מאן דהו אמר:
שבוע שעבר שכרתי רכב עם מיכל מלא וכמובן החזרתי מלא. והסתפקתי מה עם איסור הלואת סאה בסאה?
א. האם בדלק שייך יציאת השער?
מחירי הדלק בישראל משתנים אחת לחדש, והנה בשו"ע (סי' קעה ס"א) מבואר שאין פוסקין (וה"ה שאין לווין) אלא על שער המתמשך. ובשיטה מקובצת (ב"מ עב ע"ב) איתא בשם הרי"ף: "קביע תרעייהו הוא התמדת השער ואין זו ההתמדה לעולם אלא שיתמיד שני חדשים ושלשה". ולפי זה לכאורה יצא שדלק נחשב שאין לו שער המתמשך. אך נלענ"ד שאין זו כוונת הרי"ף שכן מדוע אמר "חדשים שלשה", והעיקר נראה בדעתו שכל שמדובר על שער יציב שאין בו חשש שישתנה במהלך הזמן, בדומה לשער שדרכו להשתנות אחת לחדשים שלשה שהוא קבוע עד שאין הלוה עליו כוונתו לרבית הרי זה בכלל שער קבוע. ובכל אופן, לדעת הרמ"א (סי' קעה שם) שכתב שפוסקין אף על שער של עיירות שאינו קבוע פשיטא שמחיר הדלק נחשב כיצא השער.
ב. הלואה סאה כשלא התנה שיחזיר לו סאה תחתיה
ויש עוד צד להקל ע"פ מה שכתבו כמה פוסקים, שאם לוה סאה בסתם ולא סיכמו ביניהם מה יפרע, מותר אף אם בסופו של דבר פרע מהמין שלוה, ובלבד שלא יפרע את הסאה אם תתייקר. וכ"כ התרומות (ח"ה אות א) בשם רב יהודאי גאון, והעיטור (אות כ דף מ ע"א) שזה פירוש 'לוין סתם' (עה ע"א); וכ"כ ריטב"א (מד ע"ב ד"ה תסתיים) ורדב"ז (ח"א סי' תע): "עוד התירו ללות דינר בדינר סתם, שלא יאמר לו הלויני דינר בדינר", וכן משמע בט"ז (סק"ג). ואף שהגד"ת (שם) כתב דחידוש כי האי לא הוה מישתמיט איזה פוסק אחרון להעלותו על ספר, נראה כנ"ל. ויש לצרף גם דעת הרמב"ן (שבת קמח ע"ב ד"ה הא) והרשב"א (שם ד"ה לא) שסוברים שאין איסור בשעת ההלואה, וכל שלא פורע לו את הסאה אם התייקרה מותר לכתחילה.
ג. דעת רוב הראשונים בהלואה על השער דלא כהשו"ע
ויש סמך גדול להקל שכן מרוב הראשונים משמע שהיתר הלואה על השער הוא מצד שהדבר מצוי וכיון שכך נחשב כיש לו מאותו המין שמותר ללוות עליו בלי קשר לשאלה האם יש לו מחיר אחיד או לא ואעתיק מה שכתבתי בזה: איתא בגמרא (עב ע"ב) שלווין על שער שבשוק, ובארו הראשונים שמדובר על סאה בסאה. ופרש"י (עב ע"ב ד"ה אין) דהטעם "הואיל וחיטי בהיני וחיטי בשילי הוה ליה כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח". והיינו כיון שהחטים מצויות נחשב כיש לו, ואף שאין לזה יש לזה. ומקור דבריו מבה"ג (סי' מה) וז"ל: "אין לו ללוה לא חיטין ולא יין ובשעה שלוה ממנו יש בשוק ליקח לו, נוטל מלוה מאה דינרין [פי', חיטה או יין שנתיקרו ועמדו על מאה דינרין] דכיון דהילכתא כרב הונא דאמר לווין על שער שבשוק, היינו עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח" [וכעי"ז בהלכות פסוקות (הוצ' אהבת שלום, עמ' קסא)]. הרי שדי בכך שיהא הדבר מצוי בשוק לקנות, דהוי כיש לו, ואין צורך שיהא לדבר מחיר קבוע. וז"ל גבי אין לווין דינר בדינר (סי' מד): "ולא מיבעיא היכא דאית ליה דינר יזיף דינרי ופרע דינרי שפיר דמי אלא אפילו איתיה במתא דשכיחן דינרי בשוקא דאי בעי זבין דינרי ופרע ליה שפיר דמי... וכי קא אמרינן [שאין לוין] דלית ליה דינרי או דלא שכיח". ומכאן סתירה לראיית הנתיבות שלום (אות ג) מפרוטות, ע"ש. וכ"כ השאילתות: "מי אמרינן כיון דלדידיה לית ליה אסיר או דילמא כיון דשכיח בשוקא כי אית ליה דמי". וכ"כ שבלי הלקט (סי' מה): "יש שער בשוק שמוצא בחנויות להחליף כל מה שהוא רוצה, מותר. וטעמא משום דהוי כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח. דהא חיטי בהיני הא חיטי בשילי. וזהו לווין על שער שבשוק דאמרינן בגמרא". וז"ל פסקי ריא"ז (ה"י אות ג): "וכן אם היו נמצאין אותן הפירות בשוק בכל עת, ויש בידו לקנות מותר ללוות סאה בסאה על שער שבשוק". וכן מצאנו באוהל מועד (או"ה דרך יב): "ואם אין לו, ומוצא למכור בשוק דנין אותו כאילו קנה מהם". וז"ל ספר "והזהיר" (מיוחס למר חפץ אלוף, מזמן הגאונים, פרשת בהר): "ומי שהלוה מן חברו פירות ואין לו אבל מצוי בשוק ליקח, שאם הוא רוצה ליקח יקח – כמי שיש לו דאמי ומותר". וכ"מ מהרמב"ן (עב ע"ב ד"ה אין): "ועל שער שבשוק שרו כדשרו עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח". וכדבריו כתבו הרשב"א (שם ד"ה אין; ע"ע סג ע"א ד"ה וש"מ), והריטב"א (שם ד"ה אמר; וראה שעה"צ ס"ק מו), הר"ן (שם ד"ה אין), והנמוק"י (מג ע"א ד"ה אין).
אמנם הרמב"ם (פ"י ה"א) כתב שההיתר הוא משום "שהרי כשלוה ממנו היה השער ידוע ואילו רצה היה קונה ומחזיר לו שהרי לא קבע לו זמן". משמע שלא מספיק שיהא הדבר מצוי אלא צריך גם שיוכל לקנות ולפרוע קודם שיתייקר [אך לכאורה דבריו נסתרים ממ"ש בפ"ט (ה"א) שפוסקין על עפר שחור ועל הזבל אף שלא יצא השער מטעם שמצויים לכל ואע"פ שאין לזה יש לזה, וצ"ע]. וכעי"ז כתב המאירי (סב ע"א ד"ה אסור): "כל שיצא השער לבו סמך על אותו שער ואינו מכוין לשום ריוח". גם מתשובות הרשב"א (כת"י סי' עו) משמע דתרתי בעינן: "אם יש לו שער קבוע וארוך ונמצא תדיר לקנות בעין, הרי זה מותר" וכ"מ גם בסי' עה [ולכאורה דבריו סותרים לחידושיו, וצ"ע]. וכן נראה דעת הרא"ש (כלל קח סט"ו) דתרתי בעינן [ולפיכך שאני ליה בין יש לו שיכול להתנות שלא יפרע לו קודם הזמן לבין הלואה על השער].
והנה דעת השו"ע כהרמב"ם, שלפיכך הצריך שידעו מהו השער ואין להסתפק בכך שהמוצר מצוי. וכן דעת הרמ"א שהביא דברי הרא"ש. אמנם מאחר שרבים הם הראשונים הסוברים להקל בכל דבר מצוי, אף שאין בידינו להכריע כנגד המחמירים, נלענ"ד שהוא סניף גדול להקל בהרבה ספקות שיפלו בדין זה.