ב"ה
שאלה מעניינת מאוד.
ולענ"ד בנידון השאלה של האשכול שמטרתו להשתמש בחדר, וכן שאלת "הכהן" שמטרתו להשתמש בכיור, למעשה יהיה מותר, וזה עפ"ד רש"י ובעל ההשלמה כמו שאבאר.
דהנה בגמרא (שבת קכג:) תנו רבנן, בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת וכו', התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו וכו'. מאי התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו, אמר אביי התירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא וכו'. אמר ליה רבא, מכדי התירו קתני, מה לי לצורך גופו מה לי לצורך מקומו. אלא אמר רבא, התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, וחזרו והתירו מחמה לצל, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא, ע"כ. וקי"ל הלכה כדברי רבא, דכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל אסור (שו"ע סי' שח' ס"ג). ופרש"י, אמר ליה רבא מכדי (פי' הרי), לצורך התירו בפעם ראשונה, מה לי גופו מה לי מקומו, "תרווייהו צורך נינהו". מחמה לצל, שאינו צריך לו "עכשיו" לא לגופו ולא למקומו, אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה. ע"כ. הרי שנחלקו אביי ורבא מהו טלטול "לצורך", דלאביי הכוונה "לצורך הכלי", והיינו גופו. ולרבא הכוונה "לצורך הטלטול", והיינו גופו ומקומו. אבל מחמה לצל לכ"ע נחשב "שלא לצורך", שאינו לא צורך הכלי ולא צורך הטלטול. עד כאן מבואר בדברי רש"י. והנה אף שגם מחמה לצל הוא צורך בטלטול, שצריך את הטלטול כדי שלא יפסד הכלי, אולם פירש רש"י כוונת רבא שאינו צריך את הטלטול "לעכשיו", דהיינו שאין מטרת הטלטול בשביל צורך ותועלת האדם כעת בשבת, אלא כל המטרה שלא בטלטול היא בעבור שלא יבקע הכלי בחמה. ולכן נחשב "שלא לצורך", דהיינו "שאין מטרת הטלטול לצורך עכשיו".
ולפ"ז כך יש לומר בנידון שאלתנו, דמכיון שהמטרה שכעת בא לטלטל המכשיר מהחדר או הפלאפון מהכיור, אינה אלא מחמת שרוצה להשתמש בחדר או בכיור, שהרי עד שלא חשב להשתמש בהם, הניח את המכשיר כך ולא חשב לרגע לטלטלו, ורק כאשר בא להשתמש בחדר או בכיור, ראה מגבלה לשימוש זה מחמת שיכול לקלקל את הכלי, ולכן מטלטל הכלי במטרה ברורה להשתמש במקום שהוא מונח ללא חשש, לכן נחשב "המטרה הכללית והעיקרית של הטלטול", לצורך כעת, להשתמש במקום בלא חשש. ודו"ק.
וכן נראה ללמוד מדברי ספר ההשלמה (שבת קכג:) לאחד מן הראשונים, שכתב וז"ל: מסקנא דשמעתא וכו', ומחמה לצל אסור דבר שמלאכתו לאיסור, דכיון שמלאכתו לאיסור אינו עשוי בסתמא להשתמש בו בשבת, ואם מטלטלן מחמה לצל כמטלטל משבת לחול הוא. ולא דמי לדבר שמלאכתו להיתר, דהתם כשמטלטלו מחמה לצל, סתמיה לצורך שבת הוא שהרי מותר להשתמש בו היום. אבל דבר שמלאכתו לאיסור, סתמיה אינו עשוי להשתמש בו היום, ואם מטלטלו מחמה לצל כמטלטלו משבת לחול דמי. עכ"ל. ומבואר יוצא מדבריו, דכלי שמלאכתו לאיסור כל לצורך השבת מותר לטלטל, שזהו צורך גו"מ, וכל לצורך מחר אסור לטלטל, שזהו מחמה לצל. ומעתה בנידון השאלה שהמטרה העיקרית שמטלטל הכלי אינה בעבור החפץ שלא יתקלקל, אלא בעבור שיהיה המקום פנוי מכל חשש נזק ויוכל להשתמש במקום בשלוה, שהרי כל זמן שלא חשב להשתמש במקום לא עלה על דעתו לטלטל המכשיר. א"כ בודאי נחשב הטלטול לצורך שבת, ולא לצורך הכלי שלא יפסד.
והמכוון בכל זה, שלמדנו מדברי רש"י ובעל ההשלמה, שלא בוחנים את הצורך הנקודתי של הטלטול, אם הוא לצורך הכלי שלא יפסד או לצורך השימוש במקום, (שאז בנידון השאלות כאן נותר הדבר בספק שקול לכאן ולכאן), אלא בוחנים את המטרה שהאדם ניגש להתעסק בכלל בטלטול זה, האם הצורך המניע את האדם לטלטול זה הוא בשביל איזו השתמשות ותועלת שיש לו מאותו טלטול בשבת, או לא. ומכיון שבנידון השאלות כאן, הצורך המניע את האדם לטלטול זה הוא בשביל השתמשות ותועלת שיש לו בחדר ובכיור בשבת, שפיר חשיב "טלטול לצורך" אליבא דרבא, ויש להתירו.
ופעם נשאלתי בשבת להלכה ולמעשה בדבר שבמחשבה ראשונה היה דומה לזה, במצלמה של ילדי הבית שהיתה מונחת על שפת הכיור אמבטיה, וחששו עליה שיפתחו על ידה את המים בלי משים ותתקלקל, האם יכולים לעשות הערמה בדרבנן, שיבואו להשתמש במים, ואז יזיזו המצלמה קודם לכן כביכול לצורך מקומו שיוכל להשתמש במים?
והשבתי, שבאופן זה יהיה אסור, מפני שכל מטרתו שלא תתקלקל ולא לצורך מקומו.
אולם נתתי עצה שיעשו הערמה שיבא להניח שם באמת איזה חפץ היתר כגון נטלה של נט"י, והמצלמה תפריע לזה, ואז יזיזנה כביכול לצורך מקומו. דומיא דמה שמבואר בש"ע (או"ח סי' שח סל"ז), דבמקום דאיכא פסידא, מותר להכניס מטתו אצל גרף של רעי ולקבוע ישיבתו שם, כדי להוציא את הגרף של רעי שלא יפסידנו, ועי' במשנ"ב שם (ס"ק קמ), ע"ש.