השחתת מודעות רחוב עם תמונת אשה

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בהתקרב ימי בחירות עלה נידון בין אברכי כוללנו:

מנהגם שכל מועמד מפרסם קמפיין עם תמונתו. ובאם יש מועמדת היא מפרסמת את תמונתה. והדבר פשוט שכשיש בתמונה מראה שאינו צנוע מותר (ולפעמים גם חובה) לקרוע ולהשחית את המודעה.

אלא שהשאלה היא על הפעמים המועטות שהאשה לבושה בצניעות (אפי' צניעות בסיסית. מעיקר הדין ממש) או באופן שרואים רק את הפנים. האם מותר לקרוע את התמונה כנהוג במחוזותינו או לא.

והנה הסברא הראשונה היא שמותר כי בעצם המושג שיש תמונה של אשה יש חוסר צניעות. אך מאידך היה מי שטען שכשם שמותר לאשה ללכת ברחוב באופן כזה. כך גם מותר שתהיה תמונתה כך מעיקר הדין. ורק משום חומרא נוהגים שלא.

והביא כעין "ראיה" שבעיתונים חרדיים בחו"ל יש תמונות של נשים (איני יודע לאיזה עיתון התכוון).

ומכאן הסתעף הדיון לכמה נושאים אזכירם בקצרה:

א. מהו לתלוש תמונת אשה צנועה
ב. מה הדין כשהאשה נשואה ומופיעה בגילוי ראש.
ג. האם מותר לקרוע את כל השלט או שיש להקפיד שלא להזיק יותר מהמינימום הנצרך.
ג. תמונת אשה בעיתונים. היש מי שהתיר?

אשמח לשמוע את דעתכם. ואשמח יותר באם יביאו מקורות.
תזכו למצוות.
 

אברך

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בהתקרב ימי בחירות עלה נידון בין אברכי כוללנו:

מנהגם שכל מועמד מפרסם קמפיין עם תמונתו. ובאם יש מועמדת היא מפרסמת את תמונתה. והדבר פשוט שכשיש בתמונה מראה שאינו צנוע מותר (ולפעמים גם חובה) לקרוע ולהשחית את המודעה.

אלא שהשאלה היא על הפעמים המועטות שהאשה לבושה בצניעות (אפי' צניעות בסיסית. מעיקר הדין ממש) או באופן שרואים רק את הפנים. האם מותר לקרוע את התמונה כנהוג במחוזותינו או לא.

והנה הסברא הראשונה היא שמותר כי בעצם המושג שיש תמונה של אשה יש חוסר צניעות. אך מאידך היה מי שטען שכשם שמותר לאשה ללכת ברחוב באופן כזה. כך גם מותר שתהיה תמונתה כך מעיקר הדין. ורק משום חומרא נוהגים שלא.

והביא כעין "ראיה" שבעיתונים חרדיים בחו"ל יש תמונות של נשים (איני יודע לאיזה עיתון התכוון).

ומכאן הסתעף הדיון לכמה נושאים אזכירם בקצרה:

א. מהו לתלוש תמונת אשה צנועה
ב. מה הדין כשהאשה נשואה ומופיעה בגילוי ראש.
ג. האם מותר לקרוע את כל השלט או שיש להקפיד שלא להזיק יותר מהמינימום הנצרך.
ג. תמונת אשה בעיתונים. היש מי שהתיר?

אשמח לשמוע את דעתכם. ואשמח יותר באם יביאו מקורות.
תזכו למצוות.

דבר ראשון יש לברר האם יש איסור גזל בהשחתת מודעות. הרבה פעמים (כנראה ברובם) תולה המודעה לא רכש מהעיריה את הזיכיון לתליית מודעות (כמדומני שיש חברה אחת בכל עיר שזוכה במכרז לתליית המודעות בכל העיר). והרי הוא יודע שבמקודם או במאוחר יתלו מודעות ע"ג המודעה שלו. ולענ"ד לא שייך בכה"ג גזל כלל.
ולכל היותר יל"ד בזה מצד מאי דסני עלך וכדו'. ובזה כמדומה שהגדרים קלים בהרבה, וכל שעלול להיות מכשול ליכא חשש. אמנם אם אפשר בקל שלא לתלוש יותר מהנצרך, ראוי לנהוג כן.

תמונת אשה צנועה, אף שלכאו' אינו שונה מכל אשה צנועה שהולכת ברחוב, מ"מ במקומות שאינו שכיח תמונות כאלו ברחוב, לכאו' עלול לגרום הרהור, ואין לתלות, ומותר לתלוש.
אשה נשואה בלא כיסוי ראש, צע"ג מה ההו"א לחלק בין זה לכל חוסר צניעות.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
אברך אמר:
אשה נשואה בלא כיסוי ראש, צע"ג מה ההו"א לחלק בין זה לכל חוסר צניעות.
תמונה של אשה אינה אשה כלל. וכל האסור לראותה הוא משום שצורה זו מצ"ע גורמת הרהור, ולא איכפת לנו אם זה ערוה אמיתי או לא. אבל לגבי גילוי ראש, הרי פנויה מותרת ללכת בגילוי ראש, וע"כ לא אמרינן שצורה זו מצ"ע גורמת הרהור עד שאסור להציג צורה כזו ברבים.
ואולי יש לחלק, שסוף כל סוף יודעים שזו צורת אשת איש, ומה שרואים צורת אשת איש באופן שאסור לה ללכת בעצמה גורמת הרהור. וצ"ע.
 

בר בי רב

משתמש ותיק
הערה קצרה: רק צריך לזכור שלפעמים זה גורם חילול ה' גדול, וכמובן שאיני פוסק הלכה למעשה, וצריך לשאול שאלת חכם לפי הענין.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בהתקרב ימי בחירות עלה נידון בין אברכי כוללנו:

מנהגם שכל מועמד מפרסם קמפיין עם תמונתו. ובאם יש מועמדת היא מפרסמת את תמונתה. והדבר פשוט שכשיש בתמונה מראה שאינו צנוע מותר (ולפעמים גם חובה) לקרוע ולהשחית את המודעה.

לא פשוט לי שמותר לקרוע כל תמונה שיש בה חוסר צניעות, ולענ"ד הדבר תלוי בסוג התמונה ובמיקומה, וזאת משתי סיבות:

א. חלק מהתמונות חסרות הצניעות אינן מעוררות הרהורים אצל חילונים או אפילו דתיים וחרדים הרגילים בכך, וממילא אין כאן ענין אפרושי מאיסורא כלל. (כמובן זה תלוי באיזה חוסר צניעות מדובר, כי יש שמעוררות הרהור גם אצל הרגילים. וזה תלוי בכל תמונה ותמונה לפי הענין). אלא שעדיין יש לטעון שמעוררות הרהור אצל אלו שאינם רגילים בכך, ומחמת אפרושי מאיסורא דידהו יש לתלוש את התמונה. אך לכאורה זה תלוי איפה נמצאת המודעה: אם היא נמצאת במקום של אנשים הרגילים בזה (כגון: התחנה המרכזית), ושיש שם תמונות כאלו ויותר גרועות, אזי לכאורה אין זה מוגדר כמכשול, כיון שמי שהולך למקום זה יודע ששם כך היא הרגילות ועל דעת כן הלך. אך אם היא נמצאת במקום חרדי מסתבר שיש לתלוש את המודעה.

ב. גם במקרה שיש בזה משום אפרושי מאיסורא אי אפשר לתלוש את המודעה, היות וזה יגרום לשנאה רבה והתקפות מצד החילוניים, ולדאבוננו בעבר הדבר הגיע גם לכותרות בינלאומיות, מה שמגביר את האנטישמיות (למשל מחלקת המדינה בארה"ב הוציאה אזהרת מסע לתיירים המבקרים בישראל להזהר מכניסה למקומות של קיצוניים חרדים כרמת בית שמש ב' וכדומה). הגע בעצמך, וכי אם אשה חילונית הולכת ברחוב נקרע לה את בגדיה כמעשה דרב אדא בר אהבה? מובן לכל בר דעת שאין ידינו תקיפה ואין אנו יכולים לנהוג כן, והנזק שבזה רב על התועלת.
אמנם אם מדובר בדבר שלפי חוקי ההגיון המובנים גם לחילוניים הינו מוצדק, כדוגמת תלישת מודעה פרוצה הממוקמת בשכונה חרדית לחלוטין, אזי בהחלט מסתבר שיש לתלוש את המודעה (ומה שיש כמה שונאי חרדים שיקפצו על הענין זו בעיה שלהם, היות וכל אדם עם מעט שכל בקדקדו מבין שזכותנו לתלוש מודעה בלתי הולמת את השקפתנו אם היא ממוקמת בשכונה שלנו).

[/quote]אלא שהשאלה היא על הפעמים המועטות שהאשה לבושה בצניעות (אפי' צניעות בסיסית. מעיקר הדין ממש) או באופן שרואים רק את הפנים. האם מותר לקרוע את התמונה כנהוג במחוזותינו או לא.

והנה הסברא הראשונה היא שמותר כי בעצם המושג שיש תמונה של אשה יש חוסר צניעות. אך מאידך היה מי שטען שכשם שמותר לאשה ללכת ברחוב באופן כזה. כך גם מותר שתהיה תמונתה כך מעיקר הדין. ורק משום חומרא נוהגים שלא.

והביא כעין "ראיה" שבעיתונים חרדיים בחו"ל יש תמונות של נשים (איני יודע לאיזה עיתון התכוון).[/quote]

זו טעות גמורה, בעיתונים חרדים בחו"ל אין תמונות נשים כלל.

(הטעות נובעת מכך שישנם רבים בחו"ל החובשים כיפות שחורות אך אינם חרדים, הם גם לא ד"לים, אלא סוג אחר, שאיננו מוכר בארצנו הקדושה בה כולם מקוטלגים בשמות והגדרות שונות. עיתונים הנקראים על ידי אנשים אלו אכן יפרסמו תמונות נשים (כמדומני רק את הפנים, שזה מותר עפ"י הלכה), וכדוגמת הJewish Press וכדומה, אבל אינם מוגדרים כעיתונים חרדיים, אם כי חלק מהכותבים בהם חרדים).

[/quote] ומכאן הסתעף הדיון לכמה נושאים אזכירם בקצרה:

א. מהו לתלוש תמונת אשה צנועה
ב. מה הדין כשהאשה נשואה ומופיעה בגילוי ראש.
ג. האם מותר לקרוע את כל השלט או שיש להקפיד שלא להזיק יותר מהמינימום הנצרך.
ג. תמונת אשה בעיתונים. היש מי שהתיר?

אשמח לשמוע את דעתכם. ואשמח יותר באם יביאו מקורות.
תזכו למצוות.[/quote]

א. לא מובן מה ההיתר לתלוש מודעה שאינה עוברת על שום כלל הלכתי בגלל הנהגת חסידות שהתקבלה בציבור. אך אם זה מעורר הרהור בגלל שאין אנו רגילים בזה מסתבר שמותר ואף מצוה לתלוש.
ב. אם מדובר באשה שאינה מכסה ראשה מסתבר שאין זה גורם הרהור כיון שאנו רגילים בזה כמ"ש הערוך השלחן, ואף שהמשנ"ב לא פסק כמותו היינו דווקא לגבי דברים שבקדושה שסובר שהדבר תלוי בשם ערוה ולא אם למעשה גורם הרהור (ואזיל לטעמיה לגבי ילדה בת ג' שנים שבודאי אינה גורמת הרהור ואעפ"כ פוסק הבה"ל דחשיבא ערוה לגבי ק"ש), אבל לגבי אפרושי מאיסורא הדבר תלוי במציאות אם מעורר הרהור או לא, והמציאות כמדומה שאינו גורם הרהור.
ג. לכאורה ההיתר רק לפי מה שנצרך לאפרושי מאיסורא.
ד. לא ידוע לי על שום מקור לאסור בזה, אלא הוא הנהגת חסידות שהתקבלה בציבור. (וגם זה התקבל בעיקר בעיתונים ולא בספרים, שהרי יש ספרים מקובלים בציבור החרדי שנדפסו בהם תמונות נשים משנים עברו).
 

יעבץ

משתמש ותיק
דווקא מעשה כגון זה מובא בגמרא כדוג' לקידוש ה'.

ובאמת במעשים כגון אלו בעינן מתון מתון ויש להתיישב הרבה לפני שמורים למעשה ובוודאי ברבים.
 

אברך

משתמש ותיק
כמובן שמה שכתבתי בענין תלישת מודעות, התכוונתי באופן שאין חילול ה' ח"ו (כנראה שלא נתתי דעתי ע"ז משום שאני ב"ה מתגורר בעיר שכולה אברכים וחרדים ובד"כ אין חשש).
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כולם כתבו כאן דברים נאים
אבל לא פתרו את הדילמה..בעיר מעורבת או אפילו רובה חרדית עם מיעוט ניכר של חילונים מהי ההנהגה בהאי גוונא?
 

יוספזון

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
דווקא מעשה כגון זה מובא בגמרא כדוג' לקידוש ה'.

ובאמת במעשים כגון אלו בעינן מתון מתון ויש להתיישב הרבה לפני שמורים למעשה ובוודאי ברבים.

תודה על התגובה הנכונה. זה מה שעלה בראשי מיד כשראיתי מאן דהוא מכנה מעשה כזאת (בלי להכנס כרגע לדיונים, ועוד חזון למועד) בשם 'חילול ה'' סיסמה וסלוגן שרווח כהיום הזה במחוזותינו על כל מה שלא מוצא חן בעיני אנשים מסויימים.
ורק לשם דוגמא נזכרתי כרגע שגם מיסטר לפיד השתמש בסיסמה זה לפני זמן לא רב.
ובכן, כמה מקורות יש למושג של קידוש ה' וחילול ה'. ההגדרות של 'חילול ה' מפורטות בסוף מסכת יומא. ההגדרות של קידוש ה' מפורטות במסכת ברכות דף כ' והסביבות.
הזכרת את דברי הגמ' על רב אדא בר אהבה, אך לא ציינת את המ"מ. ולכן אבא אחריך להשלים.
לפניכם דברי הגמ' בשלמותם במסכת ברכות דף כ. אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:
הרי לך דברים ברורים על מה זכו קמאי 'דהוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם'...
הבה ננסה לתרגם את הסיפור על ימינו אלה. שוו בנפשכם, בקבוצות הוואטסאפ מתפרסמת הקליפ דלהלן: מרן הגר"ח קנייבסקי הולך ברחוב העיר, ואיזה אשה קתולית לבושה בז'קט בצבע אדום עוברת לידו. (לדברי הערוך מדובר בבגד אדום - באותה תקופה גם הגויים לבשו בצניעות יחסי) ר' חיים קנייבסקי ניגש אליה, ובכח קורע ממנה את הלבוש, כמובן, מיד נרתמים כל בעלי זכויות 'הנשים' הרווחת במחוזותינו, ודורשים לעשות שפטים לרב ש'מדיר נשים' ועוד פוגע בהן. בית המשפט מחייבת את הרב לשלם דו"ח על סך עצום, והרב משלם כמובן.
מה דעתכם? מה היו התגובות על כך? ברור ש'חילול ה'' היה הכותרות ברוב אתרי האינטרנט 'החרדיים'
אז הנה לפניכם בדיוק אותו סיפור, על רב אדא בר אהבה, ומכנים זאת 'קידוש השם' ובזכות זה למרות שכח התורה היה הרבה פחות משנים מאוחרות, זכו לניסים גלויים.
בענין עצם הענין לקרוע את המודעה בתמונות אשה, אם כי נאמר 'ולא תתורו' שלא נאמר דוקא על נשים 'בלתי צנועות' אלא עצם ההסתכלות בנשים בעיה חמורה היא, וכדברי הרמב"ם שלאו ממידת חסידות היא. ולכן, כמו שמותר להזיק רכושו של אדם, ולפעמים אפילו להזיקו בגופו למנעו מן העבירה. לכאו' אין בעיה להסיר את ה'עבירה' והמכשול עצמה. גם אם יש בזה חשש גזל לכאו'.
 

יוספזון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בהתקרב ימי בחירות עלה נידון בין אברכי כוללנו:

מנהגם שכל מועמד מפרסם קמפיין עם תמונתו. ובאם יש מועמדת היא מפרסמת את תמונתה. והדבר פשוט שכשיש בתמונה מראה שאינו צנוע מותר (ולפעמים גם חובה) לקרוע ולהשחית את המודעה.

לא פשוט לי שמותר לקרוע כל תמונה שיש בה חוסר צניעות, ולענ"ד הדבר תלוי בסוג התמונה ובמיקומה, וזאת משתי סיבות:

א. חלק מהתמונות חסרות הצניעות אינן מעוררות הרהורים אצל חילונים או אפילו דתיים וחרדים הרגילים בכך, וממילא אין כאן ענין אפרושי מאיסורא כלל. (כמובן זה תלוי באיזה חוסר צניעות מדובר, כי יש שמעוררות הרהור גם אצל הרגילים. וזה תלוי בכל תמונה ותמונה לפי הענין). אלא שעדיין יש לטעון שמעוררות הרהור אצל אלו שאינם רגילים בכך, ומחמת אפרושי מאיסורא דידהו יש לתלוש את התמונה. אך לכאורה זה תלוי איפה נמצאת המודעה: אם היא נמצאת במקום של אנשים הרגילים בזה (כגון: התחנה המרכזית), ושיש שם תמונות כאלו ויותר גרועות, אזי לכאורה אין זה מוגדר כמכשול, כיון שמי שהולך למקום זה יודע ששם כך היא הרגילות ועל דעת כן הלך. אך אם היא נמצאת במקום חרדי מסתבר שיש לתלוש את המודעה.

ב. גם במקרה שיש בזה משום אפרושי מאיסורא אי אפשר לתלוש את המודעה, [highlight=yellow]היות וזה יגרום לשנאה רבה והתקפות מצד החילוניים, ולדאבוננו בעבר הדבר הגיע גם לכותרות בינלאומיות, מה שמגביר את האנטישמיות[/highlight] (למשל מחלקת המדינה בארה"ב הוציאה אזהרת מסע לתיירים המבקרים בישראל להזהר מכניסה למקומות של קיצוניים חרדים כרמת בית שמש ב' וכדומה). הגע בעצמך, וכי אם אשה חילונית הולכת ברחוב נקרע לה את בגדיה כמעשה דרב אדא בר אהבה? [highlight=yellow]מובן לכל בר דעת[/highlight]שאין ידינו תקיפה ואין אנו יכולים לנהוג כן, והנזק שבזה רב על התועלת.
אמנם אם מדובר בדבר שלפי חוקי ההגיון המובנים גם לחילוניים הינו מוצדק, כדוגמת תלישת מודעה פרוצה הממוקמת בשכונה חרדית לחלוטין, אזי בהחלט מסתבר שיש לתלוש את המודעה (ומה שיש כמה שונאי חרדים שיקפצו על הענין זו בעיה שלהם, היות וכל אדם עם מעט שכל בקדקדו מבין שזכותנו לתלוש מודעה בלתי הולמת את השקפתנו אם היא ממוקמת בשכונה שלנו).
אלא שהשאלה היא על הפעמים המועטות שהאשה לבושה בצניעות (אפי' צניעות בסיסית. מעיקר הדין ממש) או באופן שרואים רק את הפנים. האם מותר לקרוע את התמונה כנהוג במחוזותינו או לא.

והנה הסברא הראשונה היא שמותר כי בעצם המושג שיש תמונה של אשה יש חוסר צניעות. אך מאידך היה מי שטען שכשם שמותר לאשה ללכת ברחוב באופן כזה. כך גם מותר שתהיה תמונתה כך מעיקר הדין. ורק משום חומרא נוהגים שלא.

והביא כעין "ראיה" שבעיתונים חרדיים בחו"ל יש תמונות של נשים (איני יודע לאיזה עיתון התכוון).[/quote]

זו טעות גמורה, בעיתונים חרדים בחו"ל אין תמונות נשים כלל.

(הטעות נובעת מכך שישנם רבים בחו"ל החובשים כיפות שחורות אך אינם חרדים, הם גם לא ד"לים, אלא סוג אחר, שאיננו מוכר בארצנו הקדושה בה כולם מקוטלגים בשמות והגדרות שונות. עיתונים הנקראים על ידי אנשים אלו אכן יפרסמו תמונות נשים (כמדומני רק את הפנים, שזה מותר עפ"י הלכה), וכדוגמת הJewish Press וכדומה, אבל אינם מוגדרים כעיתונים חרדיים, אם כי חלק מהכותבים בהם חרדים).

[/quote] ומכאן הסתעף הדיון לכמה נושאים אזכירם בקצרה:

א. מהו לתלוש תמונת אשה צנועה
ב. מה הדין כשהאשה נשואה ומופיעה בגילוי ראש.
ג. האם מותר לקרוע את כל השלט או שיש להקפיד שלא להזיק יותר מהמינימום הנצרך.
ג. תמונת אשה בעיתונים. היש מי שהתיר?

אשמח לשמוע את דעתכם. ואשמח יותר באם יביאו מקורות.
תזכו למצוות.[/quote]

א. לא מובן מה ההיתר לתלוש מודעה שאינה עוברת על שום כלל הלכתי בגלל הנהגת חסידות שהתקבלה בציבור. אך אם זה מעורר הרהור בגלל שאין אנו רגילים בזה מסתבר שמותר ואף מצוה לתלוש.
ב. אם מדובר באשה שאינה מכסה ראשה מסתבר שאין זה גורם הרהור כיון שאנו רגילים בזה כמ"ש הערוך השלחן, ואף שהמשנ"ב לא פסק כמותו היינו דווקא לגבי דברים שבקדושה שסובר שהדבר תלוי בשם ערוה ולא אם למעשה גורם הרהור (ואזיל לטעמיה לגבי ילדה בת ג' שנים שבודאי אינה גורמת הרהור ואעפ"כ פוסק הבה"ל דחשיבא ערוה לגבי ק"ש), אבל לגבי אפרושי מאיסורא הדבר תלוי במציאות אם מעורר הרהור או לא, והמציאות כמדומה שאינו גורם הרהור.
ג. לכאורה ההיתר רק לפי מה שנצרך לאפרושי מאיסורא.
ד. לא ידוע לי על שום מקור לאסור בזה, אלא הוא הנהגת חסידות שהתקבלה בציבור. (וגם זה התקבל בעיקר בעיתונים ולא בספרים, שהרי יש ספרים מקובלים בציבור החרדי שנדפסו בהם תמונות נשים משנים עברו).[/quote]

----------------------------------------------
כמה הערות נחוצות:
להזכירך, למה נקרא שמה סיני, שמשם ירד שנאה לישראל... כך שאם תרצה לפטור בזה את בעיית האנטישמיות, עליך לגזור על שריפת התורה שנתנה מסיני רח"ל.
גם בפרה אדומה, 'אומות העולם שואלים את ישראל מה טעם יש בה? ולכן קבעו הקב"ה חוקה. אין אנו מחוייבים כלום לאומות העולם, ואל לנו לדאוג מפני אנטישמיות, כי הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב. גם בלי זה.
וכבר היה מי שהקדים ודאג להוריד את שנאת הגויים מעל עמו ישראל, אם זה המשכילים בסיסמתם הידועה 'הוי יהודי בביתך ואדם בצאתך' עפ"ל. וממקום שיצא הסיסמה הזאת, יצא אף החיה הנאצית ימ"ש. גם הוזה המדינה המשומד הרצל שר"י גם חשב להוריד את השנאת ישראל על ידי הקמת מדינה יהודית. והמצב כהיום בנושא זו, אין צורך להאריך. אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם, ואל לנו לעשות חשבונות אחרות, ממ"נ אם כך דין תורה. חייבים לנהוג כן, ואם לא אז אסור. ואם נדאג למה שיאמרו הגויים ושונאי ישראל. אז הגויים גם לא מבינים איך בערב פסח אנו לוקחים אלפי ככרות של לחם שיכול לשמש לילדים רעבים, ושורפים אותה באש, איזה השחתה? בל תשחית במיטבה. האם זה לא גורם חילול ה'?
הלאה
צרם לי מאוד דבריך 'מובן לכל בר דעת' כביכול העושה כמנהג רבותינו הק' לא נכלל בקטגוריה זו. וגם מעשה לסתור. כאשר הגמ' מסיימת את העובדא של ר' אדא בר אהבה, שחייבו אותו בקנס, הרי לך, שלא היה ידינו תקיפה. ובעקבות 'הבר דעת' ברצוני להזכיר לך את דברי המשנה בעדיות, מוטב לו לאדם להיות שוטה כל ימיו, ולא להיות רשע רגע אחת לפני הקב"ה (לא דייקתי בציטוט).
ועוד בה שלישי'
בדבר השאלה הגורלית מה גורם להרהור ומה לא, כאילו הדברים נמסרו לדיון לפסוק לפי דעתו של קפילא ארמאה, שיבחין בין גורם הרהור ובין לא. הרי לנו תורה מפורשת וכפי שפסק הרמב"ם שאסור להסתכל אפילו באצבע קטנה. והמסתכל באצבע קטנה כאילו הסתכל במקום התורף... בבשר וחלב לדעת הבית יוסף יש להסתמך על דברי הקפילא אבל בדיני לא תתורו, יש תורה מפורשת לא נשתנה ולא ישתנה.
 

יוספזון

משתמש ותיק
(1) משנה מסכת עדיות פרק ה
(ו) עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים. אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
 

יהודי

משתמש ותיק
לא כ"כ הבנתי את מי מעניינים החילונים שמתעצבנים על תלישת מודעות, לא רואה שום טעם להתחשב ברגשותיהם המתועבים והטמאים, ולמי שרוצה לדעת יש גם חילול ה' שלא מסכימים ללחוץ יד או להתחבק עם קרובות משפחה וכדו'.
בעיקר הענין לכאו' להסיר מודעה בלי להשחיתה אין שום איסור, יען אין לו זכות יותר מהמסיר להציג את מודעתו, וכל הנידון (אם יש) הוא להשחית.
 

יוספזון

משתמש ותיק
יהודי אמר:
לא כ"כ הבנתי את מי מעניינים החילונים שמתעצבנים על תלישת מודעות, לא רואה שום טעם להתחשב ברגשותיהם המתועבים והטמאים, ולמי שרוצה לדעת יש גם חילול ה' שלא מסכימים ללחוץ יד או להתחבק עם קרובות משפחה וכדו'.
בעיקר הענין לכאו' להסיר מודעה בלי להשחיתה אין שום איסור, יען אין לו זכות יותר מהמסיר להציג את מודעתו, וכל הנידון (אם יש) הוא להשחית.

פעם שאל אותי חילוני אחד, למה אין אנו מתחשבים ברגשותיהם (הוא דיבר על עמידת דום) השבתי את דברי הגר"י גלינסקי, שהם גם לא מתחשבים ברגשותינו, כשהוא נוסע ברחוב ושומעים את צופר השבת, אין הוא מחנה את מכוניתו.
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
יהודי אמר:
לא כ"כ הבנתי את מי מעניינים החילונים שמתעצבנים על תלישת מודעות, לא רואה שום טעם להתחשב ברגשותיהם המתועבים והטמאים, ולמי שרוצה לדעת יש גם חילול ה' שלא מסכימים ללחוץ יד או להתחבק עם קרובות משפחה וכדו'.
בעיקר הענין לכאו' להסיר מודעה בלי להשחיתה אין שום איסור, יען אין לו זכות יותר מהמסיר להציג את מודעתו, וכל הנידון (אם יש) הוא להשחית.

אם זו חסידות, הרי במסילת ישרים כתוב שמעשה חסידות שיגרום לאחרים לבזות את האדם ויענשו על ידו - יניח אותו מעשה. משמע שכן צריך להתחשב בזה...
אנחנו לא במלחמה נגד החילונים, אלא נלחמים בשבילם נגד הסטרא אחרא להוציא אותם ממנה... וחשוב לתת להם את ההרגשה הזאת - הם מחפשים את זה שתדע לך.
 

יהודי

משתמש ותיק
מי דיבר כאן על חסידות, אם להלכה יש להסיר מודעות רחוב כאלו אז אין ענין להתחשב בהם.
גם אני לא במלחמה נגד החילונים, רק שאינם מעניינים אותי בכי הוא זה, ואני לא מצליח להבין למה הם אמורים לעניין יהודי חרדי.
לא מבין למה צריך לתת להם איזה הרגשה, יש ענין להחזיר בנים טועים לאביהם שבשמים וזהו, לא רואה צורך להתיפייף לפניהם ולהסביר שבעצם לדוג' אני לא לוחץ יד לאשה כי כך אני מכבד את הפרטיות שלה ובלה בלה בלה, אני מקיים מצוות כי כך ציווני בוראי, ואינני צריך להתנצל על כך לאיש, ואם זה מפריע להם - שיפריע.
אגב, אצל רוב רובם של אלו הרוקדים מה יפית כל חייהם לפני החילוני, הדבר נובע מהרגשת נחיתות מטופשת כאילו החילוני חכם ונאור יותר ר"ל. וכל מי שמכיר את הענין יודע היכן נמצאים בעלי הדעת באמת וכו'.
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
מסכים איתך שאם זו ההלכה אז כך צריך לעשות.
אבל זה הדיון - האם זו חסידות או הלכה. ואם זו חסידות, אז בהחלט צריך להתחשב שלא יתקלקלו יותר. זה מה שרציתי להעיר שיש מקום להתחשב במי שרחוק..

צריך לתת להם את ההרגשה שהתורה היא לטובתם ואנחנו מאמינים בזה.
את הקב"ה הם הרי לא מכירים, אז אתה הנציג שלו
איך הם ירגישו שזה אביהם שבשמים? שהם טועים?
אם הנציגים שלו לא אוהבים אותם אז מי אמר שהוא אוהב אותם?
 

אברך

משתמש ותיק
הרב @חוזר בתשובה שליט"א
ידידינו הרבנים @יהודי ו @דרומאי כנראה לא עסקו בקירוב אחים תועים, ולכן השקפתם בנושא היא הפגנת אי איכפתיות כלפי רגשות החילונים.
לעומת זאת, כל מי שזכה להתעסק בקירוב רחוקים (וגם בקירוב קרובים, נוער נושר/מתמודד), יודע שאך ורק באהבה ונעימות אפשר לקרב לבבות לאבינו שבשמים. וגם אם בליבנו אנו יודעים ובטוחים בדעתינו ומעשינו, לפעמים החכמה היא שלא לומר את האמת בפרצוף.
 

יהודי

משתמש ותיק
אני כן עסקתי ועוסק בקירוב רחוקים, ובכ"ז כתבתי מה שכתבתי.
אני גם חושב שיהודי חילוני שבא להתקרב אין צריך לומר לו את כל האמת בפרצוף, אלא לקרבו באהבה בנעימות ובשלבים המתאימים לנפשו. אבל להתחשב ברגשותיהם של סתם חילונים באשר הם - לדעתי אין שום ענין.
 

בנציון

משתמש ותיק
לא צריך להתחשב ברגשות שמנוגדות לתורה, אבל יש ענין של מה שאומרת הגמרא מה הבריות אומרות פלוני שלמד תורה ראו וכו', ולכן אם זה מדת חסידות לכאורה עדיף לוותר על המדת חסידות בכדי שלא יאמרו ח"ו פלוני שלמד תורה וכו'. אלא אם כן נאמר שבאמת הם יודעים את האמת שההנהגה הזו ראויה, והם רק רוצים להשמיץ, אבל לא מסתבר כך [כמובן שיש כאלו שכל המטרה שלהם להשמיץ, אבל אני מדבר על ה'עמך']. וגם אם מסבירים לחילוניים יפה בשפה שהם מבינים את הטעם של מצוות צניעות וכדו' אין בזה שום פגם, אדרבה, יהודי שלצערנו לא חינכו אותו לתורה, מדוע לא להסביר לו יפה ולקרב את התורה אל דעתו. ואני מדגיש שוב שאני מדבר על 'עמך' ולא אנטי וערב רב וכדו'.
 

סוקרטס האחר

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
כולם כתבו כאן דברים נאים
אבל לא פתרו את הדילמה..בעיר מעורבת או אפילו רובה חרדית עם מיעוט ניכר של חילונים מהי ההנהגה בהאי גוונא?
רציתי קצת להרחיב בנושא קידוש וחילול ה'
אם נשאל חילוני או להבדיל גוי מי מקדש שם שמים הגדול ביותרקרוב לודאי שהתשובה היא תהיה מתנדבי זק"א אם כן נקאה שיש לנו קודם כל מחלוקת בערכים אצל רוב הלא מאמינים ההומניות זה הערך הכי גדול מה שאין כן אמלינו יש ערך של קדושה טהרה ועוד ועוד ואם כן מה הפשר לשאול חילוני האם זה קידוש ה אם הערכים שלו שונים משלנו
ונראה שהמושג קידוש ה הוא לא תלוי במה האחרים שלא מאמינים בכלל או לא מאמינים בירמינות אומרים עלינו הם אןמרים את זה לפי מדד הערכים הנוגד את התורה על פי רוב אלא קידוש ה זה עניין האם על חדי מעשיי קידשתי את שם ה' לאוו דווקא בעני אחרים אלא שלעולם יש תחלית של קדושה ואפי' העובר עבירה בסתר נקרא מחלל שם שמים (ברכות כמדומה לי)
סוקרטס האחר
 

חכם באשי

משתמש ותיק
מזמן הערתי, כי אילו היה מתקיים בזמנינו מעשה שהגמרא מגידרה אותו כקידוש ה' בברכות כ., כל כותרות העיתונים החרדיים היו יוצאות בגלוי דעת כנגד זה. הפך בה והפך בה.
 

יוספזון

משתמש ותיק
בענין לוותר על מידת חסידות כדי לקרב רחוקים
נראה לי הזוי ומופרך מהיסוד. מהיכי תיתי לוותר על קוצו של יוד, או על מידת חסידות כדי לקרב אחרים? זה גם בבחינת ברי ושמא. שמידת חסידות שלך ברי, ואם החילוני יתקרב זה שמא. וכי היכן מצאנו שיש לוותר על קוצו של יו"ד שלך, כדי שחברך יזכה. כי אין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך, כמו כן, אין אומרים לאדם תוותר על הערכים שלך, או על מידת חסידות שלך, בשביל ספק שמא יזכה חברך. ואפילו בשביל ודאי. וכפי ששמעתי פעם מאדם גדול מאוד, שאין שום מקום לוותר על קמצוץ של יראת שמים בשביל קירוב רחוקים, כי אז זה ריחוק קרובים. וכפי שאמר החזו"א זי"ע שהתקררות בירא"ש זה דבר חמור מאוד (מחמת השעה המאוחרת אני לא זוכר בדיוק את ההגדרה)
 

הכהן

משתמש ותיק
רק הערה שלא ממין העניין: "קידוש השם" והיפוכו "חילול השם". דייקא ואכמ"ל.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
יעבץ אמר:
דווקא מעשה כגון זה מובא בגמרא כדוג' לקידוש ה'.

ובאמת במעשים כגון אלו בעינן מתון מתון ויש להתיישב הרבה לפני שמורים למעשה ובוודאי ברבים.

תודה על התגובה הנכונה. זה מה שעלה בראשי מיד כשראיתי מאן דהוא מכנה מעשה כזאת (בלי להכנס כרגע לדיונים, ועוד חזון למועד) בשם 'חילול ה'' סיסמה וסלוגן שרווח כהיום הזה במחוזותינו על כל מה שלא מוצא חן בעיני אנשים מסויימים.
ורק לשם דוגמא נזכרתי כרגע שגם מיסטר לפיד השתמש בסיסמה זה לפני זמן לא רב.
ובכן, כמה מקורות יש למושג של קידוש ה' וחילול ה'. ההגדרות של 'חילול ה' מפורטות בסוף מסכת יומא. ההגדרות של קידוש ה' מפורטות במסכת ברכות דף כ' והסביבות.
הזכרת את דברי הגמ' על רב אדא בר אהבה, אך לא ציינת את המ"מ. ולכן אבא אחריך להשלים.
לפניכם דברי הגמ' בשלמותם במסכת ברכות דף כ. אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:
הרי לך דברים ברורים על מה זכו קמאי 'דהוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם'...
הבה ננסה לתרגם את הסיפור על ימינו אלה. שוו בנפשכם, בקבוצות הוואטסאפ מתפרסמת הקליפ דלהלן: מרן הגר"ח קנייבסקי הולך ברחוב העיר, ואיזה אשה קתולית לבושה בז'קט בצבע אדום עוברת לידו. (לדברי הערוך מדובר בבגד אדום - באותה תקופה גם הגויים לבשו בצניעות יחסי) ר' חיים קנייבסקי ניגש אליה, ובכח קורע ממנה את הלבוש, כמובן, מיד נרתמים כל בעלי זכויות 'הנשים' הרווחת במחוזותינו, ודורשים לעשות שפטים לרב ש'מדיר נשים' ועוד פוגע בהן. בית המשפט מחייבת את הרב לשלם דו"ח על סך עצום, והרב משלם כמובן.
מה דעתכם? מה היו התגובות על כך? ברור ש'חילול ה'' היה הכותרות ברוב אתרי האינטרנט 'החרדיים'
אז הנה לפניכם בדיוק אותו סיפור, על רב אדא בר אהבה, ומכנים זאת 'קידוש השם' ובזכות זה למרות שכח התורה היה הרבה פחות משנים מאוחרות, זכו לניסים גלויים.
בענין עצם הענין לקרוע את המודעה בתמונות אשה, אם כי נאמר 'ולא תתורו' שלא נאמר דוקא על נשים 'בלתי צנועות' אלא עצם ההסתכלות בנשים בעיה חמורה היא, וכדברי הרמב"ם שלאו ממידת חסידות היא. ולכן, כמו שמותר להזיק רכושו של אדם, ולפעמים אפילו להזיקו בגופו למנעו מן העבירה. לכאו' אין בעיה להסיר את ה'עבירה' והמכשול עצמה. גם אם יש בזה חשש גזל לכאו'.

יש לי שאלה אחרת: מה היה קורה לו היה הגר"ח קנייבסקי שליט"א מתיישב במקוה הנשים העירוני ואומר לנשים הטובלות איך לטבול. מה היו התגובות על כך? הרי אם ב"הארץ" היתה מתפרסמת כתבה לא מחמיאה על חוסר המוסריות של הרב הנכבד, הרי שזה היה כאין וכאפס לעומת קיתונות הבוז והלעג שהיה זוכה להם בעלוני הקנאים שהיו רודפים אותו עד חרמה ומקדישים את כל חייהם ומרצם לרודפו ולהוקיעו מכלל ישראל (כפי שכבר עשו לכמה מגדולי הדור שדרכם לא מצאה חן בעיניהם).
אז הנה, בדיוק באותו דף בגמרא הנ"ל, מופיע בדיוק אותו סיפור על רב גידל, והגמ' מסבירה זאת בגודל קדושתו שהנשים היו בעיניו כקאקי חיוורי (ובכתובות יז,א מופיע סיפור כעין זה על רב אחא שהיה מרכיב את הכלה על כתפיו משום דדמיא עליה ככשורא. ועל דרך זה בחגיגה ה,ב לגבי רב כהנא שהתחבא מתחת מיטתו של רב כששימש מיטתו)

כנראה שקצת קשה להקיש ממעשי האמוראים לזמננו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יהודי אמר:
לא כ"כ הבנתי את מי מעניינים החילונים שמתעצבנים על תלישת מודעות, לא רואה שום טעם להתחשב ברגשותיהם המתועבים והטמאים, ולמי שרוצה לדעת יש גם חילול ה' שלא מסכימים ללחוץ יד או להתחבק עם קרובות משפחה וכדו'.
בעיקר הענין לכאו' להסיר מודעה בלי להשחיתה אין שום איסור, יען אין לו זכות יותר מהמסיר להציג את מודעתו, וכל הנידון (אם יש) הוא להשחית.

בגישה זו ישנה בעיה קטנה, והיא שברגע שהחילונים יראו שאנחנו לא מתחשב ברגשותיהם "המתועבים והטמאים", הרי שהם גם יפסיקו להתחשב ברגשותינו, ובכח השלטון הנתון בידם יקצצו את כל התקציבים והקצבאות וההנחות השונות, ויפסיקו לספק הגנה צבאית וחשמל ומים וגז וביוב ופינוי אשפה ודלק ותחבורה ובתי חולים ושירותי בנקאות וייבוא מוצרים שונים וכו' וכו'. מה לעשות שכעת המצב הוא שלציבור החרדי אין מספיק משאבים לארגן את כל השירותים הללו בכוחות עצמו, ועל כן מן הסברא הוא שכדי שנוכל לחיות בשלום עלינו להתחשב גם ברגשות "מתועבים וטמאים".

(כמובן זה רק אם ינהגו במידת החסד, היות ובכל מדינה מתוקנת מי שמחליט לתלוש מודעות נגד החוק מקבל קנס רציני על נזק לפרסום, ואם ממשיך שלא להתחשב ברגשות המפרסמים ועושה זאת כמה פעמים הרי דינו לבלות בכלא כמה שנים טובות).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
יהודי אמר:
לא כ"כ הבנתי את מי מעניינים החילונים שמתעצבנים על תלישת מודעות, לא רואה שום טעם להתחשב ברגשותיהם המתועבים והטמאים, ולמי שרוצה לדעת יש גם חילול ה' שלא מסכימים ללחוץ יד או להתחבק עם קרובות משפחה וכדו'.
בעיקר הענין לכאו' להסיר מודעה בלי להשחיתה אין שום איסור, יען אין לו זכות יותר מהמסיר להציג את מודעתו, וכל הנידון (אם יש) הוא להשחית.

פעם שאל אותי חילוני אחד, למה אין אנו מתחשבים ברגשותיהם (הוא דיבר על עמידת דום) השבתי את דברי הגר"י גלינסקי, שהם גם לא מתחשבים ברגשותינו, כשהוא נוסע ברחוב ושומעים את צופר השבת, אין הוא מחנה את מכוניתו.

זו באמת טענה נכונה כיון שאין אתה מזיק לו באי עמידת הדום, ועליו להבין שכשם שהוא אינו נוהג לפי שיטתך כך אין עליך לנהוג כשיטתו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
בענין לוותר על מידת חסידות כדי לקרב רחוקים
נראה לי הזוי ומופרך מהיסוד. מהיכי תיתי לוותר על קוצו של יוד, או על מידת חסידות כדי לקרב אחרים? זה גם בבחינת ברי ושמא. שמידת חסידות שלך ברי, ואם החילוני יתקרב זה שמא. וכי היכן מצאנו שיש לוותר על קוצו של יו"ד שלך, כדי שחברך יזכה. כי אין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך, כמו כן, אין אומרים לאדם תוותר על הערכים שלך, או על מידת חסידות שלך, בשביל ספק שמא יזכה חברך. ואפילו בשביל ודאי. וכפי ששמעתי פעם מאדם גדול מאוד, שאין שום מקום לוותר על קמצוץ של יראת שמים בשביל קירוב רחוקים, כי אז זה ריחוק קרובים. וכפי שאמר החזו"א זי"ע שהתקררות בירא"ש זה דבר חמור מאוד (מחמת השעה המאוחרת אני לא זוכר בדיוק את ההגדרה)

דווקא לא כ"כ הזוי ומופרך, יעויין עירובין לב,ב "רבי סבר ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה", ובתוס' שם מבואר שאומרים זאת בכל אופן שהאדם החוטא איננו פושע אלא אנוס, ואנוס לענין זה הוא גם אדם שנכשל באשה הלהוטה אחר זנות משום שאנוס ביד יצרו כמבואר שם בהמשך דבריהם.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
כמו כן לא הבנתי, מילא לעבור עבירה יש איסור, אבל לא לוותר על מידת חסידות בשביל לקרב אחרים? וכי אתה חי בשביל עצמך או בשביל הרבש"ע? מי שאוהב את רבונו ולא רק חושב על עצמו רוצה לקרב אנשים אליו, ומקיים בזה מצוה דאורייתא של אהבת ה' כמבואר ברמב"ם במ"ע ג' (וכמובן עצם העובדה שמקיים בזה מצוה דאורייתא היא סיבה כשלעצמה לוותר על מידת חסידות).

ויעויין בחזו"א או"ח סוס"י טז שכתב שמותר לדרוש דברי תורה לני נשים ששערן מגולה בכדי לקרבן לתורה, והרי זה בכלל "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

והגרי"ש אלישיב זצ"ל למד ממה שאברהם אבינו קירב את לוט והכניס אורחים כדי לקרבן להכרת הקב"ה למרות שבגלל זה פסק ממנו הדיבור, שכדאי לאדם להקריב מרוחניותו כדי לפרסם שם שמים בעולם (מובא בס' דברי אגדה פ' לך לך, ע"ש באורך).
 

תיובתא

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
יעבץ אמר:
דווקא מעשה כגון זה מובא בגמרא כדוג' לקידוש ה'.

ובאמת במעשים כגון אלו בעינן מתון מתון ויש להתיישב הרבה לפני שמורים למעשה ובוודאי ברבים.

תודה על התגובה הנכונה. זה מה שעלה בראשי מיד כשראיתי מאן דהוא מכנה מעשה כזאת (בלי להכנס כרגע לדיונים, ועוד חזון למועד) בשם 'חילול ה'' סיסמה וסלוגן שרווח כהיום הזה במחוזותינו על כל מה שלא מוצא חן בעיני אנשים מסויימים.
ורק לשם דוגמא נזכרתי כרגע שגם מיסטר לפיד השתמש בסיסמה זה לפני זמן לא רב.
ובכן, כמה מקורות יש למושג של קידוש ה' וחילול ה'. ההגדרות של 'חילול ה' מפורטות בסוף מסכת יומא. ההגדרות של קידוש ה' מפורטות במסכת ברכות דף כ' והסביבות.
הזכרת את דברי הגמ' על רב אדא בר אהבה, אך לא ציינת את המ"מ. ולכן אבא אחריך להשלים.
לפניכם דברי הגמ' בשלמותם במסכת ברכות דף כ. אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:
הרי לך דברים ברורים על מה זכו קמאי 'דהוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם'...
הבה ננסה לתרגם את הסיפור על ימינו אלה. שוו בנפשכם, בקבוצות הוואטסאפ מתפרסמת הקליפ דלהלן: מרן הגר"ח קנייבסקי הולך ברחוב העיר, ואיזה אשה קתולית לבושה בז'קט בצבע אדום עוברת לידו. (לדברי הערוך מדובר בבגד אדום - באותה תקופה גם הגויים לבשו בצניעות יחסי) ר' חיים קנייבסקי ניגש אליה, ובכח קורע ממנה את הלבוש, כמובן, מיד נרתמים כל בעלי זכויות 'הנשים' הרווחת במחוזותינו, ודורשים לעשות שפטים לרב ש'מדיר נשים' ועוד פוגע בהן. בית המשפט מחייבת את הרב לשלם דו"ח על סך עצום, והרב משלם כמובן.
מה דעתכם? מה היו התגובות על כך? ברור ש'חילול ה'' היה הכותרות ברוב אתרי האינטרנט 'החרדיים'
אז הנה לפניכם בדיוק אותו סיפור, על רב אדא בר אהבה, ומכנים זאת 'קידוש השם' ובזכות זה למרות שכח התורה היה הרבה פחות משנים מאוחרות, זכו לניסים גלויים.
בענין עצם הענין לקרוע את המודעה בתמונות אשה, אם כי נאמר 'ולא תתורו' שלא נאמר דוקא על נשים 'בלתי צנועות' אלא עצם ההסתכלות בנשים בעיה חמורה היא, וכדברי הרמב"ם שלאו ממידת חסידות היא. ולכן, כמו שמותר להזיק רכושו של אדם, ולפעמים אפילו להזיקו בגופו למנעו מן העבירה. לכאו' אין בעיה להסיר את ה'עבירה' והמכשול עצמה. גם אם יש בזה חשש גזל לכאו'.
השאלה שצריכה להישאל על גמרא זו, אם רב פפא ואביי גילו את הנוסחה לקידוש ה', מדוע הם עצמם לא עשו זאת? שיצאו לרחוב, יחפשו נשים פרוצות ויקרעו את בגדיהם, (או ישפריצו עליהם משהו ואכמ"ל)?...
יתרה מכך, גם רב אדא בר אהבה כנראה לא עשה זאת הרבה פעמים, כי אחרת הגמרא הייתה כותבת בסגנון "כי הא דרב אדא בר אהבה דהוי קרע בגדי פרוצות טובא", ולא נכנסת למקרה מאוד מסויים.
וצ"ל שכתר הקנאות וקידוש ה' לא כל אחד ראוי וזכאי להתגדר בו, וגם בראוי לדבר צריך לבחון בכל מקרה ומקרה את פנימיות נפשו וכוונתו, בכדי שלא יצא שכרו בהפסדו.
אולי אפשר להוסיף שאם רב חיים קנייבסקי היה קורע בגד אשה שום נזק לא היה יוצא מזה מכיוון שיודעים שכוונתו לשם שמים, אבל שכל אחד יטול אומנות זו? (גם רב חיים לא שמעתי מעולם שנהג כך (מסתבר שגם לא האדמו"ר מסטמאר...))
ובלי קשר ייתכן בהחלט שמותר לכתחילה לקרוע מודעות מהסוגים שהוזכרו, ויותר מסתבר שהכל לפי העניין הזמן והמקום.
 

בנציון

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
בענין לוותר על מידת חסידות כדי לקרב רחוקים
נראה לי הזוי ומופרך מהיסוד
במילים אחרות: לא אכפת לי שיהודי אחר יחלל שבת ויאכל נבלות וטרפות ויכעיס את הקדוש ברוך הוא, ולא אכפת לי שיהודי אחר שלא לימדו אותו לשמור את התורה, ימשיך בדרך הזו ולא יזכה להתקרב ליהדות, העיקר שאני אהיה מושלם!
ומה שהבאתם מהתקררות ביראת שמים אינו שייך כלל למדת חסידות, וכי להיות ירא שמים זו מידת חסידות?
 
חלק עליון תַחתִית