האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
אברך
משתמש ותיק
הודעות: 470
הצטרף: 26 יוני 2017, 19:37
מיקום: ישראל
נתן תודה: 494 פעמים
קיבל תודה: 290 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי אברך » 18 דצמבר 2018, 13:18

האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות
שאלה
השתתפתי בחתונה של קרובי משפחה מחוגי הדת"ל, וכנודע מנהגם הרע שהנשים משוררות בקולי קולות, ובעוד הנשים נותנות קולן בשיר, נעמדו להתפלל ערבית. והתפללתי עמהם, משום שהיה לי חשש שמא לא יהיה אח"כ עוד מנין, או שגם בזמן המנין השני יהיה שירת הנשים, אך להתפלל ביחידות ידעתי שכנראה אוכל להתפלל בזמן שתיפסק שירתן.
ולהתפלל במנין בביהכנ"ס באיזור האולם - אינני מכיר האיזור ואיני יודע האם יש ביהכנ"ס באיזור, ומתי יש שם מנינים.
וכאשר אחזור לעיר מגוריי, יהיה זה לאחר חצות, ואסור לאחֵר ק"ש לאחַר חצות, וגם לגבי שמו"ע נחלקו הפוסקים.
ונסתפקתי האם עדיף להתפלל עמהם עתה במנין, או להמתין אולי יהיה עוד מנין אחר שיפסיקו הנשים שירתן, וגם אם לא יהיה, עדיף שאתפלל ביחידות.
וכן נסתפקתי האם בזמן שנשמע קול הנשים מותר לברך אשר יצר, או ברכות על אוכל ושתיה.
ובעצם שורש השאלה, כאשר יש קול אשה, אבל אינו נותן דעתו ע"ז כלל, האם במקום הצורך או דחק קצת, אפשר להקל להתפלל ולברך, או רק במקום דחק גדול.

תשובה
בקצרה: לכאורה אפשר להקל להתפלל וללמוד, גם אם נשים שרות בחתונה, אם אינו שם לבו לקול שירתן.
וראה בהרחבה להלן.

פלוג' הראשונים אם קול באשה ערוה נאמר לענין ק"ש
א. איתא בגמרא ברכות (כד.), אמר שמואל קול באשה ערוה, שנאמר (שה"ש ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה, ע"כ.
ונחלקו הראשונים בביאור הגמ', י"א דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש, כן דעת הרי"ף (כ"כ הראב"ד בדעתו והביאו הרשב"א בחידושיו לברכות שם), הרמב"ם (כ"כ הב"י (סי' ע"ה ס"ג) בדעתו), הרא"ש (בפסקיו ברכות פ"ג סי' ל"ז, ובתוספותיו שם), תלמידו רבינו ירוחם (נתיב ג' ח"ד דף כה ע"ד, וע"ע נתיב כ"ג ח"א דף קצא ע"ד), בנו הטור (כ"כ הב"י שם בדעתו), פסקי הרי"ד (בברכות שם), פסקי נכדו הריא"ז (ברכות פ"ג ה"ג אות ו'), חידושי הרא"ה (ברכות שם), האגודה (ברכות פ"ג סי' ע"ג) בשם ר"י, וכן משמעות הסמ"ג והסמ"ק (שבהל' ערוה לענין ק"ש (סמ"ג עשין י"ח, סמ"ק סי' פ"ג) לא כתבו קול באשה, והסמ"ג במצות הרחקה מעריות (לאוין קכ"ו) הזכירו, והסמ"ק (סי' ל') השמיטו גם שם).
וי"א דהאיסור גם לענין ק"ש, וכמו בטפח מגולה מבשרה, כן דעת רב האי גאון (כ"כ רבינו יונה והמרדכי והאגור בשמו), בה"ג (כ"כ המרדכי וההגמ"י בשמו), רב יהודאי גאון (כ"כ היראים בשמו, ועי' הערה ), רבינו חננאל (כ"כ המרדכי וההגמ"י וראבי"ה בשמו), רבינו יונה (ברכות יז. ד"ה ערוה בעששית), היראים (סי' שצ"ב (י"ב)), המרדכי (ברכות סי' פ'), ראבי"ה (ח"א מס' ברכות סי' ע"ו), הרוקח (סו"ס שמ"ה), ההגמ"י (פ"ג מהל' ק"ש הט"ז אות ס'), רבינו מנוח (שם), המאירי (ברכות שם), האהל מועד (שער ק"ש דרך ה' נתיב ה'), האגור (סי' קכ"ז), והשיטמ"ק (ברכות שם).

אם לדעת המחמירים דהאיסור גם לק"ש, הוי מדאורייתא או מדרבנן, והנפ"מ לדינא בזה
ב. ומ"מ גם לדעת המחמירים דקול באשה ערוה הוי גם לענין ק"ש, מ"מ כתבו הפוסקים דבוודאי אינו איסור דאורייתא, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה, אלא כלשון רש"י בברכות (שם ד"ה קולך ערב) 'מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא', דהיינו שמכיון שמביא לידי תאוה לכן גזרו חכמים ועשאוהו כדין ערוה. כ"כ החיי אדם (כלל ד' ס"ו) ובנשמת אדם (שם), וכ"מ בפמ"ג (סי' ע"ה מ"ז סק"ב), וכ"כ המ"ב (שם סקי"ז) ובכה"ח (סקכ"ז).
וכתבו הפוסקים הנ"ל דנפ"מ בזה, דהרי פליגי האחרונים אם מהני בערוה עצימת עיניים או דוקא החזרת פנים, דדעת השו"ע (סו"ס ע"ה ס"ו) דמהני עצימת עיניים, אבל דעת כל האחרונים דלא מהני אלא החזרת פנים (עי' מ"ב סקכ"ט ובשעה"צ סקל"ו, ואכמ"ל), אך לגבי דברים שאינם ערוה דאורייתא אלא דאסרי רבנן משום שמביא לידי הרהור, כגון שער, וקול, כתבו הפוסקים הנ"ל דיש להקל בעצימת עיניים, או שאינו שומע את קול האשה.
ויתירה מזו כתב רבינו יונה (ברכות יז. ד"ה ערוה בעששית) וז"ל ואפי' בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין בלבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו, וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה, אבל בראייה בעלמא מותר, עכ"ל. וע"ע לקמן סק"ד ולקמן סקי"ב.

קולת הראשונים בדרים בין הגוים
ג. והנה היראים כתב 'הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול נשים ארמיות', עכ"ל. והובא במרדכי ובריקאנטי.
וכוונתו לכאו' דאף דאיתא בגמ' דקול באשה ערוה, בזמנם יכלו ליזהר בזה, שגרו בין יהודים, ויכלו ללמד לנשים שלא לשיר, אבל בזמנו שגרו בין הגויים, וא"א למחות בנשותיהם שלא ישירו, א"כ הקילו.
ולכאו' משמע מדברי היראים שעוד לפני שכתב דבריו, כבר היה המנהג למעשה להקל, וכמ"ש 'הלכך אין אנו נזהרים' וכו', והיראים כתב להצדיק המנהג.
והנה האי קרא ד'עת לעשות לה' הפרו תורתך' (תהלים קיט, קכו) נזכר בגמ' בכמה דוכתי בהקשר לעקירת הלכה לצורך קיום התורה, עי' במתני' דסוף ברכות (פ"ט מ"ה), ובגמ' שם (סג.), ובגמ' יומא סט., ובגמ' גיטין ס. ותמורה יד:, וכלשון רש"י (בתהלים שם) 'ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל', עכ"ל.
ולכאו' משמע לפ"ז שהמציאות בזמנם היתה, שכל העת היה נשמע קול נשים שרות, והיה בכך באמת ביטול חמור של תורה ותפילה מכלל ישראל הדרים בין האומות.
ולפו"ר הדברים נראים תמוהים, דלכאו' אין נשמע קול נשים שרות כל הזמן, אלא לעיתים, ושייך להזהר בזה, אלא דהוי קצת שעת הדחק, שמידי פעם היו צריכים להפסיק תורתם ותפילתם [ובפרט בימי חגאות הגויים וכדו'], וצ"ב מ"ט כתבו הראשונים שיש בזה משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', וצ"ע.
ומ"מ הא מיהת משמע לכאו', דאחר שקבעו הראשונים שיש בזה משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', מעתה הקילו תמיד בתורה ותפילה אף בעת שנשמע קול נשים השרות, ואף באופנים שלא היה כ"כ שעת הדחק, דלא משמע שהקילו דוקא באופנים החמורים שהיה מצב של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', וכלשון הראשונים 'הלכך אין אנו נזהרים' וכו' .

אם הראשונים הנ"ל פליגי על רבינו יונה ואוסרים גם באינו שם לבו לקולה
ד. והנה הבאנו לעיל (סק"ב) דברי רבינו יונה שכתב שאם אינו שם לבו לקול האשה, מותר לקרות. ויל"ע אם הראשונים הנ"ל שכתבו ד'עת לעשות לה' וכו', פליגי על רבינו יונה, ואוסרים גם אם אינו שם לבו, דלכאו' יל"ד דאילו ס"ל כרבינו יונה, א"כ אין כאן עת לעשות לה', שהרי יכולים אנו לעסוק בתורה ותפילה ולא ליתן לבנו לקול הנשים השרות.
שו"ר בחזו"א (או"ח סו"ס ט"ז) שנסתפק בזה, וז"ל: כ' המרדכי בשם הרא"מ דבעו"ה אנו יושבין בין העכו"מ ועת לעשות וגו' הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות, והנה בתר"י כתבו שאם יכול לכוין ולא לשום לב לקול השיר מותר, ואפשר דהרא"מ לא ס"ל כן, ואפשר דכונתו אפי' מוטרד מותר משום עת לעשות וכו', עכ"ל החזו"א. וע"ע בכה"ח סי' ע"ה סקכ"ו.

הכרעת השו"ע בנידון אם קול באשה ערוה נאמר לענין ק"ש
ה. הב"י (סי' ע"ה סעי' א-ג) הביא דעת הרמב"ם והרא"ש, דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש, ומאידך, דעת רב האי גאון ורבינו יונה והיראים והמרדכי וההגמ"י והאהל מועד, דהאיסור גם לענין ק"ש, ומסיק 'ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם, ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש', עכ"ל.
וכן הביא הב"י דברי המרדכי בשם היראים שאנו יושבים בין הגויים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות.
וכן הביא דברי רבינו יונה שאם יכול לכוין לבו לתפילתו בענין שאינו שומע קולה ואינו משים לב אליו מותר ואין לו להפסיק קריאתו.
ובשו"ע כתב 'יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע', עכ"ל. והנה שינה השו"ע לשונו ממ"ש בכל הסימן לגבי טפח באשה (בס"א) ושער אשה (בס"ב) וערות איש (בס"ד) בלשון 'אסור לקרות כנגדו', ומשמע דכוונתו כמסקנתו בב"י, דיש ליזהר לכתחילה, לחוש לדעת הסוברים דהאיסור גם לענין ק"ש, אבל מעיקר הדין נקט כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש.
וכ"כ הנחלת צבי (סק"ג) והגר"א בביאורו והברכ"י (סק"ב) והכה"ח (סקכ"ה וכן בסקי"ד) בביאור כוונת השו"ע.

בדעת הרמ"א
ו. אך הנה הד"מ (סק"ג) כתב על דברי הב"י 'ולי נראה דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא, מאחר דרבים אוסרים', עכ"ל. והיינו דס"ל דמעיקר הדין יש לחוש לדעת האוסרים, כיון דרבים נינהו [ואזיל לשיטתיה בכ"מ שאינו הולך בדרך הב"י להכריע כג' עמודי ההוראה או רובם, אלא חושש גם לדעת שאר הראשונים].
אך בהגהת השו"ע לא כתב הרמ"א להגיה כלום על דברי השו"ע, אף שמוכח מלשון השו"ע דרק בגדר זהירות לכתחילה יש ליזהר משמיעת קול אשה בק"ש, וכמשנ"ת לעיל. וכבר העיר בזה הנחלת צבי (סק"ג), והניח בקושיא.
ולכאו' משמע דהרמ"א חזר בו והסכים לדברי השו"ע דמעיקר הדין יש להקל בשמיעת קול אשה בעת ק"ש.
וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"ו) בדעת הרמ"א, דחזר בו כאן ממה שכתב בד"מ, וכ"כ הכה"ח (סקכ"ה) בדעת הרמ"א.
אך הא"ר (סק"ה) כתב לדחוק דהרמ"א לא חזר בו, אלא רמז את שיטתו במה שכתב 'אבל קול הרגיל בו אינה ערוה', דמשמע דקול שאינו רגיל בו הוא ערוה, ולשון ערוה ודאי איסור גמור משמע, עכ"ד הא"ר. והביאו הבגדי ישע.
ולכאו' דבריו ז"ל דחוקים טובא. ומלבד זה יתכן עוד לומר, דמה שכתב הרמ"א בד"מ שרבים אוסרים, היינו ע"פ דעות הראשונים שהביא הב"י, דהיינו שדעת הרמב"ם והרא"ש והטור להקל בענין קול אשה בק"ש, ומאידך, דעת רב האי גאון ורבינו יונה והיראים והמרדכי וההגמ"י והאהל מועד, להחמיר בזה, דלפ"ז באמת רבים האוסרים. אבל לפי מה שנתבאר לעיל דדעת עוד הרבה ראשונים להקל, ה"ה הרי"ף, הרי"ד, הריא"ז, הרא"ה, האגודה בשם ר"י, הסמ"ג, הסמ"ק ורבינו ירוחם, שלא הביאם הב"י, א"כ אפשר שאם היה הרמ"א רואה דבריהם, לא היה כותב להחמיר מעיקר הדין משום שרבו האוסרים. ונהי דלאידך גיסא יש עוד הרבה ראשונים המחמירים בנידו"ד שלא הביאם הב"י, ה"ה הבה"ג, ראבי"ה, הרוקח, רבינו מנוח, המאירי, האגור והשיטמ"ק, מ"מ לכאו' א"א לומר שרבים האוסרים מן המתירים. וע"ע להלן.

דעת שאר הפוסקים
ז. הלבוש כתב כלשון השו"ע 'יש ליזהר' וכו', וכן הדרך החיים (סי' כ"ו סעי' ל"ג), והשלחן שלמה (סי' ע"ה ס"ג) והערוה"ש (ס"ח).
אך השו"ע הרב (ס"ו) כתב 'קול זמר של אשה, בין בפנויה בין באשת איש, אפילו של אשתו, הוא ערוה, ואסור לקרות קריאת שמע כששומעו, והוא הדין להתפלל או לדבר בדברי תורה', עכ"ל.
וכ"כ בס' עבודת היום (לרבי יששכר בעריש אפיסדארף, לעמבערג (לבוב) תרכ"ח, סי' ע"ה ס"ח).
וכן משמע מלשון החיי אדם (ח"א כלל ד' ס"ו) שכתב סתם 'קול באשה ערוה', ובנשמ"א שם מפורש יותר דהוי ערוה מדרבנן.
וכ"מ מלשון הקשו"ע (סי' ה' סט"ז) 'קול זמר מאשה חשוב גם כן ערוה'.
ולכאו' שורש פלוג' האחרונים הנ"ל, היא בדעת הרמ"א, האם קאי בשיטתיה בד"מ שכתב שיש להחמיר מעיקר הדין בענין קול באשה בשעת ק"ש [וכדעת הא"ר והבגדי ישע דלעיל], או דחזר בו והסכים לדעת השו"ע שמעיקר הדין יש להקל בענין קול באשה בשעת ק"ש [וכדעת הפמ"ג והכה"ח].
והנה הפמ"ג (א"א סק"ו) כתב 'והר"ב כאן חזר מדרכי משה ושתיק ליה, ולפי זה חוזר וקורא בלא ברכות', עכ"ל. והיינו דכיון דמשמע דהרמ"א חזר בו והסכים לדעת השו"ע, א"כ לדינא הקורא ק"ש בעת ששמע קול אשה, חוזר וקורא ק"ש בלא הברכות.
ובעניי לא זכיתי להבין דברי הפמ"ג, דמשמע שאם לא היה הרמ"א חוזר בו, היה הדין שצריך לחזור ולברך גם הברכות, והרי מכלל ספק לא נפיק, וכלשון הד"מ 'ולי נראה דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא מאחר דרבים אוסרים'.
וגם במ"ש דצריך לחזור ולקרות ק"ש, צ"ב מנליה הא, דכיון דנקטינן מעיקר הדין להקל כדעת הראשונים שלא נאמר דין קול באשה ערוה לענין ק"ש, ורק לכתחילה מחמרינן כדעת הראשונים המחמירים בזה, א"כ מהיכי תיתי לומר דאף בדיעבד צריך לחזור ולקרות ק"ש. והרי אף לגבי טפח באשה, דלכו"ע אסור מדרבנן לקרות ק"ש, מ"מ הביא הפמ"ג (שם א"א סק"א ומ"ז סק"א ד"ה אפלפל קצת) דעות בין האחרונים אם החמירו לענין דיעבד אם קרא ק"ש כנגד טפח באשה, אם צריך לחזור ולקרות ק"ש, וכ"ש בנידו"ד, וצע"ג.
ובס' עבודת היום (שם) העתיק להלכה דברי הפמ"ג, שאם קרא ק"ש בעת ששמע קול זמר של אשה, חוזר וקורא בלא הברכות. וכ"כ המ"ב (סקט"ז) 'ובדיעבד אם קרא, חוזר וקורא בלא הברכות, עיין בביאור הגר"א ופמ"ג', עכ"ל.

האחרונים הביאו קולת היראים והמרדכי בדרים בין הגוים
ח. והרבה אחרונים העתיקו לדינא את קולת היראים והמרדכי בדרים בין הגוים, וז"ל החיי אדם 'ומ"מ אם הוא בדרך והוא אנוס, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאם לא כן כיון שאנו שרויין בין הנכרים, נתבטל מתורה ותפלה. ועל זה נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך (ב"י בשם מרדכי)', עכ"ל.
ולשון הקשו"ע 'ומ"מ בשעת הדחק, שהוא שומע נשים מזמרות ואי אפשר לו למחות, לא יתבטל משום זה מקריאת שמע ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה', עכ"ל.
ולשון העבודת היום 'ומ"מ אפי' קול זמר, אם הוא בדרך בין העכו"ם, או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה, וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך, ויתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליו', עכ"ל.
והמ"ב (סקי"ז) העתיק לשון העבודת היום וז"ל 'ומ"מ [שעה"צ סקכ"ז: חיי אדם] אם הוא בדרך בין העכו"ם, או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה, וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך. [שעה"צ סקכ"ח: עבודת היום] אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר', עכ"ל.
וז"ל הערוה"ש 'יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש ואפילו באשתו וכו' וז"ל המרדכי שם בשם הר"א ממיץ הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו וכו' אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר של נשים ארמאיות עכ"ל, עכ"ל הערוה"ש.

ט. והנה הח"א כתב להקל כהמרדכי רק 'אם הוא בדרך והוא אנוס', ומשמע לכאו' שבמקומו וזמנו של החיי אדם, בד"כ בעיר לא היה שעת הדחק בזה, ויל"ע אם הוא משום שיכלו למחות בנשות הגויים, ויותר משמע לכאו' שהוא משום שהיה גר בוילנא באזור היהודים, ולא היה מצוי שם נשים גויות, ורק כשהיה בדרך, בין הגויים, היה לו שעת הדחק, וצ"ב.
אכן שאר האחרונים כתבו להקל גם בעיר אם אינו יכול למחות, והיינו לאותם הדרים בין הגויים, שלהם הוי שעת הדחק תמיד, גם בביתם. וע"ע בכה"ח סקכ"ו.

הדרים בין יהודים
י. ומ"מ פשוט שאין כ"ז ענין להדרים בין ישראל שומרי תורה ומצוות, כמצוי בזמנינו בא"י, וגם בחו"ל בהרבה מקומות, שאי"ז שעת הדחק להזהר בקול אשה בשעת ק"ש וכדו'.
אכן הדרים בין יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, או השומרים למחצה לשליש ולרביע, כאותם הנזכרים בשאלה דידן, להם לכאו' הוי שעת הדחק כמו בדרים בין הגויים בחו"ל, שהרי בד"כ אינם יכולים למחות בהם, וא"כ גם הם יכולים להקל, 'אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר', וכלשון המ"ב [וש"פ] דלעיל.

נמצא לזמן מה בין הגויים וכדו'
יא. והנה יל"ד בנידו"ד, שנמצא במצב זמני בין יהודים כאלו, למשך כמה שעות, האם יש להקל, וכדמצינו באחרונים שהנמצא בדרך בין הגויים יכול להקל, ואף שהוא מצב זמני.
אך יתכן שאין ללמוד משם, דשמא לא הקילו האחרונים אלא בנמצא זמן ממושך בדרך, וכגון כמה ימים, וכ"ש יותר, ומשא"כ בנידו"ד שנמצא שם רק כמה שעות, לא חשיב 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', כיון שיכול להתפלל אח"כ, וצ"ע.

אם אינו שומע קול האשה, ואם שומע אך אינו שם לב
יב. והנה הבאנו לעיל סק"ב שכתבו האחרונים (החיי אדם והפמ"ג והכה"ח, וכ"מ במ"ב) שאם אינו שומע את קול האשה, הוי כמו עצימת עיניים, דמהני בדברים שאין אסורים מדאורייתא, כגון שער, וי"א גם טפח באשה [חוץ מערוה ממש].
והבאנו שם שרבינו יונה כתב יתירה מזו, שאף אם שומע את קול האשה, מ"מ 'אם הוא יכול לכוין בלבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו', עכ"ל.
ובעולת תמיד (סק"ה) העתיק להלכה דברי רבינו יונה, וכ"כ בשו"ע הרב (ס"ו) וז"ל 'ואפילו קול זמר, אם יכול לכוין לבו לתפלתו בענין שאינו שומעו ואינו משים לב אליו, מותר', עכ"ל. וכ"פ בכה"ח (סקכ"ו).

ראיה בלא הסתכלות בטפח באשה
יג. והנה דברי רבינו יונה נאמרו גם לגבי טפח באשה, שאינו אסור אלא כשמסתכל בה, אבל בראייה בעלמא מותר, וכמו שהבאנו לעיל שם.
והב"ח (סי' ע"ה סוס"ק א') כתב לחלוק על דבריו וז"ל וה"ר יונה מיקל עוד דבמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראיה בעלמא מותר עכ"ל, ומביאו ב"י, ולא נהירא, אלא בכל ענין אסור, וכך הוא משמעות הפוסקים, עכ"ל.
והגר"ז (שם ס"א) הביא דעת רבינו יונה וז"ל ויש מתירין אם אינו מסתכל בו אפילו רואה אותו בהעברה בעלמא כיון שאינו ערוה אלא משום שמביא לידי הרהור ואין לחוש להרהור אלא כשמסתכל בו ולא בראיה בעלמא וכל שכן אם מעצים עיניו ואינו רואהו כלל שמותר ואין צריך להחזיר פניו (ויש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר), עכ"ל.
והנה כאן כתב שיש לסמוך על המקילין רק כשא"א בענין אחר, ואילו לענין קול באשה כתב בפשיטות להקל אם אינו משים לבו אליה, והיינו משום דהכא מיירי לגבי טפח באשה, דבזה לא ברירא ליה להקל אפי' בעצימת עיניים, ומשא"כ לגבי קול דבזה לכו"ע מקילינן אם אינו שומע כלל, דומיא דעצימת עיניים, וכמשנ"ת לעיל, והגר"ז נקט בפשיטות כדעת רבינו יונה המשוה אם אינו שם לבו, לעצימת עיניים.
ובעיקר נידון זה דראיית ערוה בלא הסתכלות, כתב המ"ב (סק"ד) שאם קרא ק"ש נגד טפח מגולה, אם לא נתכוין להסתכל, אין להחמיר בדיעבד לחזור ולקרות, עכ"ד [ובשעה"צ (סק"ז) ציין לדברי רבנו יונה ולדברי הב"ח]. ומשמע דלכתחילה מחמיר כדעת הב"ח שאף אם אינו מסתכל לא יקרא, אבל בדיעבד מיקל כדעת רבינו יונה, שאי"צ לחזור ולקרות.
ויתכן שלא היקל המ"ב בדיעבד אלא גבי טפח באשה, דהביא המ"ב בתחילת דבריו שהפמ"ג הביא דעות לענין דיעבד בזה אם צריך לחזור ולקרות, כמו לענין ערוה גמורה, ובדה"ח משמע דאפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות, עי"ש, וא"כ יתכן שבצירוף הני דעות דאי"צ לחזור ולקרות אפי' בנסתכל, היקל המ"ב בדיעבד עכ"פ בראיה בלא הסתכלות, אבל גבי ערוה גמורה אפשר דאינו מיקל אפי' בדיעבד.
וע"ע בבה"ל (שם ס"א ד"ה במקום שדרכה) שהביא דעת רבינו יונה, וכתב 'אולם מ"מ לדינא לא ברירא הך מילתא להיתרא, דדברי רבינו יונה, כמו שהשיגו הב"ח כבר השיגו ג"כ בספר האשכול, שכתב שם דאין דעת רבותינו כן' וכו', עכ"ל.
אך החזו"א (או"ח סי' ט"ז סוס"ק ז' ד"ה ולענין) כתב וז"ל ולענין טפח באשה כ' במ"ב סי' ע"ה בשם אחרונים ז"ל דמהני עצימת עינים שהרי אין זו ערוה ממש וכו', ולאו דוקא עצימת עינים, אלא החזרת מבטו ג"כ מהני, כל שאין מרגשת, וכמו במביט חוץ למים שכתב הרשב"א שאין בו משום ראית ערוה, עכ"ל.
ולא נתפרש כ"כ כוונתו, ולכאו' משמע דכוונתו כדברי רבינו יונה, שאף אם רואה הערוה, מ"מ אם אינו נותן ליבו ע"ז ואינו מסתכל ואין גורם לו שום הרהור, ליכא איסורא.
ושו"ר בהמשך דבריו (בסוף הסימן ד"ה כ' המרדכי) שכתב וז"ל כ' המרדכי בשם הרא"מ דבעו"ה אנו יושבין בין העכו"מ ועת לעשות וגו' הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות, והנה בתר"י כתבו שאם יכול לכוין ולא לשום לב לקול השיר מותר, ואפשר דהרא"מ לא ס"ל כן, ואפשר דכונתו אפי' מוטרד מותר משום עת לעשות, ומה"ט אפשר לצדד להקל בזה"ז להגיד תוכחה ברבים ולהזכיר דברי חז"ל אף שיש פרועות ראש כנגדו ומשום עת לעשות, וגם אפשר לסמוך על דעת הר"י דכיון דאינו משים לבו מותר, עכ"ל החזו"א. ומבואר להדיא דנקט להקל כדעת רבינו יונה.

יד. וסיכום הדברים בענין השומע קול אשה ואינו שם לבו, דהרבה אחרונים העתיקו להלכה דברי רבינו יונה המיקל זה, העולת תמיד והגר"ז והכה"ח והחזו"א, והב"ח כתב להחמיר בזה, והמ"ב כתב לחוש לדברי הב"ח.

העולה מן האמור לענין נידון השאלה
לכאורה אפשר להקל להתפלל וללמוד, גם אם נשים שרות בחתונה, אם אינו שם לבו לקול שירתן, וכדעת הרבה אחרונים שהקלו בזה, וכן הכריעו בתראי, הכה"ח והחזו"א.
וגם יש לצרף בזה, שהרי עיקר דין קול באשה לענין ק"ש אינו ברור, והשו"ע פסק דמעיקר הדין אין בזה איסור, אלא דיש ליזהר לכתחילה, וכן הכריעו הרבה אחרונים, הלבוש, הדרך החיים, השלחן שלמה והערוה"ש, וכ"מ בפמ"ג [ודעת הא"ר והבגדי ישע והגר"ז והעבודת היום והח"א והקשו"ע והמ"ב, דיש לחוש לאסור מדינא. וכתבנו לעיל לדון דלפי מה שנמצא בידינו שדעת עוד הרבה ראשונים להקל, אפשר דלא היו האחרונים מחמירים בזה], וא"כ יתכן מאד שכל הנידון באינו שם לבו לקול האשה, אינו באיסור מדינא אלא בהנהגת זהירות לכתחילה.
[וגם נסתפקנו לעיל דשמא המצב שנמצא בחתונה הוי בכלל קולת האחרונים בנמצא בין הגויים.]
[ועוד יש לציין בזה הנידון אם אינו מכיר האשה השרה, דיעוי' בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ו אות י"ג) שכתב להקל בזה [וכ"כ ביבי"א ח"א או"ח סי' ו', וח"ט או"ח סי' ק"ח אות מג], אמנם כבר כתב בשבט הלוי (ח"ג סי' קפ"א, וח"ה סי' קצ"ז אות ג') שאין להקל בזה, וכ"כ בחוט שני (אבה"ע עמ' נב אות ג').
- וגם מצד דהרבה נשים שרות יחד, כתבו בשבט הלוי (ח"ה שם אות ד', וח"ו סי' קכ"ט אות י"ב) ובחוט שני (שם אות ד') שאין להקל בזה].


במבי
משתמש ותיק
הודעות: 1087
הצטרף: 10 דצמבר 2018, 22:49
נתן תודה: 388 פעמים
קיבל תודה: 303 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי במבי » 18 דצמבר 2018, 15:01

יש לשון ב"מרדכי" בברכות כמדומני שאומר, שבעת שלמדו בביהמ"ד היו שומעים גויות שרות.

אגב פעם שאלתי אודות הגמ' שאשה כשרה למניין שבעה רק שאמרו חכמים שאשה לא תעלה מפני כבוד ציבור אך צ"ב שהרי בזמנו כל העולה לתורה היה בעצמו קורא וא"כ גם האשה היתה קוראת ומסתמא בטעמים וא"כ מדוע לא ציינו שיש בעיא גם משום "קול באשה ערווה"?

חשבתי בזמנו על מספר תירוצים, אחד מהם, שאכן יש בעיא רק שהגמ' מתכונת שגם אלולא הבעיא של קול באשה ערווה ישנה הבעיא של כבוד ציבור או שא"ל שזה לא נקרא שירה ואולי אפשר להביא ראיה מהמ"ב שכותב שאשה יכולה להוציא בקידוש את האיש ולכתחילה עדיף שלא תוציא אדם זר, וגם בקידוש יש מעין נעימה קלה בקול המקדש ובכ"א רק לכתחילה אין לעשות זאת.

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
אברך
משתמש ותיק
הודעות: 470
הצטרף: 26 יוני 2017, 19:37
מיקום: ישראל
נתן תודה: 494 פעמים
קיבל תודה: 290 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי אברך » 18 דצמבר 2018, 15:26

במבי כתב:יש לשון ב"מרדכי" בברכות כמדומני שאומר, שבעת שלמדו בביהמ"ד היו שומעים גויות שרות.

אגב פעם שאלתי אודות הגמ' שאשה כשרה למניין שבעה רק שאמרו חכמים שאשה לא תעלה מפני כבוד ציבור אך צ"ב שהרי בזמנו כל העולה לתורה היה בעצמו קורא וא"כ גם האשה היתה קוראת ומסתמא בטעמים וא"כ מדוע לא ציינו שיש בעיא גם משום "קול באשה ערווה"?
דברי המרדכי (ברכות סי' פ') הובאו למעלה באות א'. וז"ל 'הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול נשים ארמיות', עכ"ל.
בנוגע לקריה"ת, זה מה שעלה לי בחיפוש:
א
ספר עובר אורח להאדר"ת סי' קי

שאלני המופלג מורנו יוסף חיסין מפה קהילתנו נ"י בהא דמגילה [כג, א] הכל עולין למנין ז' אפילו אשה, אבל אמרו חכמים אשה לא (תעלה) [תקרא בתורה] בציבור מפני כבוד הציבור, דתיפוק ליה משום קול באשה ערוה.

והשבתי לו שקול זמר הוא שאסור, אבל קול דיבורה שרי, כמו שכתב המגן אברהם בסימן ע"ה ס"ק ו'.

ומה שהקשה על זה מהא דקידושין [ע, א] נשדר ליה מר שלמא לילתא, והשיב (ר"י) [שמואל] קול באשה ערוה. השבתיו דלא קשיא שיש לומר שרש"י ז"ל [ד"ה קול] כיוון ליישב זה ממה שכתב שנאמר [שיר השירים פרק ב' פסוק י"ד] השמיעיני את קולך, ואם אשאל בשלומה תשיבני, שלכאורה למה הוצרך לכתוב מאין האיסור אם יש לומר דרמז או שהוא אסור מדברי חז"ל, אלא שהכוונה דאף שלא שייך בזה קול באשה, דאינו דרך זמר, אבל אסור משום שנראה כרוצה לשמוע קולה, וכשישאלנה הרי תשיבנו, א"כ נראה כאומר לה השמיעיני את קולך, כן נראה לכאורה לדחוק.

אלא שלא נועיל ליישב זה, דהא צריכה לקרוא בטעמים, וא"כ הו"ל ג"כ כקול זמר ושיר דאסור.

ולכאורה יש לומר (בצירוף דברי התוספות) דאין הכי נמי שהיא לא תקרא בעצמה רק שעולה למנין, והיינו ג"כ שלא תברך, וכמנהג הראשון שהפותח והחותם לבד היו מברכים, וא"כ אתי שפיר הכל.

אלא שלדברי התוספות בראש השנה [לג, א ד"ה הא] שכתבו ליישב דמהאי טעמא היא עולה אף שנשים אינם שייכות לתלמוד תורה, משום דמיירי לקרוא לה באמצע ולא תברך באמת, ולפי זה יש לעיין אם מותר בכהאי גוונא שלא תברך וגם לא תקרא בעצמה ותעלה למנין, ועיין סימן קל"ט סעיפים [ב, ח], ואין כאן מקום להאריך.

וביותר תקשה דמה נעשה לדברי התוספות במגילה [ד, א ד"ה נשים], והכי קיי"ל, שנשים מוציאות לאנשים במגילה, ואיך תקרא בהטעמים. ועיין ריש פרק ז' דברכות [מה, ב] לענין זימון, ושם [כ, ב] לענין ברכת המזון. ומיהו בברכת המזון יש לומר דהו"ל כקול דיבורה לבד.

ובתוספות בסוכה דף ל"ח סוף ע"א [ד"ה באמת] כתבו דלהוציא רבים זילא בהו מילתא, ושמהאי טעמא כתב בה"ג דאין אשה מוציאה את הרבים עיין שם, ונראה מזה שלא כדעתם במגילה שם, דלבה"ג אינה חייבת רק במשמע מגילה, ועיין שם בכל הפוסקים שכן כתבו הבה"ג, ושלא כדברי התוספות בסוכה.

ונראה דתוספות בסוכה שכתבו דזילא בהו מילתא להוציא את הרבים, הוא מהא דמגילה [כג, א] דלא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור.

וכמעט הייתי סבור לומר דאולי כשאין אחד מי שיקרא תוכל לקרות, והיינו דבאמת בקריאת הטעמים אינו [ממש] כשיר, רק שנראה קצת כן. או שיש לומר שבאמת תקרא בלא טעמים כשאין אחר לקרות, וא"כ בקריאת המגילה פשוט הדבר דמשכחת לה. ובקריאת התורה יש לומר דמיירי באופן שאין זולתה יודע הברכות, ובכהאי גוונא קיי"ל דאותו האחד שיודע מברך שבע פעמים זה אחר זה כבתוספתא דמגילה [פרק ג' הלכה ו'] וטור שו"ע סוף סימן קמ"ג [סעיף ה'].

אלא דלא אתי שפיר, דאם מצד הדין קול באשה היה מותר, איך נאמר לאסור משום כבוד הציבור, ובאמת אם משום כבודם יש לומר דכשמוחלים אין חשש בזה כמו שכתבו.

ואולי יש לומר דלא שייך בזה משום קול שיר אם לא תקרא בהטעמים לסלסל בהם. ויש לומר ג"כ דמיירי כשהציבור הם כולם מקרוביה, כמו אביה ואחיה ובניה, דאף דמשום טפח באשה גם בקרובים שייך, מ"מ ודאי דבקול אין לאסור כשרגילים בה ואין קולה ערוה להם, ומ"מ משום כבוד ציבור אסור, וצריך עיון בכל זה, כל זה השבתיו באותו מעמד.

ולכאורה הכי נמי עוד דאם נחלק בין טפח באשה לקול באשה, אפשר דבקול אינו אסור היכא דבעבידתיה טריד, דהעיקר בזה הוא משום שמהרהר אחריה אם קולה נעים, ועל כן שפיר יש לומר דכיון שהוא טרוד בעבודתו לשמוע קריאת התורה או את המגילה אינו משים לב לנעימת קולה, ולא חמיר דבר זה מהמרביע בהמות שמותרים מהאי טעמא כבבבא מציעא [צא, א], ורק באופן שהוא אינו טרוד בכהאי גוונא הוא שאסור.

ב
שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן יד
כבוד ידידנו הרב הגאון צדיק במעשיו בנש"ק ר' שלום יחזקאל שרגא רובין - הלברשטאם שליט"א אדמו"ר מציעשינוב, ברוקלין יצ"ו. אחדשה"ט וש"ת בכבוד.
זה איזה שבועות קבלתי קונטרסו הנפלא בענין קול באשה ערוה, ובאמת אין מה להוסיף כי הכל מתוקן שם לתעודה בענין אשה נואמת ברבים לפני אנשים אשר כ"ת החמיר בה ויסודתו בהררי קדש בטוטו"ד.
בעיקר הדבר הריני מסכים לכ"ת כי אין להכחיש שלשון הרמב"ם פכ"א מאסו"ב הל"ג, ואפי' לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור, משמע אפילו אינו קול זמר, וכפשטות הש"ס דקדושין ע' ע"א ולית לך דשמואל דקול באשה ערוה, וכפירש"י שם דע"י שתשיב שלום נולד אסור דקול באשה ערוה, ונהי דאין לנו ראיה על קול דבורה ממש וכמ"ש הראשונים בב"י או"ח סי' ע"ה, מכ"מ יש ענין קול באשה גם מלבד קול זמר, וכבר הרעיש בזה הגאון באר שבע בסוף ספרו בשו"ת באר מים חיים סימן ג', ועיין גם בספר חתן סופר בזה, והיינו דדייקו, קול באשה, דחלק הקול גורם תאוה, והיינו משום דכתיב השמיעיני את קולך, עי' ברכות כ"ה ע"א, או כהירושלמי פ"ב דחלה הל"א שהביא גם כ"ת.
ודבר פשוט דמש"כ הכל בו בשם בעל עשרת הדברות שאין נשים מוציאות אנשים בקריאת מגילה משום דקול באשה ערוה, דאין לדייק מזה דשאר הפוסקים דלא כתבו כן דלית להו כה"ג קול ערוה, אלא דלא ניחא להו כן בקריאה דמצוה, ומה"ט אמרו במגילה כ"ג ע"א טעם אשה לא תקרא בצבור משום כבוד הציבור ועיין בטור ושו"ע סי' רפ"ב ובמג"א סי' תרפ"ט סק"ה.
ובאמת דברי הכל בו קשים מש"ס מגילה הנ"ל דמכח כבוד הציבור דוקא כאשר הביא כ"ת, ועל צד הדוחק י"ל דטעם הש"ס עדיף גם כשקוראה בלא נגינה דנחשב דבור בעלמא מכ"מ אסור משום כבוד הצבור, אבל בנגון וטעמים אסור מטעם קול באשה ערוה, מכ"מ פשטות הש"ס והפוסקים הוא ודאי נגד סברת הכל בו הנ"ל.
מכ"מ בנאומים, בפרט שלא בעניני מצוה, כיון דבמשך נאומה דרכה להנעים קולה ולהחניף השומעים כידוע, לכאורה הצדק עם כ"ת דלא גרע מהשבת שלום בעלמא דאסור.
ועיין בבאר שבע בשו"ת באר מים חיים שם שכ' בפסק דבריו, לכן ראוי ונכון לכל אשה כשרה יראת ה' בין שהיא נשואה בין שהיא פנוי' בתולה או אלמנה שלא תשמיע קולה של שיר בזמירות ולא בשום דבר בשום זמן כל זמן שמיסב עמה איש שהיא ערוה עליו רק שפתיה יהיו נעות וקולה לא ישמע וכו', ומשמע לכאורה דמיירי רק בשיר כעין של זמרה וכה"ג, וכן מדהקשה מותשר דבורה וגו', אלא שראיתי להגאון חתן סופר בשער טהרת ידים סי' י"ד, העתיק דברי הבאר שבע והשמיע מלשונו לשון "קול של שיר בזמירות", וכנראה בכוונה עשה כן שלא נטעה בכוונת הבאר שבע, דכיון דסיים ולא בשום דבר רק שפתי' יהיו נעות וגם מנתינת טעם להמנע מהרהורי עבירה משמע דבכל דבור הוא אסור, וסיים בחתן סופר שם, ונ"ל דדוקא דבור שבא מתוך הרחבת הלב וכדומה, אבל של עצבות בודאי ליכא קפידא, דאל"כ אמאי חשב עלי לחנה לשכורה מפני ששפתיה נעות וקולה לא ישמע [על ראיה זו יש לפקפק דהתם בתפלה עסקה וכה"ג ודאי ליכא למיחש] עכ"פ מסקנתו כמ"ש כ"ת דבכל דבור של הרחבת הלב צריך להקפיד א"כ פשיטא דגם נואמת ברבים בכלל וכמ"ש מעכ"ת.
ולא מצאתי להאריך יותר היות כי כ"ת פרש השמלה בהרחבה ובהעמקה ישרה ולא הניח פינה בזה, תשואות חן לו. +ע"ע ח"ה סי' קצ"ח, ח"י סי' י"ז+

ג
שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן לו אות ב
ב. בההלכה שנפסקה בשו"ע דהכל עולין למנין שבעה אפילו אשה, ולא תקרא בציבור רק משום כבוד הציבור, ולמה אין כאן משום קול באשה ערוה.
ב"ה, יום א' ב' דר"ח אלול תשנ"ב. ירושלים עיה"ק תובב"א.
שלום וברכה וכתיבה וחתימה טובה לידידי ומכובדי הרופא המהולל וירא ושלם חכם ורבי יתקרי פרופ' ד"ר אברהם סופר אברהם נ"י.
אחדשה"ט באהבה וכבוד. יקרת מכתבו קבלתי ביום ועש"ק, והנני להשיב לו כדלקמן.

ב) ואבוא בזה להאומר מן החדש אשר כבו' במכתבו מתקשה חמורות בההלכה הנפסקת באו"ח סימן רפ"ב סעי' ג' דהכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וכו' אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור. והוא מהגמ' במגילה ד' כ"ג ע"א, ושואל ובא, דהא ודאי היא צריכה לקרוא בטעמים ולמה אין כאן משום "קול באשה ערוה" כי ודאי יש הנאה להשומעים מעצם הניגון שבקריאה, וקשה לומר שהמכוון רק על הברכות וכו', ומתפלא על שלא מצא מי שמעיר על כך.
ודא באמת צריכה לפנים ובעיוני חשבתי לתרץ כדלקמן.
ראשית, הא זה מודו כו"ע דפנויה שאיננה נדה איננה בכלל עריות, וגם מותר לשמוע קול זמר ממנה, וכדמדגיש גם המשנ"ב בסי' ע"ה ס"ק י"ז וכותב דפנויה שהיא נדה בכלל עריות, וכן כי קול זמר של פנויה רק בשעת ק"ש אסור אבל שלא בשעת ק"ש שרי ע"ש, וא"כ אילו היינו באים עלה משום קול באשה ערוה היה מותר אבל לאשה פנויה שאינה נדה לעלות למנין שבעה ולקרוא בציבור בשעת הצורך, אבל כד אתינן עלה מפני כבוד ציבור אזי לאשה אסור שתקרא בציבור בכל גוונא ואפילו פנויה שאינה נדה, ולכן בחרו בנימוק זה וגם הסתפקו בו להצריך לעניננו.
שנית, זה שבעינן לקרוא בתורה בטעמים הוא לא לעיכובא וכדנפסק באו"ח סימן קמ"ב סעי' ב' דאם אין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים אפ"ה יקראו בתורה בברכה כהלכתה ע"ש ובמשנ"ב סק"ז, וא"כ אי משום קול באשה ערוה היה מותר בשעת הצורך שתקרא אשה בלי טעמים ותעלה למנין שבעה, אבל מכיון שהטעם הוא מפני כבוד הציבור, א"כ אין לאשה לקרוא בציבור ולעלות למנין שבעה בכל גוונא שהוא.
ג) ואל השלישי אני בא. דמצינו שכבר הרגיש בהאמור הגר"י פלאג'י ז"ל בספרו יפה ללב חלק הששי או"ח סי' רפ"ב, ובא עלה באמת גם משום טעמא דקול באשה ערוה, והיות והספר איננו מצוי אעתיק לו את לשונו בזה, וז"ל: אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הצבור, א"נ מפני מראית העין שיסתכלו בה, ועוד דקול באשה ערוה, ואף על גב דמדליקות נר חנוכה ומברכות לא דמי לפי שאין צורך שיהיו שם אנשים בעת ההדלקה כמ"ש הכלבו בסי' מ"ה דמ"ד ע"ד בקריאת המגילה יעו"ש, וכמו כן בקס"ת דאין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין כמש"ל ברס"י קמ"ב יעו"ש, וכל מקום שהצריכו עשרה כולם אנשים בעינן וכמ"ש הכלבו שם, וגם שצריך לברך הברכות בקול רם והאומרם בלחש טועה וי"א שצריך לחזור ולברך בקול רם כדי שישמעו העם ויענו ברוך ה' המבורך לע"ו כמש"ל בסי' לק"ט ס"ו יע"ש, ואשה בכל אלה הוי כדאמרי' בסוטה דמ"ח ע"א זמרי נשי ועני גברי וכו' ע"ש וק"ל עכ"ל היפה ללב.
הרי לנו שהגאון בעל יפה ללב ז"ל כבר נגע בהאמור, ואוסר באמת לאשה לעלות למנין שבעה גם משום כך דקול באשה ערוה ומשום עוד יותר מכך, מטעמים נוספים.
אלא דעדיין אנו צריכים למה שהעלינו לעיל, כדי שלא תקשי עדנה מדוע שבגמ' ובשו"ע לא נזכר מהנך טעמא, והיינו מפני דאי משום הנ"ז היה באפשרי למצוא בשעת הצורך איזה דרך שתוכל אשה לקרוא בתורה ולעלות למנין ז', באופן המותר, אבל כד קבעינן הטעם משום כבוד ציבור סוגר עלינו הדרך ובשום פנים אין אשה עולה למנין ז' ולקרוא בתורה.
בברכה ובהערצה אליעזר יהודא וולדינברג

ד
שו"ת להורות נתן חלק א סימן ס
בעזה"י. טו"ב כסלו תשל"ב לפ"ק.
שלומים מרובים כטל ורביבים למעכהד"ג הרב הגאון הצדיק המפורסם שלשלת היוחסין כקש"ת מוה"ר שלו' יחזקאל שרגא רבין הלברשטם שליט"א אדמו"ר מציעשנוב, ברוקלין.
יקרת מכ"ק הגיעני לנכון בעתו, ברם הימים ההם ימי ביקורי ענוים היו, הימים הקדושים שעברו עלינו לטובה בו אין הלבלר יוצא בקולמסו, ומאז ועד עתה הוקפתי בחבילי טרדין בהקפת כל הראש, לכן לא נתנני עתותי לעיין בד"ק ולהשיב דבר, ואתו רב הסליחות. ואף כעת אנקוט נפשי בקצרה כפום מסת הפנאי בעזה"י.
א) מאי דבדק לן מר שליט"א אם מותר לשמוע קול אשה הנואמת ברבים. הנה בש"ס ברכות (כד א) אמר שמואל קול באשה ערוה. וכתב הרשב"א וז"ל "ובאשה אחרת אסור להסתכל בשום מקום ואפילו באצבע קטנה ובשערה, ואסור לשמוע אפילו קול דיבורה כדאמרינן בקידושין (ע א) לשדר מר שלמא לילתא א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה, ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאילת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קירוב הדעת". והביאו הב"ש באה"ע (סי' כ"א סק"ד) דקול דיבורה מותר. ומג"א (סי' ע"ה סק"ו). וכעי"ז כתב המאירי שם "ובאשה אחרת אפילו באצבע קטנה כל שהוא מכוין לראות או לשמוע אסור בכל שעה להסתכל בה ולשמוע קולה אפילו קול שאינו של זמר וכמו שאמרו לישדר מר שלמא לילתא וא"ל לא ס"ל מר קול באשה ערוה, ומ"מ אפשר לומר ששאלת שלום והשבתו כעין זמר הוא". ולכאורה צ"ע מאי עלתה על דעת הרשב"א ז"ל לומר דאף דיבור בעלמא אסור, הלא מצינו כמה פעמים בש"ס ששמעו קול דיבורה של אשה, וכהא דערובין (נג ב) גבי ברוריה ועוד. ונראה דזה שדקדק המאירי ז"ל לומר "כל שהוא מכוין לראות או לשמוע", כלומר דודאי שדיבור בעלמא שרי לשמוע, אבל היכי שהוא מתכוין לשמוע לא רק את תוכן הדברים אלא גם את קול דיבורה, דזה סלקא אדעתין לאסור, וע"ז כתב דמ"מ נראה דאין לאסור אלא קול של שאילת שלום דאיכא קירוב הדעת, אבל כשמתכוין לשמוע קול של דיבורים בעלמא שאין בהם משום קירוב הדעת לית לן בה.
ב) ובאמת יסוד הדברים מבואר בס' גור אריה למהר"ל מפראג ז"ל (פ' וירא י"ח ט') שכתב ליישב קושיית הרא"מ ז"ל על מש"כ רש"י שם שישאל אדם באכסניא שלו לאשה על האיש, והלא קול באשה ערוה, ותירץ המהר"ל וז"ל "אין זה קשיא כלל, דוקא כי מכוין להשמעת קול אז אסור, אבל היכי דלא מכוין להשמעת קול וכן האשה אינה מכוונת להשמעת קול אין איסור כאן כלל, ולא אמרו חכמים ז"ל אלא אל תרבה שיחה עם האשה ולא בשמע קול דבריה, וזה לא אמרו חכמים ז"ל שיהיה אסור לדבר עם האשה. והא דסוף קידושין דקאמר ר"נ לר"י לשדר שלמא לילתא ואמר הכי אמר שמואל קול באשה ערוה, דמשמע דמשום כך אסור לשאול בשלומה, התם הכי פירושו, דירחק האדם שלא ידבר עם האשה במקום שאין צריך לו, אבל במקום שהוא מן הראוי לעשות כגון זה דדרך ארץ לשאול בשלום האיש, אינו אסור" עכ"ל. הרי דיש לחלק בין היכי שרוצה לשמוע רק את תוכן דיבורה ואינו מתכוין לשמיעת קולה דוקא ובין היכי שמתכוין לשמוע את קולה, דלדעת המהר"ל ז"ל אסור בכהאי גוונא, ומדברי הרשב"א והמאירי נראה דלא אסרו אף בכה"ג אלא דוקא בשאילת שלום משום דאיכא בה קירוב דעת.
ג) וראיתי בתשובות הרמב"ם ז"ל (הנדפס בסו"ס הרמב"ם הוצאת אל המקורות ספר זמנים סי' קכ"ז) וז"ל "וכל דבר טפשות בעצמו שמיעתו אסורה אפילו אינו אלא דיבור בלבד, ואם יחובר אליו זמר יש כאן שלשה איסורים, איסור שמיעת הטפשות נבלות פה, ואיסור שמיעת הנגון ר"ל זמרא בפומא, ואיסור שמיעת כלי שיר, ואם הוא במקום ששותין יין יש איסור רביעי וכו', ואם משמיע הזמירות היא אשה, הנה יש כאן איסור חמישי עפ"י מאמרם ז"ל קול באשה ערוה ומכל שכן אם היא מזמרת בקולה" עכ"ל. ומדכתב "כל שכן אם היא מזמרת בקולה" משמע דמפרש קול באשה ערוה אף בדיבור בעלמא, וכפשטות הש"ס דקידושין (ע א). וכמו שהעיר בס' באר שבע (קונטרס מים חיים סי' ג'). ונראה דשיטת הרמב"ם מתבארת ממה שכתב בה' אשות (פכ"א ה"ב) וז"ל "והמסתכל ואפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות, כמו שנסתכל במקום התורף, ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות בשערה אסור". ומשמע דהא דאסור לשמוע קולה או לראות שערה מיירי ג"כ כשמתכוין ליהנות, שהרי כתב "ואפילו לשמוע וכו' אסור", דזה מוכיח דשמיעת קולה קלושה איסורה טפי מהסתכלות באצבע, ומעתה מה אם ההסתכלות באצבע קטנה אינה אסורה אלא בנתכוין ליהנות, מכש"כ קול ושער ודאי אינו אסור אלא בנתכוין ליהנות. ומעתה יוצא דלדעת הרמב"ם כל קול באשה אסור בין קול של דיבור ובין קול של זמר, ובלבד שיכוין ליהנות.
ד) ומצאתי און לי דהעיקר בהנאה תליא, ממה שכתב בספר האשכול (ה' תפלה וק"ש סי' ז') וז"ל "וכן קול זמר שבאשה ערוה ואסור לקרות ק"ש בשעה שמזמרה וכו', ויש מי שאומר שמותר לקרות ק"ש אף כששומע קול זמר של אשה ורואה שערה אם אינו מכוון ליהנות, ולא איתמר בגמרא לענין ק"ש קול באשה ושער באשה, אלא לאסור ליהנות בקולה ושערה של ערוה". הרי שהדגיש לומר שהאיסור הוא "ליהנות מקולה". ונראה דזהו יסוד שיטת רבינו יונה המובא בב"י או"ח (סי' ע"ה) דאפילו בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין לבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לב אליה מותר עיין שם. והיינו דכיון דאינו משים לב אליה ממילא אינו מכוין ליהנות ובכה"ג ליכא איסורא. וכן מוכח מלשון הסמ"ג (לאוין קכ"ו) שכתב "ואפילו לשמוע קולה ולהרהר בהן ולראות שערן אסור", ומשמע לכאורה דהך "ולהרהר בהן" על לשמוע קולה קאי דאל"כ אמאי מפסיק בסכינא חריפא בין קול ושער וכתב איסור הרהור באמצע, שהוא שלא כלשון הגמרא וכל הראשונים, אלא ודאי כוונתו דשמיעת קולה אסור כשמהרהר בהן, והיינו שמתכוין ליהנות וכנ"ל. ולפ"ז יוצא דהכל תליא בכוונתו ליהנות מקולה, שאם מתכוין ליהנות אסור אף קול דיבורה. וכן ראיתי בחיי אדם (כלל ד' ה"ו) שכתב "קול באשה ערוה דהיינו בשעה שמזמרת, אבל דיבורה לא מיקרי ערוה, ואפ"ה אסור לכוין ליהנות מדבורה שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל ליהנות". ופשוט שאין ללמוד מכאן הוראת היתר לשמוע קול זמר ולומר שאינו מכוין ליהנות, דכל שמתכוין לשמוע קול זמר ממילא כונתו ליהנות, דאף רבינו יונה הנ"ל לא התיר אלא באינו משים לב אליה.
ה) ומעתה הבוא נבוא לנדון שאלתינו - הנה הרשב"א ז"ל לא אסר אלא בדיבור שיש בו קירוב הדעת וכהא דשאילת שלום. ואף המהר"ל לא אסר אלא במתכוין להשמעת קול, כלומר שהוא משים לב לא רק לתוכן הדברים הנאמרים אלא גם לגוף הקול. ובדעת הרמב"ם והאשכול נראה דהאיסור תליא בנתכוין ליהנות. ומעתה אין לאסור שמיעת נאום של אשה אלא אם יש בה אחד משלשה תנאי האיסור, שהם דיבורים של קירוב הדעת, או שמכוין לשמיעת נעימות הקול, או שנתכוין ליהנות מדיבורה. ותנאי זה האחרון קרוב לתנאי השני, וכמעט שאין לחלק ביניהם. ועיין אגדות מהרש"א ז"ל בבא מציעא (פז א) שכתב ג"כ "דודאי לצורך דבר מה מותר לדבר עם האשה דהא עלי דיבר עם חנה ואלישע עם השונמית, ולא קאמר דיבור באשה אלא קול בנהנה מקולה". ומוכח ג"כ דאין איסור אלא בנהנה. ובסתם זמרה איכא הנאה ואסור, אבל בדיבור אין הכרח שיהא הנאה.
ו) והנה כת"ה הביא מהכלבו (סי' מ"ה) שאין נשים מוציאות אנשים בקריאת המגילה משום דקול באשה ערוה, ומוכח לכאורה דגם בדיבור שייך קול באשה ערוה. וכבר עמד בזה בשו"ת עצי חיים (או"ח סי' ו'). וכתב דמגילה שאני שצריך לקרותו בנגון הטעמים משו"ה הו"ל כקול זמר עיין שם. אלא שכת"ה העיר מהא דמגילה (כג א) דאשה לא תקרא בתורה משום כבוד הצבור, משמע דאי לאו הכי שרי, וליכא משום קול באשה ערוה עכ"ד. ובפשוטו י"ל דנפק"מ באשה קטנה ופנויה, דכתב הב"ש (סי' כ"א סק"ד) דלית בה משום קול באשה ערוה, והרי מבואר בגמרא מגילה שם דהכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן, וא"כ בפנויה קטנה אי לאו משום כבוד הצבור היתה מותרת לקרות דלית בה משום קול באשה ערוה. ואף דמבואר בב"ש שם דבתפלה אסור גם פנויה, מ"מ יתכן דכשהיא קטנה שאינה מביאה לידי הרהור שרי, וכמש"כ כעי"ז בס' חזון איש (או"ח סי' ט"ז אות ח') לענין טפח מגולה דכל שאין היצר עליהן מחמת קטנן הדעת נוטה שלא אסרום חכמים עיין שם. וה"ה לענין קול.
ז) ומש"כ כת"ה שליט"א לדייק מלשון תר"י ברכות (כד א) שכתב "וכן אין לו לקרות בשעה שמנגנת דקול באשה ערוה אבל וכו' בשעה שמדברת כדרכה מותר" דמשמע דרק כדרכה מותר אבל כשנואמת הוי שלא כדרכה. לענ"ד קשה מאוד להוציא הלכה מדיוק זה, דאדדייקינן מסיפא דבעינן דוקא דיבור כדרכה נדייק מרישא דרק כשמזמרת אסור. ועוד מאן יימר דאם היא נואמת לאו כדרכה מקרי, ויש אשר גם בשעת דיבור בעלמא מתנגנים בקולם ויש אשר נואמים בלי נעימת קולם. ועוד דהרבינו יונה מיירי לענין ק"ש, ויתכן דלענין זה ק"ש חמור דהא קול פנויה שרי בעלמא ורק בתפלה אסור וכמש"כ הב"ש הנ"ל, וא"כ אפשר דגם קול שלא כדרכה לא אסרו אלא לענין ק"ש ותפלה אבל שלא בשעת תפלה אפשר דאינו אסור אלא קול זמר ממש. האמנם ראיתי גם בס' תורת ההסתכלות (סי' ז') הנדמ"ח שכתב ג"כ לדייק כעי"ז וע"כ כתב דנכון ליזהר שלא לשמוע נשים נואמות עיין שם. ברם לפענ"ד לא שמיע לי לבנות דיק על דבר קלוש כזה. ובשו"ת מהרש"ל (סי' כ"ט) בהערה הועתק לשון זקנו של מהרש"ל שכתב, שהרבנית מרים נ"ע תפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באהל וילון לפניה ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים עכ"ד. ועיינתי בס' אוצר הפוסקים וראיתי שהביא (בסי' כ"א סק"כ) מס' לקט יושר שכלתו של התה"ד ז"ל למדה לפני זקן אחד בבית התה"ד עיין שם.
ז) אולם כל זה כשאין איסור מצד ההסתכלות בה וכגוונא דהרבנית מרים הנ"ל שהיה וילון לפניה, הא בלא"ה פשיטא דאסור מדינא דהבטה, וכן בתערובות אנשים ונשים איכא איסורא מדינא דגמרא וכמבואר בסוכה (נא ב). וכן כשיודע בעצמו שע"י שמיעת הדיבור יתגרה בו היצר ג"כ אסור מדינא, וכמש"כ החינוך (מצוה פק"ח) כי חז"ל הזכירו רק מקצת הדברים שצריך ליזהר בהם ובשאר הדברים יזהר כל אחד ואחד לפי מה שימצא את גופו כי השי"ת יראה ללבב עיין שם. ודבר המסור אל הלב נאמר בו ויראת מאלקיך. וכבר אמרו חז"ל (חולין מד ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. ובמיוחד בצורבא מדרבנן שכתב רש"י ב"מ (סז ב) "שצריך ליישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין". ועיין רש"י יומא (פו א) ד"ה כגון אנא וכו'. והנלע"ד כתבתי.

ה
שו"ת להורות נתן חלק ה סימן ה
בעזה"י. כ"א כסליו תשמ"ה לפ"ק.
רב שלומים למע"כ הרה"ג החו"ב מוה"ר בנימין כהן יחי' לאי"ט, ר"מ ישיבה גדולה בק"ק מעלבורן יצ"ו, אוסטרליא.
א) ע"ד שכת"ה הקשה בהא דמגילה (כג א), ת"ר הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור, וקשה דבלא"ה לא תקרא משום קול באשה ערוה עכ"ד. ואמרתי לתרץ דשמא מיירי שאחרים קורין במקומה כנהוג היום - וכמש"כ הטור או"ח (סי' קמ"א) בשם הרא"ש דהאידנא ש"ץ קורא - והיא רק מברכת, ובברכה בלבד י"ל דליכא משום קול באשה. וכת"ה הביא מתוס' ראש השנה (לג א) ד"ה הא, שכתבו דאין להביא ראיה דנשים מברכות על כל מצוות עשה שהזמן גרמא מדמברכות על התורה וכמבואר במגילה הנ"ל, דאיכא למימר דהא דאשה עולה היינו באמצע, שלא היו רגילים לברך אלא תחלה וסוף כדאיתא במגילה (כא א) פותח מברך לפניה וכו' עכ"ד התוס', הרי שהתוס' ז"ל מפרשים דמיירי שהאשה עצמה קוראת, דאל"כ במה ניכרת שהיא עולה למנין שבעה. ויפה העיר. ויש להוסיף, דהרי כתב הרא"ש מגילה (כד א) בשם תוספתא (פ"ג), בני הכנסת שאין להן מי שיקרא אלא אחד, עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב וכו' ואפילו שבע פעמים, וכתב עליו הרא"ש דזה היה בימיהם שהיה הראשון מברך ברכה ראשונה והחותם מברך ברכה אחרונה, ולכך צריך לישב בכל פעם להיכרא שהן שבעה, אבל האידנא שצריך לברך בכל פעם ברכה ראשונה ואחרונה אין צריך לישב עכ"ד. ומשמע שאם אין מי שיקרא וגם אין מברכין אלא תחלה וסוף כדינא דגמרא, אין קורין שבעה אנשים כלל, אלא שמתקיים דין שבעה קרואים ע"י שקורא אחד עומד וקורא ויושב שבעה פעמים, וא"כ אשה שאינה מברכת וגם אינה קוראת בודאי שאין מקום לקרותה לעלות, וא"כ על כרחך הא דאמרו דאשה לא תקרא משום כבוד הצבור הכונה לקריאה ממש, ותקשי דהא איכא משום קול באשה.
ב) ולכאורה יש ליישב עפמש"כ הרשב"א ברכות (כד א), דהא דאסור לשמוע אפילו קול דיבורה וכדמוכח בקידושין (ע א), היינו דוקא קול של שאילת שלום דאיכא קירוב הדעת עיין שם. הא לא"ה לא אסרו אלא קול זמר. והביאו הב"ש אהע"ז (סי' כ"א סק"ד) דקול דיבורה מותר, וכן במג"א (סי' ע"ה סק"ו). ועיין תר"י ומאירי ברכות שם. והנה מבואר בשו"ע או"ח (סי' קמ"ב ס"א) שאם טעה הקורא בנגינת הטעם אין מחזירין אותו, ושם (סעיף ב') שבמקום שאין מי שיודע לקרות כהלכתה בטעמים אפ"ה יקראו בתורה בברכה כהלכתה עיין שם, ומבואר דהקריאה בנגינת הטעמים אינה מעכבת. ועיין נדרים (לז ב) דפליגו רב ורבי יוחנן אם פיסוק טעמים דאורייתא עיין שם, [ועיין ס' שם הגדולים להרב חיד"א (אות ט' ערך ס' טוב טעם), שתמה על מי שכתב דהטעמים והנקודות עשו אותם חכמי טבריא אחר התלמוד, דהא הם הלכה למשה מסיני והוא בכלל הא דנדרים (לז ב) עיין שם. ובאמת לענין פיסוק טעמים פליגי בה אמוראי ורבי יוחנן סובר דלאו דאורייתא עיין שם. ועיין בספר חסידים (סי' ש"ב) דניגון של תורה נביאים וכתובים כל נגון כמו שהוא מתוקן הכל הלכה למשה מסיני שנאמר יעננו בקול. ובפי' ברית עולם שם להרחיד"א כתב, דהא בנגון יש חילוק בין הארצות וגם במבטא, ואפשר הל"מ לאו דוקא עכ"ד. ובשו"ת חת"ס (ח"ו סי' פ"ו ד"ה ועוד לו בנ"ץ) כתב, דניגונים אלו שמענו איש מפי איש ממשה רבינו ע"ה עיין שם, ולא הביא מספר חסידים, וכבר העיר בזה הגר"מ אריק ז"ל בהגהותיו לס"ח שם. ומ"מ אינו מעכב את הקריאה. שו"ר מש"כ בזה בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' כ"ז) עיין שם]. ועיין מגילה (לב א) א"ר יוחנן כל הקורא בלא נעימה (כגון טעמי המקראות. רש"י) ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא משפטים לא יחיו בהם קרית ביה עיין שם, הרי דאף לר' יוחנן דס"ל דפיסוק טעמים לאו דאורייתא, מכל מקום לכתחלה צריך שיקרא בנעימה בפיסוק טעמים, אלא דאביי מסיק דאין זה לעיכובא למאן דלא ידע לבסומי קלא. ובאמת יש לתמוה שברמב"ם הלכות קריאת התורה (פי"ב מתפלה) לא הזכיר שצריך לקרותו בנעימה ובפיסוק טעמים. ועכ"פ ודאי דפיסוק טעמים בנגינה אינה מעכבת את הקריאה. וא"כ שפיר משכחת שאשה תקרא בתורה וליכא משום קול באשה ערוה, והיינו כשתקרא בלא נגינה, דהוי כלא ידע לבסומי קלא, דאי לאו משום כבוד צבור היה שרי. ומיירי שגם האנשים אינם יכולים לקרוא בטעמים, וא"כ אי לאו דכבוד הציבור היה מותר לקרות גם אשה, ובדיבור בעלמא ליכא איסורא דקול באשה, וכרשב"א הנ"ל. [ועיין מ"ב (סי' רפ"ה סקי"ז) דניגון הטעמים אינו מעכב בשמו"ת].
ג) אולם בכלבו (סי' מ"ה) כתב, שאין נשים מוציאות אנשים בקריאת מגילה והטעם משום קול באשה ערוה, ואף על גב דמדליקות נר חנוכה ומברכות לא דמי לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה עכ"ד. וראיתי בשו"ת עצי חיים (או"ח סי' ז') שכתב, דאין ללמוד מזה דקול באשה הוי ערוה אף בקול דיבור, דמגילה שאני שצריך לקרותה בניגון הטעם א"כ הוי כקול שיר דאסור לכולי עלמא עיין שם. ובאמת הרי הכלבו כתב דגם ברכות נר חנוכה אסור להשמיעה לפני אנשים, ואף שאין חובה לאומרה בניגון. ומכל מקום י"ל דכיון דרגילין לברך בנעימה הוי כשאילת שלום דאסור. ואה"נ כשמברכת בדיבור בעלמא בלא נעימה שרי. ועכ"פ בקריאת התורה שפיר משכחת שאשה תהא רשאי לקרות וכגון שקוראת בלא נעימה דליכא משום קול באשה וכנ"ל. והוא הדין במגילה אם תקרא בלא נעימה ליכא איסורא, אלא דלכתחלה ודאי שצריכין לשמוע ממי שקורא בניגון הטעמים. אבל בדליכא מי שיודע לקרות אלא אשה, אפשר דאף להכלבו שרי לקרותה לאנשים ובלבד שתקרא בלא נעימה. ועיין בית יוסף (או"ח סי' קמ"ב) דמש"כ הרא"ש והובא בטור שם (סי' קמ"א) שאין הציבור יוצאין בקריאת הבלתי יודע בטעמי הקריאה, היינו לכתחלה אבל בדיעבד יוצאין עיין שם. ואם ליכא אלא אשה הוי כדיעבד ושרי לקרות לכתחלה בלא קריאת טעמים, דאם תקרא בטעמים איכא משום קול באשה. [ואגב יש להעיר במש"כ תוס' מגילה (לב א) אהא דהשונה בלא זמרה, שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה ועל ידי כך היו נזכרים יותר עכ"ד, וכעי"ז כתב רש"י עירובין (כא ב) אהא דאמרו שם, ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים, ופירש"י "קבע לה מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה", ומשמע דסימני הטעמים של משניות הותקנו ע"י שלמה, וסימני טעמים היינו נגינת הטעמים וכמש"כ בפי' הרא"ש נדרים (לז א) דפיסוק טעמים היינו לנגן המקראות, וכן שם (לז ב) ד"ה ויבינו במקרא. ובשל"ה ז"ל (מסכת שבועות) כתב שילמוד בשיר גם משניות ולזה תמצא ספרי המשנה קדומים כתובים בניקוד וטעמים עיין שם. ומש"כ רש"י דכבר בימי שלמה גרסו משניות, עיין ברכות (ה א) והמצוה זו משנה וכו' מלמד שכולם נתנו למשה מסיני].
ד) ולעיקר הקושיא במגילה (כג א) דאיך עולה אשה למנין שבעה דהא קול באשה ערוה, כבר כתבנו בשו"ת להורות נתן (ח"א סי' ס') די"ל דנפק"מ באשה קטנה ופנויה, דכתב הב"ש (סי' כ"א סק"ד) דלית בה משום קול באשה ערוה, והרי מבואר בגמרא מגילה דהכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן, וא"כ בפנויה קטנה אי לאו משום כבוד הציבור היתה מותרת לקרות דלית בה משום קול באשה ערוה, ואף דמבואר בב"ש שם דבתפלה אסור גם פנויה, מ"מ יתכן דכשהיא קטנה שאינה מביאה לידי הרהור שרי, וכמש"כ כעי"ז בס' חזון איש (או"ח סי' ט"ז אות ח') לענין טפח מגולה דכל שאין היצר עליהן מחמת קטנן הדעת נוטה שלא אסרום חכמים עיין שם, וה"ה י"ל כן לענין קול. ובשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' ק"ד) כתבנו לצדד דאף בגדולה מג' שנים כל שאינו מביא לידי הרהור שרי עיין שם. וא"כ משכחת באשה קטנה ופנויה.
חותם בברכת התורה וכ"ט.

וע"ע בס' נחמד למראה על הירושלמי חלה פ"ב דף ק"פ ע"א.


במבי
משתמש ותיק
הודעות: 1087
הצטרף: 10 דצמבר 2018, 22:49
נתן תודה: 388 פעמים
קיבל תודה: 303 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי במבי » 18 דצמבר 2018, 15:39

אגב לגבי השאלה המפורסמת איך מרים שרה בקריאת ים-סוף זכור לי שהחיד"א מתרץ (אולי בספרו חסדי דוד) שמרוב השראת השכינה לא היה בעית הרהור כמו שמצינו על ר' יהודה בנידה יג שאגב אימתיה דרביה לא היתה בעית הרהור בעת שעמד על גג הבכנ"ס כדאיתא שם.
ואולי ג"כ הכא שמובא שבעת קריאת התורה צריכים להיות באימה וביראה יתורץ איך יכולה האשה לעלות לתורה ואין בעיית קול באשה. אך כל האמור הכא הוא בבחינת לחידודא בעלמא ולא להלכתא כמובן.

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 1141
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 186 פעמים
קיבל תודה: 324 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 18 דצמבר 2018, 15:41

לא קראתי הכל. אך כמדומני שראיתי בשםכמה מחשובי הפוסקים שכשכמה נשים שרות יחד עד שאין קולה של כ"א ניכר בפנ"ע מותר לשמוע (ואולי בק"ש ותפילה שאני)


יצחק
משתמש ותיק
הודעות: 1030
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 328 פעמים
קיבל תודה: 336 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי יצחק » 18 דצמבר 2018, 17:59

במבי כתב:אגב לגבי השאלה המפורסמת איך מרים שרה בקריאת ים-סוף זכור לי שהחיד"א מתרץ (אולי בספרו חסדי דוד) שמרוב השראת השכינה לא היה בעית הרהור כמו שמצינו על שמואל בנידה יג שאגב אימתיה דרביה לא היתה בעית הרהור בעת שעמד על גג הבכנ"ס כדאיתא שם.
ואולי ג"כ הכא שמובא שבעת קריאת התורה צריכים להיות באימה וביראה יתורץ איך יכולה האשה לעלות לתורה ואין בעיית קול באשה. אך כל האמור הכא הוא בבחינת לחידודא בעלמא ולא להלכתא כמובן.
ובצפנת פענח כתב שלכן לקחה את התוף בידה שלא ישמעו את קולה.


יוסף יוסף
משתמש ותיק
הודעות: 407
הצטרף: 23 יולי 2018, 02:05
נתן תודה: 79 פעמים
קיבל תודה: 142 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי יוסף יוסף » 18 דצמבר 2018, 18:19

יצחק כתב:
במבי כתב:אגב לגבי השאלה המפורסמת איך מרים שרה בקריאת ים-סוף זכור לי שהחיד"א מתרץ (אולי בספרו חסדי דוד) שמרוב השראת השכינה לא היה בעית הרהור כמו שמצינו על שמואל בנידה יג שאגב אימתיה דרביה לא היתה בעית הרהור בעת שעמד על גג הבכנ"ס כדאיתא שם.
ואולי ג"כ הכא שמובא שבעת קריאת התורה צריכים להיות באימה וביראה יתורץ איך יכולה האשה לעלות לתורה ואין בעיית קול באשה. אך כל האמור הכא הוא בבחינת לחידודא בעלמא ולא להלכתא כמובן.
ובצפנת פענח כתב שלכן לקחה את התוף בידה שלא ישמעו את קולה.
ה'בית ישראל' מגור היה אומר תדיר כי כתוב בתורה "ותען להם מרים וגו'" ושאל הרי היה צריך להיות כתוב ותען להן מרים ולא להם,
אלא תירץ כי היו אנשים מבני ישראל שהגיעו לשמוע את הנשים שרות והיא ענתה להם דייקא שירו לה' כי גאה גאה, שיילכו לשיר בבנים, ואין להם מה לחפש בנשים יותר.
כמובן אמר זה בדרך הלצה ומוסר [הדגשתי זה, מפני שלא יבוא מי ויתחיל להקשות על הפשט הזה]


יצחק
משתמש ותיק
הודעות: 1030
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 328 פעמים
קיבל תודה: 336 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי יצחק » 18 דצמבר 2018, 18:51

יוסף יוסף כתב:
יצחק כתב:
במבי כתב:אגב לגבי השאלה המפורסמת איך מרים שרה בקריאת ים-סוף זכור לי שהחיד"א מתרץ (אולי בספרו חסדי דוד) שמרוב השראת השכינה לא היה בעית הרהור כמו שמצינו על שמואל בנידה יג שאגב אימתיה דרביה לא היתה בעית הרהור בעת שעמד על גג הבכנ"ס כדאיתא שם.
ואולי ג"כ הכא שמובא שבעת קריאת התורה צריכים להיות באימה וביראה יתורץ איך יכולה האשה לעלות לתורה ואין בעיית קול באשה. אך כל האמור הכא הוא בבחינת לחידודא בעלמא ולא להלכתא כמובן.
ובצפנת פענח כתב שלכן לקחה את התוף בידה שלא ישמעו את קולה.
ה'בית ישראל' מגור היה אומר תדיר כי כתוב בתורה "ותען להם מרים וגו'" ושאל הרי היה צריך להיות כתוב ותען להן מרים ולא להם,
אלא תירץ כי היו אנשים מבני ישראל שהגיעו לשמוע את הנשים שרות והיא ענתה להם דייקא שירו לה' כי גאה גאה, שיילכו לשיר בבנים, ואין להם מה לחפש בנשים יותר.
כמובן אמר זה בדרך הלצה ומוסר [הדגשתי זה, מפני שלא יבוא מי ויתחיל להקשות על הפשט הזה]
ואני שמעתי שכתוב בזוהר הטעם שכתובות ען להם ולא ותען להן משום שהנשים באותו מעמד התעלו לדרגת זכרים, והקשו דא"כ היה צריך להיות כתוב ויען להן מרים..


משיב כהלכה
משתמש ותיק
הודעות: 724
הצטרף: 10 יוני 2016, 15:12
נתן תודה: 144 פעמים
קיבל תודה: 87 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי משיב כהלכה » 19 דצמבר 2018, 11:16

נשאלה שאלה כזאת ע"י אנשים המתגוררים קרוב לסמינר ושומעים נשים שרות.

כל הבעיה ב"קול באשה ערוה" שמהרהר בה בגלל קולה, כאשר נשים רבות שרות יחד ותרי קלי לא משתמעי - במי יהרהר?


תיובתא
משתמש ותיק
הודעות: 525
הצטרף: 10 יולי 2017, 20:56
נתן תודה: 232 פעמים
קיבל תודה: 143 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי תיובתא » 19 דצמבר 2018, 12:13

יצחק כתב: ואני שמעתי שכתוב בזוהר הטעם שכתובות ען להם ולא ותען להן משום שהנשים באותו מעמד התעלו לדרגת זכרים, והקשו דא"כ היה צריך להיות כתוב ויען להן מרים..
ותירצו?

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
אברך
משתמש ותיק
הודעות: 470
הצטרף: 26 יוני 2017, 19:37
מיקום: ישראל
נתן תודה: 494 פעמים
קיבל תודה: 290 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי אברך » 19 דצמבר 2018, 13:22

משיב כהלכה כתב:נשאלה שאלה כזאת ע"י אנשים המתגוררים קרוב לסמינר ושומעים נשים שרות.

כל הבעיה ב"קול באשה ערוה" שמהרהר בה בגלל קולה, כאשר נשים רבות שרות יחד ותרי קלי לא משתמעי - במי יהרהר?
גם אם הרבה נשים שרות יחד, כתבו בשבט הלוי (ח"ה סי' קצ"ז אות ד', וח"ו סי' קכ"ט אות י"ב) ובחוט שני (אבה"ע עמ' נב אות ד') שאין להקל בזה.
וז"ל החוט שני שם: אין היתר לשמוע קול של כמה נשים ששרות יחד. והמתגורר סמוך לסמינר של בנות ששרות לפעמים, לא ישים לבו לזה, ואם מרגיש בעצמו שזה מביאו לידי הרהור אסור. עכ"ל.

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 1141
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 186 פעמים
קיבל תודה: 324 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 19 דצמבר 2018, 14:03

אברך כתב:
משיב כהלכה כתב:נשאלה שאלה כזאת ע"י אנשים המתגוררים קרוב לסמינר ושומעים נשים שרות.

כל הבעיה ב"קול באשה ערוה" שמהרהר בה בגלל קולה, כאשר נשים רבות שרות יחד ותרי קלי לא משתמעי - במי יהרהר?
גם אם הרבה נשים שרות יחד, כתבו בשבט הלוי (ח"ה סי' קצ"ז אות ד', וח"ו סי' קכ"ט אות י"ב) ובחוט שני (אבה"ע עמ' נב אות ד') שאין להקל בזה.
וז"ל החוט שני שם: אין היתר לשמוע קול של כמה נשים ששרות יחד. והמתגורר סמוך לסמינר של בנות ששרות לפעמים, לא ישים לבו לזה, ואם מרגיש בעצמו שזה מביאו לידי הרהור אסור. עכ"ל.
זה ודאי שכל מה שמביא לידי הרהור אסור.
כאן הנידון כשאין הרהור.
ועל זה כתבתי לעיל שבספרים אחרים ראיתי שהדבר מותר מעיקר הדין.
(בל"נ אבדוק היום ואציין מקורות)

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 1141
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 186 פעמים
קיבל תודה: 324 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 20 דצמבר 2018, 14:40

מכל מלמדי השכלתי כתב:לא קראתי הכל. אך כמדומני שראיתי בשםכמה מחשובי הפוסקים שכשכמה נשים שרות יחד עד שאין קולה של כ"א ניכר בפנ"ע מותר לשמוע (ואולי בק"ש ותפילה שאני)
דעת נוטה (תשובות מוסמכות מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ח"א עמוד ריז:

שאלה:
האם יש להורות לבנות הלומדות במוסדות לבנות וכד' שלא ישירו באופן שקולן ישמע לעוברים ושבים בחוץ או שיכולות לשיר כדרכן ואין למנוע מהן.

תשובה:
טוב ליזהר אף שיש מקילין.

ובהערת המהדיר כתב:
עיין בספר אישי ישראל (פרק נה הערה צה) בשם הגריש"א שהקיל בשאלה זו. ושמעתי מרבינו שליט"א שכמדומה לו דהמקילין סוברים שאין איסור אלא במכיר את אותה האשה ששומע קולה אבל כששומע קול שיר אשה ואינו יודע מי היא, וכמו בנד"ד דהעומד בחוץ אין רואה אותה או כששרות קבוצה של נשים ביחד ואין מבחין בקול של אשה מסויימת אין איסור עכ"ד. וראיתי בשם שו"ת בית שערים או"ח סי' ל"ג שהוכיח כן מסןטה דף ח שאמרו שם אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות. עיי"ש.

(ההדגשה במקור)


אלימלך
משתמש ותיק
הודעות: 959
הצטרף: 23 יולי 2017, 17:36
נתן תודה: 110 פעמים
קיבל תודה: 362 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי אלימלך » 20 דצמבר 2018, 15:02

אברך כתב: גם אם הרבה נשים שרות יחד, כתבו בשבט הלוי (ח"ה סי' קצ"ז אות ד', וח"ו סי' קכ"ט אות י"ב) ובחוט שני (אבה"ע עמ' נב אות ד') שאין להקל בזה.
וז"ל החוט שני שם: אין היתר לשמוע קול של כמה נשים ששרות יחד. והמתגורר סמוך לסמינר של בנות ששרות לפעמים, לא ישים לבו לזה, ואם מרגיש בעצמו שזה מביאו לידי הרהור אסור. עכ"ל.
לשון השבט הלוי
"בענין קול באשה ערוה, דבר פשוט דאפילו משוררות הרבה נשים יחד איכא איסורא, והדברים פשוטים וכתבתי רק להוציא מלב הטועים בזה, והמכשלה רבה היום בבתי ספר אפילו החרדים לדבר ה' שיוצא מכשול על ידן להשכנים שמכשילין אותם בקול ערוה, וצריכים השכנים להסיח דעת מזה כאלו אינם שומעים כידוע לענין קול דמרגישים בעיקר אם נותן דעת לזה"

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 1141
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 186 פעמים
קיבל תודה: 324 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 20 דצמבר 2018, 15:13

כפי שניתן לראות באשכול זה נחלקו הפוסקים בעניין שירת בנות במוסד הלימודים כנ"ל.

אני ממליץ מאוד לעיין בספר פסקי תשובות (ח"א הל' ק"ש) ולראות באיזו דרך הוא בחר להציג את המחלוקת...


דרומאי
משתמש ותיק
הודעות: 1343
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 369 פעמים
קיבל תודה: 230 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי דרומאי » 20 דצמבר 2018, 17:07

אברך כתב:
האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות
שאלה
השתתפתי בחתונה של קרובי משפחה מחוגי הדת"ל, וכנודע מנהגם הרע שהנשים משוררות בקולי קולות, ובעוד הנשים נותנות קולן בשיר, נעמדו להתפלל ערבית. והתפללתי עמהם, משום שהיה לי חשש שמא לא יהיה אח"כ עוד מנין, או שגם בזמן המנין השני יהיה שירת הנשים, אך להתפלל ביחידות ידעתי שכנראה אוכל להתפלל בזמן שתיפסק שירתן.
ולהתפלל במנין בביהכנ"ס באיזור האולם - אינני מכיר האיזור ואיני יודע האם יש ביהכנ"ס באיזור, ומתי יש שם מנינים.
וכאשר אחזור לעיר מגוריי, יהיה זה לאחר חצות, ואסור לאחֵר ק"ש לאחַר חצות, וגם לגבי שמו"ע נחלקו הפוסקים.
ונסתפקתי האם עדיף להתפלל עמהם עתה במנין, או להמתין אולי יהיה עוד מנין אחר שיפסיקו הנשים שירתן, וגם אם לא יהיה, עדיף שאתפלל ביחידות.
וכן נסתפקתי האם בזמן שנשמע קול הנשים מותר לברך אשר יצר, או ברכות על אוכל ושתיה.
ובעצם שורש השאלה, כאשר יש קול אשה, אבל אינו נותן דעתו ע"ז כלל, האם במקום הצורך או דחק קצת, אפשר להקל להתפלל ולברך, או רק במקום דחק גדול.

תשובה
בקצרה: לכאורה אפשר להקל להתפלל וללמוד, גם אם נשים שרות בחתונה, אם אינו שם לבו לקול שירתן.
וראה בהרחבה להלן.

פלוג' הראשונים אם קול באשה ערוה נאמר לענין ק"ש
א. איתא בגמרא ברכות (כד.), אמר שמואל קול באשה ערוה, שנאמר (שה"ש ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה, ע"כ.
ונחלקו הראשונים בביאור הגמ', י"א דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש, כן דעת הרי"ף (כ"כ הראב"ד בדעתו והביאו הרשב"א בחידושיו לברכות שם), הרמב"ם (כ"כ הב"י (סי' ע"ה ס"ג) בדעתו), הרא"ש (בפסקיו ברכות פ"ג סי' ל"ז, ובתוספותיו שם), תלמידו רבינו ירוחם (נתיב ג' ח"ד דף כה ע"ד, וע"ע נתיב כ"ג ח"א דף קצא ע"ד), בנו הטור (כ"כ הב"י שם בדעתו), פסקי הרי"ד (בברכות שם), פסקי נכדו הריא"ז (ברכות פ"ג ה"ג אות ו'), חידושי הרא"ה (ברכות שם), האגודה (ברכות פ"ג סי' ע"ג) בשם ר"י, וכן משמעות הסמ"ג והסמ"ק (שבהל' ערוה לענין ק"ש (סמ"ג עשין י"ח, סמ"ק סי' פ"ג) לא כתבו קול באשה, והסמ"ג במצות הרחקה מעריות (לאוין קכ"ו) הזכירו, והסמ"ק (סי' ל') השמיטו גם שם).
וי"א דהאיסור גם לענין ק"ש, וכמו בטפח מגולה מבשרה, כן דעת רב האי גאון (כ"כ רבינו יונה והמרדכי והאגור בשמו), בה"ג (כ"כ המרדכי וההגמ"י בשמו), רב יהודאי גאון (כ"כ היראים בשמו, ועי' הערה ), רבינו חננאל (כ"כ המרדכי וההגמ"י וראבי"ה בשמו), רבינו יונה (ברכות יז. ד"ה ערוה בעששית), היראים (סי' שצ"ב (י"ב)), המרדכי (ברכות סי' פ'), ראבי"ה (ח"א מס' ברכות סי' ע"ו), הרוקח (סו"ס שמ"ה), ההגמ"י (פ"ג מהל' ק"ש הט"ז אות ס'), רבינו מנוח (שם), המאירי (ברכות שם), האהל מועד (שער ק"ש דרך ה' נתיב ה'), האגור (סי' קכ"ז), והשיטמ"ק (ברכות שם).

אם לדעת המחמירים דהאיסור גם לק"ש, הוי מדאורייתא או מדרבנן, והנפ"מ לדינא בזה
ב. ומ"מ גם לדעת המחמירים דקול באשה ערוה הוי גם לענין ק"ש, מ"מ כתבו הפוסקים דבוודאי אינו איסור דאורייתא, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה, אלא כלשון רש"י בברכות (שם ד"ה קולך ערב) 'מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא', דהיינו שמכיון שמביא לידי תאוה לכן גזרו חכמים ועשאוהו כדין ערוה. כ"כ החיי אדם (כלל ד' ס"ו) ובנשמת אדם (שם), וכ"מ בפמ"ג (סי' ע"ה מ"ז סק"ב), וכ"כ המ"ב (שם סקי"ז) ובכה"ח (סקכ"ז).
וכתבו הפוסקים הנ"ל דנפ"מ בזה, דהרי פליגי האחרונים אם מהני בערוה עצימת עיניים או דוקא החזרת פנים, דדעת השו"ע (סו"ס ע"ה ס"ו) דמהני עצימת עיניים, אבל דעת כל האחרונים דלא מהני אלא החזרת פנים (עי' מ"ב סקכ"ט ובשעה"צ סקל"ו, ואכמ"ל), אך לגבי דברים שאינם ערוה דאורייתא אלא דאסרי רבנן משום שמביא לידי הרהור, כגון שער, וקול, כתבו הפוסקים הנ"ל דיש להקל בעצימת עיניים, או שאינו שומע את קול האשה.
ויתירה מזו כתב רבינו יונה (ברכות יז. ד"ה ערוה בעששית) וז"ל ואפי' בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין בלבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו, וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה, אבל בראייה בעלמא מותר, עכ"ל. וע"ע לקמן סק"ד ולקמן סקי"ב.

קולת הראשונים בדרים בין הגוים
ג. והנה היראים כתב 'הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול נשים ארמיות', עכ"ל. והובא במרדכי ובריקאנטי.
וכוונתו לכאו' דאף דאיתא בגמ' דקול באשה ערוה, בזמנם יכלו ליזהר בזה, שגרו בין יהודים, ויכלו ללמד לנשים שלא לשיר, אבל בזמנו שגרו בין הגויים, וא"א למחות בנשותיהם שלא ישירו, א"כ הקילו.
ולכאו' משמע מדברי היראים שעוד לפני שכתב דבריו, כבר היה המנהג למעשה להקל, וכמ"ש 'הלכך אין אנו נזהרים' וכו', והיראים כתב להצדיק המנהג.
והנה האי קרא ד'עת לעשות לה' הפרו תורתך' (תהלים קיט, קכו) נזכר בגמ' בכמה דוכתי בהקשר לעקירת הלכה לצורך קיום התורה, עי' במתני' דסוף ברכות (פ"ט מ"ה), ובגמ' שם (סג.), ובגמ' יומא סט., ובגמ' גיטין ס. ותמורה יד:, וכלשון רש"י (בתהלים שם) 'ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל', עכ"ל.
ולכאו' משמע לפ"ז שהמציאות בזמנם היתה, שכל העת היה נשמע קול נשים שרות, והיה בכך באמת ביטול חמור של תורה ותפילה מכלל ישראל הדרים בין האומות.
ולפו"ר הדברים נראים תמוהים, דלכאו' אין נשמע קול נשים שרות כל הזמן, אלא לעיתים, ושייך להזהר בזה, אלא דהוי קצת שעת הדחק, שמידי פעם היו צריכים להפסיק תורתם ותפילתם [ובפרט בימי חגאות הגויים וכדו'], וצ"ב מ"ט כתבו הראשונים שיש בזה משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', וצ"ע.
ומ"מ הא מיהת משמע לכאו', דאחר שקבעו הראשונים שיש בזה משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', מעתה הקילו תמיד בתורה ותפילה אף בעת שנשמע קול נשים השרות, ואף באופנים שלא היה כ"כ שעת הדחק, דלא משמע שהקילו דוקא באופנים החמורים שהיה מצב של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', וכלשון הראשונים 'הלכך אין אנו נזהרים' וכו' .

אם הראשונים הנ"ל פליגי על רבינו יונה ואוסרים גם באינו שם לבו לקולה
ד. והנה הבאנו לעיל (סק"ב) דברי רבינו יונה שכתב שאם אינו שם לבו לקול האשה, מותר לקרות. ויל"ע אם הראשונים הנ"ל שכתבו ד'עת לעשות לה' וכו', פליגי על רבינו יונה, ואוסרים גם אם אינו שם לבו, דלכאו' יל"ד דאילו ס"ל כרבינו יונה, א"כ אין כאן עת לעשות לה', שהרי יכולים אנו לעסוק בתורה ותפילה ולא ליתן לבנו לקול הנשים השרות.
שו"ר בחזו"א (או"ח סו"ס ט"ז) שנסתפק בזה, וז"ל: כ' המרדכי בשם הרא"מ דבעו"ה אנו יושבין בין העכו"מ ועת לעשות וגו' הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות, והנה בתר"י כתבו שאם יכול לכוין ולא לשום לב לקול השיר מותר, ואפשר דהרא"מ לא ס"ל כן, ואפשר דכונתו אפי' מוטרד מותר משום עת לעשות וכו', עכ"ל החזו"א. וע"ע בכה"ח סי' ע"ה סקכ"ו.

הכרעת השו"ע בנידון אם קול באשה ערוה נאמר לענין ק"ש
ה. הב"י (סי' ע"ה סעי' א-ג) הביא דעת הרמב"ם והרא"ש, דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש, ומאידך, דעת רב האי גאון ורבינו יונה והיראים והמרדכי וההגמ"י והאהל מועד, דהאיסור גם לענין ק"ש, ומסיק 'ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם, ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש', עכ"ל.
וכן הביא הב"י דברי המרדכי בשם היראים שאנו יושבים בין הגויים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות.
וכן הביא דברי רבינו יונה שאם יכול לכוין לבו לתפילתו בענין שאינו שומע קולה ואינו משים לב אליו מותר ואין לו להפסיק קריאתו.
ובשו"ע כתב 'יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע', עכ"ל. והנה שינה השו"ע לשונו ממ"ש בכל הסימן לגבי טפח באשה (בס"א) ושער אשה (בס"ב) וערות איש (בס"ד) בלשון 'אסור לקרות כנגדו', ומשמע דכוונתו כמסקנתו בב"י, דיש ליזהר לכתחילה, לחוש לדעת הסוברים דהאיסור גם לענין ק"ש, אבל מעיקר הדין נקט כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש.
וכ"כ הנחלת צבי (סק"ג) והגר"א בביאורו והברכ"י (סק"ב) והכה"ח (סקכ"ה וכן בסקי"ד) בביאור כוונת השו"ע.

בדעת הרמ"א
ו. אך הנה הד"מ (סק"ג) כתב על דברי הב"י 'ולי נראה דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא, מאחר דרבים אוסרים', עכ"ל. והיינו דס"ל דמעיקר הדין יש לחוש לדעת האוסרים, כיון דרבים נינהו [ואזיל לשיטתיה בכ"מ שאינו הולך בדרך הב"י להכריע כג' עמודי ההוראה או רובם, אלא חושש גם לדעת שאר הראשונים].
אך בהגהת השו"ע לא כתב הרמ"א להגיה כלום על דברי השו"ע, אף שמוכח מלשון השו"ע דרק בגדר זהירות לכתחילה יש ליזהר משמיעת קול אשה בק"ש, וכמשנ"ת לעיל. וכבר העיר בזה הנחלת צבי (סק"ג), והניח בקושיא.
ולכאו' משמע דהרמ"א חזר בו והסכים לדברי השו"ע דמעיקר הדין יש להקל בשמיעת קול אשה בעת ק"ש.
וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"ו) בדעת הרמ"א, דחזר בו כאן ממה שכתב בד"מ, וכ"כ הכה"ח (סקכ"ה) בדעת הרמ"א.
אך הא"ר (סק"ה) כתב לדחוק דהרמ"א לא חזר בו, אלא רמז את שיטתו במה שכתב 'אבל קול הרגיל בו אינה ערוה', דמשמע דקול שאינו רגיל בו הוא ערוה, ולשון ערוה ודאי איסור גמור משמע, עכ"ד הא"ר. והביאו הבגדי ישע.
ולכאו' דבריו ז"ל דחוקים טובא. ומלבד זה יתכן עוד לומר, דמה שכתב הרמ"א בד"מ שרבים אוסרים, היינו ע"פ דעות הראשונים שהביא הב"י, דהיינו שדעת הרמב"ם והרא"ש והטור להקל בענין קול אשה בק"ש, ומאידך, דעת רב האי גאון ורבינו יונה והיראים והמרדכי וההגמ"י והאהל מועד, להחמיר בזה, דלפ"ז באמת רבים האוסרים. אבל לפי מה שנתבאר לעיל דדעת עוד הרבה ראשונים להקל, ה"ה הרי"ף, הרי"ד, הריא"ז, הרא"ה, האגודה בשם ר"י, הסמ"ג, הסמ"ק ורבינו ירוחם, שלא הביאם הב"י, א"כ אפשר שאם היה הרמ"א רואה דבריהם, לא היה כותב להחמיר מעיקר הדין משום שרבו האוסרים. ונהי דלאידך גיסא יש עוד הרבה ראשונים המחמירים בנידו"ד שלא הביאם הב"י, ה"ה הבה"ג, ראבי"ה, הרוקח, רבינו מנוח, המאירי, האגור והשיטמ"ק, מ"מ לכאו' א"א לומר שרבים האוסרים מן המתירים. וע"ע להלן.

דעת שאר הפוסקים
ז. הלבוש כתב כלשון השו"ע 'יש ליזהר' וכו', וכן הדרך החיים (סי' כ"ו סעי' ל"ג), והשלחן שלמה (סי' ע"ה ס"ג) והערוה"ש (ס"ח).
אך השו"ע הרב (ס"ו) כתב 'קול זמר של אשה, בין בפנויה בין באשת איש, אפילו של אשתו, הוא ערוה, ואסור לקרות קריאת שמע כששומעו, והוא הדין להתפלל או לדבר בדברי תורה', עכ"ל.
וכ"כ בס' עבודת היום (לרבי יששכר בעריש אפיסדארף, לעמבערג (לבוב) תרכ"ח, סי' ע"ה ס"ח).
וכן משמע מלשון החיי אדם (ח"א כלל ד' ס"ו) שכתב סתם 'קול באשה ערוה', ובנשמ"א שם מפורש יותר דהוי ערוה מדרבנן.
וכ"מ מלשון הקשו"ע (סי' ה' סט"ז) 'קול זמר מאשה חשוב גם כן ערוה'.
ולכאו' שורש פלוג' האחרונים הנ"ל, היא בדעת הרמ"א, האם קאי בשיטתיה בד"מ שכתב שיש להחמיר מעיקר הדין בענין קול באשה בשעת ק"ש [וכדעת הא"ר והבגדי ישע דלעיל], או דחזר בו והסכים לדעת השו"ע שמעיקר הדין יש להקל בענין קול באשה בשעת ק"ש [וכדעת הפמ"ג והכה"ח].
והנה הפמ"ג (א"א סק"ו) כתב 'והר"ב כאן חזר מדרכי משה ושתיק ליה, ולפי זה חוזר וקורא בלא ברכות', עכ"ל. והיינו דכיון דמשמע דהרמ"א חזר בו והסכים לדעת השו"ע, א"כ לדינא הקורא ק"ש בעת ששמע קול אשה, חוזר וקורא ק"ש בלא הברכות.
ובעניי לא זכיתי להבין דברי הפמ"ג, דמשמע שאם לא היה הרמ"א חוזר בו, היה הדין שצריך לחזור ולברך גם הברכות, והרי מכלל ספק לא נפיק, וכלשון הד"מ 'ולי נראה דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא מאחר דרבים אוסרים'.
וגם במ"ש דצריך לחזור ולקרות ק"ש, צ"ב מנליה הא, דכיון דנקטינן מעיקר הדין להקל כדעת הראשונים שלא נאמר דין קול באשה ערוה לענין ק"ש, ורק לכתחילה מחמרינן כדעת הראשונים המחמירים בזה, א"כ מהיכי תיתי לומר דאף בדיעבד צריך לחזור ולקרות ק"ש. והרי אף לגבי טפח באשה, דלכו"ע אסור מדרבנן לקרות ק"ש, מ"מ הביא הפמ"ג (שם א"א סק"א ומ"ז סק"א ד"ה אפלפל קצת) דעות בין האחרונים אם החמירו לענין דיעבד אם קרא ק"ש כנגד טפח באשה, אם צריך לחזור ולקרות ק"ש, וכ"ש בנידו"ד, וצע"ג.
ובס' עבודת היום (שם) העתיק להלכה דברי הפמ"ג, שאם קרא ק"ש בעת ששמע קול זמר של אשה, חוזר וקורא בלא הברכות. וכ"כ המ"ב (סקט"ז) 'ובדיעבד אם קרא, חוזר וקורא בלא הברכות, עיין בביאור הגר"א ופמ"ג', עכ"ל.

האחרונים הביאו קולת היראים והמרדכי בדרים בין הגוים
ח. והרבה אחרונים העתיקו לדינא את קולת היראים והמרדכי בדרים בין הגוים, וז"ל החיי אדם 'ומ"מ אם הוא בדרך והוא אנוס, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאם לא כן כיון שאנו שרויין בין הנכרים, נתבטל מתורה ותפלה. ועל זה נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך (ב"י בשם מרדכי)', עכ"ל.
ולשון הקשו"ע 'ומ"מ בשעת הדחק, שהוא שומע נשים מזמרות ואי אפשר לו למחות, לא יתבטל משום זה מקריאת שמע ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה', עכ"ל.
ולשון העבודת היום 'ומ"מ אפי' קול זמר, אם הוא בדרך בין העכו"ם, או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה, וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך, ויתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליו', עכ"ל.
והמ"ב (סקי"ז) העתיק לשון העבודת היום וז"ל 'ומ"מ [שעה"צ סקכ"ז: חיי אדם] אם הוא בדרך בין העכו"ם, או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה, וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך. [שעה"צ סקכ"ח: עבודת היום] אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר', עכ"ל.
וז"ל הערוה"ש 'יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש ואפילו באשתו וכו' וז"ל המרדכי שם בשם הר"א ממיץ הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו וכו' אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר של נשים ארמאיות עכ"ל, עכ"ל הערוה"ש.

ט. והנה הח"א כתב להקל כהמרדכי רק 'אם הוא בדרך והוא אנוס', ומשמע לכאו' שבמקומו וזמנו של החיי אדם, בד"כ בעיר לא היה שעת הדחק בזה, ויל"ע אם הוא משום שיכלו למחות בנשות הגויים, ויותר משמע לכאו' שהוא משום שהיה גר בוילנא באזור היהודים, ולא היה מצוי שם נשים גויות, ורק כשהיה בדרך, בין הגויים, היה לו שעת הדחק, וצ"ב.
אכן שאר האחרונים כתבו להקל גם בעיר אם אינו יכול למחות, והיינו לאותם הדרים בין הגויים, שלהם הוי שעת הדחק תמיד, גם בביתם. וע"ע בכה"ח סקכ"ו.

הדרים בין יהודים
י. ומ"מ פשוט שאין כ"ז ענין להדרים בין ישראל שומרי תורה ומצוות, כמצוי בזמנינו בא"י, וגם בחו"ל בהרבה מקומות, שאי"ז שעת הדחק להזהר בקול אשה בשעת ק"ש וכדו'.
אכן הדרים בין יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, או השומרים למחצה לשליש ולרביע, כאותם הנזכרים בשאלה דידן, להם לכאו' הוי שעת הדחק כמו בדרים בין הגויים בחו"ל, שהרי בד"כ אינם יכולים למחות בהם, וא"כ גם הם יכולים להקל, 'אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר', וכלשון המ"ב [וש"פ] דלעיל.

נמצא לזמן מה בין הגויים וכדו'
יא. והנה יל"ד בנידו"ד, שנמצא במצב זמני בין יהודים כאלו, למשך כמה שעות, האם יש להקל, וכדמצינו באחרונים שהנמצא בדרך בין הגויים יכול להקל, ואף שהוא מצב זמני.
אך יתכן שאין ללמוד משם, דשמא לא הקילו האחרונים אלא בנמצא זמן ממושך בדרך, וכגון כמה ימים, וכ"ש יותר, ומשא"כ בנידו"ד שנמצא שם רק כמה שעות, לא חשיב 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', כיון שיכול להתפלל אח"כ, וצ"ע.

אם אינו שומע קול האשה, ואם שומע אך אינו שם לב
יב. והנה הבאנו לעיל סק"ב שכתבו האחרונים (החיי אדם והפמ"ג והכה"ח, וכ"מ במ"ב) שאם אינו שומע את קול האשה, הוי כמו עצימת עיניים, דמהני בדברים שאין אסורים מדאורייתא, כגון שער, וי"א גם טפח באשה [חוץ מערוה ממש].
והבאנו שם שרבינו יונה כתב יתירה מזו, שאף אם שומע את קול האשה, מ"מ 'אם הוא יכול לכוין בלבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו', עכ"ל.
ובעולת תמיד (סק"ה) העתיק להלכה דברי רבינו יונה, וכ"כ בשו"ע הרב (ס"ו) וז"ל 'ואפילו קול זמר, אם יכול לכוין לבו לתפלתו בענין שאינו שומעו ואינו משים לב אליו, מותר', עכ"ל. וכ"פ בכה"ח (סקכ"ו).

ראיה בלא הסתכלות בטפח באשה
יג. והנה דברי רבינו יונה נאמרו גם לגבי טפח באשה, שאינו אסור אלא כשמסתכל בה, אבל בראייה בעלמא מותר, וכמו שהבאנו לעיל שם.
והב"ח (סי' ע"ה סוס"ק א') כתב לחלוק על דבריו וז"ל וה"ר יונה מיקל עוד דבמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראיה בעלמא מותר עכ"ל, ומביאו ב"י, ולא נהירא, אלא בכל ענין אסור, וכך הוא משמעות הפוסקים, עכ"ל.
והגר"ז (שם ס"א) הביא דעת רבינו יונה וז"ל ויש מתירין אם אינו מסתכל בו אפילו רואה אותו בהעברה בעלמא כיון שאינו ערוה אלא משום שמביא לידי הרהור ואין לחוש להרהור אלא כשמסתכל בו ולא בראיה בעלמא וכל שכן אם מעצים עיניו ואינו רואהו כלל שמותר ואין צריך להחזיר פניו (ויש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר), עכ"ל.
והנה כאן כתב שיש לסמוך על המקילין רק כשא"א בענין אחר, ואילו לענין קול באשה כתב בפשיטות להקל אם אינו משים לבו אליה, והיינו משום דהכא מיירי לגבי טפח באשה, דבזה לא ברירא ליה להקל אפי' בעצימת עיניים, ומשא"כ לגבי קול דבזה לכו"ע מקילינן אם אינו שומע כלל, דומיא דעצימת עיניים, וכמשנ"ת לעיל, והגר"ז נקט בפשיטות כדעת רבינו יונה המשוה אם אינו שם לבו, לעצימת עיניים.
ובעיקר נידון זה דראיית ערוה בלא הסתכלות, כתב המ"ב (סק"ד) שאם קרא ק"ש נגד טפח מגולה, אם לא נתכוין להסתכל, אין להחמיר בדיעבד לחזור ולקרות, עכ"ד [ובשעה"צ (סק"ז) ציין לדברי רבנו יונה ולדברי הב"ח]. ומשמע דלכתחילה מחמיר כדעת הב"ח שאף אם אינו מסתכל לא יקרא, אבל בדיעבד מיקל כדעת רבינו יונה, שאי"צ לחזור ולקרות.
ויתכן שלא היקל המ"ב בדיעבד אלא גבי טפח באשה, דהביא המ"ב בתחילת דבריו שהפמ"ג הביא דעות לענין דיעבד בזה אם צריך לחזור ולקרות, כמו לענין ערוה גמורה, ובדה"ח משמע דאפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות, עי"ש, וא"כ יתכן שבצירוף הני דעות דאי"צ לחזור ולקרות אפי' בנסתכל, היקל המ"ב בדיעבד עכ"פ בראיה בלא הסתכלות, אבל גבי ערוה גמורה אפשר דאינו מיקל אפי' בדיעבד.
וע"ע בבה"ל (שם ס"א ד"ה במקום שדרכה) שהביא דעת רבינו יונה, וכתב 'אולם מ"מ לדינא לא ברירא הך מילתא להיתרא, דדברי רבינו יונה, כמו שהשיגו הב"ח כבר השיגו ג"כ בספר האשכול, שכתב שם דאין דעת רבותינו כן' וכו', עכ"ל.
אך החזו"א (או"ח סי' ט"ז סוס"ק ז' ד"ה ולענין) כתב וז"ל ולענין טפח באשה כ' במ"ב סי' ע"ה בשם אחרונים ז"ל דמהני עצימת עינים שהרי אין זו ערוה ממש וכו', ולאו דוקא עצימת עינים, אלא החזרת מבטו ג"כ מהני, כל שאין מרגשת, וכמו במביט חוץ למים שכתב הרשב"א שאין בו משום ראית ערוה, עכ"ל.
ולא נתפרש כ"כ כוונתו, ולכאו' משמע דכוונתו כדברי רבינו יונה, שאף אם רואה הערוה, מ"מ אם אינו נותן ליבו ע"ז ואינו מסתכל ואין גורם לו שום הרהור, ליכא איסורא.
ושו"ר בהמשך דבריו (בסוף הסימן ד"ה כ' המרדכי) שכתב וז"ל כ' המרדכי בשם הרא"מ דבעו"ה אנו יושבין בין העכו"מ ועת לעשות וגו' הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות, והנה בתר"י כתבו שאם יכול לכוין ולא לשום לב לקול השיר מותר, ואפשר דהרא"מ לא ס"ל כן, ואפשר דכונתו אפי' מוטרד מותר משום עת לעשות, ומה"ט אפשר לצדד להקל בזה"ז להגיד תוכחה ברבים ולהזכיר דברי חז"ל אף שיש פרועות ראש כנגדו ומשום עת לעשות, וגם אפשר לסמוך על דעת הר"י דכיון דאינו משים לבו מותר, עכ"ל החזו"א. ומבואר להדיא דנקט להקל כדעת רבינו יונה.

יד. וסיכום הדברים בענין השומע קול אשה ואינו שם לבו, דהרבה אחרונים העתיקו להלכה דברי רבינו יונה המיקל זה, העולת תמיד והגר"ז והכה"ח והחזו"א, והב"ח כתב להחמיר בזה, והמ"ב כתב לחוש לדברי הב"ח.

העולה מן האמור לענין נידון השאלה
לכאורה אפשר להקל להתפלל וללמוד, גם אם נשים שרות בחתונה, אם אינו שם לבו לקול שירתן, וכדעת הרבה אחרונים שהקלו בזה, וכן הכריעו בתראי, הכה"ח והחזו"א.
וגם יש לצרף בזה, שהרי עיקר דין קול באשה לענין ק"ש אינו ברור, והשו"ע פסק דמעיקר הדין אין בזה איסור, אלא דיש ליזהר לכתחילה, וכן הכריעו הרבה אחרונים, הלבוש, הדרך החיים, השלחן שלמה והערוה"ש, וכ"מ בפמ"ג [ודעת הא"ר והבגדי ישע והגר"ז והעבודת היום והח"א והקשו"ע והמ"ב, דיש לחוש לאסור מדינא. וכתבנו לעיל לדון דלפי מה שנמצא בידינו שדעת עוד הרבה ראשונים להקל, אפשר דלא היו האחרונים מחמירים בזה], וא"כ יתכן מאד שכל הנידון באינו שם לבו לקול האשה, אינו באיסור מדינא אלא בהנהגת זהירות לכתחילה.
[וגם נסתפקנו לעיל דשמא המצב שנמצא בחתונה הוי בכלל קולת האחרונים בנמצא בין הגויים.]
[ועוד יש לציין בזה הנידון אם אינו מכיר האשה השרה, דיעוי' בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ו אות י"ג) שכתב להקל בזה [וכ"כ ביבי"א ח"א או"ח סי' ו', וח"ט או"ח סי' ק"ח אות מג], אמנם כבר כתב בשבט הלוי (ח"ג סי' קפ"א, וח"ה סי' קצ"ז אות ג') שאין להקל בזה, וכ"כ בחוט שני (אבה"ע עמ' נב אות ג').
- וגם מצד דהרבה נשים שרות יחד, כתבו בשבט הלוי (ח"ה שם אות ד', וח"ו סי' קכ"ט אות י"ב) ובחוט שני (שם אות ד') שאין להקל בזה].
לדינא יש להחמיר בזה לכתחילה, וביטול תפילה בציבור לא חשיב כשעת הדחק, וכן קולא דדר בין הגוים לא שייך כה''ג. וכן שמעתי מר' עזריאל אויערבך נ''י.

סמל אישי של משתמש

פותח הנושא
אברך
משתמש ותיק
הודעות: 470
הצטרף: 26 יוני 2017, 19:37
מיקום: ישראל
נתן תודה: 494 פעמים
קיבל תודה: 290 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי אברך » 20 דצמבר 2018, 21:06

דרומאי כתב:
אברך כתב:
האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות
שאלה
השתתפתי בחתונה של קרובי משפחה מחוגי הדת"ל, וכנודע מנהגם הרע שהנשים משוררות בקולי קולות, ובעוד הנשים נותנות קולן בשיר, נעמדו להתפלל ערבית. והתפללתי עמהם, משום שהיה לי חשש שמא לא יהיה אח"כ עוד מנין, או שגם בזמן המנין השני יהיה שירת הנשים, אך להתפלל ביחידות ידעתי שכנראה אוכל להתפלל בזמן שתיפסק שירתן.
ולהתפלל במנין בביהכנ"ס באיזור האולם - אינני מכיר האיזור ואיני יודע האם יש ביהכנ"ס באיזור, ומתי יש שם מנינים.
וכאשר אחזור לעיר מגוריי, יהיה זה לאחר חצות, ואסור לאחֵר ק"ש לאחַר חצות, וגם לגבי שמו"ע נחלקו הפוסקים.
ונסתפקתי האם עדיף להתפלל עמהם עתה במנין, או להמתין אולי יהיה עוד מנין אחר שיפסיקו הנשים שירתן, וגם אם לא יהיה, עדיף שאתפלל ביחידות.
וכן נסתפקתי האם בזמן שנשמע קול הנשים מותר לברך אשר יצר, או ברכות על אוכל ושתיה.
ובעצם שורש השאלה, כאשר יש קול אשה, אבל אינו נותן דעתו ע"ז כלל, האם במקום הצורך או דחק קצת, אפשר להקל להתפלל ולברך, או רק במקום דחק גדול.

תשובה
בקצרה: לכאורה אפשר להקל להתפלל וללמוד, גם אם נשים שרות בחתונה, אם אינו שם לבו לקול שירתן.
וראה בהרחבה להלן.

פלוג' הראשונים אם קול באשה ערוה נאמר לענין ק"ש
א. איתא בגמרא ברכות (כד.), אמר שמואל קול באשה ערוה, שנאמר (שה"ש ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה, ע"כ.
ונחלקו הראשונים בביאור הגמ', י"א דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש, כן דעת הרי"ף (כ"כ הראב"ד בדעתו והביאו הרשב"א בחידושיו לברכות שם), הרמב"ם (כ"כ הב"י (סי' ע"ה ס"ג) בדעתו), הרא"ש (בפסקיו ברכות פ"ג סי' ל"ז, ובתוספותיו שם), תלמידו רבינו ירוחם (נתיב ג' ח"ד דף כה ע"ד, וע"ע נתיב כ"ג ח"א דף קצא ע"ד), בנו הטור (כ"כ הב"י שם בדעתו), פסקי הרי"ד (בברכות שם), פסקי נכדו הריא"ז (ברכות פ"ג ה"ג אות ו'), חידושי הרא"ה (ברכות שם), האגודה (ברכות פ"ג סי' ע"ג) בשם ר"י, וכן משמעות הסמ"ג והסמ"ק (שבהל' ערוה לענין ק"ש (סמ"ג עשין י"ח, סמ"ק סי' פ"ג) לא כתבו קול באשה, והסמ"ג במצות הרחקה מעריות (לאוין קכ"ו) הזכירו, והסמ"ק (סי' ל') השמיטו גם שם).
וי"א דהאיסור גם לענין ק"ש, וכמו בטפח מגולה מבשרה, כן דעת רב האי גאון (כ"כ רבינו יונה והמרדכי והאגור בשמו), בה"ג (כ"כ המרדכי וההגמ"י בשמו), רב יהודאי גאון (כ"כ היראים בשמו, ועי' הערה ), רבינו חננאל (כ"כ המרדכי וההגמ"י וראבי"ה בשמו), רבינו יונה (ברכות יז. ד"ה ערוה בעששית), היראים (סי' שצ"ב (י"ב)), המרדכי (ברכות סי' פ'), ראבי"ה (ח"א מס' ברכות סי' ע"ו), הרוקח (סו"ס שמ"ה), ההגמ"י (פ"ג מהל' ק"ש הט"ז אות ס'), רבינו מנוח (שם), המאירי (ברכות שם), האהל מועד (שער ק"ש דרך ה' נתיב ה'), האגור (סי' קכ"ז), והשיטמ"ק (ברכות שם).

אם לדעת המחמירים דהאיסור גם לק"ש, הוי מדאורייתא או מדרבנן, והנפ"מ לדינא בזה
ב. ומ"מ גם לדעת המחמירים דקול באשה ערוה הוי גם לענין ק"ש, מ"מ כתבו הפוסקים דבוודאי אינו איסור דאורייתא, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה, אלא כלשון רש"י בברכות (שם ד"ה קולך ערב) 'מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא', דהיינו שמכיון שמביא לידי תאוה לכן גזרו חכמים ועשאוהו כדין ערוה. כ"כ החיי אדם (כלל ד' ס"ו) ובנשמת אדם (שם), וכ"מ בפמ"ג (סי' ע"ה מ"ז סק"ב), וכ"כ המ"ב (שם סקי"ז) ובכה"ח (סקכ"ז).
וכתבו הפוסקים הנ"ל דנפ"מ בזה, דהרי פליגי האחרונים אם מהני בערוה עצימת עיניים או דוקא החזרת פנים, דדעת השו"ע (סו"ס ע"ה ס"ו) דמהני עצימת עיניים, אבל דעת כל האחרונים דלא מהני אלא החזרת פנים (עי' מ"ב סקכ"ט ובשעה"צ סקל"ו, ואכמ"ל), אך לגבי דברים שאינם ערוה דאורייתא אלא דאסרי רבנן משום שמביא לידי הרהור, כגון שער, וקול, כתבו הפוסקים הנ"ל דיש להקל בעצימת עיניים, או שאינו שומע את קול האשה.
ויתירה מזו כתב רבינו יונה (ברכות יז. ד"ה ערוה בעששית) וז"ל ואפי' בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין בלבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו, וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה, אבל בראייה בעלמא מותר, עכ"ל. וע"ע לקמן סק"ד ולקמן סקי"ב.

קולת הראשונים בדרים בין הגוים
ג. והנה היראים כתב 'הלכך אסור לומר ק"ש או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין הגוים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך, הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול נשים ארמיות', עכ"ל. והובא במרדכי ובריקאנטי.
וכוונתו לכאו' דאף דאיתא בגמ' דקול באשה ערוה, בזמנם יכלו ליזהר בזה, שגרו בין יהודים, ויכלו ללמד לנשים שלא לשיר, אבל בזמנו שגרו בין הגויים, וא"א למחות בנשותיהם שלא ישירו, א"כ הקילו.
ולכאו' משמע מדברי היראים שעוד לפני שכתב דבריו, כבר היה המנהג למעשה להקל, וכמ"ש 'הלכך אין אנו נזהרים' וכו', והיראים כתב להצדיק המנהג.
והנה האי קרא ד'עת לעשות לה' הפרו תורתך' (תהלים קיט, קכו) נזכר בגמ' בכמה דוכתי בהקשר לעקירת הלכה לצורך קיום התורה, עי' במתני' דסוף ברכות (פ"ט מ"ה), ובגמ' שם (סג.), ובגמ' יומא סט., ובגמ' גיטין ס. ותמורה יד:, וכלשון רש"י (בתהלים שם) 'ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל', עכ"ל.
ולכאו' משמע לפ"ז שהמציאות בזמנם היתה, שכל העת היה נשמע קול נשים שרות, והיה בכך באמת ביטול חמור של תורה ותפילה מכלל ישראל הדרים בין האומות.
ולפו"ר הדברים נראים תמוהים, דלכאו' אין נשמע קול נשים שרות כל הזמן, אלא לעיתים, ושייך להזהר בזה, אלא דהוי קצת שעת הדחק, שמידי פעם היו צריכים להפסיק תורתם ותפילתם [ובפרט בימי חגאות הגויים וכדו'], וצ"ב מ"ט כתבו הראשונים שיש בזה משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', וצ"ע.
ומ"מ הא מיהת משמע לכאו', דאחר שקבעו הראשונים שיש בזה משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', מעתה הקילו תמיד בתורה ותפילה אף בעת שנשמע קול נשים השרות, ואף באופנים שלא היה כ"כ שעת הדחק, דלא משמע שהקילו דוקא באופנים החמורים שהיה מצב של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', וכלשון הראשונים 'הלכך אין אנו נזהרים' וכו' .

אם הראשונים הנ"ל פליגי על רבינו יונה ואוסרים גם באינו שם לבו לקולה
ד. והנה הבאנו לעיל (סק"ב) דברי רבינו יונה שכתב שאם אינו שם לבו לקול האשה, מותר לקרות. ויל"ע אם הראשונים הנ"ל שכתבו ד'עת לעשות לה' וכו', פליגי על רבינו יונה, ואוסרים גם אם אינו שם לבו, דלכאו' יל"ד דאילו ס"ל כרבינו יונה, א"כ אין כאן עת לעשות לה', שהרי יכולים אנו לעסוק בתורה ותפילה ולא ליתן לבנו לקול הנשים השרות.
שו"ר בחזו"א (או"ח סו"ס ט"ז) שנסתפק בזה, וז"ל: כ' המרדכי בשם הרא"מ דבעו"ה אנו יושבין בין העכו"מ ועת לעשות וגו' הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות, והנה בתר"י כתבו שאם יכול לכוין ולא לשום לב לקול השיר מותר, ואפשר דהרא"מ לא ס"ל כן, ואפשר דכונתו אפי' מוטרד מותר משום עת לעשות וכו', עכ"ל החזו"א. וע"ע בכה"ח סי' ע"ה סקכ"ו.

הכרעת השו"ע בנידון אם קול באשה ערוה נאמר לענין ק"ש
ה. הב"י (סי' ע"ה סעי' א-ג) הביא דעת הרמב"ם והרא"ש, דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש, ומאידך, דעת רב האי גאון ורבינו יונה והיראים והמרדכי וההגמ"י והאהל מועד, דהאיסור גם לענין ק"ש, ומסיק 'ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם, ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש', עכ"ל.
וכן הביא הב"י דברי המרדכי בשם היראים שאנו יושבים בין הגויים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות.
וכן הביא דברי רבינו יונה שאם יכול לכוין לבו לתפילתו בענין שאינו שומע קולה ואינו משים לב אליו מותר ואין לו להפסיק קריאתו.
ובשו"ע כתב 'יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע', עכ"ל. והנה שינה השו"ע לשונו ממ"ש בכל הסימן לגבי טפח באשה (בס"א) ושער אשה (בס"ב) וערות איש (בס"ד) בלשון 'אסור לקרות כנגדו', ומשמע דכוונתו כמסקנתו בב"י, דיש ליזהר לכתחילה, לחוש לדעת הסוברים דהאיסור גם לענין ק"ש, אבל מעיקר הדין נקט כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש דהאיסור רק לשמוע ומצד הרהור, ולא לענין ק"ש.
וכ"כ הנחלת צבי (סק"ג) והגר"א בביאורו והברכ"י (סק"ב) והכה"ח (סקכ"ה וכן בסקי"ד) בביאור כוונת השו"ע.

בדעת הרמ"א
ו. אך הנה הד"מ (סק"ג) כתב על דברי הב"י 'ולי נראה דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא, מאחר דרבים אוסרים', עכ"ל. והיינו דס"ל דמעיקר הדין יש לחוש לדעת האוסרים, כיון דרבים נינהו [ואזיל לשיטתיה בכ"מ שאינו הולך בדרך הב"י להכריע כג' עמודי ההוראה או רובם, אלא חושש גם לדעת שאר הראשונים].
אך בהגהת השו"ע לא כתב הרמ"א להגיה כלום על דברי השו"ע, אף שמוכח מלשון השו"ע דרק בגדר זהירות לכתחילה יש ליזהר משמיעת קול אשה בק"ש, וכמשנ"ת לעיל. וכבר העיר בזה הנחלת צבי (סק"ג), והניח בקושיא.
ולכאו' משמע דהרמ"א חזר בו והסכים לדברי השו"ע דמעיקר הדין יש להקל בשמיעת קול אשה בעת ק"ש.
וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"ו) בדעת הרמ"א, דחזר בו כאן ממה שכתב בד"מ, וכ"כ הכה"ח (סקכ"ה) בדעת הרמ"א.
אך הא"ר (סק"ה) כתב לדחוק דהרמ"א לא חזר בו, אלא רמז את שיטתו במה שכתב 'אבל קול הרגיל בו אינה ערוה', דמשמע דקול שאינו רגיל בו הוא ערוה, ולשון ערוה ודאי איסור גמור משמע, עכ"ד הא"ר. והביאו הבגדי ישע.
ולכאו' דבריו ז"ל דחוקים טובא. ומלבד זה יתכן עוד לומר, דמה שכתב הרמ"א בד"מ שרבים אוסרים, היינו ע"פ דעות הראשונים שהביא הב"י, דהיינו שדעת הרמב"ם והרא"ש והטור להקל בענין קול אשה בק"ש, ומאידך, דעת רב האי גאון ורבינו יונה והיראים והמרדכי וההגמ"י והאהל מועד, להחמיר בזה, דלפ"ז באמת רבים האוסרים. אבל לפי מה שנתבאר לעיל דדעת עוד הרבה ראשונים להקל, ה"ה הרי"ף, הרי"ד, הריא"ז, הרא"ה, האגודה בשם ר"י, הסמ"ג, הסמ"ק ורבינו ירוחם, שלא הביאם הב"י, א"כ אפשר שאם היה הרמ"א רואה דבריהם, לא היה כותב להחמיר מעיקר הדין משום שרבו האוסרים. ונהי דלאידך גיסא יש עוד הרבה ראשונים המחמירים בנידו"ד שלא הביאם הב"י, ה"ה הבה"ג, ראבי"ה, הרוקח, רבינו מנוח, המאירי, האגור והשיטמ"ק, מ"מ לכאו' א"א לומר שרבים האוסרים מן המתירים. וע"ע להלן.

דעת שאר הפוסקים
ז. הלבוש כתב כלשון השו"ע 'יש ליזהר' וכו', וכן הדרך החיים (סי' כ"ו סעי' ל"ג), והשלחן שלמה (סי' ע"ה ס"ג) והערוה"ש (ס"ח).
אך השו"ע הרב (ס"ו) כתב 'קול זמר של אשה, בין בפנויה בין באשת איש, אפילו של אשתו, הוא ערוה, ואסור לקרות קריאת שמע כששומעו, והוא הדין להתפלל או לדבר בדברי תורה', עכ"ל.
וכ"כ בס' עבודת היום (לרבי יששכר בעריש אפיסדארף, לעמבערג (לבוב) תרכ"ח, סי' ע"ה ס"ח).
וכן משמע מלשון החיי אדם (ח"א כלל ד' ס"ו) שכתב סתם 'קול באשה ערוה', ובנשמ"א שם מפורש יותר דהוי ערוה מדרבנן.
וכ"מ מלשון הקשו"ע (סי' ה' סט"ז) 'קול זמר מאשה חשוב גם כן ערוה'.
ולכאו' שורש פלוג' האחרונים הנ"ל, היא בדעת הרמ"א, האם קאי בשיטתיה בד"מ שכתב שיש להחמיר מעיקר הדין בענין קול באשה בשעת ק"ש [וכדעת הא"ר והבגדי ישע דלעיל], או דחזר בו והסכים לדעת השו"ע שמעיקר הדין יש להקל בענין קול באשה בשעת ק"ש [וכדעת הפמ"ג והכה"ח].
והנה הפמ"ג (א"א סק"ו) כתב 'והר"ב כאן חזר מדרכי משה ושתיק ליה, ולפי זה חוזר וקורא בלא ברכות', עכ"ל. והיינו דכיון דמשמע דהרמ"א חזר בו והסכים לדעת השו"ע, א"כ לדינא הקורא ק"ש בעת ששמע קול אשה, חוזר וקורא ק"ש בלא הברכות.
ובעניי לא זכיתי להבין דברי הפמ"ג, דמשמע שאם לא היה הרמ"א חוזר בו, היה הדין שצריך לחזור ולברך גם הברכות, והרי מכלל ספק לא נפיק, וכלשון הד"מ 'ולי נראה דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא מאחר דרבים אוסרים'.
וגם במ"ש דצריך לחזור ולקרות ק"ש, צ"ב מנליה הא, דכיון דנקטינן מעיקר הדין להקל כדעת הראשונים שלא נאמר דין קול באשה ערוה לענין ק"ש, ורק לכתחילה מחמרינן כדעת הראשונים המחמירים בזה, א"כ מהיכי תיתי לומר דאף בדיעבד צריך לחזור ולקרות ק"ש. והרי אף לגבי טפח באשה, דלכו"ע אסור מדרבנן לקרות ק"ש, מ"מ הביא הפמ"ג (שם א"א סק"א ומ"ז סק"א ד"ה אפלפל קצת) דעות בין האחרונים אם החמירו לענין דיעבד אם קרא ק"ש כנגד טפח באשה, אם צריך לחזור ולקרות ק"ש, וכ"ש בנידו"ד, וצע"ג.
ובס' עבודת היום (שם) העתיק להלכה דברי הפמ"ג, שאם קרא ק"ש בעת ששמע קול זמר של אשה, חוזר וקורא בלא הברכות. וכ"כ המ"ב (סקט"ז) 'ובדיעבד אם קרא, חוזר וקורא בלא הברכות, עיין בביאור הגר"א ופמ"ג', עכ"ל.

האחרונים הביאו קולת היראים והמרדכי בדרים בין הגוים
ח. והרבה אחרונים העתיקו לדינא את קולת היראים והמרדכי בדרים בין הגוים, וז"ל החיי אדם 'ומ"מ אם הוא בדרך והוא אנוס, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאם לא כן כיון שאנו שרויין בין הנכרים, נתבטל מתורה ותפלה. ועל זה נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך (ב"י בשם מרדכי)', עכ"ל.
ולשון הקשו"ע 'ומ"מ בשעת הדחק, שהוא שומע נשים מזמרות ואי אפשר לו למחות, לא יתבטל משום זה מקריאת שמע ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה', עכ"ל.
ולשון העבודת היום 'ומ"מ אפי' קול זמר, אם הוא בדרך בין העכו"ם, או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה, וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך, ויתאמץ לכוין כל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה, ולא יתן לב עליו', עכ"ל.
והמ"ב (סקי"ז) העתיק לשון העבודת היום וז"ל 'ומ"מ [שעה"צ סקכ"ז: חיי אדם] אם הוא בדרך בין העכו"ם, או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות, כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא, מותר לקרות ולברך, דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה, וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך. [שעה"צ סקכ"ח: עבודת היום] אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר', עכ"ל.
וז"ל הערוה"ש 'יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש ואפילו באשתו וכו' וז"ל המרדכי שם בשם הר"א ממיץ הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו וכו' אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת קול שיר של נשים ארמאיות עכ"ל, עכ"ל הערוה"ש.

ט. והנה הח"א כתב להקל כהמרדכי רק 'אם הוא בדרך והוא אנוס', ומשמע לכאו' שבמקומו וזמנו של החיי אדם, בד"כ בעיר לא היה שעת הדחק בזה, ויל"ע אם הוא משום שיכלו למחות בנשות הגויים, ויותר משמע לכאו' שהוא משום שהיה גר בוילנא באזור היהודים, ולא היה מצוי שם נשים גויות, ורק כשהיה בדרך, בין הגויים, היה לו שעת הדחק, וצ"ב.
אכן שאר האחרונים כתבו להקל גם בעיר אם אינו יכול למחות, והיינו לאותם הדרים בין הגויים, שלהם הוי שעת הדחק תמיד, גם בביתם. וע"ע בכה"ח סקכ"ו.

הדרים בין יהודים
י. ומ"מ פשוט שאין כ"ז ענין להדרים בין ישראל שומרי תורה ומצוות, כמצוי בזמנינו בא"י, וגם בחו"ל בהרבה מקומות, שאי"ז שעת הדחק להזהר בקול אשה בשעת ק"ש וכדו'.
אכן הדרים בין יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, או השומרים למחצה לשליש ולרביע, כאותם הנזכרים בשאלה דידן, להם לכאו' הוי שעת הדחק כמו בדרים בין הגויים בחו"ל, שהרי בד"כ אינם יכולים למחות בהם, וא"כ גם הם יכולים להקל, 'אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר', וכלשון המ"ב [וש"פ] דלעיל.

נמצא לזמן מה בין הגויים וכדו'
יא. והנה יל"ד בנידו"ד, שנמצא במצב זמני בין יהודים כאלו, למשך כמה שעות, האם יש להקל, וכדמצינו באחרונים שהנמצא בדרך בין הגויים יכול להקל, ואף שהוא מצב זמני.
אך יתכן שאין ללמוד משם, דשמא לא הקילו האחרונים אלא בנמצא זמן ממושך בדרך, וכגון כמה ימים, וכ"ש יותר, ומשא"כ בנידו"ד שנמצא שם רק כמה שעות, לא חשיב 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', כיון שיכול להתפלל אח"כ, וצ"ע.

אם אינו שומע קול האשה, ואם שומע אך אינו שם לב
יב. והנה הבאנו לעיל סק"ב שכתבו האחרונים (החיי אדם והפמ"ג והכה"ח, וכ"מ במ"ב) שאם אינו שומע את קול האשה, הוי כמו עצימת עיניים, דמהני בדברים שאין אסורים מדאורייתא, כגון שער, וי"א גם טפח באשה [חוץ מערוה ממש].
והבאנו שם שרבינו יונה כתב יתירה מזו, שאף אם שומע את קול האשה, מ"מ 'אם הוא יכול לכוין בלבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו', עכ"ל.
ובעולת תמיד (סק"ה) העתיק להלכה דברי רבינו יונה, וכ"כ בשו"ע הרב (ס"ו) וז"ל 'ואפילו קול זמר, אם יכול לכוין לבו לתפלתו בענין שאינו שומעו ואינו משים לב אליו, מותר', עכ"ל. וכ"פ בכה"ח (סקכ"ו).

ראיה בלא הסתכלות בטפח באשה
יג. והנה דברי רבינו יונה נאמרו גם לגבי טפח באשה, שאינו אסור אלא כשמסתכל בה, אבל בראייה בעלמא מותר, וכמו שהבאנו לעיל שם.
והב"ח (סי' ע"ה סוס"ק א') כתב לחלוק על דבריו וז"ל וה"ר יונה מיקל עוד דבמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראיה בעלמא מותר עכ"ל, ומביאו ב"י, ולא נהירא, אלא בכל ענין אסור, וכך הוא משמעות הפוסקים, עכ"ל.
והגר"ז (שם ס"א) הביא דעת רבינו יונה וז"ל ויש מתירין אם אינו מסתכל בו אפילו רואה אותו בהעברה בעלמא כיון שאינו ערוה אלא משום שמביא לידי הרהור ואין לחוש להרהור אלא כשמסתכל בו ולא בראיה בעלמא וכל שכן אם מעצים עיניו ואינו רואהו כלל שמותר ואין צריך להחזיר פניו (ויש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר), עכ"ל.
והנה כאן כתב שיש לסמוך על המקילין רק כשא"א בענין אחר, ואילו לענין קול באשה כתב בפשיטות להקל אם אינו משים לבו אליה, והיינו משום דהכא מיירי לגבי טפח באשה, דבזה לא ברירא ליה להקל אפי' בעצימת עיניים, ומשא"כ לגבי קול דבזה לכו"ע מקילינן אם אינו שומע כלל, דומיא דעצימת עיניים, וכמשנ"ת לעיל, והגר"ז נקט בפשיטות כדעת רבינו יונה המשוה אם אינו שם לבו, לעצימת עיניים.
ובעיקר נידון זה דראיית ערוה בלא הסתכלות, כתב המ"ב (סק"ד) שאם קרא ק"ש נגד טפח מגולה, אם לא נתכוין להסתכל, אין להחמיר בדיעבד לחזור ולקרות, עכ"ד [ובשעה"צ (סק"ז) ציין לדברי רבנו יונה ולדברי הב"ח]. ומשמע דלכתחילה מחמיר כדעת הב"ח שאף אם אינו מסתכל לא יקרא, אבל בדיעבד מיקל כדעת רבינו יונה, שאי"צ לחזור ולקרות.
ויתכן שלא היקל המ"ב בדיעבד אלא גבי טפח באשה, דהביא המ"ב בתחילת דבריו שהפמ"ג הביא דעות לענין דיעבד בזה אם צריך לחזור ולקרות, כמו לענין ערוה גמורה, ובדה"ח משמע דאפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות, עי"ש, וא"כ יתכן שבצירוף הני דעות דאי"צ לחזור ולקרות אפי' בנסתכל, היקל המ"ב בדיעבד עכ"פ בראיה בלא הסתכלות, אבל גבי ערוה גמורה אפשר דאינו מיקל אפי' בדיעבד.
וע"ע בבה"ל (שם ס"א ד"ה במקום שדרכה) שהביא דעת רבינו יונה, וכתב 'אולם מ"מ לדינא לא ברירא הך מילתא להיתרא, דדברי רבינו יונה, כמו שהשיגו הב"ח כבר השיגו ג"כ בספר האשכול, שכתב שם דאין דעת רבותינו כן' וכו', עכ"ל.
אך החזו"א (או"ח סי' ט"ז סוס"ק ז' ד"ה ולענין) כתב וז"ל ולענין טפח באשה כ' במ"ב סי' ע"ה בשם אחרונים ז"ל דמהני עצימת עינים שהרי אין זו ערוה ממש וכו', ולאו דוקא עצימת עינים, אלא החזרת מבטו ג"כ מהני, כל שאין מרגשת, וכמו במביט חוץ למים שכתב הרשב"א שאין בו משום ראית ערוה, עכ"ל.
ולא נתפרש כ"כ כוונתו, ולכאו' משמע דכוונתו כדברי רבינו יונה, שאף אם רואה הערוה, מ"מ אם אינו נותן ליבו ע"ז ואינו מסתכל ואין גורם לו שום הרהור, ליכא איסורא.
ושו"ר בהמשך דבריו (בסוף הסימן ד"ה כ' המרדכי) שכתב וז"ל כ' המרדכי בשם הרא"מ דבעו"ה אנו יושבין בין העכו"מ ועת לעשות וגו' הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות, והנה בתר"י כתבו שאם יכול לכוין ולא לשום לב לקול השיר מותר, ואפשר דהרא"מ לא ס"ל כן, ואפשר דכונתו אפי' מוטרד מותר משום עת לעשות, ומה"ט אפשר לצדד להקל בזה"ז להגיד תוכחה ברבים ולהזכיר דברי חז"ל אף שיש פרועות ראש כנגדו ומשום עת לעשות, וגם אפשר לסמוך על דעת הר"י דכיון דאינו משים לבו מותר, עכ"ל החזו"א. ומבואר להדיא דנקט להקל כדעת רבינו יונה.

יד. וסיכום הדברים בענין השומע קול אשה ואינו שם לבו, דהרבה אחרונים העתיקו להלכה דברי רבינו יונה המיקל זה, העולת תמיד והגר"ז והכה"ח והחזו"א, והב"ח כתב להחמיר בזה, והמ"ב כתב לחוש לדברי הב"ח.

העולה מן האמור לענין נידון השאלה
לכאורה אפשר להקל להתפלל וללמוד, גם אם נשים שרות בחתונה, אם אינו שם לבו לקול שירתן, וכדעת הרבה אחרונים שהקלו בזה, וכן הכריעו בתראי, הכה"ח והחזו"א.
וגם יש לצרף בזה, שהרי עיקר דין קול באשה לענין ק"ש אינו ברור, והשו"ע פסק דמעיקר הדין אין בזה איסור, אלא דיש ליזהר לכתחילה, וכן הכריעו הרבה אחרונים, הלבוש, הדרך החיים, השלחן שלמה והערוה"ש, וכ"מ בפמ"ג [ודעת הא"ר והבגדי ישע והגר"ז והעבודת היום והח"א והקשו"ע והמ"ב, דיש לחוש לאסור מדינא. וכתבנו לעיל לדון דלפי מה שנמצא בידינו שדעת עוד הרבה ראשונים להקל, אפשר דלא היו האחרונים מחמירים בזה], וא"כ יתכן מאד שכל הנידון באינו שם לבו לקול האשה, אינו באיסור מדינא אלא בהנהגת זהירות לכתחילה.
[וגם נסתפקנו לעיל דשמא המצב שנמצא בחתונה הוי בכלל קולת האחרונים בנמצא בין הגויים.]
[ועוד יש לציין בזה הנידון אם אינו מכיר האשה השרה, דיעוי' בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ו אות י"ג) שכתב להקל בזה [וכ"כ ביבי"א ח"א או"ח סי' ו', וח"ט או"ח סי' ק"ח אות מג], אמנם כבר כתב בשבט הלוי (ח"ג סי' קפ"א, וח"ה סי' קצ"ז אות ג') שאין להקל בזה, וכ"כ בחוט שני (אבה"ע עמ' נב אות ג').
- וגם מצד דהרבה נשים שרות יחד, כתבו בשבט הלוי (ח"ה שם אות ד', וח"ו סי' קכ"ט אות י"ב) ובחוט שני (שם אות ד') שאין להקל בזה].
לדינא יש להחמיר בזה לכתחילה, וביטול תפילה בציבור לא חשיב כשעת הדחק, וכן קולא דדר בין הגוים לא שייך כה''ג. וכן שמעתי מר' עזריאל אויערבך נ''י.
נו... בטלה דעתי אצל דעת מרן ר' @דרומאי ... איזה לשון פסקנית... לכל היותר אתה יכול לכתוב לענ"ד נראה דיש להחמיר בזה לכתחילה וכו'.
(כמובן אין דבריי אמורים לגבי דברי הגאון ר' עזריאל אויערבך שליט"א. ובזה באמת ייש"כ על שהבאת דבריו [ואולי אף טרחת לשאול במיוחד])
נ.ב. 1. מה פשר חיבתך המוזרה לא לכתוב על ר' עזריאל פשוט 'שליט"א', כמקובל, למה נ"י, שכותבים בד"כ לילדים ? או כמו האיחול המשונה שכתבת כמ"פ ר' עזריאל ש"ן ?
נ.ב. 2. העתקתי את כל מה שהעתקת, כדי להעיר שאין צורך להעתיק את כל ההודעה הארוכה שכתבתי, וזה רק מעיק ומסרבל, ועדיף להעתיק רק את המילים הראשונות וכדו'.


דרומאי
משתמש ותיק
הודעות: 1343
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 369 פעמים
קיבל תודה: 230 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי דרומאי » 20 דצמבר 2018, 21:20

כבוד הרב @אברך שליט''א. הנה בענין פסק הלכה לא סגי בהבנת והבאת דברי ושיטות הראשונים והאחרונים- שאמנם זהו מלאכה גדולה שאין לזלזל בה כלל, אך לא מכח זה אפשר לפסוק הלכה. פסק הלכה תלוי בהבנת עומק הסוגיא, להבין מה עיקר ומה טפל בלשונות רבותינו ז''ל, ולהבין איזה דרך היא עיקר הסוגיא ואיזה דרך היא מחודשת. ולזה צריך שימוש אצל גדולי הפוסקים ששימשו את הגדולים שבדור הקודם, ולקבל מהם דרך הלימוד לענין פסק הלכה. ובהיותי משמש את מורי ורבי מרן הגאון רבי עזריאל אויערבך שליט''א, סברתי לאחר עיון בכל דבריך העצומים ובלימוד הסוגיא שאין כאן מקום להקל כלל, ומשום שלא הגעתי להוראה הלכתי לברר הדבר אצל מורי הנ''ל, וכאשר הסכים עמי בתוקף כתבתי הדברים בהחלט.
נ.ב.1 בענין חיבתי המוזרה לכתוב נ''י או ש''ן ולא שליט''א, הוא משום ששליט''א נהפך לתואר ומכירני במרן הגאון רבינו עזריאל שליט''א שהוא סולד ומתעב תארים אלו ואחרים, ואף אני הק' קבלתי ממנו סלידה זו, וסבורני שאדם שעיקר כינויו הוא בשמו ללא תארים מפוצצים לפניו ולאחריו זהו הכבוד האמתי, וכמאמר חז''ל גדול מרבי רבן גדול מרבן שמו.
נ.ב.2 אני לא יודע איך מצטטים חלק מההודעה, והדבר קשה עליי למחוק את המיותר, ובפרט בהודעות ארוכות מאד.
נ.ב.3 השתדלתי להתחשב בך בהודעה זו, גם בענין התארים וגם בענין ציטוט ההודעות הארוכות.


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 1025
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 88 פעמים
קיבל תודה: 197 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי נדיב לב » 20 דצמבר 2018, 22:22

דרומאי שפתיים ישק. הערה נכונה ובונה באופן כללי [לא מתיחס לאשכול כאן] לכל המכריעים על פי ליקוטים במקום לעסוק בעומק הסוגיא.


תנא היכא קאי
הודעות: 44
הצטרף: 16 יולי 2019, 23:23
נתן תודה: 7 פעמים
קיבל תודה: 12 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי תנא היכא קאי » 07 נובמבר 2019, 23:28

במבי כתב:
18 דצמבר 2018, 15:01

אגב פעם שאלתי אודות הגמ' שאשה כשרה למניין שבעה רק שאמרו חכמים שאשה לא תעלה מפני כבוד ציבור אך צ"ב שהרי בזמנו כל העולה לתורה היה בעצמו קורא וא"כ גם האשה היתה קוראת ומסתמא בטעמים וא"כ מדוע לא ציינו שיש בעיא גם משום "קול באשה ערווה"?

חשבתי בזמנו על מספר תירוצים, אחד מהם, שאכן יש בעיא רק שהגמ' מתכונת שגם אלולא הבעיא של קול באשה ערווה ישנה הבעיא של כבוד ציבור או שא"ל שזה לא נקרא שירה ואולי אפשר להביא ראיה מהמ"ב שכותב שאשה יכולה להוציא בקידוש את האיש ולכתחילה עדיף שלא תוציא אדם זר, וגם בקידוש יש מעין נעימה קלה בקול המקדש ובכ"א רק לכתחילה אין לעשות זאת.

יותר קשה מזה, קריאת המגילה שנפסק להלכה שבדיעבד אשה כשרה להוצי את הרבים ידי חובתן, וע"כ שאין בעיה של קול באשה וכו'
אולי כפי שכתבת, שנעימה אין בה משום קול באשה, ואולי מטעם אחר.
ועוד יש לומר  שהיות והקורא עם פיסוק טעמים נכון יוצא אף ללא מנגינה, יתכן שאם אשה היתה קוראת בתורה או במגילה לפי האמת, צריכה היא קרא ללא מנגינה, רק עם פיסוק טעמים. וי"ל.


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 864
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 296 פעמים
קיבל תודה: 245 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי יעקב שלם » 08 נובמבר 2019, 12:00

מכל מלמדי השכלתי כתב:
20 דצמבר 2018, 14:40
מכל מלמדי השכלתי כתב: לא קראתי הכל. אך כמדומני שראיתי בשםכמה מחשובי הפוסקים שכשכמה נשים שרות יחד עד שאין קולה של כ"א ניכר בפנ"ע מותר לשמוע (ואולי בק"ש ותפילה שאני)
דעת נוטה (תשובות מוסמכות מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ח"א עמוד ריז:

שאלה:
האם יש להורות לבנות הלומדות במוסדות לבנות וכד' שלא ישירו באופן שקולן ישמע לעוברים ושבים בחוץ או שיכולות לשיר כדרכן ואין למנוע מהן.

תשובה:
טוב ליזהר אף שיש מקילין.

ובהערת המהדיר כתב:
עיין בספר אישי ישראל (פרק נה הערה צה) בשם הגריש"א שהקיל בשאלה זו. ושמעתי מרבינו שליט"א שכמדומה לו דהמקילין סוברים שאין איסור אלא במכיר את אותה האשה ששומע קולה אבל כששומע קול שיר אשה ואינו יודע מי היא, וכמו בנד"ד דהעומד בחוץ אין רואה אותה או כששרות קבוצה של נשים ביחד ואין מבחין בקול של אשה מסויימת אין איסור עכ"ד. וראיתי בשם שו"ת בית שערים או"ח סי' ל"ג שהוכיח כן מסןטה דף ח שאמרו שם אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות. עיי"ש.

(ההדגשה במקור)
יש סיפור ידוע על החזו"א שבאו להתלונן אצלו על מוסד של בנות ניצולות שואה שהן שרות וכו

ואז הוא הגיב אה.. הם כבר שרות ב"ה

אשמח אם מישהו יודע יותר מדוייק
וכמובן מסיפורים לא פוסקים הלכה (רק מקבלים פרופוציות...)
 


אאאא
הודעות: 5
הצטרף: 23 אוגוסט 2017, 01:10
נתן תודה: 12 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי אאאא » 09 נובמבר 2019, 20:36

אחרי שטענו כאן כמה חכמים שלפחות יש סוברים שכמה נשים שרות יחד אין איסור אולי הגיע הזמן לתקן את המילים "מנהגם הרע"

@אברך


ידידיה
הודעות: 160
הצטרף: 27 אוקטובר 2016, 16:11
נתן תודה: 9 פעמים
קיבל תודה: 33 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי ידידיה » 09 נובמבר 2019, 21:03

אאאא כתב:
09 נובמבר 2019, 20:36
אחרי שטענו כאן כמה חכמים שלפחות יש סוברים שכמה נשים שרות יחד אין איסור אולי הגיע הזמן לתקן את המילים "מנהגם הרע"

@אברך
יש רק 2 בעיות קטנות
א. כנראה שאין שום פוסק רציני שסובר כך
ב. גם אם מישהו סובר שמותר לקרא כך ק"ש, בודאי מנהג רע הוא לשורר בפני האנשים
[גם השרידי אש שהביא כן הוא רק בזמירות קודש ומשום עת לעשות לה']


אאאא
הודעות: 5
הצטרף: 23 אוגוסט 2017, 01:10
נתן תודה: 12 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר להתפלל בחתונה שיש שם נשים שרות

שליחה על ידי אאאא » 09 נובמבר 2019, 21:57

אני לא לא חושב שהם משוררות לפני האנשים אלא יש גם שם הפרדה והם גם מעיזות לשיר בקול.
לא קראתי את כל האשכול אבל אני ציטוט חלקי מרפרוף מהיר.
דעת נוטה (תשובות מוסמכות מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ח"א עמוד ריז:

שאלה:
האם יש להורות לבנות הלומדות במוסדות לבנות וכד' שלא ישירו באופן שקולן ישמע לעוברים ושבים בחוץ או שיכולות לשיר כדרכן ואין למנוע מהן.

תשובה:
טוב ליזהר אף שיש מקילין.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: HaimL | 1 אורח