגזם, אז כיצד נפסק להלכה? הרא''ש (ד, כב) והיד רמ''ה (שם), שביארו את הסוגיה כמו התוספות, פסקו, שההלכה כדעת תנא קמא, ולכן יהיה מותר לאדם לפדות את עצמו ואת אשתו במחיר מופרז, וכך פסק להלכה הרמ''א להלכה (אבה''ע עח, ב).

ב. אפשרות שניה לפרש את היחס בין הגמרא בכתובות לגמרא בגיטין, מופיעה ברי''ף (כתובות יט ע''א), ברמב''ם (אישות יד, יט) וברשב''א (גיטין מה ד''ה משום). הם טענו, שתנא קמא ורשב''ג נחלקו בשאלה, האם בכלל יש איסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם.

לדעת תנא קמא, כל הדיון שהבאנו לעיל מדוע אסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם בכלל לא מתחיל, ואין בכך שום איסור. משום כך הוא פוסק, שמותר לאדם לפדות את אשתו פי עשר ממה שהיא שווה, אבל לשיטתו לא רק את אשתו יהיה אפשר לפדות במחיר מוגזם, אלא כל אדם שנכנס לכלא אפשר לפדות אותו באיזה מחיר שרוצים. רשב''ג לעומת זאת חולק על דבריו, וסובר שאסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תיקון העולם, כמו המשנה בגיטין.

למה לדעת רשב''ג, אסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם? בהכרח שהטעם לשיטתו הוא שמא יתבצעו בעקבות כך עוד חטיפות, שהרי אם הוא סובר שהחשש הוא שמא בעקבות השחרור הציבור יצטרך להוציא הרבה כסף, אז הוא צריך להסכים לתנא קמא שמותר לאדם לפדות את אשתו יותר מכדי דמיה, כי בכהאי גוונא הציבור לא משתתף בהוצאות.

להלכה פסקו הרי''ף (שם) הרמב''ם (שם) והרשב''א (שם) כדעת רשב''ג, מכיוון שהגמרא בגיטין פוסקת שאסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם. כך שלפי שיטתם אסור בכל עניין לפדות אדם יותר מכדי דמיו. אמנם יש לסייג את האיסור, וגם לשיטתם מותר לאדם לפדות את עצמו בכל מחיר שהוא (אבל לא את אשתו ). ובלשון השולחן ערוך (יו''ד רנב, ב. אבה''ע עח, א במעט שינוי לשון):

''א. אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תיקון העולם, שלא יהיו האויבים מוסרים עצמם עליהם לשבותם. אבל אדם יכול לפדות את עצמו בכל מה שירצה. ב. אין לבעל לפדות את אשתו יותר על דמיה, אלא כמו שהיא שווה כשאר השבויות.''

חריגות
לכאורה לפי מה שראינו עד כה, אסור לפדות שבוי במחיר מופקע, וגם התוספות שראינו שהתירו, התירו רק באשתו של אדם. אם כך תמוהה גמרא נוספת בגיטין (נח ע''ב):

''מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק (= ילד) אחד יש בבית האסורים... הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר: מי 'נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים'? ענה אותו תינוק ואמר: 'הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו'. אמר: מובטחני בו שמורה הוראה בישראל (= בוודאי יהיה תלמיד חכם, שפוסק הלכה)... אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל.''

מדוע ר' יהושע פדה את התינוק בממון הרבה? הרי אסור לפדות את השבויים ביותר מכדי דמיהם! הראשונים הביאו מספר תירוצים:

א. התוספות (ד''ה כל ממון) והרמב''ן (ד''ה משום) תירצו, שמכיוון שאותו תינוק היה מופלג בחכמה, והיה ברור שהוא עומד להיות תלמיד חכם, מותר היה לפדות אותו בהרבה כסף. מה טעם הדבר? ככל הנראה הסיבה היא, שלמרות שיש סיכוי שבעקבות השחרור יחטפו עוד אנשים, שווה לציבור לשחרר אותו למרות הסיכון שיש בעקבות כך, כי הוא יביא בעתיד תועלת, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו''ד רנב):

''... תלמיד חכם, או אפילו אינו תלמיד חכם אלא שהוא תלמיד חריף ואפשר שיהיה אדם גדול, פודים אותו בדמים מרובים.''

ב. התוספות תירצו (שם), שמכיוון שהיה חשש שאותו תינוק ייהרג בכלא, מותר לפדות אותו אפילו ביותר מכדי דמיו, וכן פסק המאירי.

הרמב''ן (שם) במקום חלק על התוספות, וכתב שדבריהם תמוהים. הרי ראינו בהתחלה ששבי הוא החמור ביותר, מכיוון שיש בו גם רעב וגם מוות. יוצא שבכל שבי יש סכנת מוות, אז כאשר הגמרא פוסקת שאסור לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם, לאיזה מקרה היא מתכוונת?! לפי שיטת התוספות תמיד יצטרכו לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם, כי תמיד יש סכנת מוות בשבי! לכן הוא פסק שגם במקום סכנת מוות, אין לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם, וכן נראה שפסק הרמב''ם.

כיצד נפסק להלכה? האם במקום סכנה מותר לפדות יותר מכדי דמיהם? מדברי השולחן ערוך נראה, שהוא פסק שגם במקום שבי אסור לפדות את השבוי ביותר מכדי דמיו. הפתחי תשובה (ס''ק ב) הביא מחלוקת אחרונים בשאלה זו, והשדי חמד (סי' עד) טען, שרוב האחרונים סוברים, שבספק סכנה אפשר לפדות את השבויים ביותר מכדי דמיהם (וע''ע ביביע אומר חו''מ י, ו).

האם לפי זה ניתן לומר, שמותר היה לשחרר את גלעד שליט תמורת אלף מחבלים? נראה שלא, מכיוון שגם אם נפסוק שמותר לשחרר חטוף בסכנה ביותר מכדי דמיו, אם בעקבות השחרור ייהרגו אנשים אחרים, בוודאי שלא פודים את השבוי ביותר מכדי דמיו.

מוזמנים להגיב, מצורף גם כקובץ וורד, יותר נוח לקריאה...

[החפץ להחכים]

יש חילוק גדול בין אדם פרטי שנשבה שהנידון הוא עד כמה הציבור מחויב לפדות אותו לבין הנידו"ד שהרי גלעד שליט שהיה חייל שנשלח ע"י צה"ל אל תוך לוע הארי וא"כ העם מחויב לן לדאוג לשחררו בכל מחיר.
שהרי לא יתכן שאנו נשלח אדם לשדה הקרב ונצהיר שאנו לא נדאג לו אם הוא יסתבך.
אם שייך לדון זה רק על הסכנה שבשחרור מחבלים מהכלא.

[מכל מלמדי השכלתי]

האם לפי זה ניתן לומר, שמותר היה לשחרר את גלעד שליט תמורת אלף מחבלים? נראה שלא, מכיוון שגם אם נפסוק שמותר לשחרר חטוף בסכנה ביותר מכדי דמיו, אם בעקבות השחרור ייהרגו אנשים אחרים, בוודאי שלא פודים את השבוי ביותר מכדי דמיו.

מוזמנים להגיב...

הארכת בטוב טעם בהבאת השיטות מתי ואיך מותר לפדות ביותר מכדי דמיהם. אף על פי שיש בכך חשש שיבואו לשבות עוד שבויים.

ועדיין פשוט לך שלשחרר מחבלים אסור כי יש בכך סכנה גדולה יותר. וכמו שכתבת.

אך לדעתי נפלת כאן קרבן לתעמולת הימין הקיצוני שזועקים מרה על עסקאות חילופי שבויים שכאלו.
ולא זכרת את העובדה הפשוטה והברורה מעל לכל ספק. שיש מליוני מחבלים שמנסים בכל כוחם להזיק גם במחיר של איבוד חייהם. והם עושים זאת יום יום שעה שעה. עומדים עלינו לכלותינו.
ואילו ימצאו פירצה בחומות האבטחה והשמירה שסבב הקב"ה סביבנו. אוי מה יהא עלינו.
ולא ישנה לכך שום דבר אם יהיה מספרם מליון או מליון ועוד אלף משוחררים.

ומאידך כל עוד שאין פירצה בחסדי ד' אין להם שום יכולת להזיק יותר מהאחרים.

וכך גם היתה דעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף אחרי ששמע כך מכוחות הביטחון וממביני דבר. ועל כן הורה לתמוך בעסקה ההיא. ולמיטב זיכרוני היו מי שרצה לערער על זה בטענות שונות ומשונות. וקם הרב זעפראני וכתב קונטרס על זה (יש למישהו להעלות?) ובו ביאר את העניינים בטוב טעם.

[החפץ להחכים]

מה אתה בא לטעון שאין מושג כזה של השתדלות ??
וכי אתה בעד לשחרר את כל המחבלים מהכלא בגלל שהקב"ה מגן עלינו?!

[נדיב לב]

האם לפי זה ניתן לומר, שמותר היה לשחרר את גלעד שליט תמורת אלף מחבלים? נראה שלא, מכיוון שגם אם נפסוק שמותר לשחרר חטוף בסכנה ביותר מכדי דמיו, אם בעקבות השחרור ייהרגו אנשים אחרים, בוודאי שלא פודים את השבוי ביותר מכדי דמיו.

מוזמנים להגיב...

הארכת בטוב טעם בהבאת השיטות מתי ואיך מותר לפדות ביותר מכדי דמיהם. אף על פי שיש בכך חשש שיבואו לשבות עוד שבויים.

ועדיין פשוט לך שלשחרר מחבלים אסור כי יש בכך סכנה גדולה יותר. וכמו שכתבת.

אך לדעתי נפלת כאן קרבן לתעמולת הימין הקיצוני שזועקים מרה על עסקאות חילופי שבויים שכאלו.
ולא זכרת את העובדה הפשוטה והברורה מעל לכל ספק. שיש מליוני מחבלים שמנסים בכל כוחם להזיק גם במחיר של איבוד חייהם. והם עושים זאת יום יום שעה שעה. עומדים עלינו לכלותינו.
ואילו ימצאו פירצה בחומות האבטחה והשמירה שסבב הקב"ה סביבנו. אוי מה יהא עלינו.
ולא ישנה לכך שום דבר אם יהיה מספרם מליון או מליון ועוד אלף משוחררים.

ומאידך כל עוד שאין פירצה בחסדי ד' אין להם שום יכולת להזיק יותר מהאחרים.

וכך גם היתה דעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף אחרי ששמע כך מכוחות הביטחון וממביני דבר. ועל כן הורה לתמוך בעסקה ההיא. ולמיטב זיכרוני היו מי שרצה לערער על זה בטענות שונות ומשונות. וקם הרב זעפראני וכתב קונטרס על זה (יש למישהו להעלות?) ובו ביאר את העניינים בטוב טעם.

לפני שנכנסים לפוליטיקה של ימין שמאל קיצוני לא קיצוני. מבחינת ההלכה הפשוטה של אין פודין יותר מכדי דמיהן מהטעם דלא לגרבו ולייתו טפי, הרי בטח שבשחרור חייל אחד כנגד אלפי מחבלים גורם להם תאבון מוגבר לחטוף עוד ועוד ואין לדבר סוף. וצודק הכותב גל גל שבפשטות אין היתר מבחינת ההלכה לשחרר חייל או אזרח הכלוא בשבי מחבלים.

[מכל מלמדי השכלתי]

מה אתה בא לטעון שאין מושג כזה של השתדלות ??
וכי אתה בעד לשחרר את כל המחבלים מהכלא בגלל שהקב"ה מגן עלינו?!

חלילה. אסור לרחם עליהם. ומגיע להם עונש. אבל אם יש לנו אינטרס מיוחד לשחרר אותם מאיזו סיבה שהיא. וידוע באופן מוחלט שאם לא ישחררו יקרה לחייל שבוי מה שקרה לרון ארד ואחרים ח"ו.
צריך לשקול את העיסקא במאזני פלס של דעת תורה ולא לנפנף סתם בסדין של אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם. או בסדין של סכנת נפשות מיוחדת כשאין כאן סכנה שכזו.

[נדיב לב]

מה אתה בא לטעון שאין מושג כזה של השתדלות ??
וכי אתה בעד לשחרר את כל המחבלים מהכלא בגלל שהקב"ה מגן עלינו?!

חלילה. אסור לרחם עליהם. ומגיע להם עונש. אבל אם יש לנו אינטרס מיוחד לשחרר אותם מאיזו סיבה שהיא. וידוע באופן מוחלט שאם לא ישחררו יקרה לחייל שבוי מה שקרה לרון ארד ואחרים ח"ו.
צריך לשקול את העיסקא במאזני פלס של דעת תורה ולא לנפנף סתם בסדין של אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם. או בסדין של סכנת נפשות מיוחדת כשאין כאן סכנה שכזו.

מה זה (אין פודין וכו') אם לא דעת תורה??
להחליט שהתנגדות שחרור מחבלים זה בא מהימין קיצוני ולא מפשטות ההלכה והראשונים, אלו פטפוטים סתם..

[מכל מלמדי השכלתי]

האם לפי זה ניתן לומר, שמותר היה לשחרר את גלעד שליט תמורת אלף מחבלים? נראה שלא, מכיוון שגם אם נפסוק שמותר לשחרר חטוף בסכנה ביותר מכדי דמיו, אם בעקבות השחרור ייהרגו אנשים אחרים, בוודאי שלא פודים את השבוי ביותר מכדי דמיו.

מוזמנים להגיב...

הארכת בטוב טעם בהבאת השיטות מתי ואיך מותר לפדות ביותר מכדי דמיהם. אף על פי שיש בכך חשש שיבואו לשבות עוד שבויים.

ועדיין פשוט לך שלשחרר מחבלים אסור כי יש בכך סכנה גדולה יותר. וכמו שכתבת.

אך לדעתי נפלת כאן קרבן לתעמולת הימין הקיצוני שזועקים מרה על עסקאות חילופי שבויים שכאלו.
ולא זכרת את העובדה הפשוטה והברורה מעל לכל ספק. שיש מליוני מחבלים שמנסים בכל כוחם להזיק גם במחיר של איבוד חייהם. והם עושים זאת יום יום שעה שעה. עומדים עלינו לכלותינו.
ואילו ימצאו פירצה בחומות האבטחה והשמירה שסבב הקב"ה סביבנו. אוי מה יהא עלינו.
ולא ישנה לכך שום דבר אם יהיה מספרם מליון או מליון ועוד אלף משוחררים.

ומאידך כל עוד שאין פירצה בחסדי ד' אין להם שום יכולת להזיק יותר מהאחרים.

וכך גם היתה דעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף אחרי ששמע כך מכוחות הביטחון וממביני דבר. ועל כן הורה לתמוך בעסקה ההיא. ולמיטב זיכרוני היו מי שרצה לערער על זה בטענות שונות ומשונות. וקם הרב זעפראני וכתב קונטרס על זה (יש למישהו להעלות?) ובו ביאר את העניינים בטוב טעם.

לפני שנכנסים לפוליטיקה של ימין שמאל קיצוני לא קיצוני. מבחינת ההלכה הפשוטה של אין פודין יותר מכדי דמיהן מהטעם דלא לגרבו ולייתו טפי, הרי בטח שבשחרור חייל אחד כנגד אלפי מחבלים גורם להם תאבון מוגבר לחטוף עוד ועוד ואין לדבר סוף. וצודק הכותב גל גל שבפשטות אין היתר מבחינת ההלכה לשחרר חייל או אזרח הכלוא בשבי מחבלים.

ניכר שלא קראת את כל מה שהוא כתב. הוא כתב שיש התר ברור לפי הרבה פוסקים לפדות ביותר מכדי דמיהם. ורק סיים שכאן שיש חשש סכנה מהמחבלים שישתחררו אסור. ועל הסיומת הזו הגבתי שלדעתי ולדעת כוחות הביטחון. ולהבדיל גם לדעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף. אין סכננ מיוחדת בשחרור המחבלים הללו. כמו שהסברתי.

[נדיב לב]

ניכר שלא קראת את כל מה שהוא כתב. הוא כתב שיש התר ברור לפי הרבה פוסקים לפדות ביותר מכדי דמיהם. ורק סיים שכאן שיש חשש סכנה מהמחבלים שישתחררו אסור. ועל הסיומת הזו הגבתי שלדעתי ולדעת כוחות הביטחון. ולהבדיל גם לדעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף. אין סכננ מיוחדת בשחרור המחבלים הללו. כמו שהסברתי.

ניכר שלא קראת את כל מה שהוא כתב. הפשטות בלא החילוקים המחודשים שיותר מכדי דמיהן שייך גם בשאלה של שחרור אדם כנגד שחורר אחרים.

[מכל מלמדי השכלתי]

מה אתה בא לטעון שאין מושג כזה של השתדלות ??
וכי אתה בעד לשחרר את כל המחבלים מהכלא בגלל שהקב"ה מגן עלינו?!

חלילה. אסור לרחם עליהם. ומגיע להם עונש. אבל אם יש לנו אינטרס מיוחד לשחרר אותם מאיזו סיבה שהיא. וידוע באופן מוחלט שאם לא ישחררו יקרה לחייל שבוי מה שקרה לרון ארד ואחרים ח"ו.
צריך לשקול את העיסקא במאזני פלס של דעת תורה ולא לנפנף סתם בסדין של אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם. או בסדין של סכנת נפשות מיוחדת כשאין כאן סכנה שכזו.

מה זה (אין פודין וכו') אם לא דעת תורה??
להחליט שהתנגדות שחרור מחבלים זה בא מהימין קיצוני ולא מפשטות ההלכה והראשונים, אלו פטפוטים סתם..

פשוט תקרא את המאמר ואחר כך תגיב. בסדר?

[נדיב לב]

מומלץ לקרוא את המאמר ואחר כך להחליט מי קרא מה.

מכל מלמדי השכלתי כתב: וכך גם היתה דעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף אחרי ששמע כך מכוחות הביטחון וממביני דבר. ועל כן הורה לתמוך בעסקה ההיא.

הרב עובדיה ועוד רבים מגדולי הדור שמעו דעה אחת קולנית. הרבה מאנשי הבטחון הבכירים אז והיום יצאו בתוקף כנגד העסקה, כמו גם ראש הממשלה בזמן החטיפה בהמלצת בכירי הבטחון. כעבור זמן החליפו ראש ממשלה שהיחצנות והשואו היא חלק ממהותו, והחליט לשחרר משיקולים פוליטים ולא בטיחוניים.
וזה לא שונה מאדם שחפץ להתיר לעצמו דבר בהלכה שהוא ידע למצוא את מי שיתיר לו.

[החפץ להחכים]

וכי אותם אנשי ביטחון שהתנגדו אז והיום לא מונעים משקולים פוליטים??

[נדיב לב]

ברור לך שיותר פופולארי היה לשחרר אותו וכך היתה דעת רוב הציבור. כך שאם מנסים להטיל דופי בשיקול הבטחוני של הבכירים זה דוקא באלה שתמכו בעד השחרור.

[החפץ להחכים]

יותר פופולראי?? תלוי באיזה צד של המפה

[יהודי]

יש פה עוד שיקול שאסור לכתוב, שהרי לחטוא בכלא כמעט שא"א, וידועים דברי החזו"א בענין.

[מכל מלמדי השכלתי]

מומלץ לקרוא את המאמר ואחר כך להחליט מי קרא מה.

מכל מלמדי השכלתי כתב: וכך גם היתה דעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף אחרי ששמע כך מכוחות הביטחון וממביני דבר. ועל כן הורה לתמוך בעסקה ההיא.

הרב עובדיה ועוד רבים מגדולי הדור שמעו דעה אחת קולנית. הרבה מאנשי הבטחון הבכירים אז והיום יצאו בתוקף כנגד העסקה, כמו גם ראש הממשלה בזמן החטיפה בהמלצת בכירי הבטחון. כעבור זמן החליפו ראש ממשלה שהיחצנות והשואו היא חלק ממהותו, והחליט לשחרר משיקולים פוליטים ולא בטיחוניים.
וזה לא שונה מאדם שחפץ להתיר לעצמו דבר בהלכה שהוא ידע למצוא את מי שיתיר לו.

א.
לצערי @נדיב לב ועוד הרבה מבני דורנו סבורים שאפשר להטות ולהטעות את דעת חכמי הדור ולהלעיטם קש וגבבה.

אני סבור שאם רק ננסה להבין את החלטותיהם נראה כמה חכמה טמונה בהם. ולא שהם צריכים את הסכמתנו חלילה.

ב.
כתבתי טענה שיש מליוני מחבלים גם כך. ופירטתי אותה בראשית דברי. ועל כך אף אחד לא השיב.

[מכל מלמדי השכלתי]

מתוך מה שכתבתי באשכול: מעניני דיומא - על חובת הציות לגדולי הדור (בלתי מפלגתי)

הראוני היום דבר נפלא בביאור הגר"א על משלי (טז י)

כתוב בפסוק "קסם על שפתי מלך - במשפט לא ימעל פיו"

ומסביר הגר"א וז"ל:
"קסם על שפתי מלך" - הדיבור של המלך הוא כמו קסם, אף שמרמין אותו, יקרה ד' דבר בפיו, שיהא משפטו אמת, וזהו ש"במשפט לא ימעל פיו"

והענין- מאן מלכי רבנן, שפתותיהם כמו קסם, אף שיטעו לפי השאלה, מכל מקום "במשפט לא ימעל פיו", כלומר בהדין עצמו לא יטעו, כי בסוף יתגלה שלא כך היה המעשה וכו'.

עד כאן לשון הגר"א

מצווה לפרסם!

[מכל מלמדי השכלתי]

ממליץ מאוד לעיין באשכול ההוא

[יהודי]

לגבי הטענה שישנם הרבה מחבלים, הן נכון שישנם הרבה שחושבים שהם מחבלים, אך מחבל שכבר ביצע בעבר רצח וכדומה יעשה זאת שוב ללא פחד, משא"כ מי שחשוב עצמו למחבל ומעולם לא פגע באיש, אי"ז בטוח שהוא מחבל בפועל.

[בנציון]

המציאות היא שיש כמה ממשוחררי העיסקה הזו שרצחו יהודים ל"ע. וכעת נשאלת השאלה, אם היינו יודעים את המציאות הזו מלכתחילה, האם היה מותר לשחרר אז?

[משה בטיטו]

המציאות היא שיש כמה ממשוחררי העיסקה הזו שרצחו יהודים ל"ע. וכעת נשאלת השאלה, אם היינו יודעים את המציאות הזו מלכתחילה, האם היה מותר לשחרר אז?

היה פשוט גם לפני העסקה שירצחו יהודים בעקבות כך, כמו שקרה בכל העסקאות שבויים הקודמות

[נדיב לב]

מומלץ לקרוא את המאמר ואחר כך להחליט מי קרא מה.

מכל מלמדי השכלתי כתב: וכך גם היתה דעת תורתו של מרן הגר"ע יוסף אחרי ששמע כך מכוחות הביטחון וממביני דבר. ועל כן הורה לתמוך בעסקה ההיא.

הרב עובדיה ועוד רבים מגדולי הדור שמעו דעה אחת קולנית. הרבה מאנשי הבטחון הבכירים אז והיום יצאו בתוקף כנגד העסקה, כמו גם ראש הממשלה בזמן החטיפה בהמלצת בכירי הבטחון. כעבור זמן החליפו ראש ממשלה שהיחצנות והשואו היא חלק ממהותו, והחליט לשחרר משיקולים פוליטים ולא בטיחוניים.
וזה לא שונה מאדם שחפץ להתיר לעצמו דבר בהלכה שהוא ידע למצוא את מי שיתיר לו.

א.
לצערי @נדיב לב ועוד הרבה מבני דורנו סבורים שאפשר להטות ולהטעות את דעת חכמי הדור ולהלעיטם קש וגבבה.

אני סבור שאם רק ננסה להבין את החלטותיהם נראה כמה חכמה טמונה בהם. ולא שהם צריכים את הסכמתנו חלילה.

ב.
כתבתי טענה שיש מליוני מחבלים גם כך. ופירטתי אותה בראשית דברי. ועל כך אף אחד לא השיב.

מוזר..שאתה כולל אותנו בקבוצה בזויה. והחילוק בין מה שטענו למה שאתה טוען בשמנו הוא גדול. אבל די והותר נסיתי לרמז לך דברים פשוטים ולא ארחיב אף לא אכפיש חזרה ובמקום זאת אתמקד בהצגת נתונים על מעורבותם של האסירים ששוחררו במאות מעשי רצח ופעולות טרור.


מתוך ויקפדיה
בין האסירים הפלסטינים ששוחררו במסגרת השלב הראשון של העסקה נכללו 280 אסירים שנידונו למאסרי עולם בשל חלקם בתכנון והוצאה לפועל של פיגועי טרור בהם נרצחו מאות אנשים בישראל.

עם המשוחררים נמנו:

נסר יתאימה (29 מאסרי עולם) – השתתף בביצוע הפיגוע במלון פארק, שבו נרצחו 30 ישראלים.
מעאד אבו שרח (19 מאסרי עולם), מג'די עמרו (19 מאסרי עולם) ופאדי ג'ועבה (18 מאסרי עולם) – שלושה ממתכנני הפיגוע בקו 37, שבו נרצחו 17 אנשים.
עבד אל האדי ע'נאיים (16 מאסרי עולם) – המחבל שביצע את הפיגוע בקו 405, שבו נרצחו 16 אנשים.
מוחמד דאגלס (15 מאסרי עולם) ואחלאם תמימי (16 מאסרי עולם), שהשתתפו בביצוע הפיגוע במסעדת סבארו, שבו נרצחו 15 ישראלים.
עבד עמרו (4 מאסרי עולם) – ממתכנני הפיגוע בקפה הלל, שבו נרצחו שבעה אנשים.
מוחמד ג'ולאני (4 מאסרי עולם) – חבר חוליה שביצעה פיגועי ירי מהם נהרגו ישראלים אחדים.
עמר סרחאן (3 מאסרי עולם) – בשנת 1990 רצח שלושה ישראלים בפיגוע דקירה.
מוחמד שראתחה (3 מאסרי עולם) – היה מעורב ברצח החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון במהלך האינתיפאדה הראשונה.
מאג'ד קטיש (3 מאסרי עולם) ומחמוד עטון (3 מאסרי עולם) – חברי החוליה שחטפה ורצחה את לוחם מג"ב ניסים טולדנו.
עבד אל-עזיז צאלחה (מאסר עולם) – ממשתתפי הלינץ' ברמאללה, שבו נרצחו שני חיילי צה"ל.
אמנה מונא (מאסר עולם) – פיתתה את הנער אופיר רחום והובילה לרציחתו.
ג'יהאד ירמור (מאסר עולם) ויחיא סנוואר (4 מאסרי עולם) – האחראים לחטיפת נחשון וקסמן.
פואד עמרין, שרצח בדקירות סכין את הלנה ראפ.
חברי חוליית סילוואד שביצעו סדרת פיגועי ירי בהם נרצחו 3 ישראלים.
אחד מרוצחי בני הזוג בנימין זאב וטליה כהנא.
עלי מסלמאני ועלאא ביזאן, ממשוחררי עסקת ג'יבריל ב-1985 שהקימו חוליית טרור שרצחה את זהבה בן-עובדיה ופול אפלבי ונידונו למאסר עולם ב-1986.[12]
בין האסירים ששוחררו במסגרת השלב הראשון של העסקה נכללו באופן חריג גם 14 תושבי מזרח ירושלים ו-6 ערבים בעלי אזרחות ישראלית.[13] כמו כן שוחרר חוסאם בדראן, שלא הורשע ברצח, אך נחשב לבכיר אסירי החמאס מיהודה והשומרון ששוחררו בעסקה זו.

מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד ג'עברי, אמר שהאסירים ששוחררו במסגרת עסקת שליט היו אחראים באופן קולקטיבי לרציחתם של 569 אזרחים ישראלים.[14]

לפני שחרורם התבקשו האסירים לחתום על התחייבות להימנע מחזרה לפעילות טרור, אך רובם סירבו לכך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצדיק את העסקה בדברים שנשא עם חזרת שליט, באומרו ששתי דרישותיו העיקריות התקיימו בה: המחבלים הבכירים ביותר לא ישוחררו, בהם דמויות כמרואן ברגותי, עבדאללה ברגותי ועבאס א-סייד. בנוסף, רבים מהמחבלים לא ישובו ליהודה ושומרון, אלא יגורשו. [א.ה דבר שלא קרה]

ראש המוסד לשעבר מאיר דגן התבטא כנגד העסקה באומרו "העובדה שראש הממשלה מקבל אותו והופך אותו לגיבור מפריעה לי. המחיר של העסקה הזאת יקר מדי, אבל אני שמח לראות את שליט בבית".[23]
אלמגור - ארגון נפגעי טרור, מתח ביקורת על עסקת שליט והגדיר את העסקה בתור "ניצחון לטרור ולארגון החמאס". על פי נתוני ארגון אלמגור, חלק גדול מהמחבלים אשר שוחררו בעבר במסגרת עסקאות חילופי שבויים חזרו לפעילות הטרור וגרמו לרציחתם של כ-180 ישראלים.
התייחסות פלסטינית
בהודעתו על ההסכם התגאה ח'אלד משעל בהישג של שחרור 1,027 אסירים, בני כל הפלגים הפלסטינים, והבטיח להמשיך במאמצים לשחרור האסירים הפלסטינים שנותרו בכלא.[25] בקבלת הפנים שערך בקהיר לאסירים המגורשים לחו"ל הבטיח להם משעל שעוד ישובו לפלסטין, והוסיף: "משא ומתן על בסיס כוח הוא מה שאילץ את ישראל לשלם את המחיר". במקביל חגג איסמעיל הניה בעזה את השחרור, וציין שהעסקה מהווה "נקודת מפנה אסטרטגית במאבק באויב הציוני".[27]

אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של החמאס לשעבר, הצהיר כי "פעולות חטיפת חיילים וקצינים ישראלים יימשכו, כל עוד יש אסירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל".[28]

התייחסות בינלאומית לעסקה- עלתה לדיון ההשוואה בין ההתייחסות הישראלית לנושא החטופים מול ההתייחסות האמריקנית.

בעקבות עסקת שליט
איש הדת והמטיף הסעודי הנודע עווד אל-קרני הציע 100 אלף דולרים למי שישבה חייל ישראלי כדי להחליפו באסירים פלסטיניים נוספים.[33] ב-29 באוקטובר 2011 הנסיך הסעודי חאלד בן טלאל הצהיר כי החליט לגלות סולידריות עם אל-קרני וכי הוא מציע סכום של כ-900,000 דולרים, כדי שהגמול הכספי שיוצע למי שיצליח לחטוף חייל ישראלי נוסף יעמוד על מיליון דולרים.[34]

בעקבות העסקה יצאה תנועת "רעננים" ביוזמה לחתימה על "כרטיס חוסן" - הצהרה של חייל שאין לשחרר מחבלים תמורתו אם ייפול בשבי של ארגון טרור.

חמישה משומריו של שליט נהרגו בתקיפות של חיל האוויר ובקריסת מנהרות, תוך כדי השבי ולאחריו.[35]

מעורבותם של האסירים ששוחררו בפעולות טרור
חלק מהאסירים ששוחררו בעסקה שבו לעסוק בטרור (לפי הערכת גורם ביטחוני בכיר: כ-40%)[36], והם היו מעורבים בין היתר ברצח שבעה ישראלים ופציעת רבים אחרים.[37] ב-27 באוגוסט 2017 פרסם שר הביטחון אביגדור ליברמן ש-202 ממשוחררי העסקה נעצרו עד אז על ידי כוחות הביטחון פעם נוספת, לאחר ששבו לפעילות טרוריסטית. 111 מהם נותרו כלואים בתאריך זה.[38]

במרץ 2012 הרג צה"ל את אחד המשוחררים, אחמד אל-חנני, בפעולת סיכול ממוקד של מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, זוהיר אל-קייסי.[39]

בדצמבר 2013 דיווח המודיעין הישראלי כי ארגון טרור ביהודה ושומרון, המכונה "מטה הגדה", מופעל בידי מחבלים שריצו עונשי מאסר ממושכים על רצח ישראלים, שוחררו בעסקת שליט וגורשו לרצועת עזה.[40]

ב-14 באפריל 2014 נרצח בפיגוע ירי ניצב משנה ברוך מזרחי בידי זיאד עווד, ממשוחררי עסקת שליט. הרוצח נלכד.[41]

ביוני 2014 מחמוד קוואסמה, מחבל חבר חמאס ממשוחררי העסקה, יזם ופיקד על רצח שלושת הנערים.[42] בעקבות האירוע נעצרו ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים עשרות מהמשוחררים בעסקת שליט.[43] שישה מהעצורים ממזרח ירושלים, ובתוכם עלאא ביזאן ממשוחררי עסקת ג'יבריל, שבו לשאת את עונשם המקורי לאחר שוועדת שחרורים מיוחדת קבעה שהפרו את תנאי שחרורם.[44] בעקבות המעצרים, חמאס הגביר את שיגורי הרקטות שלו לישראל, דבר שהוביל ליציאת צה"ל למבצע צוק איתן.[45]

ב-19 ביוני 2015 נרצח ליד דולב דני גונן ונפצע אזרח נוסף בפיגוע ירי שביצעה חוליית מחבלים שעליה נמנה אסאמה אסעד, ששוחרר בעסקת שליט.[46]

ב-29 ביוני 2015 נרצח בפיגוע ירי ליד שבות רחל מלאכי רוזנפלד בידי חוליית חמאס, שהפעיל אחמד נג'אר, ששוחרר בעסקת שליט.[47]

ב-1 ביולי 2016 נרצח בפיגוע ירי הרב מיכאל מרק מעתניאל ונפצעו אשתו ושניים מילדיו. הרוצח הוא מחמד פקיה, ממשוחררי עסקת שליט, שנהרג מאוחר יותר במהלך קרב עם כוחות הביטחון. בני משפחת הנרצח קראו לחשבון נפש מצד מובלי המאבק לשחרור גלעד "בכל מחיר" ומצד מקבלי ההחלטה בדבר העסקה.[48]

[יהושע]

האם הפתרון הוא לא עונש מוות למחבלים, כך שלא יהיה שייך בכלל משא ומתן על שחרורם?

[מכל מלמדי השכלתי]

האם הפתרון הוא לא עונש מוות למחבלים, כך שלא יהיה שייך בכלל משא ומתן על שחרורם?

במדינתנו אי אפשר לחוקק עונש שלא יחול מיידית גם על יהודים שיתנהגו בצורה דומה.
האם אתה בעד שיהרגו יהודים בלי סנהדרין? בבית משפט עליון הדן בחוקות הגויים על פי אינטרסים ובלא שום חיפוש אמת?

[בהמה-המקשה]

יש חילוק גדול בין אדם פרטי שנשבה שהנידון הוא עד כמה הציבור מחויב לפדות אותו לבין הנידו"ד שהרי גלעד שליט שהיה חייל שנשלח ע"י צה"ל אל תוך לוע הארי וא"כ העם מחויב לן לדאוג לשחררו בכל מחיר.
שהרי לא יתכן שאנו נשלח אדם לשדה הקרב ונצהיר שאנו לא נדאג לו אם הוא יסתבך.
אם שייך לדון זה רק על הסכנה שבשחרור מחבלים מהכלא.

לפי דבריך או שלצבא יש היתר לסכן את כל העם היושב בציון כיון שכולנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לגחמות של צעירים מתלהמים מלפני 70 שנה או שיותר פשוט שאין שום בעיה לסכן אתנו כיון שאנו קנינם ע"י כיבוש מלחמה עיין גיטין לז ודינא דמלכותא לדעת הר"ן בנדרים ואגב גם לטענתך הרי חזינן שהיה טיפש והלך כצאן לטבח (צחוק הגורל הרי בדיוק בשביל זה הקימו צבא...) ואין אפי' לאמא שלו אחריות לשחרר אותו ובאמת יש סיבות נוספות שיהיה אסור הרי מסתבר שבהיותו שבוי לא נגעל במאכלות אסורות כמו בזמן שהיה חופשי וא"כ איך מותר לשחררו וע"י זה יכשל? ומאכלות אסורות רק לדוג' וגם מה שנכשל שם באיסור הוא באונס ופטריה רחמנא וא"כ אפי' בלי חשבון של יותר או פחות אסור לשחררו ויש עוד להכשל רבות בשחרורו וביותר בשמחה שחגגו אז וכי כל יהודי שמשתחרר כך אתה שמח ??? ע"כ שחשת השפלה שהערבים ניצחו את "צהל הגדול" וזה מה ששימח אותך ורק תחושת ההשפלה היא שהביאה לשחרורו ולא שום דאגה ואחריות (שבאמת הרי לא מענין אותם מזה ומסכנים שלא לצורך למי שיודע איך מתקבלת ההוראה במקום) וכי יעלה על דעתך שאם יפול בחור ישיבה לידי ערבים וכי ישחררו עשירית מזה הכול אגו וכבוד!

[יהושע]

האם הפתרון הוא לא עונש מוות למחבלים, כך שלא יהיה שייך בכלל משא ומתן על שחרורם?

במדינתנו אי אפשר לחוקק עונש שלא יחול מיידית גם על יהודים שיתנהגו בצורה דומה.
האם אתה בעד שיהרגו יהודים בלי סנהדרין? בבית משפט עליון הדן בחוקות הגויים על פי אינטרסים ובלא שום חיפוש אמת?

א. אם זה מה שיעצור חטיפות זה כדאי.
ב. אני חושב שאם מדובר במחבלים שאינם אזרחי המדינה אפשר להפלות.

[נדיב לב]

האם הפתרון הוא לא עונש מוות למחבלים, כך שלא יהיה שייך בכלל משא ומתן על שחרורם?

במדינתנו אי אפשר לחוקק עונש שלא יחול מיידית גם על יהודים שיתנהגו בצורה דומה.
האם אתה בעד שיהרגו יהודים בלי סנהדרין? בבית משפט עליון הדן בחוקות הגויים על פי אינטרסים ובלא שום חיפוש אמת?

לצערי אתה מערבב בין נתונים בלי להתמצאות בענין.
עונש מוות לא נפסק בבית דין אזרחי שאז אין חלוקה בין ערבים ליהודים, אלא בבית דין צבאי וכמו בהריסת בתי מחבלים שעשו חלוקה ברורה בין ערבים ליהודים וכך יהיה גם לגבי עונש מוות. ואף הבג"ץ לא התערב לגבי הריסת בתים, בהכרעה המשפטית שיצא מתחת ידי בית דין הצבאי. בית דין צבאי הוא בדומה להוראת שעה..מבחינת החוק. תלמד תקרא ואז תחליט לאחרים.

[מכל מלמדי השכלתי]

האם הפתרון הוא לא עונש מוות למחבלים, כך שלא יהיה שייך בכלל משא ומתן על שחרורם?

במדינתנו אי אפשר לחוקק עונש שלא יחול מיידית גם על יהודים שיתנהגו בצורה דומה.
האם אתה בעד שיהרגו יהודים בלי סנהדרין? בבית משפט עליון הדן בחוקות הגויים על פי אינטרסים ובלא שום חיפוש אמת?

לצערי אתה מערבב בין נתונים בלי להתמצאות בענין.
עונש מוות לא נפסק בבית דין אזרחי שאז אין חלוקה בין ערבים ליהודים, אלא בבית דין צבאי וכמו בהריסת בתי מחבלים שעשו חלוקה ברורה בין ערבים ליהודים וכך יהיה גם לגבי עונש מוות. ואף הבג"ץ לא התערב לגבי הריסת בתים, בהכרעה המשפטית שיצא מתחת ידי בית דין הצבאי. בית דין צבאי הוא בדומה להוראת שעה..מבחינת החוק. תלמד תקרא ואז תחליט לאחרים.

ואו. אתה ממש חריף. אבל גם ממש טועה.

א. בשטחים מסויימים פועל הדין הצבאי ובו כבר כעת אפשר להרוג מחבלים מבחינה חוקית. רק שגם בשטחים הללו אין שום חוק שמאפשר לעשות זאת לערבים בלבד. ואם ינהגו כך הדבר יחייב לנהוג ביד שווה ביהודים ובשאינם.

ב. כבר כמה שנים שהסוגיא הזו עולה בהקשר לשטחי מדינת ישראל. וכאן זה קשור לביהמ"ש ולבג"ץ. ולא לדין הצבאי. וגם כאן יש חוק יסוד שלא להפלות על רקע מוצא או דת. ולכן אם ינהיגו את החוק הזה הוא יחול על יהודים ושאינם יהודים בשווה.

[החפץ להחכים]

יש חילוק גדול בין אדם פרטי שנשבה שהנידון הוא עד כמה הציבור מחויב לפדות אותו לבין הנידו"ד שהרי גלעד שליט שהיה חייל שנשלח ע"י צה"ל אל תוך לוע הארי וא"כ העם מחויב לן לדאוג לשחררו בכל מחיר.
שהרי לא יתכן שאנו נשלח אדם לשדה הקרב ונצהיר שאנו לא נדאג לו אם הוא יסתבך.
אם שייך לדון זה רק על הסכנה שבשחרור מחבלים מהכלא.

לפי דבריך או שלצבא יש היתר לסכן את כל העם היושב בציון כיון שכולנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לגחמות של צעירים מתלהמים מלפני 70 שנה או שיותר פשוט שאין שום בעיה לסכן אתנו כיון שאנו קנינם ע"י כיבוש מלחמה עיין גיטין לז ודינא דמלכותא לדעת הר"ן בנדרים ואגב גם לטענתך הרי חזינן שהיה טיפש והלך כצאן לטבח (צחוק הגורל הרי בדיוק בשביל זה הקימו צבא...) ואין אפי' לאמא שלו אחריות לשחרר אותו ובאמת יש סיבות נוספות שיהיה אסור הרי מסתבר שבהיותו שבוי לא נגעל במאכלות אסורות כמו בזמן שהיה חופשי וא"כ איך מותר לשחררו וע"י זה יכשל? ומאכלות אסורות רק לדוג' וגם מה שנכשל שם באיסור הוא באונס ופטריה רחמנא וא"כ אפי' בלי חשבון של יותר או פחות אסור לשחררו ויש עוד להכשל רבות בשחרורו וביותר בשמחה שחגגו אז וכי כל יהודי שמשתחרר כך אתה שמח ??? ע"כ שחשת השפלה שהערבים ניצחו את "צהל הגדול" וזה מה ששימח אותך ורק תחושת ההשפלה היא שהביאה לשחרורו ולא שום דאגה ואחריות (שבאמת הרי לא מענין אותם מזה ומסכנים שלא לצורך למי שיודע איך מתקבלת ההוראה במקום) וכי יעלה על דעתך שאם יפול בחור ישיבה לידי ערבים וכי ישחררו עשירית מזה הכול אגו וכבוד!

מה שענתי היה באופן עקרוני האם המקרה הזה היה שייך למה שהביאו מהגמרא של אין פודים שבויים ביותר מכדי דמיהם או לא ולא להתייחס לנושא של איזה אסורים הוא עובר או לא עובר (נ.ב. יש לך צד לומר שאם היה אפשר לשחררו בלא שחרור מחבלים וכדו' היה אסור לשחררו מטעם האיסורים שהוא עובר שם???????????).
וכומו"כ וודאי שצבא ששומר על היהודים היושבים בציון יכול לסכן באופן יחסי את העם היושב בציון כשמדובר בחייל שהוא עצמו שלח לשם שהרי אותו חייל נשלח ע"י העם היושב בציון
וגם איזה אדם ירצה להתגייס לצבא שמצהיר שלא יגן על חייליו?
לגבי מה שכתבת על תחושת ההשפלה דע שעל תחושה כזאת מותר לכאו' לצאת למלחמה וכעין מעשה דדינה ושכם
אם כי גבי גלעד שליט יתכן שאתה צודק שהלך כצאן לטבח ולא פעל ע"פ ההנחיות

[נדיב לב]

במדינתנו אי אפשר לחוקק עונש שלא יחול מיידית גם על יהודים שיתנהגו בצורה דומה.
האם אתה בעד שיהרגו יהודים בלי סנהדרין? בבית משפט עליון הדן בחוקות הגויים על פי אינטרסים ובלא שום חיפוש אמת?

לצערי אתה מערבב בין נתונים בלי להתמצאות בענין.
עונש מוות לא נפסק בבית דין אזרחי שאז אין חלוקה בין ערבים ליהודים, אלא בבית דין צבאי וכמו בהריסת בתי מחבלים שעשו חלוקה ברורה בין ערבים ליהודים וכך יהיה גם לגבי עונש מוות. ואף הבג"ץ לא התערב לגבי הריסת בתים, בהכרעה המשפטית שיצא מתחת ידי בית דין הצבאי. בית דין צבאי הוא בדומה להוראת שעה..מבחינת החוק. תלמד תקרא ואז תחליט לאחרים.

ואו. אתה ממש חריף. אבל גם ממש טועה.

א. בשטחים מסויימים פועל הדין הצבאי ובו כבר כעת אפשר להרוג מחבלים מבחינה חוקית. רק שגם בשטחים הללו אין שום חוק שמאפשר לעשות זאת לערבים בלבד. ואם ינהגו כך הדבר יחייב לנהוג ביד שווה ביהודים ובשאינם.

ב. כבר כמה שנים שהסוגיא הזו עולה בהקשר לשטחי מדינת ישראל. וכאן זה קשור לביהמ"ש ולבג"ץ. ולא לדין הצבאי. וגם כאן יש חוק יסוד שלא להפלות על רקע מוצא או דת. ולכן אם ינהיגו את החוק הזה הוא יחול על יהודים ושאינם יהודים בשווה.

אתה מתעקש להציג נתונים שגויים. בלי לבדוק ולדעת במה דברים אמורים.
חוק הריסת המחבלים הערבים בשונה מהמחבלים היהודים יוכיח. ודלגת על זה בלי להשיב תשובה רק הצגת נתונים חובבנית וערבת מין בשאינו מינו. אבל אני אתן לנתונים לדבר בעד עצמם - במקום להתוכח ויכוח מיותר.
בית דין צבאי כמו שיכול להורות על הריסת ביתי מחבלים, כך גם יכול לגזור דין מות על מחבלים. מה שנהוג כיום שהרמטכלי"ם לדורותיהם ממירים את עונש המוות בעונש של מאסר עולם. אבל מבחינת החוק בכח בית דין צבאי לגזור על פי ראות עיניו עונש מוות, וכמו כן בכוחו לעשות הפרדה בין מגזר מסוים שמוצא לנכון שעונש המוות ישמש כנגדו גורם מרתיע ובן מגזרים כמו המגזר היהודי שמחבלים לא שכיחים ולא להשתמש בכלי המשפטי הזה. וכמו שמשתמשים בכלי המשפטי שיש בידם לגבי הריסת בתי מחבלים רק ערבים, ואילו היהודים למשל את רוצחי הנער משועפט שהרוצח -יב"ד- לא ממשו כלפיו גזר דין של הריסת ביתו. ואם תתעקש לדחות דברי על סמך נתונים שגויים נוספים, אני מעתיק לך את הדברים ככתבם וכלשונם. מתוך ויקפדיה

עונשי מוות בחוק השיפוט הצבאי
לפי סעיף 21 (7) בחוק השיפוט הצבאי, רשאי בית דין צבאי להטיל עונש מוות. לפי סעיף 43 יכול בית הדין לגזור גזר דין מוות על חייל שבגד, עזב את המערכה, סייע לאויב או מסר לו מידע ובלבד שמעשה כזה נעשה בתקופת לחימה. לפי סעיף 493 (א) לחוק זה עונש המוות יבוצע בירייה.

בתי משפט צבאיים דנו למוות מחבלים אך פסקי הדין הומרו למאסרי עולם על ידי הרמטכ"ל. הראשונים[11] היו שלושה אנשי פדאיון שנתפסו בתקריות שונות ב-1956 ועונשם הומר למאסר עולם ב-1957.[12] יותר משמונה שנים לאחר מכן, נגזר עונש מוות על מחמוד חיג'אזי שהורשע ביוני 1965 בהסתננות ונשיאת נשק. בעקבות ערעור לבית הדין הצבאי לערעורים קויים משפט חדש בו נקבע עונשו ל-30 שנות מאסר. הוא שוחרר בפברואר 1971 כנגד השבתו לישראל של שומר ממטולה שנחטף על ידי מחבלים ללבנון.

בשנות ה-90 נשפט נאשם בשם בדארנה בבית המשפט הצבאי בג'נין לעונש מוות, בעקבות מעורבותו בתכנון וביצוע שני פיגועי התאבדות בתחנה המרכזית בחדרה ובעפולה. על פי החקיקה באזור יהודה ושומרון, הוגש ערעור אוטומטי לבית המשפט הצבאי לערעורים וזה ביטל את ההרשעה והחזיר את התיק לדיון מחודש, במסגרתו נדון הנאשם למאסרי עולם. הוא שוחרר בעסקת שליט. בשנת 2003 בקשו שניים משופטי ראאד שייח', שוטר פלסטיני שהורשע ברצח שני חיילי המילואים הישראלים בלינץ' ברמאללה, להטיל עליו עונש מוות, אולם לשם כך דרושה הכרעה פה אחד, והשופטת השלישית התנגדה, ועל כן הושתו עליו שני מאסרי עולם. מאז לא דרשה התביעה הצבאית עונש מוות למחבלים, אף במקרים שספגה על כך ביקורת ציבורית.[13] בעת מתן גזר הדין במשפטו של רוצח בני משפחת סלומון בחלמיש סבר אחד משופטי ההרכב בדעת מיעוט כי יש להטיל על המחבל עונש מוות.[14]